חגי-פרק-2

ביאורים

• בַּחודש ה שְְּׁבִיעִי, תשרי, בְְּעֶשְְְׂרִים וְְאֶחָד לַחֹדֶשׁ, כחודש לאחר התחלת הבניין, הָיָה דְְּבַר־ה' בְְּיַד־חַגַּי הַנָּבִיא לֵאמֹר׃

• אֱמָָר־נָא אֶל־זְְרֻבָּבֶל בֶּן־שַׁלְְְתִּיאֵל פַּחַת יְְהוּדָה וְְאֶל־יְְהוֹשֻׁעַ בֶּן־יְְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְְאֶל־שְְׁאֵרִית הָעָם לֵאמֹר׃

• מִי בָכֶם הַנִּשְְְׁאָר מירושלים שלפני החורבן, אֲשֶׁר רָאָה אֶת־הַבַּיִת הַזֶּה בִּכְְְבוֹדוֹ הָרִאשׁוֹן. היו עוד אנשים שבעודם צעירים מאוד ראו את הבית הראשון וחזרו ארצה כבני שבעים ומעלה. וּמָה, כיצד אַתֶּם רֹאִים אֹתוֹ עַתָּה – הֲלוֹא כָמֹהוּ כְְּאַיִן בְְּעֵינֵיכֶם. הבית שאתם בונים כעת נראה לכם קטן ועלוב בהשוואה לבית המקדש הראשון.

• וְְעַתָּה חֲזַק, התחזק זְְרֻבָּבֶל, נְְאֻם־ה', וַחֲזַק יְְהוֹשֻׁעַ בֶּן־יְְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וַחֲזַק כָָּל־עַם הָאָרֶץ, נְְאֻם־ה', וַעֲשׂוּ, התחזקו והשלימו את הבניין, כִּי־אֲנִי אִתְְּכֶם, נְְאֻם ה' צְְבָאוֹת.

• אֶת־הַדָּבָר אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתְְּכֶם בְְּצֵאתְְכֶם מִמִּצְְְרַיִם, הברית עדיין קיימת, וְְרוּחִי עֹמֶדֶת בְְּתוֹכְְכֶם. לכן אַל־תִּירָאוּ.

• כִּי כֹה אָמַר ה' צְְבָאוֹת: עוֹד התרחשות אַחַת, עוד מְְעַט הִיא באה, או: מעט זמן היא תארך – וַאֲנִי מַרְְְעִישׁ, מחריד, מזעזע אֶת־הַשָּׁמַיִם וְְאֶת־הָאָרֶץ וְְאֶת־הַיָּם וְְאֶת־הֶחָרָבָה, היבשה. יתרחשו מהפכות עולמיות.

• וְְהִרְְְעַשְְְׁתִּי אֶת־כָָּל־הַגּוֹיִם, וּלבסוף בָאוּ, יביאו חֶמְְְדַּת, אוצרות כָָּל־הַגּוֹיִם למקדש, וּמִלֵּאתִי אֶת־הַבַּיִת הַזֶּה כָּבוֹד, אָמַר ה' צְְבָאוֹת.

• לִי הַכֶּסֶף וְְלִי הַזָּהָב, נְְאֻם ה' צְְבָאוֹת, ולכן ראוי להביאם לבית ה'.

• גָּדוֹל יִהְְְיֶה כְְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה, הָאַחֲרוֹן, הבית השני, מִן־הָרִאשׁוֹן, אָמַר ה' צְְבָאוֹת, וּבַמָּקוֹם הַזֶּה אֶתֵּן שָׁלוֹם. נְְאֻם ה' צְְבָאוֹת. עם הקריאה לי יסד את המקדש מזכיר הנביא לעם שבמקדש עצמו אין ערובה לקידושו ולטיהורו של העם כולו. הנביא ממחיש באוזני שומעיו שטומאה וקדושה אינן סימטריות: הטומאה מתפשטת בקלות, ואילו הקדושה אינה מדבקת. עם זאת, בהמשך מנבא הנביא כי בעקבות בניין הבית יראו ישראל ברכה ביבולם ובמעשי ידיהם.

