בראשית-פרק-28

מקבץ

ביאורים

  • וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב, וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ: לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן, כדרך שעשה אחיך.

  • קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם, בֵּיתָה, לבית בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ, וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ. כנראה יצחק ידע שללבן בנות, משום שנשמר קשר כלשהו בין המשפחות.

  • וְאֵל שַׁדַּי, כינויו לה' המבטא את עצמתו ואת ריבוי פעולותיו, יְבָרֵךְ אֹתְךָ, וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ, וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים, תהפוך לאומה גדולה.

  • וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם — לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ, לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם. בדברי ברכה אלה חוזר יצחק ומאשר את הברכה ליעקב — אכן, יעקב הוא ראש הנושאים מורשת אברהם.

  • וַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם, אֶל לָבָן בֶּן בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי אֲחִי רִבְקָה, אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו.

  • וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי בֵרַךְ יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב, וְשִׁלַּח אֹתוֹ פַּדֶּנָה אֲרָם לָקַחַת לוֹ מִשָּׁם אִשָּׁה בְּבָרֲכוֹ אֹתוֹ, וַיְצַו עָלָיו לֵאמֹר: לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן,

  • וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל אָבִיו וְאֶל אִמּוֹ, וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם.

  • וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן בְּעֵינֵי יִצְחָק אָבִיו. ייתכן שעד כה עשו חשב שאמו היא המתנגדת העיקרית לנישואיו עם בנות כנען, ורק עתה נוכח לדעת עד כמה אביו אינו מרוצה מהן.

  • וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל, דודו, וַיִּקַּח אֶת מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם, אֲחוֹת נְבָיוֹת, בנו הבכור של ישמעאל, עַל נָשָׁיו, בצד נשיו הקודמות לוֹ לְאִשָּׁה. כך התחתן אף הוא עם בת דודו. יעקב נמלט מאחיו, עזב את הוריו וגלה לבדו מן הארץ שהונחלה לו. רק עתה החלו חייו העצמאיים. בחנייתו הלילית בבית אל יזכה בחזון שיחזקו בדרכו לקראת חייו החדשים בנכר . אף על פי שאין זו נבואה בהירה, אלא מראה עמום בחיזיון לילי, מסמלת ההתגלות המיוחדת הזאת את ראשית דרכו בעולם ואת היותו מסוגל לשמוע את דבר ה'. אגב יציאת יעקב מבאר שבע הוזכרו נישואיו הנוספים של עשו. עתה ממשיך סיפורו של יעקב.

  • וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע. הליכתו מבית הוריו בחברון לבאר שבע אינה נזכרת בכתוב. כנראה קודם יציאתו לחרן רצה להגיע למקום המזבח שבנו אבותיו, אברהם ויצחק, וַיֵּלֶךְ חָרָנָה.

  • וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם, הגיע למקום כלשהו, שנודע לאחר מכן כמקום חשוב. וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא, שקעה הַשֶּׁמֶשׁ, וההליכה בלילה אינה בטוחה. וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו, בתור כר. וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא.

  • וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה בחלומו סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה, וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ, בסולם.

  • וְהִנֵּה ה' ללא המלאכים נִצָּב עָלָיו, על יעקב, וַיֹּאמַר: אֲנִי ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק. הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ, ארץ כנען — לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ.

  • וְהָיָה זַרְעֲךָ מרובה כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ, תתפשט יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה. וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ. כל העמים יתברכו בך ובזרעך.

  • וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ מחרן אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת, אל ארץ כנען, כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ, שתשוב משם גדול וחזק יותר, ותתחיל בבניית עמך.

  • וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ. וַיֹּאמֶר: אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה, הודות לנוכחותו של ה' במקום הזה חלמתי את חלום התגלותם של ה' ומלאכיו, וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי. קודם לכן לא ראיתי במקום זה אלא פיסת אדמה שעליה הנחתי את גופי.

  • וַיִּירָא וַיֹּאמַר: מַה נּוֹרָא, מעורר כבוד, נשגב הַמָּקוֹם הַזֶּה! אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים, מקום זה ראוי להיות בית אלוקים, וְכאן זֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם, שהרי ראיתי בו סולם המגיע לשמים, והשמים נפתחו בפני. סולם המחבר ארץ לשמים הוא ההגדרה היסודית ביותר של בית המקדש. נראה שיעקב התעורר מן החלום באמצע שנתו ולא קם ממשכבו, משום שעוד לא עלה הבוקר.

  • וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר, ולאות תודה לה' שנגלה אליו ושהבטיח להמשיך ללוותו , ומתוך תחושת מחויבותו כלפיו — וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו, וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה, העמידה כאבן פולחן, וַיִּצֹק שֶׁמֶן, שמִּן הסתם היה אתו כדי ללַפּת בו את לחמו, עַל רֹאשָׁהּ של המצבה.

  • וַיִּקְרָא יעקב אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מאז בֵּית אֵל. וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה. ייתכן שיעקב חשב שהוא ישן במקום ריק לגמרי, אך התברר לו מאוחר יותר שכבר היה שם היישוב לוז, שעוד ייזכר במקרא פעמים אחדות. יעקב שינה את שמו לבֵית אֵל.

  • וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר: אִם אכן יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, כמו שנאמר לי בחלום, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ, ויאפשר לי לקיים חיים בסיסיים,

  • וְשַׁבְתִּי, ואם אשוב בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי, אז וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹהִים. אקבל על עצמי להתמסר לעבודתו. יעקב האמין בה' אף קודם, אך כאן מתהדק הקשר שלו אליו בהתחייבות אישית.

  • וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים, יעקב מבטיח להקים מעין מקדש שיעמוד לדורות, וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ.

פסוקים

  1. ויקרא יצחק אל־יעקב ויברך אתו ויצוהו ויאמר לו לא־תקח אשה מבנות כנען
  2. קום לך פדנה ארם ביתה בתואל אבי אמך וקח־לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך
  3. ואל שדי יברך אתך ויפרך וירבך והיית לקהל עמים
  4. ויתן־לך את־ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך את־ארץ מגריך אשר־נתן אלהים לאברהם
  5. וישלח יצחק את־יעקב וילך פדנה ארם אל־לבן בן־בתואל הארמי אחי רבקה אם יעקב ועשו
  6. וירא עשו כי־ברך יצחק את־יעקב ושלח אתו פדנה ארם לקחת־לו משם אשה בברכו אתו ויצו עליו לאמר לא־תקח אשה מבנות כנען
  7. וישמע יעקב אל־אביו ואל־אמו וילך פדנה ארם
  8. וירא עשו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו
  9. וילך עשו אל־ישמעאל ויקח את־מחלת בת־ישמעאל בן־אברהם אחות נביות על־נשיו לו לאשה
  10. ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה
  11. ויפגע במקום וילן שם כי־בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו וישכב במקום ההוא
  12. ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עלים וירדים בו
  13. והנה יהוה נצב עליו ויאמר אני יהוה אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק הארץ אשר אתה שכב עליה לך אתננה ולזרעך
  14. והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה ונברכו בך כל־משפחת האדמה ובזרעך
  15. והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר־תלך והשבתיך אל־האדמה הזאת כי לא אעזבך עד אשר אם־עשיתי את אשר־דברתי לך
  16. וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש יהוה במקום הזה ואנכי לא ידעתי
  17. ויירא ויאמר מה־נורא המקום הזה אין זה כי אם־בית אלהים וזה שער השמים
  18. וישכם יעקב בבקר ויקח את־האבן אשר־שם מראשתיו וישם אתה מצבה ויצק שמן על־ראשה
  19. ויקרא את־שם־המקום ההוא בית־אל ואולם לוז שם־העיר לראשנה
  20. וידר יעקב נדר לאמר אם־יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן־לי לחם לאכל ובגד ללבש
  21. ושבתי בשלום אל־בית אבי והיה יהוה לי לאלהים
  22. והאבן הזאת אשר־שמתי מצבה יהיה בית אלהים וכל אשר תתן־לי עשר אעשרנו לך

פסוקים מנוקד

  1. וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל־יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ לֹא־תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן׃
  2. קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח־לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ׃
  3. וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים׃
  4. וְיִתֶּן־לְךָ אֶת־בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת־אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר־נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם׃
  5. וַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת־יַעֲקֹב וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם אֶל־לָבָן בֶּן־בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי אֲחִי רִבְקָה אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו׃
  6. וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי־בֵרַךְ יִצְחָק אֶת־יַעֲקֹב וְשִׁלַּח אֹתוֹ פַּדֶּנָה אֲרָם לָקַחַת־לוֹ מִשָּׁם אִשָּׁה בְּבָרֲכוֹ אֹתוֹ וַיְצַו עָלָיו לֵאמֹר לֹא־תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן׃
  7. וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל־אָבִיו וְאֶל־אִמּוֹ וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם׃
  8. וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן בְּעֵינֵי יִצְחָק אָבִיו׃
  9. וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל־יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת־מָחֲלַת בַּת־יִשְׁמָעֵאל בֶּן־אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת עַל־נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה׃
  10. וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה׃
  11. וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי־בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא׃
  12. וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ׃
  13. וְהִנֵּה יְהוָה נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ׃
  14. וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל־מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ׃
  15. וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר־תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל־הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם־עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר־דִּבַּרְתִּי לָךְ׃
  16. וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ יְהוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי׃
  17. וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה־נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם־בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם׃
  18. וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת־הָאֶבֶן אֲשֶׁר־שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל־רֹאשָׁהּ׃
  19. וַיִּקְרָא אֶת־שֵׁם־הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית־אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם־הָעִיר לָרִאשֹׁנָה׃
  20. וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם־יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן־לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ׃
  21. וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל־בֵּית אָבִי וְהָיָה יְהוָה לִי לֵאלֹהִים׃
  22. וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר־שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן־לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ׃

מקומות

  • באר שבע

    עיר האבות בנגב יהודה ובנחלת שמעון.
    כיום מזוהה באיזור השוק של באר שבע המודרנית. (ר' אשתורי הפרחי)
    יש שמזהים אותה בתל שבע.
    מוזכרת כגבול הדרומי של ההתיישבות בארץ ישראל 'מדן ועד באר שבע'.
    דרומית לבאר שבע לא ניתן לקיים חיי קבע בשל תנאי המדבר הקשים.

  • בית אל

    עיר בגבול בנימין ואפרים.
    כיום מזוהה עם ח' ביתין (ר' אשתורי הפרחי).

  • חרן