יחזקאל-פרק-23

ביאורים

  • וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר:

  • בֶּן־אָדָם, שְׁתַּיִם נָשִׁים בְּנוֹת אֵם־אַחַת הָיוּ,

  • וַתִּזְנֶינָה בהיותן בְמִצְרַיִם, בִּנְעוּרֵיהֶן זָנוּ. האחיות התחילו לעסוק בזנות, גם אם לא זנות גמורה – שָׁמָּה מֹעֲכוּ שְׁדֵיהֶן, וְשָׁם עִשּׂוּ, עיסו את דַּדֵּי בְּתוּלֵיהֶן, דדיהן הבתוליים.

  • וּשְׁמוֹתָן: אָהֳֳלָה – הַגְּדוֹלָה וְאָהֳֳלִיבָה – אֲחוֹתָהּ. לאחר שטעמו מתרבות מצרים הקלוקלת – וַתִּהְיֶינָה לִּי, הן נישאו לי לה', וַתֵּלַדְנָה בָּנִים וּבָנוֹת, וּשְׁמוֹתָן של האחיות לאחר שהעמידו תולדות: שֹׁמְרוֹן היא אָהֳֳלָה. כלומר, בעלת האוהל העצמאי יש לה מקדש ופולחן שאינו מיוחד לה', וִירוּשָׁלִַם היא אָהֳֳלִיבָה. כלומר, האוהל שלי, המקדש, שוכן בה. מכאן יתוארו חטאי האחיות הממלכות:

  • וַתִּזֶן, סטתה אָהֳֳלָה תַּחְתָּי וַתַּעְגַּב, השתוקקה עַל־מְאַהֲבֶיהָ, ממלכות הצפון, ובעיקר אֶל־אַשּׁוּר קְרוֹבִים, הקרובים ללבה.

  • לְבֻשֵׁי תְכֵלֶת בגדים הדורים במיוחד, פַּחוֹת, מושלי מחוזות וּסְגָנִים, פקידים בכירים, קצינים, בַּחוּרֵי חֶמֶד כֻּלָּם, פָּרָשִׁים רֹכְבֵי סוּסִים.

  • וַתִּתֵּן תַּזְנוּתֶיהָ, אהלה הניחה את תאוותיה הזנותיות עֲלֵיהֶם, על מִבְחַר בְּנֵי־אַשּׁוּר כֻּלָּם, וּבְכֹל אֲשֶׁר־עָגְבָה, ככל שהיא נקשרה וחלקה אתם – בְּכָל־גִּלּוּלֵיהֶם נִטְמָאָה. קשריה המדיניים של שומרון עם האשורים וביטחונה בעזרתם טימאו אותה. היא אימצה לעצמה את העבודה הזרה של העמים הקשורים אתה.

  • וְיחד עם זאת, אֶת־תַּזְנוּתֶיהָ מִמִּצְרַיִם לֹא עָזָבָה, כִּי אוֹתָהּ שָׁכְבוּ בִנְעוּרֶיהָ, וְהֵמָּה עִשּׂוּ דַּדֵּי בְתוּלֶיהָ וַיִּשְׁפְּכוּ תַזְנוּתָם עָלֶיהָ. הפנייה לעזרת מצרים נבעה מקשר עתיק אִתה. מדובר כאן על הבגידה בה' בשני היבטיה הדתי והמדיני.

  • לָכֵן נְתַתִּיהָ בְּיַד־מְאַהֲבֶיהָ, בְּיַד בְּנֵי אַשּׁוּר אֲשֶׁר עָגְבָה עֲלֵיהֶם.

  • הֵמָּה גִּלּוּ עֶרְוָתָהּ, קלונה. את בָּנֶיהָ וּבְנוֹתֶיהָ לָקָחוּ בשבי וְאוֹתָהּ בַּחֶרֶב הָרָגוּ, הם שברו את הממלכה לגמרי, וַתְּהִי ל שֵׁם, לא נשאר ממנה אלא זיכרון רע לַנָּשִׁים, לשאר העמים, וּשְׁפוּטִים, שפטים עָשׂוּ בָהּ.

  • וַתֵּרֶא אֲחוֹתָהּ, אָָהֳֳלִיבָה. ממלכת יהודה, שהמבנה הפוליטי שלה היה דומה. בהיותה קטנה יותר מאחותה הייתה זקוקה אף יותר לדיפלומטיה לשם סיוע והגנה. היא למדה מאהלה לנהל מערכות יחסים כפולים עם עמים זרים. אהליבה הקטנה לא הייתה טובה מאחותה משום בחינה – וַתַּשְׁחֵת עַגְבָתָהּ יותר מִמֶּנָּה וְאֶת־תַּזְנוּתֶיהָ הגדילה מִזְּנוּנֵי אֲחוֹתָהּ –

  • אֶל־בְּנֵי אַשּׁוּר עָגָבָה, אל הפַּחוֹת וּסְגָנִים קְרֹבִים, לְבֻשֵׁי מִכְלוֹל, פאר והדר, פָּרָשִׁים רֹכְבֵי סוּסִים, בַּחוּרֵי חֶמֶד כֻּלָּם. גם כאן מלבד הצד הדיפלומטי הרשמי, הייתה לקשר השפעה פנימית על העם. הקשר מצויר כהתפתות אישה ליחסים עם גברים אשוריים שהרשימו אותה בחיצוניותם ובמעמדם.

