הושע-פרק-10

ביאורים

• גֶּפֶן בּוֹקֵק, רקובה, ריקנית מפֵּרות ויבשה, יִשְְְׂרָאֵל, אבל פְְּרִי יְְשַׁוֶּה־לּוֹ. ישראל מדמים לעצמם כאילו הם יכולים להניב פרי רב וראוי. כְְּרֹב לְְפִרְְְיוֹ, בימים שעדיין פריו היה רב, ישראל הִרְְְבָּה לבנות מִּזְְְבְְּחוֹת לעבודה זרה. כְְּטוֹב לְְאַרְְְצוֹ, בימי הטובה של הארץ – הֵטִיבוּ מַצֵּבוֹת, הם ניצלו טובה זו לבניית מצבות לעבודה זרה.

• חָלַק, נפרד לִבָּם מאלוקים, עַתָּה יֶאְְְשָׁמוּ, ייענשו. הוּא – האויב שאביא עליהם יַעֲרֹף, יקצוץ ויחתוך את מִזְְְבְְּחוֹתָם ו יְְשֹׁדֵד, ישבור את מַצֵּבוֹתָם.

• כִּי עַתָּה בשנותיה האחרונות של ממלכת שומרון, כנראה לאחר ימי ירבעם השני, כאשר הממלכה נתונה למתקפה באופן קבוע, יֹאמְְרוּ: אֵין מֶלֶךְְְ לָנוּ. כִּי לֹא יָרֵאנוּ אֶת־ה', וְְהַמֶּלֶךְְְ מַה־יַּעֲשֶׂה־לָּנוּ. בחברה שאין בה יראת ה', איש הישר בעיניו יעשה, וגם למלכים אין תוקף רב.

• דִּבְְּרוּ דְְבָרִים לא טובים, אָלוֹת שָׁוְְְא, שבועות שקר, כָּרֹת בְְּרִית כוזבת וּפָרַח כָּרֹאשׁ, רוש, צמח מר, רעיל מִשְְְׁפָּט, עונשם. הפורענות שתבוא עליהם תשגשג כמו צמח רעיל המתפשט עַל תַּלְְְמֵי שָׂדָי, השדה, ומזיק לכל חלקה טובה.

• לְְעֶגְְְלוֹת בֵּית אָוֶן, בגלל עגל הזהב שהיה בבית – אל, יָגוּרוּ, יפחדו שְְׁכַן, שוכני שֹׁמְְרוֹן, כִּי עגל הזהב לא יישאר במקומו ו אָבַל, יתאבלו עָלָיו עַמּוֹ וּכְְְמָרָיו, כהניו שעד כה עָלָיו יָגִילוּ, שמחו בו. כל אלה יתאבלו עַל־כְְּבוֹדוֹ כִּי־גָלָה מִמֶּנּוּ, כשהממלכה תנחל מפלה, שוד וביזה.

• גַּם־אוֹתוֹ – העגל עצמו שהיה עשוי זהב לְְאַשּׁוּר יוּבָל עם שאר השלל בתור מִנְְְחָה לְְמֶלֶךְְְ יָרֵב, כינוי למלך אשור. את בָָּשְְְׁנָה, הבושת של אֶפְְְרַיִם יִקָּח, וְְנוכח ביזת העגל והחרבת מרכז הפולחן שלו יֵבוֹשׁ יִשְְְׂרָאֵל מֵעֲצָתוֹ, מהתייעצויותיהם או מיזמתם של אבותיהם לבנותו.

• נִדְְְמֶה, כלתה ונכרתה שֹׁמְְרוֹן, מַלְְְכָּהּ חסר ממשות ותוקף כְְּקֶצֶף עַל־פְְּנֵי־מָיִם.

• וְְנִשְְְׁמְְדוּ בָּמוֹת אָוֶן, עבודה זרה, חַטַּאת יִשְְְׂרָאֵל. קוֹץ וְְדַרְְְדַּר יַעֲלֶה, יצמח עַל־מִזְְְבְְּחוֹתָם. וְְאָמְְרוּ לֶהָרִים מחמת הבושה או מפני האימה שהכול מתמוטט ועליהם לחפש מסתור: כַּסּוּנוּ, וְְלַגְְּבָעוֹת אמרו: נִפְְְלוּ עָלֵינוּ כדי שלא נֵרָאה, או כדי להגן עלינו. חשבון החטאים של ישראל לא התחיל מזמן מלכות שומרון.

