מלכים א-פרק-11

ביאורים

• וְְהַמֶּלֶךְְְ שְְׁלֹמֹה אָהַב נָשִׁים נָָכְְְרִיּוֹת רַבּוֹת וְְאֶת־בַּת־פַּרְְְעֹה, שהייתה נכבדת משאר נשיו הנכריות, שהיו מוֹאֲבִיּוֹת, עַמֳֳּנִיּוֹת, אֲדֹמִיֹּת, צֵדְְנִיֹּת, בנות צידון, חִתִּיֹּת.

• מִן־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אָמַר־ה' אֶל־בְְּנֵי יִשְְְׂרָאֵל: לֹא־תָבֹאוּ בָהֶם וְְהֵם לֹא־יָבֹאוּ בָכֶם, כי אם לא כן, הם אָכֵן יַטּוּ אֶת־לְְבַבְְְכֶם אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם – בָּהֶם דָּבַק שְְׁלֹמֹה לְְאַהֲבָה.

• וַיְְְהִי־לוֹ נָשִׁים שָׂרוֹת, נשותיו ממש שְְׁבַע מֵאוֹת, וּפִילַגְְְשִׁים שמעמדן החוקי נמוך יותר שְְׁלֹשׁ מֵאוֹת.

• וַיְְְהִי לְְעֵת זִקְְְנַת שְְׁלֹמֹה, ככל שהאריכו שנות נישואיו, נָשָׁיו הִטּוּ אֶת־לְְבָבוֹ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים, שלמה לא עבד עבודה זרה בפועל, וְְאולם לֹא־הָיָה לְְבָבוֹ שָׁלֵם עִם־ה' אֱלֹהָיו כִּלְְְבַב דָּוִיד אָבִיו.

• וַיֵּלֶךְְְ שְְׁלֹמֹה אַחֲרֵי עַשְְְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִים וְְאַחֲרֵי מִלְְְכֹּם שִׁקֻּץ, כינוי גנאי לעבודה זרה של ה עַמֹּנִים.

• וַיַּעַשׂ שְְׁלֹמֹה הָרַע בְְּעֵינֵי ה', וְְלֹא מִלֵּא אַחֲרֵי ה' כְְּדָוִד אָבִיו.

• אָז יִבְְְנֶה שְְׁלֹמֹה בָּמָה לִכְְְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב בָּהָר אֲשֶׁר עַל־פְְּנֵי יְְרוּשָׁלִָם, בסביבות הר הזיתים, וּלְְְמֹלֶךְְְ שִׁקֻּץ בְְּנֵי עַמּוֹן.

• וְְכֵן עָשָׂה לְְכָָל־נָשָׁיו הַנָָּכְְְרִיּוֹת, שהיו מַקְְְטִירוֹת וּמְְְזַבְְּחוֹת לֵאלֹהֵיהֶן. נ שות המלך המפונקות ישבו בבטלה, ואת זמנן מילאו במנהגיהן הקדומים. שלמה חטא בהתעלמותו ממעשיהן.

• וַיִּתְְְאַנַּף, כעס ה' בִּשְְְׁלֹמֹה, כִּי־נָטָה לְְבָבוֹ מֵעִם ה' אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל הַנִּרְְְאָה אֵלָיו פַּעֲמָיִם – פעם אחת בחלום אחרי המלכתו, ופעם שנייה בחנוכת המקדש,

• וְְצִוָּה אֵלָיו עַל־הַדָּבָר הַזֶּה, לְְבִלְְְתִּי־לֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְְלֹא שָׁמַר אֵת אֲשֶׁר־צִוָּה ה'. חכמתו, גדולתו ובעיקר העובדה שזכה לנבואה ישירה צריכות היו למנוע ממנו התנהגות זו.

• וַיֹּאמֶר ה' לִשְְְׁלֹמֹה בהתגלות או על ידי נביא : יַעַן אֲשֶׁר הָיְְתָה־זֹּאת עִמָּךְְְ וְְלֹא שָׁמַרְְְתָּ בְְּרִיתִי וְְחֻקֹּתַי אֲשֶׁר צִוִּיתִי עָלֶיךָ – קָרֹעַ אֶקְְְרַע אֶת־הַמַּמְְְלָכָה מֵעָלֶיךָ וּנְְְתַתִּיהָ לְְעַבְְְדֶּךָ, לאחד מעבדיך.

• אַךְְְ־בְְּיָמֶיךָ לֹא אֶעֱשֶׂנָּה, לְְמַעַן זכותו של דָּוִד אָבִיךָ. אתה תישאר להחזיק בשלטון, אבל מִיַּד בִּנְְְךָ אֶקְְְרָעֶנָּה לאחר זמנך.

• רַק אֶת־כָָּל־הַמַּמְְְלָכָה לֹא אֶקְְְרָע, כי אם שֵׁבֶט אֶחָד אֶתֵּן לִבְְְנֶךָ, לְְמַעַן דָּוִד עַבְְְדִּי וּלְְְמַעַן יְְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בָּחָרְְְתִּי. הבחירה בשושלת דוד נותרה על כנה, אבל בעקבות התנהגותו של שלמה לא תשלוט עוד שושלת זו על רוב הממלכה.

