יחזקאל-פרק-46

ביאורים

• כֹּֽה־אָמַר אֲדֹנָי אֱלוֹהִים: שַׁעַר הֶֽחָצֵר הַפְְּנִימִית הַפֹּנֶה קָדִים, השער המזרחי של העזרה שבתוכה המזבח יִֽהְְְיֶה סָגוּר ב שֵׁשֶׁת יְְמֵי הַֽמַּֽעֲשֶׂה, ימי החול שבו נעשית מלאכה, וּבְְְיוֹם הַשַּׁבָּת יִפָּתֵחַ וכן בְְְיוֹם ראש הַחֹדֶשׁ יִפָּתֵֽחַ.

• וּבָא הַנָּשִׂיא דֶּרֶךְְְ אוּלָם הַשַּׁעַר מִחוּץ וְְעָמַד עַל־מְְזוּזַת הַשַּׁעַר הפתוח. הנשיא לא נכנס לתוך העזרה אלא עומד בחלל השער לנוכח המזבח, וְְעָשׂוּ הַכֹּֽהֲנִים לעיניו אֶת־עֽוֹלָתוֹ וְְאֶת־שְְׁלָמָיו, ולאחר מכן הִֽשְְְׁתַּֽחֲוָה עַל־מִפְְְתַּן הַשַּׁעַר כנגד הקודש וְְיָצָא. וְְהַשַּׁעַר לֹֽא־יִסָּגֵר עַד־הָעָֽרֶב,

• – וְְהִשְְְׁתַּֽחֲווּ עַם־הָאָרֶץ פֶּתַח הַשַּׁעַר הַהוּא בַּשַּׁבָּתוֹת וּבֶֽחֳֳדָשִׁים לִפְְְנֵי ה'.

• וְְהָעֹלָה אֲשֶׁר־יַקְְְרִב הַנָּשִׂיא לַֽה' בְְּיוֹם הַשַּׁבָּת: שִׁשָּׁה כְְבָשִׂים תְְּמִימִם וְְאַיִל תָּמִֽים,

• וּמִנְְְחָה – אֵיפָה לָאַיִל, וְְלַכְְּבָשִׂים – מִנְְְחָה מַתַּת, כפי מתנת יָדוֹ. או: כשיעור התרומה הקצוב לו למעלה, שישית האיפה וְְשֶׁמֶן – הִין לָֽאֵיפָֽה.

• ועולת הנשיא בְְְיוֹם ראש הַחֹדֶשׁ: פַּר בֶּן־בָּקָר תְְּמִימִם, תמים וְְשֵׁשֶׁת כְְּבָשִׂים וָאַיִל, תְְּמִימִם יִֽהְְְיֽוּ.

• וְְאֵיפָה לַפָּר וְְאֵיפָה לָאַיִל יַֽעֲשֶׂה מִנְְְחָה, וְְלַכְְּבָשִׂים כַּֽאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ, וְְשֶׁמֶן – הִין לָֽאֵיפָֽה.

• וּבְְבוֹא הַנָּשִׂיא בשבת וביום ראש החודש לעמוד על קרבנו – דֶּרֶךְְְ אוּלָם הַשַּׁעַר המזרחי יָבוֹא וּבְְְדַרְְְכּוֹ, באותה דרך שנכנס הוא גם יֵצֵֽא.

• וּבְְבוֹא עַם־הָאָרֶץ לִפְְְנֵי ה' בַּמּֽוֹעֲדִים, בחגים העם בא בהמוניו להיראות בעזרה, סדרי הכניסה והיציאה שונים – הַבָּא דֶּרֶךְְְ שַׁעַר צָפוֹן של העזרה החיצונית לְְהִֽשְְְׁתַּֽחֲוֹת, יֵצֵא דֶּֽרֶךְְְ־שַׁעַר נֶגֶב, השער הדרומי של העזרה, וְְהַבָּא דֶּֽרֶךְְְ־שַׁעַר נֶגֶב יֵצֵא דֶּֽרֶךְְְ־שַׁעַר צָפוֹנָה. לֹא יָשׁוּב אדם דֶּרֶךְְְ הַשַּׁעַר אֲשֶׁר־בָּא בוֹ כִּי נִכְְְחוֹ, אלא כנגדו יֵצֵֽא.