• מִימֵי הַגִּבְְְעָה, אונס הפילגש בגבעה חָטָאתָ יִשְְְׂרָאֵל. שָׁם, באותו מצב עָמָדוּ, נעצרו, ולא שינו את דרכם מאז. ובכל זאת הם מתפתים לחשוב ש לֹא־תַשִּׂיגֵם בַּגִּבְְְעָה מִלְְְחָמָה עַל, נגד בְְּנֵי עַלְְְוָה, עוולה, רשעים.

• בְְּאַוָּתִי, לפי רצוני וְְאֶסֳֳּרֵם, אייסר אותם, וְְאֻסְְּפוּ, יתאספו עֲלֵיהֶם עַמִּים בְְּאָָסְְְרָם, בבואם לאסור אותם ולקשרם לחרוש לִשְְְׁתֵּי עוֹנוֹתָם, חבלי העול; עוונותיהם; מענם, ערוגתם; מעניותיהם , כלומר תלמיהם; עיניהם, כדרך שנותנים את סמלוני העול ליד עיני הבהמה. הדימוי מתייחס כנראה לשני עגלי הזהב שהועמדו בדן ובבית – אל.

• וְְאֶפְְְרַיִם דומה ל עֶגְְְלָה מְְלֻמָּדָה, שהוכשרה לעבודה , אֹהַבְְְתִּי לָדוּשׁ, הדשה ברצון. וַאֲנִי עָבַרְְְתִּי, העברתי ידי עַל־טוּב צַוָּארָהּ, ליטפתי אותה על צווארה הטוב הנושא בעול, כדי לאשר את עבודתה הנאה. אַרְְְכִּיב, הגבהתי, או: גרמתי שיחרוש, אֶפְְְרַיִם, יַחֲרוֹשׁ יְְהוּדָה, יְְשַׂדֶּד, תיקן את השדה לוֹ יַעֲקֹב. ניסיון העבר מלמד שאתם יכולים ללכת בדרך הנכונה ולעבוד כראוי, ולכן קראתי אליכם:

• זִרְְְעוּ לָכֶם לִצְְְדָקָה, השפיעו צדקה בעולם, ו קִצְְְרוּ לְְפִי־חֶסֶד, ואז תיהנו מפֵּרות החסד שעשיתם. נִירוּ, חרשו לָכֶם נִיר, חריש, או: תלם. ומשתעשו כך יגיע ה עֵת לִדְְְרוֹשׁ ולחפש אֶת־ה' עַד ש יָבוֹא, יתגלה ה' וְְיוֹרֶה צֶדֶק לָכֶם, כאיכר המכין את השדה, זורעו ומתפלל לירידת הגשם. היה ראוי שתלכו בדרך הראויה, אבל נהגתם אחרת:

• חֲרַשְְְׁתֶּם־רֶשַׁע, ועל כן במקום לקצור חסד עַוְְְלָתָה, עוולה, חברה לא מוסרית קְְצַרְְְתֶּם; אֲכַלְְְתֶּם פְְּרִי־כָחַשׁ, כזב. תוצר מעשיכ ם הוא שקר, כִּי־בָטַחְְְתָּ בְְדַרְְְכְְּךָ בְְּרֹב גִּבּוֹרֶיךָ. סברתם שמכוח מדינתכם וצבאכם תחזיקו מעמד, ולפיכך אינכם זקוקים לעזרת ה'.

• וְְקָאם, יקום, יבוא שָׁאוֹן, רעש אויבים בְְּעַמֶּיךָ, וְְכָָל־מִבְְְצָרֶיךָ יוּשָּׁד, יושחת כְְּשֹׁד שַׁלְְְמַן, אולי הוא שלמנאסר מלך אשור שעשה שפטים קשים ב בֵּית אַרְְְבֵאל, שבגליל או בעבר הירדן. ואפשר ששלמן הוא דמות נשכחת שהייתה ידועה בשעתה כמי שהייתה מעורבת בשוד אכזרי בְְּיוֹם מִלְְְחָמָה. באותו אירוע אֵם עַל־בָּנִים רֻטָּשָׁה, נחתכה ונהרגה, או: נעזבה, כיוון שהגברים נהרגו.

• כָּכָה עָשָׂה, גרם לָכֶם העגל שב בֵית־אֵל מִפְְּנֵי רָעַת רָעַתְְְכֶם, רעתכם הרבה. בַּשַּׁחַר, כשהתמונה תתבהר, בראשית המלחמה או: פתאום יתברר ש נִדְְְמֹה נִדְְְמָה, נעלם ונהרג מֶלֶךְְְ יִשְְְׂרָאֵל.