בראשית-פרק-44

מקבץ

ביאורים

  • וַיְצַו אֶת האיש אֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ, לֵאמֹר: מַלֵּא אֶת אַמְתְּחֹת הָאֲנָשִׁים אֹכֶל, כַּאֲשֶׁר יוּכְלוּן שְׂאֵת, ככל שהאמתחות יכולות להכיל. וְשִׂים כֶּסֶף של כל אִישׁ בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ, כשם שהוחזר להם כספם בפעם הקודמת,

  • וְאֶת גְּבִיעִי המיוחד, גְּבִיעַ הַכֶּסֶף – במצרים העתיקה היה לעתים הכסף יקר אף מזהב, שכן מרבצי זהב היו מצויים במזרח אפריקה ובמקומות נוספים בקרבת מצרים, אבל כסף יובא אליה בדרך כלל מאסיה. תָּשִׂים בְּפִי אַמְתַּחַת האח הַקָּטֹן וְשים שם גם אֵת כֶּסֶף שִׁבְרוֹ. וַיַּעַשׂ כִּדְבַר יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֵּר. נראה שאחי יוסף הגיעו לשבור בר בצהריים, ולנו בבית יוסף בלילה.

  • הַבֹּקֶר אוֹר, האיר, וְהָאֲנָשִׁים שֻׁלְּחוּ, הֵמָּה וַחֲמֹרֵיהֶם.

  • הֵם יָצְאוּ אֶת הָעִיר, לֹא הִרְחִיקוּ, וְיוֹסֵף אָמַר לַאֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ: קוּם עכשיו, רְדֹף אַחֲרֵי הָאֲנָשִׁים, וְהִשַּׂגְתָּם וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: לָמָּה שִׁלַּמְתֶּם רָעָה תַּחַת טוֹבָה? האשם אותם בגנבה.

  • הֲלוֹא גביע זֶה, שגנבתם מבית יוסף, אֲשֶׁר יִשְׁתֶּה אֲדֹנִי בּוֹ. ומעבר לכך – וְהוּא נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ בּוֹ. אין זה גביע פשוט, אלא גביע מזל וניחוש בעבורו. הֲרֵעֹתֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם. בגנבת הגביע ממארחיכם נהגתם בכפיות טובה ובטיפשות, שהרי גנבתכם נחשפה מיד.

  • וַיַּשִּׂגֵם, וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.

  • וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: לָמָּה יְדַבֵּר אֲדֹנִי כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה? חָלִילָה לַעֲבָדֶיךָ מֵעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה. לא ייתכן כלל לחשוד בנו במעשה כזה, כפי שכבר הוכחנו:

  • הֵן כֶּסֶף אֲשֶׁר מָצָאנוּ בְּפִי אַמְתְּחֹתֵינוּ הֱשִׁיבֹנוּ אֵלֶיךָ מֵאֶרֶץ כְּנָעַן. הרי האיש אשר על הבית אמר שאיננו חייבים דבר, ושהכסף שמצאנו אינו אלא מטמון, ובכל זאת מחמת הספק השבנו כסף זה כשחזרנו מארץ כנען, וְאֵיךְ נִגְנֹב מִבֵּית אֲדֹנֶיךָ כֶּסֶף אוֹ זָהָב?!

  • אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ מֵעֲבָדֶיךָ, אם תמצא את הגביע אצל מי מאתנו – וָמֵת, וְגַם אֲנַחְנוּ כולנו נִהְיֶה לַאדֹנִי לַעֲבָדִים.

  • וַיֹּאמֶר: גַּם עַתָּה כְדִבְרֵיכֶם כֶּן הוּא. אכן ראוי היה שהפושע יידון למוות, ואתם – בתור שותפיו – תהיו עבדים, ובכל זאת, אני מציע הצעה נוחה יותר: אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ יִהְיֶה לִּי עָבֶד. אין בכוונתי להרוג את הפושע, אלא רק לקחת אותו כעבד, וְאילו אַתֶּם – תִּהְיוּ נְקִיִּם, כיוון שלא חטאתם תשתחררו מכל עונש.

  • וַיְמַהֲרוּ וַיּוֹרִדוּ אִישׁ אֶת אַמְתַּחְתּוֹ אָרְצָה, וַיִּפְתְּחוּ אִישׁ אַמְתַּחְתּוֹ לביקורת.

  • וַיְחַפֵּשׂ הממונה, בַּגָּדוֹל הֵחֵל וּבַקָּטֹן כִּלָּה, הן בשל הנימוס הן משום שידע היכן מצוי הגביע, ואילו ניגש מיד לאח הקטן, היה הדבר מחשיד. על כן ערך את בדיקתו לפי גיליהם של הבנים. וַיִּמָּצֵא הַגָּבִיעַ בְּאַמְתַּחַת בִּנְיָמִן.

  • וַיִּקְרְעוּ שִׂמְלֹתָם, מתוך זעזוע, בושה, חוסר אונים ואימה מתוצאות הדבר ולאות אבל. וַיַּעֲמֹס כל אִישׁ את שקו עַל חֲמֹרוֹ. וַיָּשֻׁבוּ הָעִירָה.

  • וַיָּבֹא יְהוּדָה וְאֶחָיו בֵּיתָה יוֹסֵף, וְהוּא, יוסף עוֹדֶנּוּ שָׁם. מתברר שליוסף היתה סיבה להישאר בביתו. וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו אָרְצָה. שוב השתחוו לו.

  • וַיֹּאמֶר לָהֶם יוֹסֵף כְּשר גדול : מָה הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם?! הֲלוֹא יְדַעְתֶּם כִּי נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי. הרי חכמתי וגדולתי ידועות לכם. האם לא חששתם שאדע לאן נעלם הגביע? אינני יכול להבין מה היה השיקול שעמד מאחורי איוולת זו.

  • וַיֹּאמֶר יְהוּדָה: מַה נֹּאמַר לַאדֹנִי, מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק, הרי הגביע נמצא אצלנו ?! הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת עֲוֹן עֲבָדֶיךָ. איננו מסוגלים להסביר את הדבר. הוא בא משמים. הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי, גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ. עווננו התגלה, וכיוון שבאנו כחבורה אחת – קח את כולנו לעבדים.

  • וַיֹּאמֶר יוסף : חָלִילָה לִּי מֵעֲשׂוֹת זֹאת. לא אנהג בניגוד לצדק וליושר. הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ – הוּא יִהְיֶה לִּי עָבֶד כעונש, וְאַתֶּם מן הסתם לא ידעתם דבר על הגנבה, ולכן אין לי כל טענות כלפיכם – עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל אֲבִיכֶם.

  • וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה. כאן בולט יהודה כאח הדומיננטי והאחראי. וַיֹּאמֶר: בִּי אֲדֹנִי, בבקשה, יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי. הרשה לי לדבר דבר. אינני מתכוון רק להביע הסכמה או סירוב להצעתך, אלא לשטוח לפניך את כל השתלשלות האירועים שברקע, כפי שאני מבין אותם. וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ, אל תכעס אם אחזור על דברים ידועים, ואנסחם בסגנון שלי, כִּי מבחינתנו כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה. אתה הנכבד ביותר בסביבה, ועל כן אנחנו מדברים אתך מתוך אימה וכבוד, ובכל זאת אבקש ממך רשות לדבר לפניך.

  • אֲדֹנִי שָׁאַל אֶת עֲבָדָיו בפעם הקודמת, בין שאר השאלות, לֵאמֹר: “הֲיֵשׁ לָכֶם אָב אוֹ אָח?״

  • וַנֹּאמֶר אֶל אֲדֹנִי: “יֶשׁ לָנוּ אָב זָקֵן, וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן יחסית, וְאָחִיו של בן הזקונים הזה מֵת, וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ. הוא בנה היחיד של אשה זו שנותר בחיים, ומלבד עובדה אובייקטיבית זו – וְאָבִיו אֲהֵבוֹ במיוחד״.

