יחזקאל-פרק-36

ביאורים

• וְאַתָּה, בֶן־אָדָם, הִנָּבֵא אֶל־הָרֵי יִשְׂרָאֵל. את הנבואה על הר שעיר מחליפה כאן נבואה מנוגדת על הרי ישראל. וְאָמַרְתָּ: הָרֵי יִשְׂרָאֵל, שִׁמְעוּ דְּבַר־ה'.

• כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: יַעַן אָמַר הָאוֹיֵב עֲלֵיכֶם, הביע על שיממונכם קריאת שמחה: הֶאָח, וּבָמוֹת עוֹלָם, הרי ישראל לְמוֹרָשָׁה, נחלה הָיְתָה לָּנוּ,

• לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ: כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים אליכם, ההרים: יַעַן בְּיַעַן, הואיל ו שַׁמּוֹת וְשָׁאֹף, הרוס ובלוֹע אֶתְכֶם מִסָּבִיב, האויבים מחריבים ושואפים לכלות כל אשר עליכם, לִהְיוֹתְכֶם מוֹרָשָׁה לִשְׁאֵרִית, לשאר הַגּוֹיִם, אתם נעשים רכושם של עמים שונים, וַתֵּעֲלוּ עַל־שְׂפַת לָשׁוֹן וְדִבַּת־עָם. בחורבנכם נעשיתם מושא לרכילות ולגנאי. כל שאירע על אדמת ישראל בחורבן, אבדן עצמאות וגלות, נעשה משל לפורענות בשיח העמים.

• לָכֵן הָרֵי יִשְׂרָאֵל, שִׁמְעוּ דְּבַר־ה' אֱלוֹהִים – כֹּה־אָמַר ה' אֱלוֹהִים לֶהָרִים וְלַגְּבָעוֹת, לָאֲפִיקִים וְלַגֵּאָיוֹת וְלֶחֳֳרָבוֹת הַשּׁמְמוֹת וְלֶעָרִים הַנֶּעֱזָבוֹת, אֲשֶׁר הָיוּ לְבַז וּלְלַעַג לִשְׁאֵרִית הַגּוֹיִם אֲשֶׁר מִסָּבִיב. לכל אלה אני מוסר את דבר ה':

• לָכֵן, כֹּה־אָמַר ה' אֱלוֹהִים, אִם־לֹא בְּאֵשׁ קִנְאָתִי דִבַּרְתִּי עַל־שְׁאֵרִית הַגּוֹיִם ובייחוד עַל־אֱדוֹם כֻּלָּא, כולה, אֲשֶׁר נָתְנוּ־אֶת־אַרְצִי לָהֶם, לעצמם לְמוֹרָשָׁה, ועשו זאת בְּשִׂמְחַת כָָּל־לֵבָב, הם כל כך שמחים על הירושה שנפלה בחלקם, ולא רק משום הרווח החומרי, הם גם שמחים לאיד – בִּשְׁאָט נֶפֶשׁ, מתוך בוז ומיאוס בישראל, ו לְמַעַן מִגְרָשָׁהּ לָבַז, כדי שהארץ שתנושל מעמה תהיה להם לביזה,

• לָכֵן הִנָּבֵא עַל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ לֶהָרִים וְלַגְּבָעוֹת לָאֲפִיקִים וְלַגֵּאָיוֹת, כֹּה־אָמַר ה' אֱלוֹהִים: הִנְנִי בְקִנְאָתִי וּבַחֲמָתִי, בזעמי הרב דִּבַּרְתִּי, יַעַן כְּלִמַּת, בושת ה גּוֹיִם נְשָׂאתֶם,

• לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: אֲנִי נָשָׂאתִי אֶת־יָדִי, נשבעתי אִם־לֹא הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לָכֶם מִסָּבִיב הֵמָּה כְּלִמָּתָם יִשָּׂאוּ, הם אלו שייכלמו בסופו של דבר,

• וְאילו אַתֶּם, הָרֵי יִשְׂרָאֵל, עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ, תצמיחו ענפים וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל, כִּי קֵרְבוּ, יתקרבו לָבוֹא.

• כִּי הִנְנִי אֲלֵיכֶם, מזומן לכם, וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְנֶעֱבַדְתֶּם וְנִזְרַעְתֶּם,

• וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם, את כָָּל־בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה, וְנוֹשְׁבוּ הֶעָרִים וְהֶחֳֳרָבוֹת תִּבָּנֶינָה,

• וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם וּבְהֵמָה וְרָבוּ וּפָרוּ, וְהוֹשַׁבְתִּי אֶתְכֶם כְּקַדְמוֹתֵיכֶם, כפי המצב הקדום שלפני גלותכם, וְהֵיטִבֹתִי את חייכם עוד יותר מֵרִאשׁתֵיכֶם, מראשיתכם. וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי ה'.