  • וָאֵרֶא כִּי נִטְמָאָה, דֶּרֶךְ אֶחָד לִשְׁתֵּיהֶן. מהלכי ההתקרבות אל המעצמות הזרות היו זהים בשתי הממלכות, והם שהביאו לטומאת דרכן ולהרס. על אף הרצון להתקרבות, פלשה אשור לממלכת יהודה כמה פעמים, ובעקבות זאת כמעט נהרסה יהודה.

  • וַתּוֹסֶף אהליבה אֶל־תַּזְנוּתֶיהָ, וַתֵּרֶא אַנְשֵׁי מְחֻקֶּה, דמויות אנשים חרוטים עַל־הַקִּיר, אלו הם צַלְמֵי כַשְׂדִּים, ששלטו באותו הזמן בבבל הרחוקה, חֲקֻקִים בקיר בַּשָּׁשַׁר, צבע אדום שקישטו בו בתי מלכים.

  • חֲגוֹרֵי אֵזוֹר בְּמָתְנֵיהֶם, סְרוּחֵי טְבוּלִים – צניפים כרוכים ונמשכים בְּרָאשֵׁיהֶם, מַרְאֵה שָׁלִישִׁים, מפקדים חשובים כֻּלָּם, דְּמוּת בְּנֵי־בָבֶל, כַּשְׂדִּים, אֶרֶץ מוֹלַדְתָּם. בבגדי השרד הללו התאפיינו הכשדים, ששלטו אז בבבל.

  • וַתַּעְגְּבָ, אהליבה חיזרה עֲלֵיהֶם לְמַרְאֵה עֵינֶיהָ, לאחר שיהודה כוננה יחסים דיפלומטיים עם אשור ללא הועיל, היא התפתתה לדמיונות שווא, לרקום יחסים עם בבל. וַתִּשְׁלַח מַלְאָכִים, שליחים אֲלֵיהֶם כַּשְׂדִּימָה.

  • וַיָּבֹאוּ אֵלֶיהָ בְנֵי־בָבֶל לְמִשְׁכַּב דֹּדִים. התיאורים הבוטים משקפים יחס של זונה עם לקוחותיה – וַיְטַמְּאוּ אוֹתָהּ בְּתַזְנוּתָם, וַתִּטְמָא־בָם, ולבסוף – וַתֵּקַע נַפְשָׁהּ מֵהֶם. היא מאסה בהם. עוד בזמן חזקיהו באו נציגים מטעם בבל לביקור ידידותי, והוא הראה להם את אוצרות הממלכה הכמוסים. כבר אז הנביא ישעיהו הזהיר את המלך שהקשרים הללו יתעצמו יותר ויותר עד שיהיו מסוכנים. ואכן היחסים החמים מדי הפכו למאיימים ומציקים, ולבה של יהודה הלך והתרחק מבבל. הנביא חוזר ומדגיש:

  • וַתְּגַל, יהודה גילתה את תַּזְנוּתֶיהָ, וַתְּגַל אֶת־עֶרְוָתָהּ. ממלכת יהודה חתרה לכינון קשרים דיפלומטיים עם מדינות אויבות זו לזו. הקשרים הסתבכו והגיעו לבגידה בבבל. נוסף על כל אלה התעצמה ההשפעה הדתית והתרבותית על יהודה, עד שבשלב מסוים – וַתֵּקַע נַפְשִׁי מֵעָלֶיהָ, כַּאֲשֶׁר נָקְעָה נַפְשִׁי מֵעַל אֲחוֹתָהּ, כמו שמאסתי בשומרון וזנחתי אותה.

  • – וַתַּרְבֶּה אֶת־תַּזְנוּתֶיהָ לִזְכֹּר, כביכול, אֶת־יְמֵי נְעוּרֶיהָ אֲשֶׁר זָנְתָה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. הקשר שכוננה יהודה עם מצרים, מעלה שוב את הסטיות הקדומות של העם בקשריו עם התרבות המצרית.

  • וַתַּעְגְּבָה יהודה עַל, עִם פִּלַגְשֵׁיהֶם של המצרים, אֲשֶׁר בְּשַׂר־חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם, כינוי לאבר המין הזכרי, וְזִרְמַת, זרם הזרע של סוּסִים זִרְמָתָם. גם זה דימוי לסוג מסוים של קסם ביחסים.

  • וַתִּפְקְדִי, זכרת אֵת זִמַּת נְעוּרָיִךְ, בַּעְשׂוֹת, כשעיסו מִמִּצְרַיִם את דַּדַּיִךְ, לְמַעַן, בשל שְׁדֵי נְעוּרָיִךְ. חזרת לחטאי האלילות הראשונים שלך.

  • לָכֵן, אָָהֳֳלִיבָה, כֹּה־אָמַר ה' אֱלוֹהִים: הִנְנִי מֵעִיר, מקים אֶת־מְאַהֲבַיִךְ עָלַיִךְ, אֵת אֲשֶׁר־נָקְעָה נַפְשֵׁךְ מֵהֶם, וַהֲבֵאתִים עָלַיִךְ מִסָּבִיב, אך לא מתוך ידידות,

  • בְּנֵי בָבֶל וְכָל־ממלכות כַּשְׂדִּים – פְּקוֹד וְשׁוֹעַ וְקוֹעַ, ממלכות וסאליות, שהיו תחת שלטון הבבלים, כָּל־בְּנֵי אַשּׁוּר, אוֹתָם בַּחוּרֵי חֶמֶד, פַּחוֹת וּסְגָנִים, כֻּלָּם שָׁלִשִׁים וּקְרוּאִים, נכבדים, רֹכְבֵי סוּסִים כֻּלָּם. ממלכת בבל תגיע לארצך להילחם בך בלוויית בני העמים המשועבדים לה.

