יחזקאל-פרק-13

ביאורים

• וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר׃

• בֶּן־אָדָם, הִנָּבֵא אֶל־נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּבָּאִים, וְאָמַרְתָּ לִנְבִיאֵי מִלִּבָּם, לאותם שדברם אינו דבר ה', אלא בודים את נבואותיהם מלבם : שִׁמְעוּ דְּבַר־ה'.

• כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: הוֹי, צער ורוגז עַל־הַנְּבִיאִים הַנְּבָלִים, השפלים, אֲשֶׁר הֹלְכִים אַחַר רוּחָם, רצונם, וּלְבִלְתִּי רָאוּ דבר בנבואה אלא בודים מלבם.

• כְּשֻׁעָלִים הנחבאים בָָּחֳֳרָבוֹת נְבִיאֶיךָ, יִשְׂרָאֵל, הָיוּ.

• לֹא עֲלִיתֶם, קמתם להתמודד בַּפְּרָצוֹת לסתמן, וַתִּגְדְּרוּ גָדֵר עַל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, כדי שיוכל לַעֲמֹד בַּמִּלְחָמָה בפני אויביו בְּיוֹם ה'. כשועלים המנצלים את החרבות לחבל בכרם וביישוב, ואף מרחיבים את הפרצות הקיימות, כך אתם לא עמדתם בפרץ והתרעתם, כחובתו של הנביא. אדרבא, ניצלתם את חולשת העם והרחבתם את הפרוץ בו.

• חָזוּ שָׁוְא וְקֶסֶם כָּזָב, ניחושים ולהטוטים, הָאֹמְרִים נְאֻם־ה', וְה' לֹא שְׁלָחָם, וְיִחֲלוּ, וגרמו לשומעיהם תוחלת, תקוות שווא לְקַיֵּם דָּבָר.

• הֲלוֹא מַחֲזֵה־שָׁוְא חֲזִיתֶם, וּמִקְסַם כָּזָב אֲמַרְתֶּם, וְאֹמְרִים: נְאֻם־ה', וַאֲנִי לֹא דִבַּרְתִּי.

• לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: יַעַן דַּבֶּרְכֶם שָׁוְא וַחֲזִיתֶם כָּזָב, לָכֵן הִנְנִי אֲלֵיכֶם, נְאֻם ה' אֱלוֹהִים.

• וְהָיְתָה יָדִי הקשה אֶל־הַנְּבִיאִים הַחֹזִים שָׁוְא וְהַקֹּסְמִים כָּזָב. בְּסוֹד, בחבורת עַמִּי לֹא־יִהְיוּ, וּבִכְתָב בֵּית־יִשְׂרָאֵל לֹא יִכָּתֵבוּ. הם יאבדו מחיי העם וזכרונו הקולקטיבי, לא יימנו עם מנהיגיו, ודבריהם לא יונצחו בספריו. וְאֶל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֹא יָבֹאוּ בתום הגלות, וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי ה' אֱלוֹהִים.

• יַעַן וּבְיַעַן הִטְעוּ אֶת־עַמִּי, לֵאמֹר: שָׁלוֹם לכם, וְאֵין שָׁלוֹם. נביאי השקר בזמן יחזקאל ובזמנים אחרים נהגו להבטיח שהעולם ימשיך להתנהל כסדרו ואין סיבות לדאגה – העיר חזקה, עומד בה מקדש, מוקרבים בו קרבנות, ובעזרת ה' יהיה טוב. וְהוּא – העם, או המלך הקובע את המדיניות בֹּנֶה חַיִץ, קיר, וְהִנָּם – נביאי השווא טָחִים אֹתוֹ ב תָּפֵל, בדבר שאין בו ממש. הנביאים מטייחים את מגרעות הקיר וסדקיו בטיח שאין לו קיום. והנמשל – תכנית המלך יוצרת אשליה שהיא תביא לניצחון וחוסן, ונביאי השקר המבטיחים עתיד מזהיר, מחפים על חולשתה של התכנית, העלולה להוביל לחורבן. וה' פונה אל יחזקאל וממשיך באותו דימוי:

