דברי הימים א-פרק-4

ביאורים

• בְְּנֵי, צאצאי יְְהוּדָה: פֶּרֶץ ובנו חֶצְְְרוֹן, וְְכַרְְְמִי שהיה מצאצאי זרח בן יהודה, וְְחוּר וְְשׁוֹבָל, שהוזכרו לעיל.

• וּרְְְאָיָה בֶן־שׁוֹבָל הֹלִיד אֶת־יַחַת, וְְיַחַת הֹלִיד אֶת־אֲחוּמַי וְְאֶת־לָהַד. אֵלֶּה מִשְְְׁפְְּחוֹת הַצָָּרְְְעָתִי, המשפחות שחיו בצרעה.

• וְְאֵלֶּה אֲבִי המקום עֵיטָם: יִזְְְרְְעֶאל וְְיִשְְְׁמָא וְְיִדְְְבָּשׁ, וְְשֵׁם אֲחוֹתָם הַצְְְלֶלְְְפּוֹנִי. לפי המדרש, היא הייתה אמו של שמשון הגיבור שאיננה נזכרת בשמה בספר שופטים.

• וּפְְְנוּאֵל אֲבִי, המייסד והראש של גְְדֹר, וְְעֵזֶר שהיה אֲבִי היישוב חוּשָׁה. כל אֵלֶּה הם בְְנֵי־חוּר בְְּכוֹר אֶפְְְרָתָה שהיה אֲבִי בֵּית לָחֶם. אולי משום כך נקראת העיר גם בית – לחם וגם אפרתה.

• וּלְְְאַשְְְׁחוּר אֲבִי תְְקוֹעַ הָיוּ שְְׁתֵּי נָשִׁים: חֶלְְְאָה, כנראה משורש המלה חלי שפירושה תכשיט, דומה לשם עדי, וְְנַעֲרָה.

• וַתֵּלֶד לוֹ נַעֲרָה אֶת־אֲחֻזָּם וְְאֶת־חֵפֶר וְְאֶת־תֵּימְְנִי וְְאֶת־הָאֲחַשְְְׁתָּרִי. אֵלֶּה בְְּנֵי נַעֲרָה.

• וּבְְְנֵי חֶלְְְאָה: צֶרֶת וְְצֹחַר וְְאֶתְְְנָן.

• וְְקוֹץ, שלא נזכר קודם לכן, הוֹלִיד אֶת־עָנוּב וְְאֶת־הַצֹּבֵבָה וּמִשְְְׁפְְּחֹת אֲחַרְְְחֵל בֶּן־הָרֻם.

• וַיְְְהִי במשפחה זו איש בשם יַעְְְבֵּץ שהיה נִכְְְבָּד מֵאֶחָיו, וְְאִמּוֹ קָרְְאָה שְְׁמוֹ יַעְְְבֵּץ לֵאמֹר, במעין לשון נופל על לשון : כִּי יָלַדְְְתִּי בְְּעֹצֶב, בצער.

• וַיִּקְְְרָא, התפלל יַעְְְבֵּץ לֵאלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל לֵאמֹר, כך : אִם, לוואי, לחלופין: מלת פתיחה לנדר וכדומה, בָּרֵךְְְ תְְּבָרְְכֵנִי וְְהִרְְְבִּיתָ אֶת־גְְּבוּלִי, נחלָתי, או: הַצלחתי, וְְהָיְְתָה יָדְְךָ עִמִּי לעזור לי, וְְעָשִׂיתָ מה שדרוש להציל אותי מֵרָעָה, לְְבִלְְְתִּי עָָצְְְבִּי, כדי שלא אהיה עצוב. וַיָּבֵא אֱלֹהִים אֶת־אֲשֶׁר שָׁאָל. אף על פי שהוא ביקש בקשות מופלגות, ה' נענה לו, והוא אכן היה איש מוצלח וחשוב.

• וּכְְְלוּב אֲחִי־שׁוּחָה הוֹלִיד אֶת־מְְחִיר, הוּא אֲבִי אֶשְְְׁתּוֹן.