  • וּבָאוּ עָלַיִךְ לכבשך הֹצֶן, כנראה רכב מלחמה מסוים, רֶכֶב וְגַלְגַּל, וּבִקְהַל עַמִּים, צבא אדיר צִנָּה, מגן גדול המסבב את הלוחם, וּמָגֵן וְקוֹבַע, קסדת לוחמים יָשִׂימוּ עָלַיִךְ סָבִיב. וְנָתַתִּי לִפְנֵיהֶם יכולת מִשְׁפָּט, וּשְׁפָטוּךְ בְּמִשְׁפְּטֵיהֶם הקשים, כפי שהם שופטים בוגדים. מכיוון שיהודה נשפטת על בגידה בה', היא לא נידונת רק בשעבוד והטלת מסים, כפי שעשו הבבלים בארצות כבושות אחרות

  • וְנָתַתִּי קִנְאָתִי בָּךְ, וְעָשׂוּ אוֹתָךְ בְּחֵמָה, ינהגו בך בזעם רב. את אַפֵּךְ וְאָָזְנַיִךְ יָסִירוּ, כמו שהיו עושים לעתים באישה נואפת, וְאַחֲרִיתֵךְ, שאריתך בַּחֶרֶב תִּפּוֹל. הֵמָּה – בבל והממלכות שאִתה אֶת בָּנַיִךְ וּבְנֹתַיִךְ יִקָּחוּ בשבי, וְאַחֲרִיתֵךְ תֵּאָכֵל בָּאֵשׁ, תישרף.

  • וְהִפְשִׁיטוּךְ אֶת־בְּגָדָיִךְ, וְלָקְחוּ כְּלֵי תִפְאַרְתֵּךְ. האויב יהרוס ויבזוז שלל.

  • וְהִשְׁבַּתִּי זִמָּתֵךְ מִמֵּךְ, וְאֶת־זְנוּתֵךְ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, וְלֹא־תִשְׂאִי עֵינַיִךְ אֲלֵיהֶם, מפני שמצרים אינם מכבדים את ההסכמים המדיניים, וּמִצְרַיִם לֹא תִזְכְּרִי־עוֹד, כי גם מצרים עצמה לא תחזיק מעמד בפני צבאות אשור ובבל.

  • כִּי כֹה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: הִנְנִי נֹתְנָךְ בְּיַד אֲשֶׁר שָׂנֵאת, הבבלים שאהבתך אליהם הפכה לשנאה, בְּיַד אלו אֲשֶׁר־נָקְעָה נַפְשֵׁךְ והתרחקת מֵהֶם.

  • וְעָשׂוּ אוֹתָךְ אתך בְּשִׂנְאָה, וְלָקְחוּ כָּל־יְגִיעֵךְ וַעֲזָבוּךְ עֵרֹם וְעֶרְיָה, וְנִגְלָה עֶרְוַת, קלון זְנוּנַיִךְ וְזִמָּתֵךְ וְתַזְנוּתָיִךְ. כששנאת בבל ליהודה תתגלה לעין כול, לא יישאר לך דבר מלבד בושה.

  • עָשׂה, ייעשו המעשים ה אֵלֶּה לָךְ, בִּגלל זְנוֹתֵךְ אַחֲרֵי גוֹיִם – עַל אֲשֶׁר־נִטְמֵאת בְּגִלּוּלֵיהֶם. שוב מודגש שעונשה הקשה של יהודה יבוא בגלל העבודה הזרה והקלקול המוסרי שפשה בה בעקבות התקרבות השלטון אל ממלכות הגויים.

  • בְּדֶרֶךְ אֲחוֹתֵךְ הָלָכְתְּ, וְנָתַתִּי כוֹסָהּ, כוס התמרורים והתרעלה בְּיָדֵךְ.

  • כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: את כּוֹס אֲחוֹתֵךְ תִּשְׁתִּי, הכוס הָעֲמֻקָּה וְהָרְחָבָה שגלום בה חורבן גמור. הכוס תִּהְיֶה לִצְחֹק וּלְלַעַג, מִרְבָּה, הרבה לְהָכִיל. יהודה לא תוכל לשאת את תכולת הכוס עד שתתפקע ותהיה מקור לחרפה.

  • שִׁכָּרוֹן וְיָגוֹן תִּמָּלֵאִי מ כּוֹס ה שַׁמָּה, הרס וּשְׁמָמָה, כּוֹס אֲחוֹתֵךְ שֹׁמְרוֹן.

  • וְשָׁתִית אוֹתָהּ – את כוס החורבן שאעביר אלייך משומרון, וּמָצִית, תמצצי בחוזקה את כל תוכן הכוס, ואפילו אֶת־חֲרָשֶׂיהָ, חרסי הכוס תְּגָרֵמִי, תכרסמי ותפצחי, וְשָׁדַיִךְ תְּנַתֵּקִי בשברי החרסים מרוב יאוש וכאב, כִּי אֲנִי דִבַּרְתִּי, נְאֻם ה' אֱלוֹהִים.

  • לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: יַעַן שָׁכַחַתְּ אוֹתִי, וַתַּשְׁלִיכִי אוֹתִי אַחֲרֵי גַוֵּךְ, גבך. את שקועה בעניינייך, ואותי את משליכה מאחורייך – וְגַם־אַתְּ שְׂאִי בתוצאות זִמָּתֵךְ וְאֶת־תַּזְנוּתָיִךְ.

  • וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי: בֶּן־אָדָם, הֲלוא תִשְׁפּוֹט אֶת־אָהֳֳלָה וְאֶת־אָהֳֳלִיבָה, וְהַגֵּד לָהֶן בפירוט אֵת תּוֹעֲבוֹתֵיהֶן. כאן הגבול בין המשל לבין הנמשל מיטשטש:

  • כִּי נִאֵפוּ ושפיכת דָם בִּידֵיהֶן, וְאֶת־גִּלּוּלֵיהֶן נִאֵפוּ, הם זנו אחרי אליליהם, וְגַם אֶת־בְּנֵיהֶן אֲשֶׁר יָלְדוּ־לִי בני ישראל הֶעֱבִירוּ לָהֶם באש לְאָכְלָה. אחד מפולחני האלילים המקובלים היה הקרבתם של ילדים.

  • עוֹד זֹאת עָשׂוּ לִי – טִמְּאוּ אֶת־מִקְדָּשִׁי בַּיּוֹם הַהוּא, באותו יום שהקריבו בו את ילדיהם, וְאֶת־שַׁבְּתוֹתַי חִלֵּלוּ.

  • וּבְשַׁחֲטָם אֶת־בְּנֵיהֶם לְגִלּוּלֵיהֶם, וַיָּבֹאוּ אֶל־מִקְדָּשִׁי בַּיּוֹם הַהוּא לְחַלְּלוֹ, וְהִנֵּה־כֹה עָשׂוּ בְּתוֹךְ בֵּיתִי. אנשי יהודה הפכו לעובדי עבודה זרה גמורים, ועם זאת הם המשיכו לפקוד את המקדש, כאילו אין סתירה בין הדברים. כך חיללו מעשיהם את המקדש.

  • וְאַף זאת עשו אהלה ואהליבה – כִּי תִשְׁלַחְנָה לקרוא לַאֲנָשִׁים עוגבים ה בָּאִים מִמֶּרְחָק, אֲשֶׁר מַלְאָךְ שָׁלוּחַ אֲלֵיהֶם, הן שלחו שליחים לממלכות רחוקות פעולות שאין אנו יודעים עליהן כדי לבדוק עם מי מהן אפשר לקיים שיתוף פעולה מדיני וצבאי. וְהִנֵּה־בָאוּ לַאֲשֶׁר בשבילם רָחַצְתְּ, כָּחַלְתְּ עֵינַיִךְ וְעָדִית, ענדת עֶדִי, תכשיט. את התייפית והתאמצת לשאת חן בעיני זרים, הפגנת גדולה ורצון טוב,

  • וְיָשַׁבְתְּ עַל־מִטָּה כְבוּדָּה, מכובדת, וְשֻׁלְחָן עָרוּךְ לְפָנֶיהָ, ואת קְטָרְתִּי וְשַׁמְנִי, הבשמים והשמן שהם בעצם שלי שַׂמְתְּ עָלֶיהָ – על מיטת הזנונים לעינוג ולריח טוב.

  • וְקוֹל הָמוֹן שָׁלֵו, שאנן בָהּ – בירושלים. את יוצרת רושם רב על הזרים. וְאֶל, ובצד אֲנָשִׁים מֵרֹב אָדָם, מרובים, מוּבָאִים סָבָאִים מִמִּדְבָּר, בני עם סְבָא מבני כוש, שהגיעו גם הם ליהודה כדי לכונן אתה קשרים. וַיִּתְּנוּ המבקרים צְמִידִים אֶל־יְדֵיהֶן וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת עַל־רָאשֵׁיהֶן, כדי לקנות את לבן של המארחות.

  • וָאֹמַר: וכי לַבָּלָה המזדקנת ראוי לעסוק ב נִאוּפִים?! עַתָּ הגיע הזמן ש יִזְנוּ, יסורו תַזְנוּתֶיהָ וָהִיא.

  • וַיָּבוֹא אֵלֶיהָ כל מי שחפץ בדבר, כְּבוֹא אֶל־אִשָּׁה זוֹנָה, כֵּן בָּאוּ אֶל־אָהֳֳלָה וְאֶל־אָהֳֳלִיבָה אִשֹּׁת, נשות הַזִּמָּה. בני העמים לא כיבדו את שומרון ויהודה. הם השתמשו בהן כשם שמשתמשים בגופה של הזונה.

  • ולבסוף אֲנָשִׁים צַדִּיקִם הֵמָּה יִשְׁפְּטוּ אוֹתְהֶם – את דינן של יהודה ושומרון יגזרו בצדק כ מִשְׁפַּט נֹאֲפוֹת וּמִשְׁפַּט שֹׁפְכוֹת דָּם, כִּי נֹאֲפֹת הֵנָּה, וְדָם בִּידֵיהֶן. הניאוף הוא משל לעבודה הזרה שפשתה בשומרון וביהודה, ושפיכות הדמים ומעשי הרצח הנזכרים כאן נובעים משחיתות פנימית ומתאוות בצע.

  • כִּי כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: הַעֲלֵה עֲלֵיהֶם – על הנואפים ושופכי הדמים קָהָל, וְנָתֹן, ותן אֶתְהֶן לְזַעֲוָה, לזוועה וְלָבַז.

  • וְרָגְמוּ עֲלֵיהֶן אֶבֶן ה קָהָל, וּבָרֵא אוֹתְהֶן, כרוֹת אותן בְּחַרְבוֹתָם. את בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם יַהֲרֹגוּ, וּבָתֵּיהֶן בָּאֵשׁ יִשְׂרֹפוּ.