  • וַתֹּאמֶר אֶל עֲבָדֶיךָ: “הוֹרִדֻהוּ אֵלָי – וְאָשִׂימָה עֵינִי עָלָיו, אנהג בו יפה ואשים לב אליו במיוחד״.

  • וַנֹּאמֶר אֶל אֲדֹנִי: “לֹא יוּכַל הַנַּעַר לַעֲזֹב אֶת אָבִיו, כי וְעָזַב אֶת אָבִיו, אם הוא יעזוב את אביו – וָמֵת האב״.

  • וַתֹּאמֶר אֶל עֲבָדֶיךָ: “בכל זאת, אִם לֹא יֵרֵד אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אִתְּכֶם לֹא תֹסִפוּן לִרְאוֹת פָּנָי״.

  • וַיְהִי כִּי עָלִינוּ אֶל עַבְדְּךָ אָבִי – וַנַּגֶּד לוֹ אֵת דִּבְרֵי אֲדֹנִי.

  • וַיֹּאמֶר אָבִינוּ לבסוף : “שֻׁבוּ שִׁבְרוּ לָנוּ מְעַט אֹכֶל״.

  • וַנֹּאמֶר: “לֹא נוּכַל לָרֶדֶת, לשוב למצרים. אִם יֵשׁ אָחִינוּ הַקָּטֹן אִתָּנוּ – וְיָרַדְנוּ, כִּי לֹא נוּכַל לִרְאוֹת פְּנֵי הָאִישׁ וְאָחִינוּ הַקָּטֹן אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ״.

  • וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי אֵלֵינוּ: “אַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה לִּי אִשְׁתִּי.

  • וַיֵּצֵא הָאֶחָד מֵאִתִּי, וָאֹמַר שיערתי בהתאם לנתונים : אַךְ טָרֹף טֹרָף. יעקב לא היה בטוח בדבר, שכן איש לא מצא את גופת יוסף, אלא רק סימנים שמהם עולה שנטרף. וְלֹא רְאִיתִיו עַד הֵנָּה.

  • וּלְקַחְתֶּם גַּם אֶת זֶה מֵעִם פָּנַי וְקָרָהוּ אָסוֹן, ואז, וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּרָעָה שְׁאֹלָה. זִקְנתי תהיה הרבה יותר גרועה מכפי שהיא, ואהיה אפוף ברעה כשאסתלק מן העולם״.

  • וְעַתָּה, כְּבֹאִי אֶל עַבְדְּךָ אָבִי, כשאחזור הביתה, וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ, וְנַפְשׁוֹ של האב קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ של הבן,

  • וְהָיָה כִּרְאוֹתוֹ כִּי אֵין הַנַּעַר – וָמֵת מרוב צער. וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ בְּיָגוֹן שְׁאֹלָה. בכך נהרוג את אבינו.

  • כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר אישית מֵעִם אָבִי, לֵאמֹר: “אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ – וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל הַיָּמִים, החטא ירבוץ עלי לעולם״.

  • וְעַתָּה, מאחר שהאחריות מוטלת עלי, ועלי להשיב את בנימין בכל מחיר הביתה, אני מציע: יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד לַאדֹנִי, קח אותי לעבד במקומו. וְהַנַּעַר יַעַל עִם אֶחָיו, ישוב הביתה.

  • כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי? פֶּן אֶרְאֶה בָרָע אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת אָבִי. אינני יכול לשאת את המחשבה על תגובתו של אבא, וגם לא אוכל לראות זאת בעיני. יהודה ידע כמובן שיעקב לא יהיה מרוצה גם אם בן אחר מבניו יישאר כעבד במצרים, אבל כלפי בנימין היתה לו אהבה מיוחדת.