• וְְאֶשְְְׁתּוֹן הוֹלִיד אֶת־בֵּית רָפָא וְְאֶת־פָּסֵחַ וְְאֶת־תְְּחִנָּה שהיה אֲבִי עִיר־נָחָשׁ, אֵלֶּה אַנְְְשֵׁי משפחת רֵכָה. שלא מסופר למה נקראה כך.

• וּבְְְנֵי קְְנַז: עָָתְְְנִיאֵל, שנזכר במקומות אחרים כאיש גדול, גיבור חיל וראשון לשופטים, וכקרוב משפחתו של כָּלב , וּשְְְׂרָיָה. וּבְְְנֵי עָָתְְְנִיאֵל: חֲתַת.

• וּמְְְעוֹנֹתַי הוֹלִיד אֶת־עָָפְְְרָה. וּשְְְׂרָיָה הוֹלִיד אֶת־יוֹאָב אֲבִי גֵּיא חֲרָשִׁים, שנקראו כך כִּי חֲרָשִׁים הָיוּ. הייתה זו עיר מפורסמת בבעלי המלאכה שחיו בה. מכיוון שיואב איננו שם נפוץ, היו שזיהו אותו עם יואב בן צרויה, הקרוי בדרך כלל על שם אמו. לפי זה, שם אביו היה שריה.

• וּבְְְנֵי כָּלֵב בֶּן־יְְפֻנֶּה, שהיה שייך לאותה משפחה, היו עִירוּ, אֵלָה וָנָעַם. וּבְְְנֵי אֵלָה: וּקְְְנַז.

• וּבְְְנֵי יְְהַלֶּלְְְאֵל: זִיף וְְזִיפָה, תִּירְְיָא וַאֲשַׂרְְְאֵל

• וּבֶן־עֶזְְְרָה, יֶתֶר וּמֶרֶד וְְעֵפֶר וְְיָלוֹן. וַתַּהַר אשתו של כלב אֶת־מִרְְְיָם וְְאֶת־שַׁמַּי וְְאֶת־יִשְְְׁבַּח אֲבִי אֶשְְְׁתְְּמֹעַ.

• וְְאִשְְְׁתּוֹ הַיְְּהֻדִיָּה של כלב, ואולי: של מרד יָלְְדָה אֶת־יֶרֶד אֲבִי העיר גְְדוֹר וְְאֶת־חֶבֶר אֲבִי שׂוֹכוֹ וְְאֶת־יְְקוּתִיאֵל אֲבִי זָנוֹחַ. וְְאֵלֶּה בְְּנֵי בִּתְְְיָה בַת־פַּרְְְעֹה, שאולי היא כונתה כאן קודם 'אשתו היהודיה', אֲשֶׁר לָקַח מָרֶד.

• וּבְְְנֵי אֵשֶׁת הוֹדִיָּה אֲחוֹת נַחַם: אֲבִי קְְעִילָה הַגַּרְְְמִי וְְאֶשְְְׁתְְּמֹעַ הַמַּעֲכָתִי.

• וּבְְְנֵי שִׁימוֹן, שאולי היה אדם ידוע שלא היה צורך לייחסו : אַמְְְנוֹן וְְרִנָּה, בֶּן־חָנָן וְְתִילוֹן. וּבְְְנֵי יִשְְְׁעִי: זוֹחֵת וּבֶן־זוֹחֵת, אולי זהו שמו. מקצת האנשים שנזכרו עד כה היו מבני זרח בן יהודה, ורובם מבני פרץ. כעת מובאת רשימה קצרה מאוד של ענף אחר של השבט.

• בְְּנֵי שֵׁלָה בֶן־יְְהוּדָה: עֵר אֲבִי לֵכָה. שֵׁלה קרא לבנו על שם עֵר אחיו שמת, וְְלַעְְְדָּה אֲבִי מָרֵשָׁה וּמִשְְְׁפְְּחוֹת בֵּית־עֲבֹדַת הַבֻּץ משפחות שעסקו בעיבוד פשתן, לְְבֵית אַשְְְׁבֵּעַ.

