בראשית-פרק-15

ביאורים

• אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אחר מלחמתו של אברם במלכי הצפון הגדולים. אמנם אברם ניצח, אך עתה יש מקום לחשש שמא ישובו מלכים תקיפים אלו לארץ כנען במסע מלחמה נוסף, שהרי הם נתקלו בה באויב גדול יותר, שיכול להם. הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה, בראייה נבואית לֵאמֹר: אַל תִּירָא אַבְרָם, אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שלא יאונה לך כל רע, ובנוסף לכך — שְׂכָרְךָ עבור המעשים שעשית הַרְבֵּה מְאֹד, לעתיד לבוא.

• וַיֹּאמֶר אַבְרָם: ה' אֱלֹהִים, מַה תִּתֶּן לִי? וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי. אתה מבטיח לי שכר רב מאוד, אך מה אעשה בו, הרי אין לי ילדים, וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי, הממונה על כל עסקיי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר, אליעזר שבא מדמשק. אמנם אדם נאמן והגון זה מלווה אותי, אך אין הוא מזרעי.

• וַיֹּאמֶר אַבְרָם: הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע, וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי. כיוון שאין לי בן, יירש אותי בן משק ביתי, ועל כן אין למתנה זו כל משמעות עבורי.

• וְהִנֵּה דְבַר ה' אֵלָיו, לֵאמֹר. לרוב משמעות הביטוי לֵאמֹר , הנזכר בתורה פעמים רבות מאוד, הוא 'כך', 'כדברים הללו ובביטוי הזה'. בימינו היינו ממירים אותו בנקודתיים הפותחות ציטוט : לֹא יִירָשְׁךָ זֶה, בן משק הבית, כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ, הוּא יִירָשֶׁךָ.

• וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה, ה' מורה לו לצאת החוצה, וַיֹּאמֶר: הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה, וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים, אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם, האם אתה יכול לספור אותם? וַיֹּאמֶר לוֹ ה', אחרי שהביט אברם בשמים : כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ, יהיו לך צאצאים, ומספרם יהיה רב ככוכבים.

• — וְהֶאֱמִן בַּה'. וַיַּחְשְׁבֶהָ ה' החשיב את אמונתו של אברם לּוֹ צְדָקָה, למעשה נכון, ישר וראוי.

• וַיֹּאמֶר אֵלָיו שנית: אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים, בין היתר, כדי לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ.

• וַיֹּאמַר: ה' אֱלֹהִים, בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה? מלים אלו אינן מביעות אי—אמון בקיום ההבטחה, אולם כיוון שההבטחה תתקיים רק בזרעו של אברם שטרם נולד, ואילו בהווה אין לירושת הארץ כל ביטוי ממשי במציאות, הוא מבקש מסמך, חוזה או סימן שיהוו אישור ואישוש ממשי לברית.

• וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה' : קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ — יש ממפרשי המקרא המפרשים מְשֻׁלָּשׁ כמובחר, כלומר כבעל ערך גדול יותר, לא כפליים אלא פי שלוש מהרגיל. אחרים מפרשים: שלוש עגלות, שלוש עזים ושלושה אילים. וְתֹר, עוף ממשפחת היונים וְגוֹזָל, בן יונה קטן.

• וַיִּקַּח לוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה, וַיְבַתֵּר, חתך אֹתָם לאחר שנשחטו בַּתָּוֶךְ, באמצע, לשני חלקים פחות או יותר שווים. וַיִּתֵּן אִישׁ בִּתְרוֹ לִקְרַאת רֵעֵהוּ, הניח את שני חלקיו של כל בעל חיים זה מול זה, והותיר ביניהם רווח. וְאֶת הַצִּפֹּר, את העופות — התור והגוזל לֹא בָתָר.

