עזרא-פרק-3

ביאורים

• וַיִּגַּע, הגיע הַחֹדֶשׁ הַשְְּׁבִיעִי, תשרי, וּבְְְנֵי יִשְְְׂרָאֵל יושבים בֶּעָרִים, וַיֵּאָסְְפוּ הָעָם כְְּאִישׁ אֶחָד אֶל־יְְרוּשָׁלִָם.

• וַיָּקָָם יֵשׁוּעַ בֶּן־יוֹצָדָק הכהן הגדול וְְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים, וּזְְְרֻבָּבֶל בֶּן־שְְׁאַלְְְתִּיאֵל הנשיא מזרע המלוכה, מבני יהויכין וְְאֶחָיו, וַיִּבְְְנוּ אֶת־מִזְְְבַּח אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל לְְהַעֲלוֹת עָלָיו עֹלוֹת, כַּכָּתוּב בְְּתוֹרַת מֹשֶׁה אִישׁ־הָאֱלֹהִים.

• וַיָּכִינוּ, הם קוממו את הַמִּזְְְבֵּחַ ההרוס עַל־מְְכוֹנֹתָו, יסודותיו הראשונים, כִּי פעלו בְְּאֵימָה המוטלת עֲלֵיהֶם מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת. הם עדיין פחדו מעמי האזור וחששו לבנות את ירושלים בשלמות. לכן הסתפקו בהקמת המזבח על מכונו ונמנעו מצעדים שעלולים להיראות מאיימים או בולטים מדי. וַיַּעֲלו עָלָיו עֹלוֹת לַה', שתי עֹלוֹת התמיד לַבֹּקֶר וְְלָעָרֶב.

• וַיַּעֲשׂוּ אֶת־חַג הַסֻּכּוֹת כַּכָּתוּב בתורה, וְְעֹלַת יוֹם בְְּיוֹם בְְּמִסְְְפָּר מסוים, כְְּמִשְְְׁפַּט דְְּבַר־יוֹם בְְּיוֹמוֹ. בכל יום ויום מימי החג מקריבים מספר עולות שונה, כאמור בתורה.

• וְְאַחֲרֵי כֵן, גם בימים הבאים המשיכו להקריב עֹלַת תָּמִיד שמקריבים בכל יום, ולראשי חֳֳדָשִׁים וּלְְְכָָל־מוֹעֲדֵי ה' הַמְְקֻדָּשִׁים וּלְְְכֹל מִתְְְנַדֵּב קרבן נְְדָבָה לַה'.

• מִיּוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשְְּׁבִיעִי, ראש השנה הֵחֵלּוּ לְְהַעֲלוֹת עֹלוֹת לַה', וְְהֵיכַל ה' עדיין לֹא יֻסָּד. רק המזבח היה בנוי, ואפשר היה להקריב עליו.

• וַיִּתְְּנוּ בינתיים כֶסֶף לַחֹצְְבִים בסלעים וְְלֶחָרָשִׁים, בעלי מלאכה בחומרים קשים, וּמַאֲכָל וּמִשְְְׁתֶּה וָשֶׁמֶן נתנו לַצִּדֹנִים וְְלַצֹּרִים, לאנשי צידון וצור כדי לְְהָבִיא עֲצֵי אֲרָזִים מִן־הַלְְּבָנוֹן אֶל־יָם יָפוֹא, יפו כְְּרִשְְְׁיוֹן שנתן כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְְְ־פָּרַס עֲלֵיהֶם לבנות את המקדש.

• וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְְבוֹאָם אֶל־בֵּית הָאֱלֹהִים לִירוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, אייר הֵחֵלּוּ זְְרֻבָּבֶל בֶן־שְְׁאַלְְְתִּיאֵל הפחה וְְיֵשׁוּעַ בֶּן־יוֹצָדָק הכהן הגדול וּשְְְׁאָר אֲחֵיהֶם הַכֹּהֲנִים וְְהַלְְוִיִּם וְְכָָל־הַבָּאִים מֵהַשְְּׁבִי, מהגולה אל יְְרוּשָׁלִַם, וַיַּעֲמִידוּ אֶת־הַלְְוִיִּם מִבֶּן עֶשְְְׂרִים שָׁנָה וָמַעְְְלָה לְְנַצֵּחַ, לפקח ולפקד עַל־מְְלֶאכֶת בניין בֵּית־ה'.