פסוקים

  1. ויצו את־אשר על־ביתו לאמר מלא את־אמתחת האנשים אכל כאשר יוכלון שאת ושים כסף־איש בפי אמתחתו
  2. ואת־גביעי גביע הכסף תשים בפי אמתחת הקטן ואת כסף שברו ויעש כדבר יוסף אשר דבר
  3. הבקר אור והאנשים שלחו המה וחמריהם
  4. הם יצאו את־העיר לא הרחיקו ויוסף אמר לאשר על־ביתו קום רדף אחרי האנשים והשגתם ואמרת אלהם למה שלמתם רעה תחת טובה
  5. הלוא זה אשר ישתה אדני בו והוא נחש ינחש בו הרעתם אשר עשיתם
  6. וישגם וידבר אלהם את־הדברים האלה
  7. ויאמרו אליו למה ידבר אדני כדברים האלה חלילה לעבדיך מעשות כדבר הזה
  8. הן כסף אשר מצאנו בפי אמתחתינו השיבנו אליך מארץ כנען ואיך נגנב מבית אדניך כסף או זהב
  9. אשר ימצא אתו מעבדיך ומת וגם־אנחנו נהיה לאדני לעבדים
  10. ויאמר גם־עתה כדבריכם כן־הוא אשר ימצא אתו יהיה־לי עבד ואתם תהיו נקים
  11. וימהרו ויורדו איש את־אמתחתו ארצה ויפתחו איש אמתחתו
  12. ויחפש בגדול החל ובקטן כלה וימצא הגביע באמתחת בנימן
  13. ויקרעו שמלתם ויעמס איש על־חמרו וישבו העירה
  14. ויבא יהודה ואחיו ביתה יוסף והוא עודנו שם ויפלו לפניו ארצה
  15. ויאמר להם יוסף מה־המעשה הזה אשר עשיתם הלוא ידעתם כי־נחש ינחש איש אשר כמני
  16. ויאמר יהודה מה־נאמר לאדני מה־נדבר ומה־נצטדק האלהים מצא את־עון עבדיך הננו עבדים לאדני גם־אנחנו גם אשר־נמצא הגביע בידו
  17. ויאמר חלילה לי מעשות זאת האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה־לי עבד ואתם עלו לשלום אל־אביכם
  18. ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני ידבר־נא עבדך דבר באזני אדני ואל־יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה
  19. אדני שאל את־עבדיו לאמר היש־לכם אב או־אח
  20. ונאמר אל־אדני יש־לנו אב זקן וילד זקנים קטן ואחיו מת ויותר הוא לבדו לאמו ואביו אהבו
  21. ותאמר אל־עבדיך הורדהו אלי ואשימה עיני עליו
  22. ונאמר אל־אדני לא־יוכל הנער לעזב את־אביו ועזב את־אביו ומת
  23. ותאמר אל־עבדיך אם־לא ירד אחיכם הקטן אתכם לא תספון לראות פני
  24. ויהי כי עלינו אל־עבדך אבי ונגד־לו את דברי אדני
  25. ויאמר אבינו שבו שברו־לנו מעט־אכל
  26. ונאמר לא נוכל לרדת אם־יש אחינו הקטן אתנו וירדנו כי־לא נוכל לראות פני האיש ואחינו הקטן איננו אתנו
  27. ויאמר עבדך אבי אלינו אתם ידעתם כי שנים ילדה־לי אשתי
  28. ויצא האחד מאתי ואמר אך טרף טרף ולא ראיתיו עד־הנה
  29. ולקחתם גם־את־זה מעם פני וקרהו אסון והורדתם את־שיבתי ברעה שאלה
  30. ועתה כבאי אל־עבדך אבי והנער איננו אתנו ונפשו קשורה בנפשו
  31. והיה כראותו כי־אין הנער ומת והורידו עבדיך את־שיבת עבדך אבינו ביגון שאלה
  32. כי עבדך ערב את־הנער מעם אבי לאמר אם־לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל־הימים
  33. ועתה ישב־נא עבדך תחת הנער עבד לאדני והנער יעל עם־אחיו
  34. כי־איך אעלה אל־אבי והנער איננו אתי פן אראה ברע אשר ימצא את־אבי

