חגי-פרק-1

ספר

ביאורים

  • בִּשְְְׁנַת שְְׁתַּיִם לְְדָרְְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְְְ, בַּחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי, אלול, בְְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הָיָה דְְבַר־ה' בְְּיַד־חַגַּי הַנָּבִיא, שהיה מהנביאים החשובים בראשית ימי הבית השני, כנזכר גם בספר עזרא. דבר ה' מוסב אֶל־זְְרֻבָּבֶל בֶּן־שְְׁאַלְְְתִּיאֵל שהיה פַּחַת, הנציב, המושל הממונה על ארץ יְְהוּדָה. אם זרֻבבל אכן היה בנו הישיר של שאלתיאל, הרי הוא נכדו של המלך יכניה , הנצר האחרון ששרד למלכות בית דוד. בזרֻבבל נתלתה תקוות ההמשך של שושלת המלוכה. ולצדו פונה הנביא אל הסמכות השנייה במעלה, אֶל־יְְהוֹשֻׁעַ בֶּן־יְְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, אל שני מנהיגי הגולה השבה מבבל מיועדת הנבואה לֵאמֹר׃

  • כֹּה אָמַר ה' צְְבָאוֹת לֵאמֹר: הָעָם הַזֶּה אָמְְרוּ: לֹא עֶת־בֹּא, עוד לא הגיעה עֶת־בֵּית ה' לְְהִבָּנוֹת. אמנם קם מלך חדש, ואפשר שפקודות מלכותיות שניתנו בשעתן לא יישארו על כנן, אבל העם חושש לפעול כנגד ההוראה לחדול מבניין המקדש.

  • וַיְְְהִי דְְּבַר־ה' בְְּיַד־חַגַּי הַנָּבִיא לֵאמֹר, במטבע העם׃

  • הַאם עֵת לָכֶם אַתֶּם לָשֶׁבֶת בְְּבָתֵּיכֶם סְְפוּנִים, מסוככים וטמונים, וְְהַבַּיִת הַזֶּה חָרֵב?! כיצד תשבו בבתיכם המסודרים, בזמן שבית ה' חרב?!

  • וְְעַתָּה כֹּה אָמַר ה' צְְבָאוֹת: שִׂימוּ לְְבַבְְְכֶם עַל־דַּרְְְכֵיכֶם. שימו לב למהלך חייכם:

  • זְְרַעְְְתֶּם הַרְְְבֵּהוְְהָבֵא מְְעָט יבול הביתה, אָכוֹלוְְאֵין־לְְשָָׂבְְְעָה. אתם אוכלים ואינכם שבעים, שָׁתוֹוְְאֵין־לְְשָָׁכְְְרָה, ללא רוויה, לָבוֹשׁוְְאֵין בלבישה כדי לְְחֹם לוֹ, להתחמם, וְְהַמִּשְְְׂתַּכֵּר, מקבל המשכורת – מִשְְְׂתַּכֵּר אֶל־צְְרוֹר, ארנק נָקוּב, כביכול, שכל הכסף המוכנס אליו נשמט ממנו ואובד. אתם חיים בדוחק גמור.

  • כֹּה אָמַר ה' צְְבָאוֹת: שִׂימוּ לְְבַבְְְכֶם עַל־דַּרְְְכֵיכֶם. עליכם לעשות ככל יכולתכם כדי לבנות את בית ה' מחדש.

  • עֲלוּ אל הָהָר שמסביב לירושלים, וַהֲבֵאתֶם עֵץ, עצים וּבְְְנוּ את הַבָּיִת מעצים. וְְאֶרְְְצֶה־בּוֹ וְְאֶכָּבְְדָ, יהיה לי הכבוד לשכון בבית זה, אָמַר ה'.

  • פָּנֹה, אתם פונים אֶל־הַרְְְבֵּה, לכאורה, וְְהִנֵּה מתברר שכל השקעתכם ופעולתכם לא הייתה אלא לִמְְְעָט. מארה וקללה השתלחה במעשה ידיכם – וַהֲבֵאתֶם את היבול אל הַבַּיִת וְְנָפַחְְְתִּי, אני נושב בוֹ, והכול מתפזר כמוץ ונעלם. יַעַן מֶה? מדוע? נְְאֻם ה' צְְבָאוֹתיַעַן בֵּיתִי אֲשֶׁר־הוּא חָרֵב, וְְאַתֶּם רָצִים אִישׁ לְְבֵיתוֹ.

  • עַל־כֵּן – בגלל מחדלכם, עֲלֵיכֶם כָּלְְאוּ, מנעו ה שָׁמַיִם מִטָּל וְְהָאָרֶץ כָּלְְאָה, מנעה מכם את יְְבוּלָהּ.

  • וָאֶקְְְרָא חֹרֶב, יובש עַל־הָאָרֶץ וְְעַל־הֶהָרִים וְְעַל־הַדָּגָן וְְעַל־הַתִּירוֹשׁ, היין וְְעַל־הַיִּצְְְהָר, השמן וְְעַל אֲשֶׁר תּוֹצִיא הָאֲדָמָה, וְְעַל־הָאָדָם, בריאותו ורווחתו, וְְעַל־הַבְְּהֵמָה ותוצריה, וְְעַל כָָּל־יְְגִיעַ כַּפָּיִם. שום דבר אינו מבורך ומשגשג, משום שאינכם נוהגים כראוי.

  • וַיִּשְְְׁמַע זְְרֻבָּבֶל בֶּן־שַׁלְְְתִּיאֵל וִיהוֹשֻׁעַ בֶּן־יְְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְְכֹל שְְׁאֵרִית הָעָם בְְּקוֹל ה' אֱלֹהֵיהֶם, וְְעַל, אל, או: בשל דִּבְְְרֵי חַגַּי הַנָּבִיא כַּאֲשֶׁר שְְׁלָחוֹ ה' אֱלֹהֵיהֶם, וַיִּירְְאוּ הָעָם מִפְְּנֵי ה'. שלא כמו בתקופת הנביאים הראשונים, בתקופה זו המנהיגים והעם מכבדים את דברי ה' שבפי הנביא ומקבלים את ההוראה היוצאת מפיו.

  • וַיֹּאמֶר חַגַּי מַלְְְאַךְְְ, שליח ה', שבא בְְּמַלְְְאֲכוּת, בשליחות ה' לָעָם לֵאמֹר: אֲנִי אִתְְּכֶם. נְְאֻם־ה'.

  • וַיָּעַר, עורר ה' אֶת־רוּחַ זְְרֻבָּבֶל בֶּן־שַׁלְְְתִּיאֵל פַּחַת יְְהוּדָה וְְאֶת־רוּחַ יְְהוֹשֻׁעַ בֶּן־יְְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְְאֶת־רוּחַ כֹּל שְְׁאֵרִית הָעָם, וַיָּבֹאוּ וַיַּעֲשׂוּ מְְלָאכָה בְְּבֵית־ה' צְְבָאוֹת אֱלֹהֵיהֶם. האנשים ניגשו לעבודה, ומכיוון שהיו אלה ימי סוף הקיץ, הם יצאו החוצה ועסקו במלאכה בקלות יחסית.

  • בְְּיוֹם עֶשְְְׂרִים וְְאַרְְְבָּעָה לַחֹדֶשׁ בַּחודש ה שִּׁשִּׁי, בכד באלול, בִּשְְְׁנַת שְְׁתַּיִם לְְדָרְְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְְְ. עוד לפני שהסתיים חודש מאז שמעו את הנבואה הראשונה, כבר התארגנו האנשים והתחילו לעבוד בפועל.

פסוקים

  1. בשנת שתים לדריוש המלך בחדש הששי ביום אחד לחדש היה דבר־יהוה ביד־חגי הנביא אל־זרבבל בן־שאלתיאל פחת יהודה ואל־יהושע בן־יהוצדק הכהן הגדול לאמר
  2. כה אמר יהוה צבאות לאמר העם הזה אמרו לא עת־בא עת־בית יהוה להבנות
  3. ויהי דבר־יהוה ביד־חגי הנביא לאמר
  4. העת לכם אתם לשבת בבתיכם ספונים והבית הזה חרב
  5. ועתה כה אמר יהוה צבאות שימו לבבכם על־דרכיכם
  6. זרעתם הרבה והבא מעט אכול ואין־לשבעה שתו ואין־לשכרה לבוש ואין־לחם לו והמשתכר משתכר אל־צרור נקוב
  7. כה אמר יהוה צבאות שימו לבבכם על־דרכיכם
  8. עלו ההר והבאתם עץ ובנו הבית וארצה־בו ואכבד [ואכבדה] אמר יהוה
  9. פנה אל־הרבה והנה למעט והבאתם הבית ונפחתי בו יען מה נאם יהוה צבאות יען ביתי אשר־הוא חרב ואתם רצים איש לביתו
  10. על־כן עליכם כלאו שמים מטל והארץ כלאה יבולה
  11. ואקרא חרב על־הארץ ועל־ההרים ועל־הדגן ועל־התירוש ועל־היצהר ועל אשר תוציא האדמה ועל־האדם ועל־הבהמה ועל כל־יגיע כפים
  12. וישמע זרבבל בן־שלתיאל ויהושע בן־יהוצדק הכהן הגדול וכל שארית העם בקול יהוה אלהיהם ועל־דברי חגי הנביא כאשר שלחו יהוה אלהיהם וייראו העם מפני יהוה
  13. ויאמר חגי מלאך יהוה במלאכות יהוה לעם לאמר אני אתכם נאם־יהוה
  14. ויער יהוה את־רוח זרבבל בן־שלתיאל פחת יהודה ואת־רוח יהושע בן־יהוצדק הכהן הגדול ואת־רוח כל שארית העם ויבאו ויעשו מלאכה בבית־יהוה צבאות אלהיהם
  15. ביום עשרים וארבעה לחדש בששי בשנת שתים לדריוש המלך