  • וְהִשְׁבַּתִּי זִמָּה מִן־הָאָרֶץ, וְנִוַּסְּרוּ, יקבלו מוסר כָּל־הַנָּשִׁים, וְלֹא תַעֲשֶׂינָה כְּזִמַּתְכֶנָה, כזימה שלכן. עונשן של אהלה ואהליבה ירתיע את שאר העמים האחרים מללכת בדרכן.

  • וְנָתְנוּ גמול זִמַּתְכֶנָה עֲלֵיכֶן, וַחֲטָאֵי גִלּוּלֵיכֶן, העבודה הזרה תִּשֶּׂאינָה. וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלוֹהִים.בסופו של דבר תעבור ממלכה זו מן העולם כעונש על חטאיה, שכללו מערכות יחסים דיפלומטיות תועלתניות במסווה של ידידות. יחזקאל לא האריך במפלת שומרון מפני שבזמן נבואתו היא הייתה הרוסה כמעט לגמרי, אבל הוא מזכיר את גורלה כדוגמה לגורל הצפוי ליהודה. סיפורן של שתי הממלכות, מהבחינה הפוליטית, הדתית ומבחינות אחרות, הוא סיפור של זנות מחפירה שמחירה חורבן בית גמור.

פסוקים

  1. ויהי דבר־יהוה אלי לאמר
  2. בן־אדם שתים נשים בנות אם־אחת היו
  3. ותזנינה במצרים בנעוריהן זנו שמה מעכו שדיהן ושם עשו דדי בתוליהן
  4. ושמותן אהלה הגדולה ואהליבה אחותה ותהיינה לי ותלדנה בנים ובנות ושמותן שמרון אהלה וירושלם אהליבה
  5. ותזן אהלה תחתי ותעגב על־מאהביה אל־אשור קרובים
  6. לבשי תכלת פחות וסגנים בחורי חמד כלם פרשים רכבי סוסים
  7. ותתן תזנותיה עליהם מבחר בני־אשור כלם ובכל אשר־עגבה בכל־גלוליהם נטמאה
  8. ואת־תזנותיה ממצרים לא עזבה כי אותה שכבו בנעוריה והמה עשו דדי בתוליה וישפכו תזנותם עליה
  9. לכן נתתיה ביד־מאהביה ביד בני אשור אשר עגבה עליהם
  10. המה גלו ערותה בניה ובנותיה לקחו ואותה בחרב הרגו ותהי־שם לנשים ושפוטים עשו בה
  11. ותרא אחותה אהליבה ותשחת עגבתה ממנה ואת־תזנותיה מזנוני אחותה
  12. אל־בני אשור עגבה פחות וסגנים קרבים לבשי מכלול פרשים רכבי סוסים בחורי חמד כלם
  13. וארא כי נטמאה דרך אחד לשתיהן
  14. ותוסף אל־תזנותיה ותרא אנשי מחקה על־הקיר צלמי כשדיים [כשדים] חקקים בששר
  15. חגורי אזור במתניהם סרוחי טבולים בראשיהם מראה שלשים כלם דמות בני־בבל כשדים ארץ מולדתם
  16. ותעגב [ותעגבה] עליהם למראה עיניה ותשלח מלאכים אליהם כשדימה
  17. ויבאו אליה בני־בבל למשכב דדים ויטמאו אותה בתזנותם ותטמא־בם ותקע נפשה מהם
  18. ותגל תזנותיה ותגל את־ערותה ותקע נפשי מעליה כאשר נקעה נפשי מעל אחותה
  19. ותרבה את־תזנותיה לזכר את־ימי נעוריה אשר זנתה בארץ מצרים
  20. ותעגבה על פלגשיהם אשר בשר־חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם
  21. ותפקדי את זמת נעוריך בעשות ממצרים דדיך למען שדי נעוריך
  22. לכן אהליבה כה־אמר אדני יהוה הנני מעיר את־מאהביך עליך את אשר־נקעה נפשך מהם והבאתים עליך מסביב
  23. בני בבל וכל־כשדים פקוד ושוע וקוע כל־בני אשור אותם בחורי חמד פחות וסגנים כלם שלשים וקרואים רכבי סוסים כלם
  24. ובאו עליך הצן רכב וגלגל ובקהל עמים צנה ומגן וקובע ישימו עליך סביב ונתתי לפניהם משפט ושפטוך במשפטיהם
  25. ונתתי קנאתי בך ועשו אותך בחמה אפך ואזניך יסירו ואחריתך בחרב תפול המה בניך ובנותיך יקחו ואחריתך תאכל באש
  26. והפשיטוך את־בגדיך ולקחו כלי תפארתך
  27. והשבתי זמתך ממך ואת־זנותך מארץ מצרים ולא־תשאי עיניך אליהם ומצרים לא תזכרי־עוד
  28. כי כה אמר אדני יהוה הנני נתנך ביד אשר שנאת ביד אשר־נקעה נפשך מהם
  29. ועשו אותך בשנאה ולקחו כל־יגיעך ועזבוך עירם ועריה ונגלה ערות זנוניך וזמתך ותזנותיך
  30. עשה אלה לך בזנותך אחרי גוים על אשר־נטמאת בגלוליהם
  31. בדרך אחותך הלכת ונתתי כוסה בידך
  32. כה אמר אדני יהוה כוס אחותך תשתי העמקה והרחבה תהיה לצחק וללעג מרבה להכיל
  33. שכרון ויגון תמלאי כוס שמה ושממה כוס אחותך שמרון
  34. ושתית אותה ומצית ואת־חרשיה תגרמי ושדיך תנתקי כי אני דברתי נאם אדני יהוה
  35. לכן כה אמר אדני יהוה יען שכחת אותי ותשליכי אותי אחרי גוך וגם־את שאי זמתך ואת־תזנותיך
  36. ויאמר יהוה אלי בן־אדם התשפוט את־אהלה ואת־אהליבה והגד להן את תועבותיהן
  37. כי נאפו ודם בידיהן ואת־גלוליהן נאפו וגם את־בניהן אשר ילדו־לי העבירו להם לאכלה
  38. עוד זאת עשו לי טמאו את־מקדשי ביום ההוא ואת־שבתותי חללו
  39. ובשחטם את־בניהם לגלוליהם ויבאו אל־מקדשי ביום ההוא לחללו והנה־כה עשו בתוך ביתי
  40. ואף כי תשלחנה לאנשים באים ממרחק אשר מלאך שלוח אליהם והנה־באו לאשר רחצת כחלת עיניך ועדית עדי
  41. וישבת על־מטה כבודה ושלחן ערוך לפניה וקטרתי ושמני שמת עליה
  42. וקול המון שלו בה ואל־אנשים מרב אדם מובאים סובאים [סבאים] ממדבר ויתנו צמידים אל־ידיהן ועטרת תפארת על־ראשיהן
  43. ואמר לבלה נאופים עת [עתה] יזנה [יזנו] תזנותה והיא
  44. ויבוא אליה כבוא אל־אשה זונה כן באו אל־אהלה ואל־אהליבה אשת הזמה
  45. ואנשים צדיקם המה ישפטו אותהם משפט נאפות ומשפט שפכות דם כי נאפת הנה ודם בידיהן
  46. כי כה אמר אדני יהוה העלה עליהם קהל ונתן אתהן לזעוה ולבז
  47. ורגמו עליהן אבן קהל וברא אותהן בחרבותם בניהם ובנותיהם יהרגו ובתיהן באש ישרפו
  48. והשבתי זמה מן־הארץ ונוסרו כל־הנשים ולא תעשינה כזמתכנה
  49. ונתנו זמתכנה עליכן וחטאי גלוליכן תשאינה וידעתם כי אני אדני יהוה