• וַיֵּרֶד הָעַיִט. כאן אין זה שמו של עוף מסוים, אלא שם כולל לעופות העטים על הטרף, עַל הַפְּגָרִים. העופות העטים על הטרף מסמלים את האויבים המנסים להתנכל לברית. וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם. אברם הבריח אותם. הוא ניסה להילחם באויבים סמליים אלה כדי לגרשם. יש בכך כדי לבשר כי הברית ומימושה צפויות להיתקל בקשיים ובאיומים רבים, ויהיה צורך לעמוד כנגדם בעתיד. נראה כי המהלך המסופר כאן כלל שלושה שלבים: ראשית, החזון הנבואי, שאותו חזה אברם בלילה, ככל הנראה; שנית, הכנת טקס הברית וירידת העופות על הפגרים — בשעות היום; ושלישית —

• וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא, לשקוע, וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם, אין מדובר בשינה פשוטה הבאה מתוך עייפות, אלא בהיעדר אפשרות להישאר ער, כאילו דבר מה מרדים אותו מן החוץ. וְהִנֵּה עם התרדמה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה, פחד קודר שאין לו משמעות ואין לו תוכן מסוים, נֹפֶלֶת עָלָיו. כאן מגיע ניסוח הברית כנבואה מוגדרת ומפורטת —

• וַיֹּאמֶר ה' לְאַבְרָם: יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ. אכן יהיו לך ילדים, ואף תירש את הארץ, אלא שצאצאיך לא יזכו בה מיד. הברית לא תתממש באופן חלק ופשוט. לפני כן עליהם להיות גרים ונוודים, כמוך, אך בניגוד אליך, הם לא ינדדו בארץ הזאת, אלא בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם. ומעבר לכך — וַעֲבָדוּם, ישעבדו אותם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. כפי שהראו חכמים, מספר שנים זה כולל את התהליך מראשיתו, מאז לידת זרעו של אברהם בארץ לא לו, ואילו עבודת הפרך בארץ מצרים היתה מאתים ועשר שנים. תוכנה של הנבואה הולם את האימה שחש אברם, אך מיד ה' הבטיח לו:

• וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי, בניך יסבלו שם בשל חישובים כלשהם, אך העם שיעביד אותם ייענש על כך. וְאַחֲרֵי כֵן, אחרי שיעבור הזמן היעוד, בניך יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל.

• וְאַתָּה באופן אישי, לא תִּגלה ולא תעונה, אלא תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ, תמות בְּשָׁלוֹם, תשוב ותתאחד עם אבותיך ואף תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה, חייך יעברו בשלום.

• וְדוֹר רְבִיעִי של צאצאיך יָשׁוּבוּ הֵנָּה, לרשת את הארץ שהובטחה, כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה. קיום ההבטחה נדחה, בין השאר, משום שישנם חשבונות נוספים בהתנהלות ההיסטורית. האמורי ושאר העמים היושבים בארץ כנען אינם נוהגים כראוי. מעשיהם המגונים — בעבודתם הזרה ובהתנהגות המינית המופקרת שלהם — מצטברים והולכים. רק כאשר יגיע הזמן להענישם, יכבשו בניך את הארץ ויהיו כלי העונשין ביד אלוקים. כאמור, החזון התחיל כאשר השמש נטתה לשקוע.

• וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה, לאחר שהשמש שקעה, וַעֲלָטָה, חושך גדול הָיָה, וְהִנֵּה מראה של תַנּוּר עָשָׁן, ענן עשן סמיך, כפי שהוא יוצא מן התנור, וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה תנור העשן ולפיד האש מסמלים את הנוכחות האלוקית, שעברה בין הבתרים הללו, ובכך נשלם הצד הטקסי של הברית. כראוי לברית, תכניה מנוסחים גם במלים מדויקות:

• בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר: לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת בהיקפה הגדול ביותר — מִנְּהַר מִצְרַיִם. מסתבר כי הוא הזרוע המזרחית של הנילוס, הנקראת ברוב המקומות נַחַל מִצְרַיִם. זהו גבולה הדרומי-מערבי של ארץ ישראל. עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל, נְהַר פְּרָת, התוחם אותה בצדה הצפוני-מזרחי. ההבטחה על ירושת הארץ כוללת את הורשת העמים היושבים בה:

• אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי, שזהותם אינה ידועה, אך מניחים כי עמים אלו ישבו מחוץ לארץ כנען במובנה המצומצם.

• וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי, מעמי כנען וְאֶת הָרְפָאִים, הענקים

• וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת הַיְבוּסִי.