• בְְּעֶשְְְׂרִים וְְאַרְְְבָּעָה לַתְְּשִׁיעִי, הוא חודש כסלו, בִּשְְְׁנַת שְְׁתַּיִם לְְדָרְְיָוֶשׁ, הָיָה דְְּבַר־ה' בְְּיַד־חַגַּי הַנָּבִיא לֵאמֹר׃

• כֹּה אָמַר ה' צְְבָאוֹת: שְְׁאַל־נָא אֶת־הַכֹּהֲנִים דבר תּוֹרָה, שכן הכהנים אמורים לשמר את הידע בדבר החוק וההלכה, לֵאמֹר:

• הֵן יִשָּׂא־אִישׁ, אם אדם נושא בְְּשַׂר־קֹדֶשׁ בִּכְְְנַף, בשולי בִּגְְְדוֹ. באותו הזמן התעטפו אנשים בבגדים שהיו מעין טליתות, ובקלות היו יכולים להרים את שולי הבגד ולשאת בו דבר. וְְנָגַע בִּכְְְנָפוֹ אֶל־הַלֶּחֶם וְְאֶל־הַנָּזִיד, תבשיל, בעיקר של ירקות, וְְאֶל־הַיַּיִן וְְאֶל־שֶׁמֶן וְְאֶל, או אל כָָּל־מַאֲכָל – הֲיִקְְְדָּשׁ? האם המאכל ייעשה קדוש על ידי נגיעה בלבד בבשר הקודש? וַיַּעֲנוּ הַכֹּהֲנִים וַיֹּאמְְרוּ: לֹא. הקדושה אינה עוברת מדבר לדבר במגע.

• וַיֹּאמֶר חַגַּי: אִם־יִגַּע טְְמֵא־נֶפֶשׁ, מי שבא במגע עם מת, בְְּכָָל־אֵלֶּה – בלחם, בנזיד, ביין ובשמן – הֲיִטְְְמָא?וַיַּעֲנוּ הַכֹּהֲנִים וַיֹּאמְְרוּ: יִטְְְמָא, מפני שדבר טמא מטמא גם אחרים. הקדושה איננה מתפשטת מעצמה על ידי מגע בלבד, ואילו הטומאה הולכת ומתרחבת הלאה והלאה, והיא ממשיכה ומרעילה דברים אחרים. משום כך יש להקדיש תשומת לב רבה שלא להיכשל בדבר טמא.

• וַיַּעַן חַגַּי וַיֹּאמֶר: כֵּן הָעָם־הַזֶּה וְְכֵן־הַגּוֹי הַזֶּה לְְפָנַי, נְְאֻם־ה', וְְכֵן כָָּל־מַעֲשֵׂה יְְדֵיהֶם וַאֲשֶׁר יַקְְְרִיבוּ שָׁם – טָמֵא הוּא. הטומאה עוברת מדבר לדבר, ולפיכך כל מעשי ידיו של העם אינם טהורים. אילו הקדושה הייתה מתפשטת באותו אופן, אפשר היה לצַפות שמקום המקדש יגרום לכל העם להתקדש, אלא שבפועל, דווקא הפגמים הם שמתפשטים והולכים בקלות, וכך נעשים הכול טמאים.

• וְְעַתָּה שִׂימוּ־נָא לְְבַבְְְכֶם מִן־הַיּוֹם הַזֶּה וָמָעְְְלָה, והלאה. שימו לב לתהליכים המתרחשים נגד עיניכם – מִטֶּרֶם שׂוּם, בטרם שמו אֶבֶן אֶל־אֶבֶן בְְּהֵיכַל ה',

• מִהְְְיוֹתָם בָּא, כאשר היו באים אֶל־עֲרֵמַת תבואה שנראית של עֶשְְְׂרִים סאה, איפה או כור – וְְהנה כשמדדו אותה בפועל הָיְְתָה עֲשָׂרָה, התברר שאין בה אלא חצי ממה ששיערו. היבול התייבש, הצטמק או פחת איכשהו. וכמו כן, אדם היה בָּא אֶל־הַיֶּקֶב לַחְְְשֹׂף, לגלות חֲמִשִּׁים פּוּרָה, מידת יין, אולי כמלוא דריכה אחת. נדמה לו שיימצא חמישים – וְְהָיְְתָה עֶשְְְׂרִים בלבד.