פסוקים מנוקד

  1. וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר׃
  2. בֶּן־אָדָם שְׁתַּיִם נָשִׁים בְּנוֹת אֵם־אַחַת הָיוּ׃
  3. וַתִּזְנֶינָה בְמִצְרַיִם בִּנְעוּרֵיהֶן זָנוּ שָׁמָּה מֹעֲכוּ שְׁדֵיהֶן וְשָׁם עִשּׂוּ דַּדֵּי בְּתוּלֵיהֶן׃
  4. וּשְׁמוֹתָן אָהֳלָה הַגְּדוֹלָה וְאָהֳלִיבָה אֲחוֹתָהּ וַתִּהְיֶינָה לִי וַתֵּלַדְנָה בָּנִים וּבָנוֹת וּשְׁמוֹתָן שֹׁמְרוֹן אָהֳלָה וִירוּשָׁלִַם אָהֳלִיבָה׃
  5. וַתִּזֶן אָהֳלָה תַּחְתָּי וַתַּעְגַּב עַל־מְאַהֲבֶיהָ אֶל־אַשּׁוּר קְרוֹבִים׃
  6. לְבֻשֵׁי תְכֵלֶת פַּחוֹת וּסְגָנִים בַּחוּרֵי חֶמֶד כֻּלָּם פָּרָשִׁים רֹכְבֵי סוּסִים׃
  7. וַתִּתֵּן תַּזְנוּתֶיהָ עֲלֵיהֶם מִבְחַר בְּנֵי־אַשּׁוּר כֻּלָּם וּבְכֹל אֲשֶׁר־עָגְבָה בְּכָל־גִּלּוּלֵיהֶם נִטְמָאָה׃
  8. וְאֶת־תַּזְנוּתֶיהָ מִמִּצְרַיִם לֹא עָזָבָה כִּי אוֹתָהּ שָׁכְבוּ בִנְעוּרֶיהָ וְהֵמָּה עִשּׂוּ דַּדֵּי בְתוּלֶיהָ וַיִּשְׁפְּכוּ תַזְנוּתָם עָלֶיהָ׃
  9. לָכֵן נְתַתִּיהָ בְּיַד־מְאַהֲבֶיהָ בְּיַד בְּנֵי אַשּׁוּר אֲשֶׁר עָגְבָה עֲלֵיהֶם׃
  10. הֵמָּה גִּלּוּ עֶרְוָתָהּ בָּנֶיהָ וּבְנוֹתֶיהָ לָקָחוּ וְאוֹתָהּ בַּחֶרֶב הָרָגוּ וַתְּהִי־שֵׁם לַנָּשִׁים וּשְׁפוּטִים עָשׂוּ בָהּ׃
  11. וַתֵּרֶא אֲחוֹתָהּ אָהֳלִיבָה וַתַּשְׁחֵת עַגְבָתָהּ מִמֶּנָּה וְאֶת־תַּזְנוּתֶיהָ מִזְּנוּנֵי אֲחוֹתָהּ׃
  12. אֶל־בְּנֵי אַשּׁוּר עָגָבָה פַּחוֹת וּסְגָנִים קְרֹבִים לְבֻשֵׁי מִכְלוֹל פָּרָשִׁים רֹכְבֵי סוּסִים בַּחוּרֵי חֶמֶד כֻּלָּם׃
  13. וָאֵרֶא כִּי נִטְמָאָה דֶּרֶךְ אֶחָד לִשְׁתֵּיהֶן׃
  14. וַתּוֹסֶף אֶל־תַּזְנוּתֶיהָ וַתֵּרֶא אַנְשֵׁי מְחֻקֶּה עַל־הַקִּיר צַלְמֵי כשדיים [כַשְׂדִּים] חֲקֻקִים בַּשָּׁשַׁר׃
  15. חֲגוֹרֵי אֵזוֹר בְּמָתְנֵיהֶם סְרוּחֵי טְבוּלִים בְּרָאשֵׁיהֶם מַרְאֵה שָׁלִשִׁים כֻּלָּם דְּמוּת בְּנֵי־בָבֶל כַּשְׂדִּים אֶרֶץ מוֹלַדְתָּם׃
  16. ותעגב [וַתַּעְגְּבָה] עֲלֵיהֶם לְמַרְאֵה עֵינֶיהָ וַתִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֲלֵיהֶם כַּשְׂדִּימָה׃
  17. וַיָּבֹאוּ אֵלֶיהָ בְנֵי־בָבֶל לְמִשְׁכַּב דֹּדִים וַיְטַמְּאוּ אוֹתָהּ בְּתַזְנוּתָם וַתִּטְמָא־בָם וַתֵּקַע נַפְשָׁהּ מֵהֶם׃
  18. וַתְּגַל תַּזְנוּתֶיהָ וַתְּגַל אֶת־עֶרְוָתָהּ וַתֵּקַע נַפְשִׁי מֵעָלֶיהָ כַּאֲשֶׁר נָקְעָה נַפְשִׁי מֵעַל אֲחוֹתָהּ׃
  19. וַתַּרְבֶּה אֶת־תַּזְנוּתֶיהָ לִזְכֹּר אֶת־יְמֵי נְעוּרֶיהָ אֲשֶׁר זָנְתָה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם׃