פסוקים מנוקד

  1. וַיְצַו אֶת־אֲשֶׁר עַל־בֵּיתוֹ לֵאמֹר מַלֵּא אֶת־אַמְתְּחֹת הָאֲנָשִׁים אֹכֶל כַּאֲשֶׁר יוּכְלוּן שְׂאֵת וְשִׂים כֶּסֶף־אִישׁ בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ׃
  2. וְאֶת־גְּבִיעִי גְּבִיעַ הַכֶּסֶף תָּשִׂים בְּפִי אַמְתַּחַת הַקָּטֹן וְאֵת כֶּסֶף שִׁבְרוֹ וַיַּעַשׂ כִּדְבַר יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֵּר׃
  3. הַבֹּקֶר אוֹר וְהָאֲנָשִׁים שֻׁלְּחוּ הֵמָּה וַחֲמֹרֵיהֶם׃
  4. הֵם יָצְאוּ אֶת־הָעִיר לֹא הִרְחִיקוּ וְיוֹסֵף אָמַר לַאֲשֶׁר עַל־בֵּיתוֹ קוּם רְדֹף אַחֲרֵי הָאֲנָשִׁים וְהִשַּׂגְתָּם וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לָמָּה שִׁלַּמְתֶּם רָעָה תַּחַת טוֹבָה׃
  5. הֲלוֹא זֶה אֲשֶׁר יִשְׁתֶּה אֲדֹנִי בּוֹ וְהוּא נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ בּוֹ הֲרֵעֹתֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם׃
  6. וַיַּשִּׂגֵם וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה׃
  7. וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו לָמָּה יְדַבֵּר אֲדֹנִי כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה חָלִילָה לַעֲבָדֶיךָ מֵעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה׃
  8. הֵן כֶּסֶף אֲשֶׁר מָצָאנוּ בְּפִי אַמְתְּחֹתֵינוּ הֱשִׁיבֹנוּ אֵלֶיךָ מֵאֶרֶץ כְּנָעַן וְאֵיךְ נִגְנֹב מִבֵּית אֲדֹנֶיךָ כֶּסֶף אוֹ זָהָב׃
  9. אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ מֵעֲבָדֶיךָ וָמֵת וְגַם־אֲנַחְנוּ נִהְיֶה לַאדֹנִי לַעֲבָדִים׃
  10. וַיֹּאמֶר גַּם־עַתָּה כְדִבְרֵיכֶם כֶּן־הוּא אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ יִהְיֶה־לִּי עָבֶד וְאַתֶּם תִּהְיוּ נְקִיִּם׃
  11. וַיְמַהֲרוּ וַיּוֹרִדוּ אִישׁ אֶת־אַמְתַּחְתּוֹ אָרְצָה וַיִּפְתְּחוּ אִישׁ אַמְתַּחְתּוֹ׃
  12. וַיְחַפֵּשׂ בַּגָּדוֹל הֵחֵל וּבַקָּטֹן כִּלָּה וַיִּמָּצֵא הַגָּבִיעַ בְּאַמְתַּחַת בִּנְיָמִן׃
  13. וַיִּקְרְעוּ שִׂמְלֹתָם וַיַּעֲמֹס אִישׁ עַל־חֲמֹרוֹ וַיָּשֻׁבוּ הָעִירָה׃
  14. וַיָּבֹא יְהוּדָה וְאֶחָיו בֵּיתָה יוֹסֵף וְהוּא עוֹדֶנּוּ שָׁם וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו אָרְצָה׃
  15. וַיֹּאמֶר לָהֶם יוֹסֵף מָה־הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם הֲלוֹא יְדַעְתֶּם כִּי־נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי׃
  16. וַיֹּאמֶר יְהוּדָה מַה־נֹּאמַר לַאדֹנִי מַה־נְּדַבֵּר וּמַה־נִּצְטַדָּק הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת־עֲוֺן עֲבָדֶיךָ הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי גַּם־אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר־נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ׃
