יחזקאל-פרק-9

ביאורים

• וַיִּקְרָא בְאָָזְנַי קוֹל גָּדוֹל של כרוז לֵאמֹר: קָרְבוּ פְּקֻדּוֹת, עונשי הָעִיר. הממונים על הענישה – גשו וְאִישׁ כְּלִי מַשְׁחֵתוֹ בְּיָדוֹ.

• וְהִנֵּה לנגדי שִׁשָּׁה אֲנָשִׁים בָּאִים מִדֶּרֶךְ־שַׁעַר הָעֶלְיוֹן של בית ה', אֲשֶׁר מָָפְנֶה צָפוֹנָה, וְאִישׁ כְּלִי מַפָּצוֹ, הניתוץ שלו בְּיָדוֹ. וְאִישׁ־אֶחָד בְּתוֹכָם לָבֻשׁ בַּדִּים, בגדי פשתן, וְקֶסֶת הַסֹּפֵר, מערכת מכשירי הכתיבה, או כלי לדיו בְּמָָתְנָיו. מלבושיו המלאכיים ותפקידו מורים כי הוא הממונה על האחרים. וַיָּבֹאוּ ששת האנשים וַיַּעַמְדוּ אֵצֶל מִזְבַּח הַנְּחשֶׁת.

• וּבאותה שעה כְבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נַעֲלָה, הסתלק מֵעַל הַכְּרוּב אֲשֶׁר הָיָה עָלָיו. הקדוש ברוך הוא מכונה יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים. הכרובים מסוככים כביכול על הכיסא שכבוד ה' יושב עליו במקדש, ועומדים עליו לשרתו. הכבוד עזב את מקומו אֶל מִפְתַּן הַבָּיִת בדרך לצאת ממנו. וַיִּקְרָא אֶל־הָאִישׁ הַלָּבֻשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר קֶסֶת הַסֹּפֵר בְּמָָתְנָיו,

• וַיֹּאמֶר ה' אֵלָו: עֲבֹר בְּתוֹךְ הָעִיר, בְּתוֹךְ יְְרֽוּשָׁלִַם, וְהִתְוִיתָ תָּו, ש ים סימן עַל־מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים הַנֶּאֱנָחִים וְהַנֶּאֱנָקִים, הכואבים עַל כָָּל־הַתּוֹעֵבוֹת הַנַּעֲשׂוֹת בְּתוֹכָהּ. סמן בדיו את אלו שסובלים בחוסר אונים את הסתאבותה של העיר.

• וּלְאֵלֶּה האנשים הנושאים את כלי הנפץ אָמַר ה' בְּאָָזְנַי: עִבְרוּ בָעִיר אַחֲרָיו אחרי האיש לבוש הבדים שהולך ומסמן את אלה שצריך לחוס עליהם, וְהַכּוּ. אַל־תָּחֹס עֵינְכֶם וְאַל־תַּחְמֹלוּ.

• זָקֵן בָּחוּר וּבְתוּלָה וְטַף וְנָשִׁים תַּהַרְגוּ לְמַשְׁחִית, להשחתה, וְאולם עַל־כָָּל־אִישׁ אֲשֶׁר־עָלָיו הַתָּו אַל־תִּגַּשׁוּ, התו מסמן את חסינותם בפני העונש. וּמִמִּקְדָּשִׁי, ממקום המקדש, שבו אתם עומדים, תָּחֵלּוּ, תתחילו את ההכאה. ואכן – וַיָּחֵלּוּ הממונים על הענישה להכות בָּאֲנָשִׁים הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר לִפְנֵי הַבָּיִת.

• וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: טַמְּאוּ אֶת־הַבַּיִת, וּמַלְאוּ אֶת־הַחֲצֵרוֹת חֲלָלִים. השאירו את החללים במקומם, ואל תחששו מפני טומאת המקדש וחצרותיו. צֵאוּ העירה. וְיָצְאוּ וְהִכּוּ בָעִיר.

• וַיְהִי כְּהַכּוֹתָם בעיר וְנֵאשְׁאַר, ואשאר, כלומר נשארתי אָנִי הנביא לבד במקום המקדש ומסביבי רק הרוגים, וָאֶפְּלָה עַל־פָּנַי וָאֶזְעַק, וָאֹמַר: אֲהָהּ, ה' אֱלוֹהִים! הֲמַשְׁחִית אַתָּה אֵת כָָּל־שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל, בְּשָָׁפְכְּךָ אֶת־חֲמָתְךָ עַל־יְרוּשָׁלִַם?! האם אתה מתכוון להרוס את העיר כולה, ובכך להשחית את כל שארית ישראל ?!

• וַיֹּאמֶר אֵלַי: אכן, עֲוֹן בֵּית־יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה גָּדוֹל בִּמְאֹד מְאֹד, וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ דָּמִים, הרציחות רבו בארץ, והן דורשות נקמה, וְהָעִיר מָלְאָה מֻטֶּה, הטיית דין, בשל שקרים, מתן שוחד וכדומה, כִּי אָמְרוּ: עָזַב ה' אֶת־הָאָרֶץ, וְאֵין ה' רֹאֶה. ה' הסתלק מן הארץ, ואינו משגיח עוד בעברותינו. בשל כך הם מחבלים תחבולות ועושים ככל העולה על רוחם.

• וְגַם־אֲנִי, בהתאם לאכזריותם, לֹא־תָחוֹס עֵינִי וְלֹא אֶחְמֹל. דַּרְכָּם בְּרֹאשָׁם נָתָתִּי. העונש יחול על ראשם בדרך שחטאו. מידה כנגד מידה אעניש אותם.

• וְהִנֵּה הָאִישׁ לְבֻשׁ הַבַּדִּים, אֲשֶׁר הַקֶּסֶת בְּמָָתְנָיו, מֵשִׁיב דָּבָר, כפקוד החוזר אל אדונו, לֵאמֹר: עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי.