הושע-פרק-9

ביאורים

• אַל־תִּשְְְׂמַח, יִשְְְׂרָאֵל, אֶל־גִּיל, אַל תעלוז כָּעַמִּים האחרים. חייך אינם חיים נורמליים, כשל שאר עמים, ולא תוכל להדחיק את הצפוי לך. צרות של ממש יפקדו אותך כִּי זָנִיתָ מֵעַל אֱלֹהֶיךָ, אָהַבְְְתָּ לקבל אֶתְְְנָן של זנות במובן מושאל – ברכת האדמה שייחסת אותה לבעלים, ומצאת אותה עַל כָָּל גָָּרְְְנוֹת דָּגָן.

• גֹּרֶן וָיֶקֶב לֹא יִרְְְעֵם, יספקו להם מזונותיהם. התבואה והענבים לא יהיו מצויים לכם, וְְתִירוֹשׁ, ויין יְְכַחֶשׁ בָּהּ – בארץ הזו. גם אם תטעו בה כרמים, דבר לא יצמח.

• לֹא יֵשְְׁבוּ בני ממלכת ישראל בְְּאֶרֶץ ה', אלא יגלו ממנה. וְְשָׁב חלק מבני אֶפְְְרַיִם ל מִצְְְרַיִם, וחלק אחר יגלה לאשור, וּבְְְאַשּׁוּר, שהיא אדמה טמאה, טָמֵא יֹאכֵלוּ.

• לֹא־יִסְְּכוּ, ינסכו לַה' יַיִן, וְְלֹא יֶעֶרְְְבוּ, ינעמו לוֹ – לה' זִבְְְחֵיהֶם של בני ישראל. כְְּלֶחֶם של אוֹנִים, חטאים הוא לָהֶם. כָָּל־אֹכְְלָיו יִטַּמָּאוּ, כִּי־לַחְְְמָם עשוי לְְנַפְְְשָׁם, לעצמם, לֹא יָבוֹא אל בֵּית ה'. הם עצמם אנשים טמאים, ולכן כל מה שיביאו לבית ה' אינו רצוי לו.

• מַה־תַּעֲשׂוּ לְְיוֹם מוֹעֵד הפורענות וּלְְְיוֹם חַג, זבח, שקבע ה', שבו יבצע את גזר דינכם ?!

• כִּי־הִנֵּה כאשר ישראל הָלְְכוּ, יברחו מִשֹּׁד ששודדים אותם במקומם, מִצְְְרַיִם תְְּקַבְְּצֵם, תאסוף אותם, מֹף, עיר גדולה וחשובה במצרים תְְּקַבְְּרֵם. מַחְְְמַד לְְכַסְְְפָּם, את אוצרותיהם קִמּוֹשׂ, מין קוץ יִירָשֵׁם, בתי החמדה שלהם ייחרבו ויעלו קוצים, ו חוֹחַ יצמח בְְּאָהֳֳלֵיהֶם. הקוצים יעלו ויכסו את נחלתם.

• בָּאוּ יְְמֵי הַפְְּקֻדָּה, בָּאוּ יְְמֵי הַשִּׁלֻּם. הגיע הזמן שבו ייערך חשבון על מעשיהם, וישולם להם כגמולם. יֵדְְעוּ יִשְְְׂרָאֵל שהנה באים הימים הללו. ואולם בינתיים ישראל מבקשים להדחיק את הידיעה, ולמשמע נבואות קשות כאלה הם נוהגים לגנות את הנביא: אֱוִיל הַנָּבִיא, מְְשֻׁגָּע אִישׁ הָרוּחַ. הבריות שביקשו להרחיק מהם את איומיהם הקשים של הנביאים היו מטיחים בנביא שהוא טיפש או משוגע. וכל זאת אתם אומרים עַל רֹב עֲוֹנְְךָ וְְרַבָּה מַשְְְׂטֵמָה, השנאה.

• צֹפֶה מרחוק אֶפְְְרַיִם לדעת מה התכנית ש עִם־אֱלֹהָי, אפרים מעמיד פנים כאילו הוא נביא היודע מה מתכנן אלוקיו, ואולם הנביאים אינם יכולים לומר לו דבר משום של נָבִיא פַּח יָקוֹשׁ, מלכודת טמונה עַל־כָָּל־דְְּרָכָיו, ו מַשְְְׂטֵמָה כלפיו מצויה בְְּבֵית אֱלֹהָיו.

• הֶעְְְמִיקוּ ישראל לחטוא, שִׁחֵתוּ כִּימֵי הַגִּבְְְעָה, מעשה הפשע בפילגש בגבעת בנימין. כיוון שכלל העם היה מודע לחטאו ובוש בו ובתוצאותיו, נחרט המעשה בתודעתו. יִזְְְכּוֹר אלוקים את עֲוֹנָם, ו יִפְְְקוֹד חַטֹּאתָם. דברי הנביא נעים קדימה ואחורה בזמן, בין העלאת זיכרונות עבר מתולדות ישראל לבין תוכחה על חטאי העם בהווה והתוצאות הקשות של מעשיהם הצפויות לעתיד. הושע מזכיר כי בראשיתם היו ישראל חביבים לפני ה' כפרי נחשק, ובאהבתו הוציאם ממצרים, אך כבר בצעירותם חטאו בחטאים חמורים: בעל פעור ומעשה פילגש בגבעה. דמותו של אבי האומה, יעקב, נזכרת כאן בהרחבה. התמודדויותיו הקשות של יעקב, כוח עמידתו וההבטחות שהובטח כשגלה ממקומו, הם מקור ללקח ולהשראה. מרכזה של נבואה זו הוא הפורענויות הקשות הצפויות לישראל – שכול, נדודים ורעב. בעניין משמשים דימויים רבים מעולם הטבע והחקלאות: אלוקים הבא לפרוע בעמו ממשיל עצמו לאריה, נמר ודוב; מצבם החיובי של ישראל מביא עמו דימויים כגון ענבים במדבר, ביכורה בתאנה, עגלה מלומדה; ריקנותם של ישראל ושפלות מצבם מדומות לעוף מתעופף, שורש יבש וגפן בוקק; חרדתם מגולמת ביונה, ואבדנם – בקצף על פני המים, ענן בוקר, טל שחר, מוץ ועשן .

• כַּעֲנָבִים בַּמִּדְְְבָּר מָצָאתִי את יִשְְְׂרָאֵל. בראשיתו היה עם ישראל רצוי וחביב כענבים הנמצאים במדבר, כְְּבִכּוּרָה בעץ ה תְְְאֵנָה בְְּרֵאשִׁיתָהּ, כמו תאנת ביכורים הנקטפת בהתלהבות רָאִיתִי את אֲבוֹתֵיכֶם, אלא ש הֵמָּה בָּאוּ ל בַעַל־פְְּעוֹר, עוד לפני שנכנסו לארץ, וַיִּנָּזְְרוּ, הקדישו את עצמם לַבֹּשֶׁת, כינוי גנאי לעבודה זרה, וַיִּהְְְיוּ אבותיכם שִׁקּוּצִים, משוקצים בעיני כְְּאָהֳֳבָם, באותה מידה שבה אהבתי אותם קודם לכן. חסד נעורייך עבר מהר, ותחתיו בא תיעוב.

• אֶפְְְרַיִם – כָּעוֹף יִתְְְעוֹפֵף כְְּבוֹדָם, ולא נשאר ממנו דבר כבר בשלבי הקיום המוקדמים שלהם – מִלֵּדָה וּמִבֶּטֶן וּמֵהֵרָיוֹן.לפי אפשרות אחרת הפסוק מדבר בעונשם – בגלות ובשיכול מוקדם של בניהם, וכך הוא ממשיך:

• כִּי גם אִם־יְְגַדְְּלוּ אֶת־בְְּנֵיהֶם – וְְשִׁכַּלְְְתִּים מֵאָדָם. בניהם ימותו. כִּי־גַם־אוֹי לָהֶם, רע יהיה חלקם בְְּשׂוּרִי, כשאסור, כשאסתלק מֵהֶם.

• אֶפְְְרַיִם יָשב במקומו בשלווה ומצבו היה כַּאֲשֶׁר, כפי ש רָאִיתִי לְְצוֹר העיר הפיניקית המשגשגת וה שְְׁתוּלָה בְְנָוֶה, היושבת על הים, וְְאֶפְְְרַיִם נגזר עליו לְְהוֹצִיא אֶל־הֹרֵג בָּנָיו.

• תֵּן־לָהֶם, ה', מתנה רעה. מַה־תִּתֵּן? – תֵּן־לָהֶם רֶחֶם מַשְְְׁכִּיל, ההורג את העוברים וְְשָׁדַיִם צֹמְְקִים, מצומקים שלא יוכלו להניקם.

• כָָּל־רָעָתָם של ישראל – שורשה בַּגִּלְְְגָּל כִּי־שָׁם שְְׂנֵאתִים עַל רֹעַ מַעַלְְלֵיהֶם. בגלגל, מקום המשכן בעבר ומקום המלכת המלך הראשון, שאול, שימש מרכז לעבודה זרה. מִבֵּיתִי, מארצי אֲגָרְְשֵׁם ו לֹא אוֹסֵף אַהֲבָתָם, לאהוב אותם כי כָָּל־שָׂרֵיהֶם סוֹרְְרִים.

• הֻכָּה אֶפְְְרַיִם. שָָׁרְְְשָׁם יָבֵשׁ ולכן פְְּרִי בַל־יַעֲשׂוּן, לא יעשו פֵּרות. גַּם כִּי יֵלֵדוּן – וְְהֵמַתִּי את מַחֲמַדֵּי בִטְְְנָם, ולדותיהם האהובים .

• יִמְְְאָסֵם אֱלֹהַי כִּי לֹא שָׁמְְעוּ לוֹ, וְְיִהְְְיוּ נֹדְְדִים בַּגּוֹיִם. אפרים יצא לגלות.