• אֱמֹר אֶל־טָחֵי תָפֵל: וְיִפֹּל הקיר שאתם טחים, ו הָיָה גֶּשֶׁם שׁוֹטֵף, וְאַתֵּנָה, ואַתֶּן, אַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ, גושי ברד גדולים, תִּפֹּלְנָה, וְרוּחַ סְעָרוֹת תְּבַקֵּעַ, תפרוץ, או: תפלח את הקיר.

• וְהִנֵּה נָפַל הַקִּיר, הֲלוֹא יֵאָמֵר אֲלֵיכֶם: אַיֵּה הַטִּיחַ אֲשֶׁר טַחְתֶּם?!

• לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: וּבִקַּעְתִּי רוּחַ־סְעָרוֹת בַּחֲמָתִי, וְגֶשֶׁם שֹׁטֵף בְּאַפִּי, בכעסי יִהְיֶה, וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ בְּחֵמָה לְכָלָה, עד תום.

• וְהָרַסְתִּי אֶת־הַקִּיר אֲשֶׁר־טַחְתֶּם תָּפֵל, וְהִגַּעְתִּיהוּ, אפיל אותו לחלוטין עד שיגיע אֶל־הָאָרֶץ, וְנִגְלָה יְסֹדוֹ, וְנָפְלָה ירושלים, וּכְלִיתֶם, ואתם תיהרגו בְּתוֹכָהּ, וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי ה'.

• וְכִלֵּיתִי אֶת־חֲמָתִי בַּקִּיר וּבַטָּחִים אֹתוֹ תָּפֵל, וְאֹמַר לָכֶם: אֵין הַקִּיר, וְאֵין הַטָּחִים אֹתוֹ. הקיר לא היה אלא אשליה, וכל החיזוקים שלו בטלים מעיקרם.

• נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּבְּאִים אֶל־יְרוּשָׁלִַם וְהַחֹזִים לָהּ חֲזוֹן שָׁלֹם וְאֵין שָׁלֹם, נְאֻם ה' אֱלוֹהִים. כנגד החזונות הבנויים על תפיסות מתעתעות הועמד יחזקאל, שדבריו ברורים וחמורים, והוא פוסל את כל ניסיונות המרידות והמלחמות שנביאים אלה מעודדים, כיוון שאין להם כל סיכוי להצליח. עד כאן כוונה הנבואה אל המנבאים נבואות גדולות פוליטיות, כנראה בראש חוצות. עכשיו מופנית הנבואה לקבוצה אחרת:

• וְאַתָּה, בֶן־אָדָם, שִׂים מגמת פָּנֶיךָ אֶל־בְּנוֹת עַמְּךָ הַמִּתְנַבְּאוֹת מִלִּבְּהֶן, מלִבן וְהִנָּבֵא עֲלֵיהֶן.

• וְאָמַרְתָּ: כֹּה־אָמַר ה' אֱלוֹהִים: הוֹי לִמְתַפְּרוֹת כְּסָתוֹת, תופרות הכריות עַל כָָּל־אַצִּילֵי יָדַי, מרפקי ידיים, וְעֹשׂוֹת הַמִּסְפָּחוֹת, כובעים או מטפחות מיוחדות עַל־רֹאשׁ כָָּל בעלי קוֹמָה, בני אדם לְצוֹדֵד, לצוד, לפתות נְפָשׁוֹת. נראה שהנביאות הללו היו ביתיות יותר ופומביות פחות מהנביאים הגברים. הן לא עסקו בחזונות אלא באמצעי ניחוש. פעילותן הייתה כרוכה בהלבשת אביזרים שונים על עצמן או על המבקשים את שירותיהן, כחלק מהצגה לצורך כישוף. ייתכן שמבין אותן נשים היו כאלו שהתחזו לצדקניות העוטות את ראשן בכיסויים מיוחדים. אַתן, נביאות השקר, הַנְּפָשׁוֹת תְּצוֹדֵדְנָה לְעַמִּי, וּנְפָשׁוֹת לָכֶנָה תְחַיֶּינָה?! האם תוליכו שולל את בני עמי שולל עד שהם יבגדו בדתם, כדי שתוכלו לפרנס נפשות אחרות, את עצמכן?!

