דברי הימים א-פרק-12

ביאורים

• וְְאֵלֶּה הַבָּאִים אֶל־דָּוִיד לְְצִיקְְְלָג. צקלג הייתה עיר שהפלשתים כבשו מארץ ישראל, העניקו אותה לדויד, והיא נשארה נחלת מלכי בית דויד לדורות. ב עוֹד הוא היה עָצוּר, מעוכב שם מִפְְּנֵי שָׁאוּל בֶּן־קִישׁ. כשדויד ישב בצקלג הוא לא היה אדם חופשי. הוא נחשב אז מעין מורד במלכות, ושאול רדף אחריו ועלול היה לפגוע בו. באותה עת באו אליו לשם אנשים שונים, וְְהֵמָּה נחשבים בַּגִּבּוֹרִים, עם הגיבורים עֹזְְרֵי הַמִּלְְְחָמָה.

• נֹשְְׁקֵי, חמושים ב קֶשֶׁת, מַיְְְמִינִים וּמַשְְְׂמִאלִים בָּאֲבָנִים וּבַחִצִּים בַּקָּשֶׁת. לוחמים שיכלו להשתמש בשתי ידיהם על מנת לירות ולהילחם. זהו בוודאי יתרון גדול בשדה הקרב. ומהם היו אפילו מֵאֲחֵי שָׁאוּל מִבִּנְְְיָמִן. י יתכן שהתופעה של אנשים איטרי יד, המשתמשים בעיקר ביד שמאל, הייתה עניין תורשתי בשבט בנימין, כי היא מופיעה אצלם יותר מפעם אחת. חלק מהמשְׂמאליים לומדים להשתמש גם ביד ימין בגלל תנאי הסביבה או מסיבות אחרות, ובעקבות זאת הם נהנים מיתרון המיומנות בשתי ידיהם.

• הָרֹאשׁ שלהם היה אֲחִיעֶזֶר, וְְיוֹאָשׁ בְְּנֵי הַשְְּׁמָעָה הַגִּבְְְעָתִי, מגבעת בנימין וִיזִיאֵל וָפֶלֶט בְְּנֵי עַזְְְמָוֶת וּבְְְרָכָה וְְיֵהוּא הָעַנְְּתֹתִי, בן ענתות

• וְְיִשְְְׁמַעְְְיָה הַגִּבְְְעוֹנִי, מגבעון שהיה גִּבּוֹר בַּשְְּׁלֹשִׁים, אחד משלושים הגיבורים שנעשו יחידה לעצמה, וְְאף ממונה עַל־הַשְְּׁלֹשִׁים

• וְְיִרְְְמְְיָה וְְיַחֲזִיאֵל וְְיוֹחָנָן וְְיוֹזָבָד הַגְְּדֵרָתִי,

• אֶלְְְעוּזַי וִירִימוֹת וּבְְְעַלְְְיָה וּשְְְׁמַרְְְיָהוּ וּשְְְׁפַטְְְיָהוּ הַחֲרוּפִי,

• אֶלְְְקָנָה וְְיִשִּׁיָּהוּ וַעֲזַרְְְאֵל וְְיוֹעֶזֶר וְְיָשָָׁבְְְעָם הַקָָּרְְְחִים, אולי מבני קֹרח,

• וְְיוֹעֵאלָה וּזְְְבַדְְְיָה בְְּנֵי יְְרֹחָם מִן־הַגְְּדוֹר.

• וּמִן־הַגָּדִי, משבט גד נִבְְְדְְּלוּ, פרשו אֶל־דָּוִיד לַמְְְצַד מִדְְְבָּרָה, למצודה שבמדבר גִּבֹּרֵי הַחַיִל שהיו אַנְְְשֵׁי צָבָא לַמִּלְְְחָמָה, לוחמים פנים אל פנים עֹרְְכֵי צִנָּה, המאומנים להשתמש במגן גדול וָרֹמַח, חנית ארוכה וכבדה, וּפְְְנֵי אַרְְְיֵה פְְּנֵיהֶם, הם נראו מפחידים, וְְכִצְְְבָאיִם היו קלי רגליים עַל־הֶהָרִים לְְמַהֵר. האנשים משבט גד באו מעבר הירדן אף שלא היה להם כל עניין במלחמות אלה מצד עצמם. נראה שהלגיון שהתלקט סביב דויד בתחילה, הורכב מאנשים בודדים שהגיעו ממקומות שונים. חלקם באו מפני שנרדפו במקומם מפני שהיו חייבים כסף או שנמלטו מאיומים שונים, ומן הסתם היו גם הרפתקנים שהצטרפו אליהם.

