הושע-פרק-8

ביאורים

• תן אֶל־חִכְְּךָ, פיך שֹׁפָר כדי לתקוע בו ולהתריע מפני האויב העומד להגיע במהירות ובעצמה כַּנֶּשֶׁר עַל־בֵּית ה' ועל בית ישראל יַעַן, כי עָבְְרוּ בְְרִיתִי וְְעַל־תּוֹרָתִי פָּשָׁעוּ.

• לִי, אלי יִזְְְעָקוּ. אֱלֹהַי, יְְדַעֲנוּךָ, אתה הוא מושיענו – יצעקו אלי יִשְְְׂרָאֵל.

• זָנַח יִשְְְׂרָאֵל את דרך ה טוֹב, ועל כן אוֹיֵב יִרְְְדְְּפוֹ.

• הֵם הִמְְְלִיכוּ מלכים – וְְאולם לֹא מִמֶּנִּי, ברשותי או מרצוני. רובם הגדול של מלכי ישראל הומלכו על פי רצון תומכיהם ולא במצוות נביא. הם הֵשִׂירוּ, מינו שרים – וְְלֹא יָדָעְְְתִּי, בלי התחשבות בי, ואף אני אדיש אליהם, שכן מ כַּסְְְפָּם וּזְְְהָבָם עָשׂוּ לָהֶם עֲצַבִּים, פסילים , לְְמַעַן יִכָּרֵת הכסף והזהב, וממונם יאבד בהבלים.

• זָנַח אותך עֶגְְְלֵךְְְ, שֹׁמְְרוֹן, במקום להושיעך, כפי שקיוו עובדיו. חָרָה אַפִּי בָּם, כעסתי עליהם, שהרי עַד־מָתַי לֹא יוּכְְלוּ נִקָּיֹן, לנקות את עצמם מן החטאים הללו ?!

• כִּי מִיִּשְְְׂרָאֵל בא העגל הזה, ולא בהוראה אלוקית, וְְהוּא – ואת העגל חָרָשׁ עָשָׂהוּ, וְְלֹא אֱלֹהִים הוּא, כִּי בסופו של דבר שְְׁבָבִים, שברים וחתיכות יִהְְְיֶה עֵגֶל שֹׁמְְרוֹן. הפולחן האלילי של ממלכת ישראל ייהרס.

• כִּי רוּחַ יִזְְְרָעוּ וְְלכן סוּפָתָה – סוּפה, שהיא פורעת וקשה יותר מרוח יִקְְְצֹרוּ. קָמָה, תבואה בשלה אֵין־לוֹ – לעם ישראל, שֶׁכן הוא כ צֶמַח שדוף בְְּלִי יַעֲשֶׂה, שאי אפשר להפיק ממנו קֶּמַח. אוּלַי יַעֲשֶׂה, גם אילו עשה קמח – זָרִים יִבְְְלָעֻהוּ. אין לישראל כל תוחלת.

• נִבְְְלַע, מתבולל ומתמוסס יִשְְְׂרָאֵל בין הגויים. עַתָּה הָיוּ בַגּוֹיִם כִּכְְְלִי אֵין־חֵפֶץ בּוֹ.

• כִּי־הֵמָּה – ישראל עָלוּ אל אַשּׁוּר, כדי לכונן אתם קשרים דיפלומטיים. ואולם הם נהגו כמו פֶּרֶא, חמור בר בּוֹדֵד לוֹ, שאין לו מטבעו בני ברית, ובאופן לא שקול הרשו לעצמם לעתים ליצור קשרים מקבילים עם אשור ועם מצרים למרות המתיחות ששררה ביניהן. בבוגדנותם אֶפְְְרַיִם הִתְְְנוּ אֲהָבִים, שילמו אתנן ושוחד הן למצרים והן לאשור.

• גַּם כִּי־יִתְְְנוּ את האתנן בַגּוֹיִם, עַתָּה אֲקַבְְּצֵם – את הגויים לבוא אל ישראל להגלותם. וַיָּחֵלּוּ, התחילו להתלונן מְְּעָט מִכובד ה מַּשָּׂא של מֶלֶךְְְ מצרים וה שָׂרִים.

• כִּי הִרְְְבָּה אֶפְְְרַיִם להקים לעצמו מִזְְְבְְּחוֹת לַחֲטֹא בהם בעבודה זרה – אכן הָיוּ־לוֹ מִזְְְבְְּחוֹת לַחֲטֹא. לא היו אלה מזבחות המכפרים על חטאים אלא מזבחות שהם עצמם חטא, ואפילו זיכרון לא נותר מהם.

• אֶכְְְתָָּב־לוֹ את רֻבֵּי תּוֹרָתִי, מה יועיל לו ספר ובו כתובים דברי תורה רבים – הלוא כְְּמוֹ דבר זָר שאין בו חפץ נֶחְְְשָׁבוּּ דברי.

• זִבְְְחֵי הַבְְְהָבַי, הקרבנות שנועדו להבהב ולהישרף באש כעולות, הם יִזְְְבְְּחוּ לשם בָשָׂר וַיֹּאכֵלוּ. ולכן ה' לֹא רָצָם. עַתָּה יִזְְְכֹּר עֲוֹנָם וְְיִפְְְקֹד חַטֹּאתָם, ו הֵמָּה גם ל מִצְְְרַיִם יָשׁוּבוּ לחזר אחריהם.

• וַיִּשְְְׁכַּח יִשְְְׂרָאֵל אֶת־עֹשֵׂהוּ, וַיִּבֶן הֵיכָלוֹת. לאנשי יהודה לא היה כסף כה רב, אבל הם ניסו לבנות דבר – מה מועיל: וִיהוּדָה הִרְְְבָּה עָרִים בְְּצֻרוֹת. ממלכת יהודה לא תינצל מגורלו של אפרים, וְְשִׁלַּחְְְתִּי־אֵשׁ בְְּעָרָיו של יהודה וְְאָכְְלָה אַרְְְמְְנֹתֶיהָ של כל אחת מעריו. מה שבנתה יהודה היה חסר תועלת; הכול ילך לאבדון.