הושע-פרק-5

ביאורים

• שִׁמְְְעוּ־זֹאת, הַכֹּהֲנִים, וְְהַקְְְשִׁיבוּ, ראשי בֵּית יִשְְְׂרָאֵל, וּבֵית הַמֶּלֶךְְְ, הַאֲזִינוּ כִּי לָכֶם הַמִּשְְְׁפָּט. אתם המנהיגים, ועל כן אתם האחראים למצב. כִּי־פַח, מוקש ומלכודת הֱיִיתֶם לְְמִצְְְפָּה, שם יישוב מכובד, וְְכיוצא בזה רֶשֶׁת פְְּרוּשָׂה עַל־תָּבוֹר ללכוד את יושביו. התנהגותכם היא שהכשילה את תושבי עריכם.

• וְְשַׁחֲטָה, בשחיטת קרבנות לעבודה זרה, או: בשפיכת דם נקי שֵׂטִים, הסוטים מדרך הישר הֶעְְְמִיקוּ, וַאֲנִי מוּסָר לְְכֻלָּם, אייסר ואעניש את כל הפושעים.

• אֲנִי יָדַעְְְתִּי, מכיר את אֶפְְְרַיִם – השבט הבכיר בממלכת ישראל, שבמקומות רבים הממלכה כולה נקראת על שמו, וְְיִשְְְׂרָאֵל לֹא־נִכְְְחַד, נסתר מִמֶּנִּי, כִּי עַתָּה הִזְְְנֵיתָ, אֶפְְְרַיִם, ובהשפעתך נִטְְְמָא כל יִשְְְׂרָאֵל.

• לֹא יִתְְּנוּ מַעַלְְלֵיהֶם לָשׁוּב אֶל־אֱלֹהֵיהֶם. המעשים שכבר עשו חוסמים מהם כל אפשרות לשנות את דרכיהם, כִּי רוּחַ זְְנוּנִים בְְּקִרְְְבָּם, והיא מטמאת אותם, וְְעל כן אֶת־ה' לֹא יָדָעוּ.

• וְְעָנָה, יתייסר ויסבול, או: ייכנע גְְאוֹן־יִשְְְׂרָאֵל, המלך בְְּפָנָיו – בפני ישראל, וְְיִשְְְׂרָאֵל וְְאֶפְְְרַיִם יִכָּשְְׁלוּ בַּעֲוֹנָם. העוונות יגרמו למכשולים רוחניים וחומריים. כָּשַׁל גַּם־יְְהוּדָה עִמָּם – עם ישראל.

• בְּקרבנות צֹאנָם וּבִבְְְקָרָם יֵלְְכוּ לְְבַקֵּשׁ אֶת־ה', וְְאולם לֹא יִמְְְצָאוּ, כי בינתיים הוא חָלַץ, נפרד ונשמט מֵהֶם.

• בַּה' בָּגָדוּ כִּי־בָנִים זָרִים יָלָדוּ, ובכללם ילדי תערובת שנולדו מנשים שאינן שלהם. לכן עַתָּה יֹאכְְלֵם אסון במשך חֹדֶשׁ בלבד, אותם ו אֶת־חֶלְְְקֵיהֶם, חלקותיהם.

• תִּקְְְעוּ שׁוֹפָר בַּגִּבְְְעָה, חֲצֹצְְרָה בָּרָמָה, כדי להזעיק לקרב הָרִיעוּ בֵּית אָוֶן, היא בית – אל, שכן האויב אַחֲרֶיךָ, בִּנְְְיָמִין. אלה קריאות אימה ומהומה. נחלת בנימין גובלת עם אפרים מדרום.

• אֶפְְְרַיִם לְְשַׁמָּה, שממה תִהְְְיֶה בְְּיוֹם תּוֹכֵחָה, העונש. בְְּשִׁבְְְטֵי יִשְְְׂרָאֵל האחרים הוֹדַעְְְתִּי נֶאֱמָנָה כדי להזהירם שאף אותם עלולה למצוא פורענות דומה.

• הָיוּ שָׂרֵי יְְהוּדָה כְְּמַסִּיגֵי גְְּבוּל. באימוץ מנהגיה של ממלכת ישראל, בני יהודה כביכול פלשו לתחומי אפרים. אשר על כן, גם עֲלֵיהֶם אֶשְְְׁפּוֹךְְְ כַּמַּיִם את עֶבְְְרָתִי, כעסי, ואף הם ילקו.

• עָשׁוּק אֶפְְְרַיִם מצרותיו שבאו מבפנים ומן החוץ, רְְצוּץ מִשְְְׁפָּט, שבור מן הייסורים, כִּי הוֹאִיל, רצה והסכים הָלַךְְְ אַחֲרֵי־צָו שאינו נכון, בעקבות ירבעם וחטאותיו.

• וַאֲנִי לא אביא על ישראל אסון פתאומי, אלא כָעָשׁ אזיק לְְאֶפְְְרָיִם. כשם שעש משחית בשלבים את הבגד, כך תכורסם ממלכת ישראל אט – אט, ותהפוך עלובה יותר ויותר, וְְכָרָקָב הפושה בבגד עד שאי אפשר ללבשו עוד, אהיה לְְבֵית יְְהוּדָה. אף על פי שהנביא מאשים בראש ובראשונה את ישראל, העונשים יפגעו גם בשכניהם, שחיקו את מעשיהם.

• וַיַּרְְְא אֶפְְְרַיִם אֶת־חָָלְְְיוֹ, וִיהוּדָה ראה אֶת־מְְזֹרוֹ, מחלתו ומכאובו. כאשר הבחין במחלתו – וַיֵּלֶךְְְ אֶפְְְרַיִם אֶל־אַשּׁוּר לבקש מהם סיוע, וַיִּשְְְׁלַח אֶל־מֶלֶךְְְ יָרֵב, כינוי או רמז למלך אשור. באותה תקופה היו עדיין הארמים האויב הקבוע של ישראל, ושתי הממלכות פנו לכוח העולה אשור, היושב בעורף ממלכת ארם, וניסו לקשור עמו קשרים דיפלומטיים כדי להסיר מעליהם את האיום המתמיד. וְְהוּא – אשור לֹא יוּכַל לִרְְְפֹּא לָכֶם, וְְלֹא־יִגְְְהֶה, יסיר מִכֶּם מָזוֹר, את מכתה של ארם.

• כִּי אָנֹכִי כַשַּׁחַל, כמו אריה אהיה לְְאֶפְְְרַיִם, וְְכַכְְּפִיר – לְְבֵית יְְהוּדָה. אֲנִי אֲנִי אֶטְְְרֹף וְְאֵלֵךְְְ, אֶשָּׂא את הטרף וְְאֵין מַצִּיל מידי. אני הוא המביא עליכם את הצרות כעונש. על כן ניסיונותיכם לפתור את המצוקות הפוליטיות בדרכים דיפלומטיות לא יצלחו.

• אֵלֵךְְְ מהם, אָשׁוּבָה אֶל־מְְקוֹמִי, אסלק מהם את שכינתי עַד אֲשֶׁר־יֶאְְְשְְׁמוּ ייענשו, וּבִקְְְשׁוּ אז את פָנָי, מפני שרק בַּצַּר לָהֶם, כשיסבלו מצרות , יְְשַׁחֲרֻנְְְנִי, יחפשו אותי וישובו אלי