  20. וַתַּעְגְּבָה עַל פִּלַגְשֵׁיהֶם אֲשֶׁר בְּשַׂר־חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם וְזִרְמַת סוּסִים זִרְמָתָם׃
  21. וַתִּפְקְדִי אֵת זִמַּת נְעוּרָיִךְ בַּעְשׂוֹת מִמִּצְרַיִם דַּדַּיִךְ לְמַעַן שְׁדֵי נְעוּרָיִךְ׃
  22. לָכֵן אָהֳלִיבָה כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנְנִי מֵעִיר אֶת־מְאַהֲבַיִךְ עָלַיִךְ אֵת אֲשֶׁר־נָקְעָה נַפְשֵׁךְ מֵהֶם וַהֲבֵאתִים עָלַיִךְ מִסָּבִיב׃
  23. בְּנֵי בָבֶל וְכָל־כַּשְׂדִּים פְּקוֹד וְשׁוֹעַ וְקוֹעַ כָּל־בְּנֵי אַשּׁוּר אוֹתָם בַּחוּרֵי חֶמֶד פַּחוֹת וּסְגָנִים כֻּלָּם שָׁלִשִׁים וּקְרוּאִים רֹכְבֵי סוּסִים כֻּלָּם׃
  24. וּבָאוּ עָלַיִךְ הֹצֶן רֶכֶב וְגַלְגַּל וּבִקְהַל עַמִּים צִנָּה וּמָגֵן וְקוֹבַע יָשִׂימוּ עָלַיִךְ סָבִיב וְנָתַתִּי לִפְנֵיהֶם מִשְׁפָּט וּשְׁפָטוּךְ בְּמִשְׁפְּטֵיהֶם׃
  25. וְנָתַתִּי קִנְאָתִי בָּךְ וְעָשׂוּ אוֹתָךְ בְּחֵמָה אַפֵּךְ וְאָזְנַיִךְ יָסִירוּ וְאַחֲרִיתֵךְ בַּחֶרֶב תִּפּוֹל הֵמָּה בָּנַיִךְ וּבְנוֹתַיִךְ יִקָּחוּ וְאַחֲרִיתֵךְ תֵּאָכֵל בָּאֵשׁ׃
  26. וְהִפְשִׁיטוּךְ אֶת־בְּגָדָיִךְ וְלָקְחוּ כְּלֵי תִפְאַרְתֵּךְ׃
  27. וְהִשְׁבַּתִּי זִמָּתֵךְ מִמֵּךְ וְאֶת־זְנוּתֵךְ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וְלֹא־תִשְׂאִי עֵינַיִךְ אֲלֵיהֶם וּמִצְרַיִם לֹא תִזְכְּרִי־עוֹד׃
  28. כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנְנִי נֹתְנָךְ בְּיַד אֲשֶׁר שָׂנֵאת בְּיַד אֲשֶׁר־נָקְעָה נַפְשֵׁךְ מֵהֶם׃
  29. וְעָשׂוּ אוֹתָךְ בְּשִׂנְאָה וְלָקְחוּ כָּל־יְגִיעֵךְ וַעֲזָבוּךְ עֵירֹם וְעֶרְיָה וְנִגְלָה עֶרְוַת זְנוּנַיִךְ וְזִמָּתֵךְ וְתַזְנוּתָיִךְ׃
  30. עָשֹׂה אֵלֶּה לָךְ בִּזְנוֹתֵךְ אַחֲרֵי גוֹיִם עַל אֲשֶׁר־נִטְמֵאת בְּגִלּוּלֵיהֶם׃
  31. בְּדֶרֶךְ אֲחוֹתֵךְ הָלָכְתְּ וְנָתַתִּי כוֹסָהּ בְּיָדֵךְ׃
  32. כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהֹוִה כּוֹס אֲחוֹתֵךְ תִּשְׁתִּי הָעֲמֻקָּה וְהָרְחָבָה תִּהְיֶה לִצְחֹק וּלְלַעַג מִרְבָּה לְהָכִיל׃
  33. שִׁכָּרוֹן וְיָגוֹן תִּמָּלֵאִי כּוֹס שַׁמָּה וּשְׁמָמָה כּוֹס אֲחוֹתֵךְ שֹׁמְרוֹן׃
  34. וְשָׁתִית אוֹתָהּ וּמָצִית וְאֶת־חֲרָשֶׂיהָ תְּגָרֵמִי וְשָׁדַיִךְ תְּנַתֵּקִי כִּי אֲנִי דִבַּרְתִּי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃
  35. לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה יַעַן שָׁכַחַתְּ אוֹתִי וַתַּשְׁלִיכִי אוֹתִי אַחֲרֵי גַוֵּךְ וְגַם־אַתְּ שְׂאִי זִמָּתֵךְ וְאֶת־תַּזְנוּתָיִךְ׃
  36. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי בֶּן־אָדָם הֲתִשְׁפּוֹט אֶת־אָהֳלָה וְאֶת־אָהֳלִיבָה וְהַגֵּד לָהֶן אֵת תוֹעֲבוֹתֵיהֶן׃
  37. כִּי נִאֵפוּ וְדָם בִּידֵיהֶן וְאֶת־גִּלּוּלֵיהֶן נִאֵפוּ וְגַם אֶת־בְּנֵיהֶן אֲשֶׁר יָלְדוּ־לִי הֶעֱבִירוּ לָהֶם לְאָכְלָה׃
  38. עוֹד זֹאת עָשׂוּ לִי טִמְּאוּ אֶת־מִקְדָּשִׁי בַּיּוֹם הַהוּא וְאֶת־שַׁבְּתוֹתַי חִלֵּלוּ׃
  39. וּבְשַׁחֲטָם אֶת־בְּנֵיהֶם לְגִלּוּלֵיהֶם וַיָּבֹאוּ אֶל־מִקְדָּשִׁי בַּיּוֹם הַהוּא לְחַלְּלוֹ וְהִנֵּה־כֹה עָשׂוּ בְּתוֹךְ בֵּיתִי׃
  40. וְאַף כִּי תִשְׁלַחְנָה לַאֲנָשִׁים בָּאִים מִמֶּרְחָק אֲשֶׁר מַלְאָךְ שָׁלוּחַ אֲלֵיהֶם וְהִנֵּה־בָאוּ לַאֲשֶׁר רָחַצְתְּ כָּחַלְתְּ עֵינַיִךְ וְעָדִית עֶדִי׃
  41. וְיָשַׁבְתְּ עַל־מִטָּה כְבוּדָּה וְשֻׁלְחָן עָרוּךְ לְפָנֶיהָ וּקְטָרְתִּי וְשַׁמְנִי שַׂמְתְּ עָלֶיהָ׃
  42. וְקוֹל הָמוֹן שָׁלֵו בָהּ וְאֶל־אֲנָשִׁים מֵרֹב אָדָם מוּבָאִים סובאים [סָבָאִים] מִמִּדְבָּר וַיִּתְּנוּ צְמִידִים אֶל־יְדֵיהֶן וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת עַל־רָאשֵׁיהֶן׃
  43. וָאֹמַר לַבָּלָה נִאוּפִים עת [עַתָּה] יזנה [יִזְנוּ] תַזְנוּתֶהָ וָהִיא׃
  44. וַיָּבוֹא אֵלֶיהָ כְּבוֹא אֶל־אִשָּׁה זוֹנָה כֵּן בָּאוּ אֶל־אָהֳלָה וְאֶל־אָהֳלִיבָה אִשֹּׁת הַזִּמָּה׃
  45. וַאֲנָשִׁים צַדִּיקִם הֵמָּה יִשְׁפְּטוּ אוֹתְהֶם מִשְׁפַּט נֹאֲפוֹת וּמִשְׁפַּט שֹׁפְכוֹת דָּם כִּי נֹאֲפֹת הֵנָּה וְדָם בִּידֵיהֶן׃
  46. כִּי כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הַעֲלֵה עֲלֵיהֶם קָהָל וְנָתֹן אֶתְהֶן לְזַעֲוָה וְלָבַז׃
  47. וְרָגְמוּ עֲלֵיהֶן אֶבֶן קָהָל וּבָרֵא אוֹתְהֶן בְּחַרְבוֹתָם בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם יַהֲרֹגוּ וּבָתֵּיהֶן בָּאֵשׁ יִשְׂרֹפוּ׃
  48. וְהִשְׁבַּתִּי זִמָּה מִן־הָאָרֶץ וְנִוַּסְּרוּ כָּל־הַנָּשִׁים וְלֹא תַעֲשֶׂינָה כְּזִמַּתְכֶנָה׃
  49. וְנָתְנוּ זִמַּתְכֶנָה עֲלֵיכֶן וַחֲטָאֵי גִלּוּלֵיכֶן תִּשֶּׂאינָה וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי אֲדֹנָי יְהוִה׃

מקומות

  • ירושלים

    ליבם סולגק. בראיט ולחת צורק מונחף, בגורמי מגמש. תרבנך וסתעד לכנו סתשם השמה – לתכי מורגם בורק? לתיג ישבעס.

  • שומרון
  • בבל

    ממלכה המכונה על-שם עיר הבירה שלה.
    משתרעת בדרום מסופוטמיה, עם גישה לדרכי הים שבמפרץ הפרסי.