פסוקים מנוקד

  1. בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ בַּחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר־יְהוָה בְּיַד־חַגַּי הַנָּבִיא אֶל־זְרֻבָּבֶל בֶּן־שְׁאַלְתִּיאֵל פַּחַת יְהוּדָה וְאֶל־יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל לֵאמֹר׃
  2. כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת לֵאמֹר הָעָם הַזֶּה אָמְרוּ לֹא עֶת־בֹּא עֶת־בֵּית יְהוָה לְהִבָּנוֹת׃
  3. וַיְהִי דְּבַר־יְהוָה בְּיַד־חַגַּי הַנָּבִיא לֵאמֹר׃
  4. הַעֵת לָכֶם אַתֶּם לָשֶׁבֶת בְּבָתֵּיכֶם סְפוּנִים וְהַבַּיִת הַזֶּה חָרֵב׃
  5. וְעַתָּה כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת שִׂימוּ לְבַבְכֶם עַל־דַּרְכֵיכֶם׃
  6. זְרַעְתֶּם הַרְבֵּה וְהָבֵא מְעָט אָכוֹל וְאֵין־לְשָׂבְעָה שָׁתוֹ וְאֵין־לְשָׁכְרָה לָבוֹשׁ וְאֵין־לְחֹם לוֹ וְהַמִּשְׂתַּכֵּר מִשְׂתַּכֵּר אֶל־צְרוֹר נָקוּב׃
  7. כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת שִׂימוּ לְבַבְכֶם עַל־דַּרְכֵיכֶם׃
  8. עֲלוּ הָהָר וַהֲבֵאתֶם עֵץ וּבְנוּ הַבָּיִת וְאֶרְצֶה־בּוֹ ואכבד [וְאֶכָּבְדָה] אָמַר יְהוָה׃
  9. פָּנֹה אֶל־הַרְבֵּה וְהִנֵּה לִמְעָט וַהֲבֵאתֶם הַבַּיִת וְנָפַחְתִּי בוֹ יַעַן מֶה נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת יַעַן בֵּיתִי אֲשֶׁר־הוּא חָרֵב וְאַתֶּם רָצִים אִישׁ לְבֵיתוֹ׃
  10. עַל־כֵּן עֲלֵיכֶם כָּלְאוּ שָמַיִם מִטָּל וְהָאָרֶץ כָּלְאָה יְבוּלָהּ׃
  11. וָאֶקְרָא חֹרֶב עַל־הָאָרֶץ וְעַל־הֶהָרִים וְעַל־הַדָּגָן וְעַל־הַתִּירוֹשׁ וְעַל־הַיִּצְהָר וְעַל אֲשֶׁר תּוֹצִיא הָאֲדָמָה וְעַל־הָאָדָם וְעַל־הַבְּהֵמָה וְעַל כָּל־יְגִיעַ כַּפָּיִם׃
  12. וַיִּשְׁמַע זְרֻבָּבֶל בֶּן־שַׁלְתִּיאֵל וִיהוֹשֻׁעַ בֶּן־יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְכֹל שְׁאֵרִית הָעָם בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם וְעַל־דִּבְרֵי חַגַּי הַנָּבִיא כַּאֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם וַיִּירְאוּ הָעָם מִפְּנֵי יְהוָה׃
  13. וַיֹּאמֶר חַגַּי מַלְאַךְ יְהוָה בְּמַלְאֲכוּת יְהוָה לָעָם לֵאמֹר אֲנִי אִתְּכֶם נְאֻם־יְהוָה׃
  14. וַיָּעַר יְהוָה אֶת־רוּחַ זְרֻבָּבֶל בֶּן־שַׁלְתִּיאֵל פַּחַת יְהוּדָה וְאֶת־רוּחַ יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְאֶת־רוּחַ כֹּל שְׁאֵרִית הָעָם וַיָּבֹאוּ וַיַּעֲשׂוּ מְלָאכָה בְּבֵית־יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵיהֶם׃
  15. בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ בַּשִּׁשִּׁי בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ׃