  17. וַיֹּאמֶר חָלִילָה לִּי מֵעֲשׂוֹת זֹאת הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ הוּא יִהְיֶה־לִּי עָבֶד וְאַתֶּם עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל־אֲבִיכֶם׃
  18. וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר־נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל־יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה׃
  19. אֲדֹנִי שָׁאַל אֶת־עֲבָדָיו לֵאמֹר הֲיֵשׁ־לָכֶם אָב אוֹ־אָח׃
  20. וַנֹּאמֶר אֶל־אֲדֹנִי יֶשׁ־לָנוּ אָב זָקֵן וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן וְאָחִיו מֵת וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ וְאָבִיו אֲהֵבוֹ׃
  21. וַתֹּאמֶר אֶל־עֲבָדֶיךָ הוֹרִדֻהוּ אֵלָי וְאָשִׂימָה עֵינִי עָלָיו׃
  22. וַנֹּאמֶר אֶל־אֲדֹנִי לֹא־יוּכַל הַנַּעַר לַעֲזֹב אֶת־אָבִיו וְעָזַב אֶת־אָבִיו וָמֵת׃
  23. וַתֹּאמֶר אֶל־עֲבָדֶיךָ אִם־לֹא יֵרֵד אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אִתְּכֶם לֹא תֹסִפוּן לִרְאוֹת פָּנָי׃
  24. וַיְהִי כִּי עָלִינוּ אֶל־עַבְדְּךָ אָבִי וַנַּגֶּד־לוֹ אֵת דִּבְרֵי אֲדֹנִי׃
  25. וַיֹּאמֶר אָבִינוּ שֻׁבוּ שִׁבְרוּ־לָנוּ מְעַט־אֹכֶל׃
  26. וַנֹּאמֶר לֹא נוּכַל לָרֶדֶת אִם־יֵשׁ אָחִינוּ הַקָּטֹן אִתָּנוּ וְיָרַדְנוּ כִּי־לֹא נוּכַל לִרְאוֹת פְּנֵי הָאִישׁ וְאָחִינוּ הַקָּטֹן אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ׃
  27. וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי אֵלֵינוּ אַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה־לִּי אִשְׁתִּי׃
  28. וַיֵּצֵא הָאֶחָד מֵאִתִּי וָאֹמַר אַךְ טָרֹף טֹרָף וְלֹא רְאִיתִיו עַד־הֵנָּה׃
  29. וּלְקַחְתֶּם גַּם־אֶת־זֶה מֵעִם פָּנַי וְקָרָהוּ אָסוֹן וְהוֹרַדְתֶּם אֶת־שֵׂיבָתִי בְּרָעָה שְׁאֹלָה׃
  30. וְעַתָּה כְּבֹאִי אֶל־עַבְדְּךָ אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ׃
  31. וְהָיָה כִּרְאוֹתוֹ כִּי־אֵין הַנַּעַר וָמֵת וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת־שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ בְּיָגוֹן שְׁאֹלָה׃
  32. כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת־הַנַּעַר מֵעִם אָבִי לֵאמֹר אִם־לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל־הַיָּמִים׃
  33. וְעַתָּה יֵשֶׁב־נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד לַאדֹנִי וְהַנַּעַר יַעַל עִם־אֶחָיו׃
  34. כִּי־אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל־אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי פֶּן אֶרְאֶה בָרָע אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת־אָבִי׃

מקומות

  • כנען

    שמה הקדום של ארץ ישראל