• וְְיוֹקִים וְְאַנְְְשֵׁי כֹזֵבָא היו מהמשפחות הללו, וְְיוֹאָשׁ וְְשָׂרָף אֲשֶׁר־בָּעֲלוּ לְְמוֹאָב, נשאו נשים ממואב. וְְיָשֻׁבִי לָחֶם. וְְהַדְְּבָרִים עַתִּיקִים, קדומים או מועתקים מרשימות אחרות וספרים אחרים.

• הֵמָּה הַיּוֹצְְְרִים וְְיֹשְְׁבֵי נְְטָעִים וּגְְְדֵרָה, אולי שמות מקומות, או: אזורי נטיעות וגדרות, עִם־הַמֶּלֶךְְְ בִּמְְְלַאכְְְתּוֹ יָשְְׁבוּ שָׁם. יושבי המקומות

• בְְּנֵי שִׁמְְְעוֹן: נְְמוּאֵל וְְיָמִין, יָרִיב, זֶרַח, שָׁאוּל,

• שַׁלֻּם בְְּנוֹ של שאול, מִבְְְשָׂם בְְּנוֹ של שלֻם, וכן שושלת הדורות הלאה – מִשְְְׁמָע בְְּנוֹ.

• וּבְְְנֵי מִשְְְׁמָע: חַמּוּאֵל בְְּנוֹ, זַכּוּר בְְּנוֹ, שִׁמְְְעִי בְְנוֹ.

• וּלְְְשִׁמְְְעִי היו בָּנִים שִׁשָּׁה עָשָׂר וּבָנוֹת שֵׁשׁ, וּלְְְאֶחָיו אֵין בָּנִים רַבִּים, וְְכֹל מִשְְְׁפַּחְְְתָּם של בני שמעון לֹא הִרְְְבּוּ עַד־בְְּנֵי יְְהוּדָה. מספרם היה תמיד קטן בהרבה מזה של בני יהודה.

• וַיֵּשְְׁבוּ בני שמעון בִּבְְְאֵר־שֶׁבַע וּמוֹלָדָה וַחֲצַר שׁוּעָל

• וּבְְְבִלְְְהָה וּבְְְעֶצֶם וּבְְְתוֹלָד

• וּבִבְְְתוּאֵל וּבְְְחָָרְְְמָה וּבְְְצִקְְְלָג

• וּבְְְבֵית מַרְְְכָּבוֹת וּבַחֲצַר סוּסִים, שניהם שמות של מקומות, וּבְְְבֵית בִּרְְְאִי וּבְְְשַׁעֲרָיִם. אֵלֶּה היו עָרֵיהֶם של בני שמעון עַד־מְְלֹךְְְ דָּוִיד. אלה הם המקומות פחות או יותר שנזכרים גם בספר יהושע כיישוביהם של בני שבט שמעון. שבט שמעון הפך להיות כמעט חלק משבט יהודה. בני יהודה פרסו עליהם את חסותם, ובני שמעון ישבו בנחלה שהייתה מובלעת בנחלת יהודה.

• וְְחַצְְְרֵיהֶם, הערים הפרזות שלהם : עֵיטָם וָעַיִן, רִמּוֹן וְְתֹכֶן וְְעָשָׁן. בסך הכול – עָרִים חָמֵשׁ.