• ש וממים – וְהוֹלַכְתִּי עֲלֵיכֶם אָדָם, אֶת־עַמִּי יִשְׂרָאֵל, וִירֵשׁוּךָ, כל הר והר, וְהָיִיתָ לָהֶם לְנַחֲלָה, וְלֹא־תוֹסִף עוֹד הארץ לְשַׁכְּלָם, לאבד את יושביה.

• – כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: יַעַן אֹמְרִים לָכֶם אֹכֶלֶת אָדָם אָתְּ, וּמְשַׁכֶּלֶת גּוֹיַיִךְ, עמים הָיִית. את ארץ שיושבייך נאבדים מן העולם פעם אחרי פעם, עם אחרי עם"

• לָכֵן, אָדָם לֹא־תֹאכְלִי עוֹד, וְגוֹיַיִךְ לֹא תְשַׁכְּלִי־עוֹד, נְאֻם ה' אֱלוֹהִים.

• וְלֹא־אַשְׁמִיעַ אֵלַיִךְ, עלייך עוֹד כְּלִמַּת הַגּוֹיִם, וְחֶרְפַּת עַמִּים לֹא תִשְׂאִי־עוֹד, וְגוֹיַיִךְ לֹא־תַכְשִׁלִי עוֹד, נְאֻם ה' אֱלוֹהִים. אנשי הארץ ישבו בשקט ובשלווה. תקומת העם והארץ מודגשת כאן כמעשה ה' הפועל למען שמו ולא בגלל צדקתם של ישראל. אף רגשות הבושה והחרטה המתלויים אל הידיעה הזו, חשובים לתהליך התקומה עצמו. טהרת המים החיים מטומאת המת, האמורה בתורה, משמשת בנבואת יחזקאל כדימוי לטהרת עוונות והתחדשות רוחנית של העם השב לארצו.

• וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר:

• – בֶּן־אָדָם, בֵּית יִשְׂרָאֵל היו יֹשְׁבִים עַל־אַדְמָתָם וַיְטַמְּאוּ אוֹתָהּ בְּדַרְכָּם, באורח חייהם וּבַעֲלִילוֹתָם, ובמעשיהם. כְּטֻמְאַת הַנִּדָּה, המרחיקה אותה מבעלה, כך הָיְתָה דַרְכָּם לְפָנָי.

• וָאֶשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם – על בית ישראל, עַל־הַדָּם אֲשֶׁר־שָׁפְכוּ עַל־הָאָרֶץ, ברציחות. או שמא זהו המשך הדימוי לדם הנידה הנשפך על הארץ ומטמא אחרים, וּבְגִלּוּלֵיהֶם, ובעבודתם הזרה טִמְּאוּהָ.

• וָאָפִיץ אֹתָם בַּגּוֹיִם וַיִּזָּרוּ, התפזרו בָּאֲרָצוֹת. כְּדַרְכָּם וְכַעֲלִילוֹתָם שְׁפַטְתִּים. בני ישראל לא נענשו בחינם, אלא היו ראויים לעונשים אלה בשל חומרת מעשיהם.

• וַיָּבוֹא בית ישראל אֶל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר־בָּאוּ שָׁם – וַיְחַלְּלוּ אֶת־שֵׁם קָָדְשִׁי, בֶּאֱמֹר לָהֶם, עליהם: הנה עַם־ה' אֵלֶּה, וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ. בן לעם ישראל הנמצא בגולה גורם לחילול ה', שהרי ידוע שהוא שייך לעם ה', ועם זאת אין הוא נמצא בארצו של ה'. כשהגויים רואים אותו בארצם, הם תמהים מדוע אין ה' דואג לו ומשיבו לארצו.

• וָאֶחְמֹל, אני חס עַל־שֵׁם קָָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלְּלֻהוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר־בָּאוּ שָׁמָּה.

• לָכֵן אֱמֹר לְבֵית־יִשְׂרָאֵל: כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: את מה שאני עתיד לעשות לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה, בֵּית יִשְׂרָאֵל, כִּי אִם־לְמען שֵׁם־קָָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר־בָּאתֶם שָׁם.

• וְקִדַּשְׁתִּי אֶת־שְׁמִי הַגָּדוֹל הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם, אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בְּתוֹכָם, וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי־אֲנִי ה', נְאֻם ה' אֱלוֹהִים, בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם, באמצעותכם לְעֵינֵיהֶם. כך יתקדש שם ה' מחדש לעיני כל העמים:

• וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן־הַגּוֹיִם, וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָָּל־הָאֲרָצוֹת, וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל־אַדְמַתְכֶם.

• – וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים, וּטְהַרְתֶּם מִכּל טֻמְאוֹתֵיכֶם, וּמִכָָּל־גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם.

• – וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב, יצר חָדָשׁ, וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם, וַהֲסִרֹתִי אֶת־לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר. לבכם הקשה ייעקר ויוחלף בלב רך ומרגיש. גם רוחכם הישנה תוחלף –

• וְאֶת־רוּחִי, רוח ה' אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם, וְעָשִׂיתִי, ובכך אעשה אֵת אֲשֶׁר־בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם.

• וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וִהְיִיתֶם לִי לְעָם, וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים.

• וְהוֹשַׁעְתִּי אֶתְכֶם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם. סיאובכם, עוונותיכם וכל הכרוך בהם יסתלקו מכם. וְקָרָאתִי אֶל־הַדָּגָן וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ, אצווה שהדגן יפרה וירבה, וְלֹא־אֶתֵּן עֲלֵיכֶם רָעָב,

• וְהִרְבֵּיתִי אֶת־פְּרִי הָעֵץ וּתְנוּבַת הַשָּׂדֶה בארצכם, לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא תִקְחוּ, תישאו עוֹד חֶרְפַּת רָעָב בַּגּוֹיִם, הרעב שבגללו אתם מבקשים נדבות מאחרים.

• וּזְכַרְתֶּם, אז תזכרו אֶת־דַּרְכֵיכֶם הָרָעִים מהעבר וּמַעַלְלֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא־טוֹבִים, וּנְקֹטֹתֶם בִּפְנֵיכֶם. לאחר שתיטהרו ועולמכם ייהפך טוב יותר, תוכלו להסתכל על עצמכם בעבר ברגשי חרטה ובוז עַל עֲוֹנתֵיכֶם וְעַל תּוֹעֲבוֹתֵיכֶם.

• – לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי־עֹשֶׂה, נְאֻם ה' אֱלוֹהִים. יִוָּדַע לָכֶם דבר זה. בּוֹשׁוּ וְהִכָּלְמוּ מִדַּרְכֵיכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל. הידיעה שגאולתכם והיטהרותכם היא מעשה ידי ולמעני, תמיט עליכם בושה וכלימה.

• כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: בְּיוֹם טַהֲרִי אֶתְכֶם מִכֹּל עֲוֹנוֹתֵיכֶם, וְהוֹשַׁבְתִּי, איישב אֶת־הֶעָרִים השוממות וְנִבְנוּ הֶחֳֳרָבוֹת.

• וְהָאָרֶץ הַנְּשַׁמָּה, השוממה תֵּעָבֵד, תַּחַת אֲשֶׁר הָיְתָה שְׁמָמָה לְעֵינֵי כָָּל־עוֹבֵר.

• וְאָמְרוּ זה לזה מי שיראו זאת : הָאָרֶץ הַלֵּזוּ, ההיא הַנְּשַׁמָּה, השוממה הָיְתָה כְּגַן־עֵדֶן וְהֶעָרִים הֶחֳֳרֵבוֹת וְהַנְּשַׁמּוֹת וְהַנֶּהֱרָסוֹת – בְּצוּרוֹת יָשָׁבוּ, הן נעשו מיושבות כערים מבוצרות.

• וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר יִשָּׁאֲרוּ סְבִיבוֹתֵיכֶם, כשייראו את שיקום הארץ ועַמה, כִּי אֲנִי ה' בָּנִיתִי הַנֶּהֱרָסוֹת, נָטַעְתִּי הַנְּשַׁמָּה, אֲנִי הוא ה' ש דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי הן את הרעות שהתקיימו, הן את הטובות.

• כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: עוֹד זֹאת אִדָּרֵשׁ, איענה לְבֵית־יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת לָהֶם: אַרְבֶּה אֹתָם כַּצֹּאן-אָדָם, הם יתרבו כצאן, ועם זאת יהיו בני אדם.

• כְּצֹאן קָָדָשִׁים, כְּצֹאן יְרוּשָׁלִַם בְּמוֹעֲדֶיהָ, כעדרי הצאן הגדולים שהיו מובאים להקרבה בבית המקדש, בעיקר במועדים, כֵּן תִּהְיֶינָה הֶעָרִים הֶחֳֳרֵבוֹת מְלֵאוֹת צֹאן אָדָם, וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי ה'.