הושע-פרק-13

ביאורים

• בימים עברו כְְּדַבֵּר, כאשר היה אֶפְְְרַיִם מדבר – רְְתֵת, רטט ורעד היו אוחזים בשומעיו מחמת מעמדו הרם. אז נָשָׂא הוּא את קולו, או: מורם היה מעם בְְּיִשְְְׂרָאֵל. אולם זוהי נחלת העבר – וַיֶּאְְְשַׁם, חָטא בַּבַּעַל וַיָּמֹת.

• וְְעַתָּה יוֹסִפוּ לַחֲטֹא. אם מתחילה חטאו ישראל רק בעבודת הבעל, בהמשך הם יצרו משלהם מערכת שלמה של אלילים – וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה מִכַּסְְְפָּם כִּתְְְבוּנָם, כתבנית שבחרו עשו עֲצַבִּים, אלילים, מַעֲשֵׂה חָרָשִׁים, בעלי מלאכה כֻּלֹּה, אין בעצבים דבר מלבד חומר מעוצב, לָהֶם הֵם אֹמְְְרִים: זֹבְְחֵי אָדָם – עֲגָלִים יִשָּׁקוּן. מקריבי בני אדם לעבודה זרה הם שיזכו לנשק את עגלי הזהב.

• לָכֵן יִהְְְיוּ בני אפרים, ממלכת ישראל, פגיעים כַּעֲנַן־בֹּקֶר. ענני הבוקר נמוגים בקלות באור השמש הזורחת, וְְקלים להתנדף כַטַּל מַשְְְׁכִּים, המופיע השכם בבוקר והוא הֹלֵךְְְ ונעלם תוך זמן קצר, כְְּמֹץ יְְסֹעֵר מִגֹּרֶן, הנפוץ ונעלם מן הגורן ברוח סערה וּכְְְעָשָׁן היוצא מֵאֲרֻבָּה ומתפוגג. כמו אלה יצעד אפרים לקראת כיליונו.

• וְְאָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ שהוצאתיך מֵאֶרֶץ מִצְְְרָיִם, וֵאלֹהִים זוּלָתִי לֹא תֵדָע. לא תוכל לדבוק בשום אל אחר, וּמוֹשִׁיעַ אַיִן בִּלְְְתִּי, מלבדי.

• אֲנִי יְְדַעְְְתִּיךָ, הכרתי ואהבתי אותך וסיפקתי את צרכיך כשהיית בַּמִּדְְְבָּר, בְְּאֶרֶץ תַּלְְְאֻבוֹת, ייסורים וצמא.

• כְְּמַרְְְעִיתָם, כאשר הם התיישבו בארץ וניזונו מאדמתה – וַיִּשְְְׂבָּעוּ, שָׂבְְְעוּ וַיָּרָם לִבָּם, הם התגאו, עַל־כֵּן שְְׁכֵחוּנִי. אמנם גם במדבר חטאו ישראל, אבל שם לא בגדו בה' ללכת אחר עבודה זרה כפי שנהגו במשך מאות שנים בישבם על אדמתם.

• וָאֱהִי לָהֶם כְְּמוֹ־שָׁחַל, אריה, כְְּנָמֵר עַל־דֶּרֶךְְְ אָשׁוּר, אביט ואארוב.

• אֶפְְְגְְּשֵׁם כְְּדֹב שַׁכּוּל. לאדם הנפגש בדוב שכול אין סיכוי להינצל, בשל מרירותו ואכזריותו. וְְאֶקְְְרַע את סְְגוֹר לִבָּם, כדוב המסוגל לקרוע מן האדם את צלעותיו, וְְאֹכְְלֵם שָׁם כְְּלָבִיא, אריה, חַיַּת הַשָּׂדֶה תְְּבַקְְּעֵם.

• שִׁחֶתְְְךָ, את ההשחתה והאסונות הבאת אתה, יִשְְְׂרָאֵל, על עצמך כִּי־בִי מרדת, במי שהיה תמיד בְְעֶזְְְרֶךָ.

• אֱהִי, איה, היכן מַלְְְכְְּךָ אֵפוֹא וְְיוֹשִׁיעֲךָ בְְּכָָל־עָרֶיךָ, וְְהיכן הם שֹׁפְְְטֶיךָ אֲשֶׁר אָמַרְְְתָּ: תְְּנָה־לִּי מֶלֶךְְְ וְְשָׂרִים?! ביקשתם לכם הנהגה, ועתה אין בכוחה לעזור לכם.

• אֶתֶּן־לְְךָ מֶלֶךְְְ בְְּאַפִּי, בכעסי. כאמור, במלכות ישראל היו קמות לעתים קרובות שושלות חדשות בעקבות מרידות. כשם שהמלך בא למלוך בחרון אפי, כך – וְְאֶקַּח אותו בְְּעֶבְְְרָתִי, בזעמי.

• צָרוּר עֲוֹן, אסופים כל פשעי אֶפְְְרָיִם. צְְפוּנָה, שמורה ואצורה חַטָּאתוֹ. על כן עוד אפרע ממנו על חטאיו:

• חֶבְְְלֵי יוֹלֵדָה, ייסורים קשים כצירי היולדת יָבֹאוּ לוֹ. הוּא־בֵן לֹא חָכָם, כִּי כאשר תגיע עֵת העונש המכאיב הזה, לֹא־יַעֲמֹד בְְּמִשְְְׁבַּר, במקום המיועד ללידת בָּנִים. לא יהיה בו די כוח לעמוד בכאביו, והוא יישבר.

• מִיַּד שְְׁאוֹל אֶפְְְדֵּם, מִמָּוֶת אֶגְְְאָלֵם, ואילו עכשיו אֱהִי, אהיה דְְבָרֶיךָ מָוֶת. אני המצווה על גורמי מותך. אֱהִי אני קָטָבְְְךָ, כריתתך ואימתך ב שְְׁאוֹל. נֹחַם, חרטה יִסָּתֵר מֵעֵינָי. לא אחזור בי מן העונשים הכבדים.

• כִּי הוּא – אפרים בעבר בֵּין אַחִים, שדות, יַפְְְרִיא, פרה ורבה, ואילו עתה יָבוֹא כמו קָדִים, רוח מזרחית, רוּחַ ה' מִמִּדְְְבָּר עֹלֶה ויחריב הכול, וְְיֵבוֹשׁ, יתייבש מְְקוֹרוֹ, מקור המים שלו, וְְיֶחֱרַב, ייבש מַעְְְיָנוֹ. כל מקורות כוחו של העם ייסתמו בפניו. הוּא – הרוח יִשְְְׁסֶה, ישדוד אוֹצַר כָָּל־כְְּלִי חֶמְְְדָּה.