• וְְֽֽכן הַנָּשִׂיא הבא במועדים בְְּתוֹכָם, בתוך כל העם – בְְּבוֹאָם יָבוֹא וּבְְְצֵאתָם יֵצֵֽאוּ, יצא גם הוא עם העם בשער נגדי לזה שנכנס בו, ככל העם. ההיראות בעזרה במועדים מתבצעת אפוא תוך כדי תנועה רבתי מצדה האחד של העזרה לצדה השני.

• וּבַֽחַגִּים וּבַמּֽוֹעֲדִים תִּֽהְְְיֶה הַמִּנְְְחָה – אֵיפָה לַפָּר וְְאֵיפָה לָאַיִל, וְְלַכְְּבָשִׂים מַתַּת יָדוֹ, וְְשֶׁמֶן הִין לָֽאֵיפָֽה.

• וְְכִי־יַֽעֲשֶׂה הַנָּשִׂיא נְְדָבָה ביום חול, עוֹלָה אֽוֹ־שְְׁלָמִים הבאים נְְדָבָה לַֽה', וּפָתַח, יפתחו לוֹ אֶת־הַשַּׁעַר של החצר הפנימית הַפֹּנֶה קָדִים, הסגור בימי חול, כאמור, וְְעָשָׂה, יביא אֶת־עֹֽלָתוֹ וְְאֶת־שְְׁלָמָיו כַּֽאֲשֶׁר יַֽעֲשֶׂה בְְּיוֹם הַשַּׁבָּת, באותה דרך שהתפרשה לעיל – הנשיא עומד בחלל השער המזרחי, שממול המזבח. אלא שבחול השער סגור ולא נפתח אלא לצורך כניסת הנשיא, לכן – וְְיָצָא וְְסָגַר אֶת־הַשַּׁעַר אַֽחֲרֵי צֵאתֽוֹ, שלא כמו בשבת וראש חודש, שבהם השער נשאר פתוח עד הערב.

• וְְכֶבֶשׂ בֶּן־שְְׁנָתוֹ תָּמִים תַּֽעֲשֶׂה עוֹלָה לַיּוֹם לַֽה' בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר תַּֽעֲשֶׂה אֹתֽוֹ. זו עולת התמיד האמורה בתורה.

• וּמִנְְְחָה תַֽעֲשֶׂה עָלָיו בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר: שִׁשִּׁית הָֽאֵיפָה, וְְשֶׁמֶן שְְׁלִישִׁית הַהִין לָרֹס, לזלף, להרטיב אֶת־הַסֹּלֶת, מִנְְְחָה לַֽה', חֻקּוֹת עוֹלָם תָּמִֽיד

• יַֽעֲשׂוּ אֶת־הַכֶּבֶשׂ וְְאֶת־הַמִּנְְְחָה וְְאֶת־הַשֶּׁמֶן בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר – עוֹלַת תָּמִֽיד.מחוקי קרבנות הנשיא עוברת הנבואה למשפט מקרקעיו:

• כֹּֽה־אָמַר אֲדֹנָי אֱלוֹהִים: כִּֽי־יִתֵּן הַנָּשִׂיא מַתָּנָה לְְאִישׁ אחד מִבָּנָיו – נַֽחֲלָתוֹ, קניינו המוחלט של אותו בן הִיא, ולכן לְְבָנָיו תִּֽהְְְיֶה, הבן שקיבל את המתנה יוריש את המתנה לזרעו, שהרי אֲחֻזָּתָם של בני הנשיא הִיא בְְּנַֽחֲלָֽה, בירושה.

• וְְאולם כִֽי־יִתֵּן הנשיא מַתָּנָה מִנַּֽחֲלָתוֹ לְְאַחַד מֵֽעֲבָדָיו – וְְהָיְְתָה לּוֹ לעבד עַד־שְְׁנַת הַדְְּרוֹר, היובל, וְְשָׁבַת, ושבה ביובל לַנָּשִׂיא, אַךְְְ נַֽחֲלָתוֹ ל בָּנָיו, לָהֶם תִּֽהְְְיֶֽה.

• וְְלֹֽא־יִקַּח הַנָּשִׂיא מִנַּֽחֲלַת הָעָם לְְהֽוֹנֹתָם, לנשל אותם מֵֽאֲחֻזָּתָם, כי רק מֵֽאֲחֻזָּתוֹ יַנְְְחִל אֶת־בָּנָיו, לְְמַעַן אֲשֶׁר לֹֽא־יָפֻצוּ, יתפרדו עַמִּי אִישׁ מֵֽאֲחֻזָּתֽוֹ. כדי שהעם לא ינושל מאדמותיו. מקומות הכנת הקודשים לאכילהפרק מו פס' יט–כדלאחר שתיאר יחזקאל את תבנית המקדש מהחוץ פנימה, את שכינת הכבוד בו, את תבנית המזבח שבחצר ואת קרבנות חנוכתו, מסיים יחזקאל בתיאור מקומות מסוימים בחצרות המקדש, מן הפנים החוצה.

• וַיְבִיאֵנִי בַמָּבוֹא, דרך המבוא אֲשֶׁר עַל־כֶּתֶף, צד הַשַּׁעַר אֶל־הַלִּשְׁכוֹת, לשכות הַקֹּדֶשׁ, אֶל לשכות הַכֹּהֲנִים הַפֹּנוֹת צָפוֹנָה, שם אוכלים אוכלים את בשר החטאות והאשמות וְהִנֵּה־שָׁם מָקוֹם מסוים בַּיַּרְכָתַיִם יָמָּה, בקצה מערב החצר.

• וַיֹּאמֶר אֵלַי: זֶה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יְבַשְּׁלוּ־שָׁם הַכֹּהֲנִים אֶת־הָאָשָׁם וְאֶת־הַחַטָּאת, ואֲשֶׁר יֹאפוּ אֶת־הַמִּנְחָה, לְבִלְתִּי הוֹצִיא אותם אֶל־הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה כדי שלא לְקַדֵּשׁ אֶת־הָעָם. המקום המוגדר נועד למנוע את הוצאת האשם, החטאת והמנחה, כדי שלא יבואו במגע עם העם השוהה בעזרה שלא 'יתקדש' העם במגע בקודשים. או: כדי שלא יאלצו העם להתרחק.

• וַיּוֹצִיאֵנִי אֶל־הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה, וַיַּעֲבִרֵנִי אֶל־אַרְבַּעַת מִקְצוֹעֵי, פינות הֶחָצֵר, וְהִנֵּה חָצֵר קטנה בְּמִקְצֹעַ הֶחָצֵר, ועוד חָצֵר קטנה בְּמִקְצֹעַ נוסף של הֶחָצֵר.

• כך בְּאַרְבַּעַת מִקְצֹעֹת הֶחָצֵר – חֲצֵרוֹת קְטֻרוֹת, עשנות, כלומר ללא גג שעשנן עולה. או: גדורות. מידת כל אחת מהן אַרְבָּעִים אֹרֶךְ וּשְׁלֹשִׁים רֹחַב. מִדָּה אַחַת לְאַרְבַּעְתָּם, מְהֹֻקְֹצָֹעֹוֹתֹ, פינתיות.

• וְטוּר, שורת אבנים סָבִיב בָּהֶם, מקיף בתוכם, סָבִיב לְאַרְבַּעְתָּם, וּמְבַשְּׁלוֹת, מתקני בישול עָשׂוּי מִתַּחַת הַטִּירוֹת, מבנה מאבנים סָבִיב. בחצרות יש כירות לבישול ואפייה, הכירה מוקפת בגדר אבנים נמוכה, 'טירה'.

• וַיֹּאמֶר אֵלָי: אֵלֶּה בֵּית, בתי הַמְבַשְּׁלִים, אֲשֶׁר יְבַשְּׁלוּ־שָׁם מְשָׁרְתֵי הַבַּיִת אֶת־זֶבַח השלמים של הָעָם. קרבנות זבחי השלמים שהובאו לרוב, היו נאכלים גם על ידי בעליהם. על אף שאכלו חלקים אלה בכל ירושלים ולאו דווקא במקדש, היו מבשלים וצולים את הבשר בחצר החיצונה של המקדש. גם בבית שני היו לשכות בארבע פינות 'עזרת הנשים', ובחלק מהן היו מבשלים קרבנות מסוימים.