• הִכֵּיתִי אֶתְְְכֶם בַּשִּׁדָּפוֹן, אבדן נפח או משקל של תבואה או גוף, וּבַיֵּרָקוֹן, מחלה המקלקלת את התבואה, וּבַבָּרָד, אֵת כָָּל־מַעֲשֵׂה יְְדֵיכֶם, וְְאֵין־אֶתְְְכֶם, אתם עצמכם לא פניתם אֵלַי להיוושע ממצוקתכם. נְְאֻם־ה'.

• שִׂימוּ־נָא לְְבַבְְְכֶם מִן־הַיּוֹם הַזֶּה וָמָעְְְלָה, מִיּוֹם עֶשְְְׂרִים וְְאַרְְְבָּעָה לַתְְּשִׁיעִי, לְְמִן־הַיּוֹם אֲשֶׁר־יֻסַּד הֵיכַל־ה', שִׂימוּ לְְבַבְְְכֶם –

• הַעוֹד הַזֶּרַע בַּמְְּגוּרָה, הרי עדיין הזרעים במחסן, וְְעַד, עדיין הַגֶּפֶן וְְהַתְְּאֵנָה וְְהָרִמּוֹן וְְעֵץ הַזַּיִת לֹא נָשָׂא פרות – מִן־הַיּוֹם הַזֶּה, משהתחלתם בבניין המקדש אֲבָרֵךְְְ. ספר חגי, שהתרכז סביב המקדש ובוניו, נחתם בהבטחה לזרֻבבל . מושל יהודה זה, שבא מבית דוד ונענה לקריאת ה' לבנות לו מקדש, מתבשר שממנו תבוא מלכות עולם לישראל.

• וַיְְְהִי דְְבַר־ה' שֵׁנִית אֶל־חַגַּי בְְּעֶשְְְׂרִים וְְאַרְְְבָּעָה לַחֹדֶשׁ לֵאמֹר׃

• אֱמֹר אֶל־זְְרֻבָּבֶל פַּחַת־יְְהוּדָה לֵאמֹר: אֲנִי מַרְְְעִישׁ, אזעזע אֶת־הַשָּׁמַיִם וְְאֶת־הָאָרֶץ,

• וְְהָפַכְְְתִּי כִּסֵּא מַמְְְלָכוֹת, אסיר את המלכים מכס מלוכתם, וְְהִשְְְׁמַדְְְתִּי חֹזֶק מַמְְְלְְכוֹת הַגּוֹיִם, וְְהָפַכְְְתִּי מֶרְְְכָּבָה וְְרֹכְְבֶיהָ, וְְיָרְְדוּ סוּסִים וְְרֹכְְבֵיהֶם ויהרגו אִישׁ בְְּחֶרֶב אָחִיו.

• בַּיּוֹם הַהוּא, נְְאֻם־ה' צְְבָאוֹת, אֶקָּחֲךָ, זְְרֻבָּבֶל בֶּן־שְְׁאַלְְְתִּיאֵל עַבְְְדִּי, נְְאֻם־ה', וְְשַׂמְְְתִּיךָ כַּחוֹתָם, חותמת, אביזר אישי שהיה נישא תמיד צמוד לבעליו, כִּי־בְְךָ בָחַרְְְתִּי. נְְאֻם ה' צְְבָאוֹת. הוא מבטיח לזרֻבבל או לזרעו, את המלכות האחרונה והנצחית.