• עֵזֶר היה הָרֹאשׁ, עֹבַדְְְיָה הַשֵּׁנִי, אֱלִיאָב הַשְְּׁלִשִׁי,

• מִשְְְׁמַנָּה הָרְְבִיעִי, יִרְְְמְְיָה הַחֲמִשִׁי,

• עַתַּי הַשִּׁשִּׁי, אֱלִיאֵל הַשְְּׁבִעִי,

• יוֹחָנָן הַשְְּׁמִינִי, אֶלְְְזָבָד הַתְְּשִׁיעִי,

• יִרְְְמְְיָהוּ הָעֲשִׂירִי, מַכְְְבַּנַּי עַשְְְׁתֵּי עָשָׂר, האחד – עשר.

• אֵלֶּה מִבְְּנֵי־גָד שהיו במקומותיהם רָאשֵׁי הַצָּבָא, מפקדים אֶחָד לְְמֵאָה – הַקָּטָן, הקטן ביניהם היה שר מאה, וְְהַגָּדוֹל היה שר לְְאָלֶף. על מנת לתאר את נחישותם ואת כוחם נוספת כאן הערה:

• אֵלֶּה הֵם אֲשֶׁר עָבְְרוּ אֶת־הַיַּרְְְדֵּן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בניסן, אחרי עונת הגשמים, וְְהוּא מְְמַלֵּא את האפיק עַל־כָָּל־גְְּדוֹתָיו, שפות הנהר. חציית הנהר בזמנים כאלה קשה ועלולה להיות מסוכנת. אפשר היה לטבוע בירדן במצבי גאות, בפרט באזורים הללו של אמצע הירדן, שם זרימת הנהר חזקה בתקופה זו של השנה. וַיַּבְְְרִיחוּ אֶת־כָָּל יושבי הָעֲמָקִים שהתנכלו להם, ואולי רצו למנוע את חבירתם לדויד, אלו ש למִּזְְְרָח ולמַּעֲרָב הירדן.

• וַיָּבֹאוּ גם אנשים מִן־בְְּנֵי בִנְְְיָמִן וִיהוּדָה עַד־לַמְְְצָד לְְדָוִיד.

• וַיֵּצֵא דָוִיד לִפְְְנֵיהֶם, וַיַּעַן וַיֹּאמֶר לָהֶם: אִם־לְְשָׁלוֹם בָּאתֶם אֵלַי לְְעָָזְְְרֵנִי – יִהְְְיֶה־לִּי עֲלֵיכֶם לֵבָב להיות יָחַד, לבי יהיה אתכם עם לבכם כְּלב אחד. וְְאִם־לְְרַמּוֹתַנִי ולמסור אותי לְְצָרַי, לאויבי בְְּלֹא חָמָס, על לא עוול בְְּכַפַּי – יֵרֶא אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ וְְיוֹכַח. ה' ישפוט ויוכיח עם מי הצדק. דויד טען שוב ושוב, ובצדק, שלא בגד ולא עשה רעה, ושהוא נרדף לחינם.

• וְְרוּחַ התעוררות, השראה עליונה לָבְְשָׁה אֶת־עֲמָשַׂי, שהוא כנראה עמשא, בן אחותו של דויד, שהיה רֹאשׁ הַשָּׁלִישִׁים, קבוצת הגיבורים. רוחו גרמה לו להצהיר דברים שנשמעים כדברי שירה, ושסגנונם שונה מהסגנון הרווח בדיבורו של חייל מקצועי רגיל : לְְךָ אנחנו, דָוִיד, וְְעִמְְּךָ, בֶן־יִשַׁי. שָׁלוֹם, שָׁלוֹם לְְךָ וְְשָׁלוֹם לְְעֹזְְרֶךָ, כִּי עֲזָרְְךָ אֱלֹהֶיךָ. מכיוון שדויד פנה אליהם במצב לא נוח, במעין בקשה שיתמכו בו, עמשי הצהיר בשם כולם שהצטרפותם אליו שלמה ומוחלטת. וַיְְְקַבְְּלֵם דָּוִיד וַיִּתְְּנֵם מפקדים בְְּרָאשֵׁי הַגְְּדוּד.