• וְְכָָל־חַצְְְרֵיהֶם אֲשֶׁר סְְבִיבוֹת הֶעָרִים הָאֵלֶּה עַד־בָּעַל, זֹאת מוֹשְְׁבֹתָם וְְהִתְְְיַחְְְשָׂם לָהֶם. זה היה אזור מגוריהם ואל היישובים האלה הם התייחסו. היו כמה ערים ראשיות, וסביבן כמה וכמה כפרים ועיירות. לאחר זמן שבט שמעון פרץ והתפשט –

• וּמְְְשׁוֹבָב וְְיַמְְְלֵךְְְ וְְיוֹשָׁה בֶּן־אֲמַצְְְיָה

• וְְיוֹאֵל וְְיֵהוּא בֶּן־יוֹשִׁבְְְיָה בֶּן־שְְְׂרָיָה בֶּן־עֲשִׂיאֵל

• וְְאֶלְְְיוֹעֵנַי וְְיַעֲקֹבָה וִישׁוֹחָיָה וַעֲשָׂיָה וַעֲדִיאֵל וִישִׂימִאֵל וּבְְְנָיָה

• וְְזִיזָא בֶן־שִׁפְְְעִי בֶן־אַלּוֹן בֶּן־יְְדָיָה בֶן־שִׁמְְְרִי בֶּן־שְְׁמַעְְְיָה,

• אֵלֶּה הַבָּאִים, שהוזכרו בְְּשֵׁמוֹת, לא היו אנשים פשוטים אלא נְְשִׂיאִים בְְּמִשְְְׁפְְּחוֹתָם. כל אחד מהם היה מנהיג של קבוצת אנשים גדולה, וּבֵית אֲבוֹתֵיהֶם פָּרְְצוּ לָרוֹב. משפחותיהם התרבו מאוד. מכיוון שנחלותיהם היו בנגב שאינו איזור טוב לעבודת האדמה, הם התפרנסו בעיקר מרעיית צאן.

• וַיֵּלְְכוּ לִמְְְבוֹא גְְדֹר עַד לְְמִזְְְרַח הַגָּיְְְא לְְבַקֵּשׁ מִרְְְעֶה לְְצֹאנָם.

• וַיִּמְְְצְְאוּ אזור מִרְְְעֶה שָׁמֵן וָטוֹב, וְְהָאָרֶץ רַחֲבַת יָדַיִם וְְשֹׁקֶטֶת וּשְְְׁלֵוָה, כִּי מִן, מבני חָם הַיֹּשְְׁבִים שָׁם לְְפָנִים. בני חם, שישבו באותו מקום לא היו אנשי מלחמה.

• וַיָּבֹאוּ הנשיאים ה אֵלֶּה הַכְְּתוּבִים בְְּשֵׁמוֹת בִּימֵי יְְחִזְְְקִיָּהוּ מֶלֶךְְְ־יְְהוּדָה, וַיַּכּוּ אֶת־אָהֳֳלֵיהֶם וְְאֶת־הַמְְּעוּנִים, אנשי שבט מעון, שהציקו לישראל, אֲשֶׁר נִמְְְצְְאוּ־שָׁמָּה, וַיַּחֲרִימֻם, השמידו אותם עַד־הַיּוֹם הַזֶּה – עד יום כתיבת הדברים, וַיֵּשְְׁבוּ תַּחְְְתֵּיהֶם, במקומם , כִּי־מִרְְְעֶה נמצא לְְצֹאנָם שָׁם. נראה שנדדו בחיפושיהם אחר מרעה, והגיעו לארץ מיושבת, כבשו אותה והתיישבו בה. לא ברור אם מדובר בחלק מנחלת יהודה שלא נכבש או שהגיעו דרומה מן הגבול של ארץ יהודה.

• וחלק אחר מֵהֶם – מִן־בְְּנֵי שִׁמְְְעוֹן – הָלְְכוּ לְְהַר שֵׂעִיר אֲנָשִׁים חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וּפְְְלַטְְְיָה וּנְְְעַרְְְיָה וּרְְְפָיָה וְְעֻזִּיאֵל בְְּנֵי יִשְְְׁעִי בְְּרֹאשָׁם. הר שעיר היה אזור מגוריהם של האדומים, ובו נותרו שרידים מעמלק ששאול לא השמיד.

• וַיַּכּוּ בני שמעון אֶת־שְְׁאֵרִית הַפְְּלֵטָה לַעֲמָלֵק, וַיֵּשְְׁבוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה.