יחזקאל-פרק-45

ביאורים

• וּבְהַפִּילְכֶם גורל, כשתחלקו אֶת־הָאָרֶץ לשבטיה בְּנַחֲלָה בחלוקה החדשה שתפורט בהמשך, תָּרִימוּ, תפרישו תְרוּמָה לַה' קֹדֶשׁ מִן־הָאָרֶץ. פירוט מידותיה: אֹרֶךְ חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף ב אֹרֶךְ הארץ, וְרֹחַב עֲשָׂרָה אָלֶף, שטח זה קֹדֶשׁ־הוּא בְכָל־גְּבוּלָהּ סָבִיב, כל התחום הזה יהיה קודש, מפני שהוא מיועד למקדש ולמשרתיו –

• יִהְיֶה מִזֶּה אֶל־הַקֹּדֶשׁ, מהשטח הזה יוקצה למקדש חֲמֵשׁ מֵאוֹת בַּחֲמֵשׁ מֵאוֹת מְרֻבַּע סָבִיב. וַחֲמִשִּׁים אַמָּה רוחב מִגְרָשׁ, שטח פנוי יהיה לוֹ סָבִיב, מכל צדי שטח המקדש ישתרע שטח פתוח.

• וּמִן־הַמִּדָּה הַזֹּאת, באותה אמת מידה של שטח המקדש, שהיא כאמור לעיל קנה מידה המכיל שש אמות גדולות, בה תָּמוֹד אֹרֶךְ חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף וְרֹחַב עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים, וּבוֹ־יִהְיֶה הַמִּקְדָּשׁ, קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, המקום הקדוש ביותר מתוך כלל התרומה שהיא קודש –

• קֹדֶשׁ מִן־הָאָרֶץ הוּא, לַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתֵי הַמִּקְדָּשׁ יִהְיֶה, הכהנים בני צדוק הַקְּרֵבִים לְשָׁרֵת אֶת־ה', וְהָיָה לָהֶם השטח מָקוֹם לְבָתִּים, למגורים, וּמִקְדָּשׁ, קודש לַמִּקְדָּשׁ. בפריסה החדשה אין עוד ערי כהנים בכל הארץ, אלא כולם שוכנים באזור המקדש בו הם משרתים.

• – וַחֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אֹרֶךְ וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים רֹחַב, שטח זהה בגודלו לשטח המקדש והכהנים , וְהָיָה לַלְוִיִּם מְשָׁרְתֵי הַבַּיִת לָהֶם לַאֲחֻזָּה, למגורים ולמחיה, ויהיו שם עֶשְׂרִים לְשָׁכֹת המשמשות את עובדי הבית.

• – וַאֲחֻזַּת הָעִיר תִּתְּנוּ חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים רֹחַב, וְאֹרֶךְ חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף, מחצית מרוחב החלקים הקודמים, לְעֻמַּת, מול תְּרוּמַת הַקֹּדֶשׁ, לְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה. זו נחלת כל ישראל שאינם כהנים ולויים .

• וְלַנָּשִׂיא יופרש שטח מִצד זֶּה וּמִצד זֶּה לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ שהופרשה למקדש ולכהנים וְלַאֲחֻזַּת הָעִיר שלבית ישראל, אֶל־פְּנֵי תְרוּמַת־הַקֹּדֶשׁ וְאֶל־פְּנֵי אֲחֻזַּת הָעִיר, מִפְּאַת יָם, מערב יָמָּה, עד קצה גבול מערב, וּמִפְּאַת קֵדְמָה, מזרח קָדִימָה, וְה אֹרֶךְ, לְעֻמּוֹת אַחַד הַחֲלָקִים מִגְּבוּל יָם אֶל־גְּבוּל קָדִימָה. שתי רצועות אדמה נוספות יהיו נחלתו של המלך. מקומן יהיה משני צדי אחוזות הכהנים , הלויים והעיר .

• לָאָרֶץ, בארץ יִהְיֶה־לּוֹ לנשיא חלק זה לַאֲחֻזָּה בְּיִשְׂרָאֵל, וְלֹא־יוֹנוּ, יעשקו עוֹד נְשִׂיאַי אֶת־עַמִּי, כיוון שהמלכים ינחלו נחלה בארץ, לא יצטרכו לנכס לעצמם חלקים מהעם. וְהָאָרֶץ יִתְּנוּ לְבֵית־יִשְׂרָאֵל לְשִׁבְטֵיהֶם. כל שאר ארץ ישראל תחולק בין שבטי ישראל, כפי שיתואר בהמשך. חוקי תרומה, קרבנות ונחלות הקשורים בנשיא ובבניין הביתפרק מה פס' ט – פרק מו פס' יחבמרכז הנבואה עומד הנשיא, שהוא הדמות העליונה בעם. הנביא מדבר על הסדרת היחסים בינו לבין העם בתחומים שונים: סדרי שלטון תקינים מבחינה משפטית וממונית, מימונם ואחריות הבאתם של קרבנות הציבור, ואופיים של ביקורי הנשיא והעם במקדש.

• כֹּֽה־אָמַר אֲדֹנָי אֱלוֹהִים: רַב, די לָכֶם, נְְשִׂיאֵי יִשְְְׂרָאֵל! חָמָס וָשֹׁד שנהגו בהם מלכים עד עתה, הָסִירוּ, וּמִשְְְׁפָּט וּצְְְדָקָה עֲשׂוּ. התנהגו ביושר וברחמים עם העם, הָרִימוּ גְְרֻשֹֽׁתֵיכֶם, הסירו גירוש מֵעַל עַמִּי. היו מלכים בישראל שנישלו אנשים פרטיים מאדמותיהם בעלילות או באמצעות הטלים כבדים. עליכם להילחם בתופעות אלו. נְְאֻם אֲדֹנָי אֱלוֹהִים.על נשיאי ישראל לדאוג לתקינות התנהלות המסחר במדינה:

• מֹֽאזְְנֵי־צֶדֶק, מאזניים מכוונות וְְאֵֽיפַת, מידת –נפח יבש (שהיא למעלה מ21 – ליטר) של צֶדֶק, וּבַת, מידת –נפח לח של צֶדֶק יְְהִי לָכֶֽם.

• הָֽאֵיפָה וְְהַבַּת – תֹּכֶן, חשבון אֶחָד יִֽהְְְיֶה, נפח שווה לשניהם, לָשֵׂאת, להכיל, או ליטול מַעְְְשַׂר הַחֹמֶר – הַבָּת. מידת הבת, שבה מודדים נוזלים, תהיה מכוונת לעשירית החומר, ובמקביל – עֲשִׂירִת הַחֹמֶר, שהיא מידת הָֽאֵיפָה, ביבש – אֶל־הַחֹמֶר יִֽהְְְיֶה מַתְְְכֻּנְְְתּֽוֹ, חשבונו. השגיחו שכלי המידה, הבת והאיפה, יהיו מכוונים לפי חשבון נפח החומר הידוע.

• – וְְהַשֶּׁקֶל, יחידת משקל הקרובה ל10 – גרם – שווה ל עֶשְְְׂרִים גֵּרָה, גרעין, כפי שכבר נאמר בתורה, עֶשְְְׂרִים שְְׁקָלִים ועוד חֲמִשָּׁה וְְעֶשְְְׂרִים שְְׁקָלִים, ועוד עֲשָׂרָה וַֽחֲמִשָּׁה, חמשה –עשר שֶׁקֶל, סך הכול ששים שקלים – הַמָּנֶה יִֽהְְְיֶה לָכֶֽם. הכסף, שבאותה תקופה לא היה מצוי במטבעות, היה נשקל ביחידות משקל אלו. יחס המשקולות יהיה מדויק: המנה יהיה משקל שישים שקלים והשקל – עשרים גרה, שהיא נקראת גם 'מעה' כסף. אולי נבעה החלוקה לקבוצות השקלים הללו: 20, 25, ו –15 – מכך שאלו היו יחידות משקל מצויות.

• זֹאת הַתְְּרוּמָה אֲשֶׁר תָּרִימוּ לקרבנות הציבור שיקריב הנשיא : שִׁשִּׁית הָֽאֵיפָה, שהיא אחד משישים מֵחֹמֶר הַֽחִטִּים, שהרי האיפה היא עשירית החומר כאמור. וְְשִׁשִּׁיתֶם, ושישית הָֽאֵיפָה מֵחֹמֶר הַשְְּׂעֹרִֽים.

• וְְחֹק, וקצבת הַשֶּׁמֶן לתרומה – הַבַּת היא כלי מידת הַשֶּׁמֶן – מַעְְְשַׂר הַבַּת מִן־הַכֹּר. כור הוא שם מידת נפח מקבילה לחומר. הבת היא אפוא עשירית מכור, שהרי עֲשֶׂרֶת הַבַּתִּים מכיל ה חֹמֶר, כִּֽי עליכם להקפיד על יחס זה גם לעתיד – עֲשֶׂרֶת הַבַּתִּים חֹֽמֶר.

• וְְשֶֽׂה־אַחַת מִן־הַצֹּאן מִן־הַמָּאתַיִם, מכל מאתיים צאן תוּרם בהמה אחת מִמַּשְְְׁקֵה, ממקום המרעה הרווי של יִשְְְׂרָאֵל. תרומות אלו של הדגן, השמן והצאן מיועדות לְְמִנְְְחָה וּלְְְעוֹלָה וְְלִשְְְׁלָמִים לְְכַפֵּר עֲלֵיהֶם, על ישראל, נְְאֻם אֲדֹנָי אֱלוֹהִים.

• כֹּל הָעָם, עם הָאָרֶץ יִֽהְְְיוּ שייכים אֶל־הַתְְּרוּמָה הַזֹּאת, שפורטה לעיל, המיועדת לַנָּשִׂיא בְְּיִשְְְׂרָאֵֽל, בין אם הוא המנהיג העליון של העם או הכהן הגדול.

• וְְעַל־הַנָּשִׂיא יִֽהְְְיֶה מוטל להביא מתרומת הציבור כולו את הָֽעוֹלוֹת וְְהַמִּנְְְחָה וְְהַנֵּסֶךְְְ, היין ששופכים על המזבח עם הקרבנות, בַּֽחַגִּים וּבֶֽחֳֳדָשִׁים, בראשי החודשים וּבַשַּׁבָּתוֹת בְְּכָָל־מֽוֹעֲדֵי בֵּית יִשְְְׂרָאֵל. הוּא־יַֽעֲשֶׂה, יביא אֶת־הַֽחַטָּאת וְְאֶת־הַמִּנְְְחָה וְְאֶת־הָֽעוֹלָה וְְאֶת־הַשְְּׁלָמִים לְְכַפֵּר בְְּעַד בֵּֽית־יִשְְְׂרָאֵֽל.פירוט הקרבנות שיביא הנשיא בחנוכת הבית שייבנה.

• כֹּֽה־אָמַר אֲדֹנָי אֱלוֹהִים: בּחודש ה רִאשׁוֹן, הוא ניסן, בְְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תִּקַּח פַּר־בֶּן־בָּקָר תָּמִים וְְחִטֵּאתָ, טהר בו אֶת־הַמִּקְְְדָּֽשׁ. זהו כנראה פר החטאת הקרב בחנוכת הבית, כאמור בנבואת יחזקאל.

• וְְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַֽחַטָּאת וְְנָתַן אֶל־מְְזוּזַת, דופן הסף של הַבַּיִת וְְאֶל־אַרְְְבַּע פִּנּוֹת הָֽעֲזָרָה לַמִּזְְְבֵּחַ, הריבוע הגדול הסובב את המזבח, וְְעַל־מְְזוּזַת שַׁעַר הֶֽחָצֵר הַפְְּנִימִֽית, העזרה הסמוכה לאולם, שבתוכה ניצב המזבח.

• וְְכֵן תַּֽעֲשֶׂה בְְּשִׁבְְְעָה בַחֹדֶשׁ, ביום השביעי או בשבעת הימים של החודש הראשון, לחטא מֵאִישׁ שֹׁגֶה וּמִפֶּתִי, שטימא את הבית בשגגה או מת וך חוסר ידיעה, וְְכִפַּרְְְתֶּם, תנקו מכל חטא אֶת־הַבָּֽיִת.

• בּחודש ה רִאשׁוֹן, בְְּאַרְְְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ יִֽהְְְיֶה לָכֶם קרבן הַפָּסַח, הוא תחילתו של חַג שְְׁבֻעוֹת, שבעת יָמִים – מַצּוֹת ולא חמץ יֵֽאָכֵֽל.

• וְְעָשָׂה הַנָּשִׂיא בַּיּוֹם הַהוּא, יום י"ד בניסן בַּֽעֲדוֹ וּבְְְעַד כָָּל־עַם הָאָרֶץ פַּר חַטָּֽאת.

• וְְב שִׁבְְְעַת יְְמֵֽי־הֶחָג יַֽעֲשֶׂה עוֹלָה לַֽה': שִׁבְְְעַת פָּרִים וְְשִׁבְְְעַת אֵילִים תְְּמִימִם, לַיּוֹם – כך יעשה במשך שִׁבְְְעַת הַיָּמִים, וְְחַטָּאת שְְׂעִיר עִזִּים לַיּֽוֹם.

• וּמִנְְְחָה – אֵיפָה סולת לַפָּר וְְאֵיפָה סולת לָאַיִל יַֽעֲשֶׂה, וְְשֶׁמֶן – הִין, מידת נוזלים שהיא שישית הבת, לָֽאֵיפָֽה לאיפת הסולת. שיעורי המנחה המצוינים בתורה שונים מאלו. ייתכן שכאן מדובר בהקרבה חד –פעמית ששיעוריה שונים.

• בַּחודש ה שְְּׁבִיעִי, תשרי, בַּֽחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, בֶּחָג, חג הסוכות, הקרוי 'החג' סתם, יַֽעֲשֶׂה כָאֵלֶּה שִׁבְְְעַת הַיָּמִים, כַּֽחַטָּאת כָּֽעֹלָה וְְכַמִּנְְְחָה וְְכַשָּֽׁמֶן.