• וּמִשבט מְְּנַשֶּׁה נָפְְלוּ עַל, חברו אל דָּוִיד בְְּבֹאוֹ עִם־פְְּלִשְְְׁתִּים עַל־שָׁאוּל לַמִּלְְְחָמָה, בזמן שדויד עוד שירת את הפלשתים, כאשר הם באו להילחם בשאול. כמסופר בספר שמואל, דויד לא יכול היה ללחום בצבא ישראל כי שאול רדף אחריו, אך הוא גם לא רצה להילחם נגד בני עמו. ובסופו של דבר דויד ואנשיו לֹא עֲזָרֻם – לפלשתים בקרב, כִּי בְְעֵצָה, בהתייעצות ובמחשבה מכוונת שִׁלְְּחֻהוּ סַרְְְנֵי, מנהיגי פְְלִשְְְׁתִּים מהמערכה, כי הם לא האמינו לו וחששו שיבגוד בהם, לֵאמֹר: בְְּהסרת רָאשֵׁינוּ יִפּוֹל ויתרצה אֶל־אֲדֹנָיו שָׁאוּל.

• בְְּלֶכְְְתּוֹ אֶל־צִיקְְְלַג, כשחזר מן המערכה, נָפְְלוּ עָלָיו אנשים מִמְְּנַשֶּׁה: עַדְְְנַח וְְיוֹזָבָד וִידִיעֲאֵל וּמִיכָאֵל וְְיוֹזָבָד וֶאֱלִיהוּא וְְצִלְְּתָי, שהיו רָאשֵׁי הָאֲלָפִים אֲשֶׁר לִמְְְנַשֶּׁה.

• וְְהֵמָּה עָזְְרוּ עִם־דָּוִיד בהתנפלו עַל־הַגְְּדוּד של העמלקים ששרפו את צקלג ושבו את משפחות דויד ואנשיו שיצאו מן העיר, כִּי־גִבּוֹרֵי חַיִל כֻּלָּם, וַיִּהְְְיוּ שָׂרִים בַּצָּבָא.

• כִּי לְְעֶת־יוֹם בְְּיוֹם, מדי יום, תמיד יָבֹאוּ אנשים נוספים עַל־דָּוִיד לְְעָָזְְְרוֹ, עַד שהפך לְְמַחֲנֶה גָדוֹל כְְּמַחֲנֵה אֱלֹהִים, מחנה גדול מאוד. עד כאן רשימת גיבורי דויד שעזרו לו לפני היותו מלך. הרשימה הבאה מדברת על זמן מאוחר יותר.

• וְְאֵלֶּה מִסְְְפְְּרֵי רָאשֵׁי הֶחָלוּץ לַצָּבָא ש בָּאוּ עַל, אל דָּוִיד חֶבְְְרוֹנָה כדי לְְהָסֵב את מַלְְְכוּת שָׁאוּל אֵלָיו כְְּפִי, כדבר ה':

• בְְּנֵי יְְהוּדָה נֹשְְׂאֵי צִנָּה וָרֹמַח – שֵׁשֶׁת אֲלָפִים וּשְְְׁמוֹנֶה מֵאוֹת חֲלוּצֵי צָבָא. זו יחידת הלוחמים ששבט יהודה שלח.

• מִן־בְְּנֵי שִׁמְְְעוֹן הגיעו גִּבּוֹרֵי חַיִל לַצָּבָא – שִׁבְְְעַת אֲלָפִים וּמֵאָה.

• מִן־בְְּנֵי הַלֵּוִי – אַרְְְבַּעַת אֲלָפִים וְְשֵׁשׁ מֵאוֹת.

• וִיהוֹיָדָע הַנָּגִיד לְְאַהֲרֹן, מנהיג הכהנים בא וְְעִמּוֹ שְְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּשְְְׁבַע מֵאוֹת איש.

• וְְצָדוֹק הכהן היה נַעַר גִּבּוֹר חָיִל, וּבֵית־אָבִיו היו שָׂרִים – עֶשְְְׂרִים וּשְְְׁנָיִם.

• וּמִן־בְְּנֵי בִנְְְיָמִן אֲחֵי שָׁאוּל באו שְְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים, וְְעַד־הֵנָּה, קודם לכן מַרְְְבִּיתָם היו שֹׁמְְרִים מִשְְְׁמֶרֶת, מתיצבים בשֵׁרות בֵּית שָׁאוּל ומנאמניו, ואז עברו למחנה של דויד ובאו להמליך אותו.

• וּמִן־בְְּנֵי אֶפְְְרַיִם – עֶשְְְׂרִים אֶלֶף וּשְְְׁמוֹנֶה מֵאוֹת גִּבּוֹרֵי חַיִל, אַנְְְשֵׁי שֵׁמוֹת, מפורסמים לְְבֵית אֲבוֹתָם.