• וַתְּחַלֶּלְנָה אֹתִי, את קדושתי אֶל, אצל עַמִּי, בכך שאנשים סרים מעלי ובוטחים בדבריכן, בּעבור שַׁעֲלֵי, חופני שְׂעֹרִים וּבִפְתוֹתֵי, פרוסות לֶחֶם שאתן נוטלות בשכרכן. מעמדן של הנביאות האלה היה נמוך בהרבה מזה של הנביאים, וגם שכרן היה נמוך במידה רבה. הן מנבאות לְהָמִית נְפָשׁוֹת אֲשֶׁר לֹא־תְמוּתֶנָה, וּלְחַיּוֹת נְפָשׁוֹת אֲשֶׁר לֹא־תִחְיֶינָה. למשל, אשה שמתלוננת על שכנתה, אתן עשויות לנבא ששכנה זו תמות בקרוב, אך היא נשארת בחיים. וכן להפך – אתן מעודדות ומנחמות אנשים, שיקיריהם יחיו, אך למעשה הם עתידים למות בקרוב. הרי שאתן מחללות את שמי בְּכַזֶּבְכֶם לְעַמִּי, שֹׁמְעֵי כָזָב. קל להוליך שולל את התמימים הנותנים בכן את אמונם. אתן מנצלות זאת ומכזבות להם.

• לָכֵן כֹּה־אָמַר ה' אֱלוֹהִים: הִנְנִי פונה אֶל־כִּסְתוֹתֵיכֶנָה, אֲשֶׁר אַתֵּנָה מְצֹדְדוֹת, צדות שָׁם אֶת־הַנְּפָשׁוֹת הנדמות לְפֹרְחוֹת, כאילו היו ציפורים, וְקָרַעְתִּי אֹתָם – את כסתותיכן מֵעַל זְרוֹעֹתֵיכֶם, וְשִׁלַּחְתִּי אֶת־הַנְּפָשׁוֹת, בני עמי אֲשֶׁר אַתֶּם מְצֹדְדוֹת אֶת־נְפָשִׁים, נפשותם , להיות פֹרְחֹת. אשחרר מידכן את הנפשות השבויות בקסמיכן.

• וְקָרַעְתִּי אֶת־מִסְפְּחֹתֵיכֶם, וְהִצַּלְתִּי אֶת־עַמִּי מִיֶּדְכֶן, וְלֹא־יִהְיוּ עוֹד בְּיֶדְכֶן לִמְצֻדָה, למלכודת. וִידַעְתֶּן כִּי־אֲנִי ה'.

• יַעַן הַכְאוֹת, בגלל שבירת לֵב־צַדִּיק ב שֶׁקֶר, וַאֲנִי לֹא הִכְאַבְתִּיו. משיקולי כדאיות אתן עשויות לנבא רעות לצדיק ולצערו, אף שאין כל רע צפוי לו מידי, וּמפני שאתן גורמות לְחַזֵּק יְדֵי רָשָׁע, לְבִלְתִּי־שׁוּב מִדַּרְכּוֹ הָרָע לְהַחֲיֹתוֹ. בגלל הבטחותיכן לא ילמד הרשע להיטיב את דרכיו, ובכך לחיות.

• לָכֵן שָׁוְא לֹא תֶחֱזֶינָה, וְקֶסֶם לֹא־תִקְסַמְנָה עוֹד, וְהִצַּלְתִּי אֶת־עַמִּי מִיֶּדְכֶן, וִידַעְתֶּן כִּי־אֲנִי ה'.