• וַיַּעֲמֹד יֵשׁוּעַ יחד עם בָּנָיו וְְאֶחָיו, קַדְְְמִיאֵל וּבָנָיו ו בְְנֵי־יְְהוּדָה כְְּאֶחָד, כולם יחד לְְנַצֵּחַ עַל־עֹשֵׂה הַמְְּלָאכָה בְְּבֵית הָאֱלֹהִים, ואִתם בְְּנֵי חֵנָדָד, בְְּנֵיהֶם וַאֲחֵיהֶם, הַלְְוִיִּם.

• וְְכאשר יִסְְּדוּ, הניחו את היסודות ואולי התחילו בבניית הכתלים, הַבֹּנִים אֶת־הֵיכַל ה', וַיַּעֲמִידוּ את הַכֹּהֲנִים כשהם מְְלֻבָּשִׁים בבגדיהם ותוקעים בַּחֲצֹצְְרוֹת, וְְהַלְְוִיִּם בְְּנֵי־אָסָף, שהיה מראשי המשוררים בזמן המלך דוד, מנגנים בַּמְְצִלְְְתַּיִם לְְהַלֵּל אֶת־ה' עַל־יְְדֵי, באמצעות שירי תהילות דָּוִיד מֶלֶךְְְ־יִשְְְׂרָאֵל.

• וַיַּעֲנוּ בְְּהַלֵּל וּבְְְהוֹדֹת, ובהודיה לַה' כִּי טוֹב, כִּי־לְְעוֹלָם חַסְְְדּוֹ עַל־יִשְְְׂרָאֵל. ביטוי השבח הזה היה כנראה הפזמון המוכר שחזר בשירים. וְְכָָל־הָעָם הֵרִיעוּ תְְרוּעָה גְְדוֹלָה של שמחה בְְהַלֵּל לַה' עַל הוּסַד, היווסד, הנחת היסוד של בֵּית־ה'. ייתכן שכשבעים שנה עברו מאז שכבש נבוכדנצר את יהויקים, אבל הגלות הגדולה בימי צדקיהו אירעה שנים רבות לאחר מכן, כך שהיו ביניהם אנשים כבני שבעים שעוד יכלו לזכור את מראה המקדש הראשון –

• וְְרַבִּים מֵהַכֹּהֲנִים וְְהַלְְוִיִּם וְְרָאשֵׁי הָאָבוֹת הַזְְּקֵנִים אֲשֶׁר רָאוּ אֶת־הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן בְְּיָָסְְְדוֹ, בעודו בנוי, כאשר אלו ראו את זֶה הַבַּיִת ההולך ונבנה בְְּעֵינֵיהֶם, היו בֹּכִים בְְּקוֹל גָּדוֹל, כי הבית הזה היה נראה בעיניהם עלוב לעומת הבניין המפואר של מקדש שלמה, ובמיוחד בלט הפער כשצפו בשלבי הבנייה הראשונים. גם אם גודלו של הבית השני היה דומה לגודל קודמו, הוא היה פחות הדור ממנו. ולעומתם רַבִּים אחרים, צעירים יותר, הגיבו בִּתְְְרוּעָה בְְשִׂמְְְחָה לְְהָרִים, בהרמת קוֹל.

• וְְאֵין הָעָם מַכִּירִים, מבחינים בין קוֹל תְְּרוּעַת הַשִּׂמְְְחָה לְְקוֹל בְְּכִי הָעָם. קולות הבכי והצהלה התערבו אלה באלה, כִּי הָעָם מְְרִיעִים תְְּרוּעָה גְְדוֹלָה, וְְהַקּוֹל נִשְְְׁמַע עַד־לְְמֵרָחוֹק.