• וּמֵחֲצִי מַטֵּה מְְנַשֶּׁה – שְְׁמוֹנָה עָשָׂר אָלֶף אֲשֶׁר נִקְְּבוּ, נתפרשו בְְּשֵׁמוֹת לָבוֹא לְְהַמְְְלִיךְְְ אֶת־דָּוִיד.

• וּמִבְְּנֵי יִשָּׂשכָר, באו יוֹדְְעֵי בִינָה לָעִתִּים. יודעי הבינה ידעו לייעץ לפי הזמנים והנסיבות לָדַעַת מַה־יַּעֲשֶׂה יִשְְְׂרָאֵל בין בחיים האזרחיים ובין בהתנהלות הצבאית. רָאשֵׁיהֶם היו מָאתַיִם מנהיגים , וְְכָָל־אֲחֵיהֶם נוהגים עַל־פִּיהֶם. את קבוצת ההנהגה המייעצת הזו זיהו בדורות מאוחרים יותר עם ראשי הסנהדרין והבקיאים בקביעת החודשים ועיבור השנים.

• מִזְְּבֻלוּן באו יוֹצְְאֵי צָבָא, עֹרְְכֵי מִלְְְחָמָה בְְּכָָל־כְְּלֵי מִלְְְחָמָה – חֲמִשִּׁים אָלֶף, וְְלַעֲדֹר, לערוך מלחמה או גם לעבוד בתחומים אחרים בְְּלֹא־לֵב וָלֵב, בלא לב חלוק, כלומר התמסרו למשימותיהם בלב שלם.

• וּמִנַּפְְְתָּלִי הגיעו שָׂרִים – אָלֶף, וְְעִמָּהֶם לוחמים בְְּצִנָּה וַחֲנִית – שְְׁלֹשִׁים וְְשִׁבְְְעָה אָלֶף.

• וּמִן־הַדָּנִי באו עֹרְְכֵי מִלְְְחָמָה – עֶשְְְׂרִים־וּשְְְׁמוֹנָה אֶלֶף וְְשֵׁשׁ מֵאוֹת.

• וּמֵאָשֵׁר באו יוֹצְְאֵי צָבָא לַעֲרֹךְְְ מִלְְְחָמָה – אַרְְְבָּעִים אָלֶף.

• וּמֵעֵבֶר לַיַּרְְְדֵּן, מִן־הָראוּבֵנִי וְְהַגָּדִי וַחֲצִי שֵׁבֶט מְְנַשֶּׁה באו לוחמים חמושים בְְּכֹל כְְּלֵי צְְבָא מִלְְְחָמָה – מֵאָה וְְעֶשְְְׂרִים אָלֶף.

• כָָּל־אֵלֶּה אַנְְְשֵׁי מִלְְְחָמָה עֹדְְרֵי, עורכי מַעֲרָכָה, קרב בְְּלֵבָב שָׁלֵם, בָּאוּ חֶבְְְרוֹנָה לְְהַמְְְלִיךְְְ אֶת־דָּוִיד עַל־כָָּל־יִשְְְׂרָאֵל, וְְגַם כָָּל־שׁא רִית יִשְְְׂרָאֵל היה להם לֵב אֶחָד לְְהַמְְְלִיךְְְ אֶת־דָּוִיד. הנציגים הללו ביטאו את הרצון הלאומי הכללי שדויד ימלוך על כל ישראל.

• וַיִּהְְְיוּ־שָׁם כל האורחים הללו, היחידות הצבאיות והאזרחיות ששלחו כל השבטים, עִם־דָּוִיד יָמִים שְְׁלוֹשָׁה כשהם אֹכְְלִים וְְשׁוֹתִים, לחגוג לרגל מינוי המלך, כִּי־הֵכִינוּ לָהֶם מזון אֲחֵיהֶם, כנראה תושבי הסביבה.

• וְְגַם השבטים הַקְְּרוֹבִים־אֲלֵיהֶם, הסמוכים לאנשי דויד עַד־יִשָּׂשכָר וּזְְְבֻלוּן וְְנַפְְְתָּלִי, הרחוקים יותר, מְְבִיאִים לֶחֶם בַּחֲמוֹרִים וּבַגְְּמַלִּים וּבַפְְּרָדִים וּבַבָּקָר, מַאֲכָל קֶמַח, דְְּבֵלִים, תאנים מיובשות וְְצִמּוּקִים וְְיַיִן וְְשֶׁמֶן וּבָקָר וְְצֹאן לָרֹב, כִּי שִׂמְְְחָה הייתה בְְּיִשְְְׂרָאֵל.