• וַיָּקֶם ה' שָׂטָן, מפריע, אויב לִשְְְׁלֹמֹה אֵת הֲדַד הָאֲדֹמִי, מִזֶּרַע הַמֶּלֶךְְְ הוּא בֶּאֱדוֹם, מזרעו של מלך אדום. וכך השתלשלו המאורעות:

• וַיְְְהִי בִּהְְְיוֹת דָּוִד אֶת־אֱדוֹם, באדום, בַּעֲלוֹת יוֹאָב שַׂר הַצָּבָא לְְקַבֵּר אֶת־הַחֲלָלִים מהמלחמה , וַיַּךְְְ כָָּל־זָכָר בֶּאֱדוֹם,

• כִּי שֵׁשֶׁת חֳֳדָשִׁים יָשַׁב־שָׁם יוֹאָב וְְכָָל־יִשְְְׂרָאֵל, עַד אשר הִכְְְרִית, הרגו כָָּל־זָכָר בֶּאֱדוֹם.

• וַיִּבְְְרַח אֲדַד, הדד הוּא וַאֲנָשִׁים אֲדֹמִיִּים מֵעַבְְְדֵי אָבִיו אִתּוֹ, שסייעו להבריחו לָבוֹא מִצְְְרָיִם, וַהֲדַד אז נַעַר קָטָן.

• וַיָּקֻמוּ מִמִּדְְְיָן וַיָּבֹאוּ פָּארָן. הם פנו דרומה דרך מדבר סיני, שבחלקו היה שייך לאדום ובחלקו שכנו שבטי נוודים מדיינים, עד לגבול מואב בצפון . וַיִּקְְְחוּ אֲנָשִׁים, פליטים נוספים עִמָּם מִפָּארָן, וַיָּבֹאוּ מִצְְְרַיִם אֶל־פַּרְְְעֹה מֶלֶךְְְ־מִצְְְרַיִם. וַיִּתֶּן־לוֹ פרעה בַיִת, וְְלֶחֶם אָמַר, ציווה לספק לוֹ מקופת המדינה. וְְאֶרֶץ, נחלה נָתַן לוֹ. כך הפך הדד מפליט לבעל אחוזה.

• וַיִּמְְְצָא הֲדַד חֵן בְְּעֵינֵי פַרְְְעֹה מְְאֹד, וַיִּתֶּן־לוֹ אִשָּׁה אֶת־אֲחוֹת אִשְְְׁתּוֹ, אֲחוֹת תַּחְְְפְְּנֵיס הַגְְּבִירָה.

• וַתֵּלֶד לוֹ אֲחוֹת תַּחְְְפְְּנֵיס אֵת גְְּנֻבַת בְְּנוֹ. וַתִּגְְְמְְלֵהוּ, גידלה אותו תַחְְְפְְּנֵס בְְּתוֹךְְְ בֵּית פַּרְְְעֹה, וַיְְְהִי גְְנֻבַת ב בֵּית פַּרְְְעֹה בְְּתוֹךְְְ בְְּנֵי פַרְְְעֹה, שכן היה אחיין המלכה. אם היה זה אותו פרעה שנתן את בתו לשלמה, ההטבות המיוחדות שהוא העניק להדד – אויבו של שלמה – נבעו כנראה גם מטעמים פוליטיים – שמירת האיזון המדיני בין יורש העצר האדומי לבין מלך ישראל.

• וַהֲדַד שָׁמַע בְְּמִצְְְרַיִם כִּי־שָׁכַב דָּוִד עִם־אֲבֹתָיו, שדוד מת, וְְכִי־מֵת יוֹאָב שַׂר־הַצָּבָא, וַיֹּאמֶר הֲדַד אֶל־פַּרְְְעֹה: שַׁלְְּחֵנִי וְְאֵלֵךְְְ אֶל־אַרְְְצִי.

• וַיֹּאמֶר לוֹ פַרְְְעֹה: כִּי, אבל מָה־אַתָּה חָסֵר עִמִּי, פה אתה מקבל את התנאים הטובים ביותר – וְְהִנְְּךָ מְְבַקֵּשׁ לָלֶכֶת אֶל־אַרְְְצֶךָ, שאינה תרבותית, מפוארת ופורייה כמצרים?! וַיֹּאמֶר הדד : לֹא כִּי שַׁלֵּחַ תְְּשַׁלְְּחֵנִי. נראה שפרעה אכן שילח אותו, והדד שב לאדום. הדד ניסה לבצר לעצמו מעמד של מלך עתידי באדום, ואף שעדיין לא היה גורם מאיים, גדל כוחו והתפתח בארצו. אדום הייתה עדיין כפופה לשלמה, אבל שלטונו בה לא היה נוקשה, והוא לא ייחס חשיבות לשובו של הדד לאדום.

• וַיָּקֶם אֱלֹהִים לוֹ – לשלמה שָׂטָן נוסף – אֶת־רְְזוֹן בֶּן־אֶלְְְיָדָע, אֲשֶׁר בָּרַח מֵאֵת הֲדַדְְְעֶזֶר מֶלֶךְְְ־צוֹבָה, מלך ארם שדוד הביס, אֲדֹנָיו. אולי שירת כקצין תחת מלך ארם צובא כשנלחם עם דוד.

• וַיִּקְְְבֹּץ עָלָיו, סביבו אֲנָשִׁים, וַיְְְהִי שַׂר־גְְּדוּד עליהם, בַּהֲרֹג דָּוִד אֹתָם – את הדדעזר ואנשיו. וַיֵּלְְכוּ רזון ואנשי גדודו ל דַמֶּשֶׂק, שאף היא עיר בארם, וַיֵּשְְׁבוּ בָהּ, וַיִּמְְְלְְכוּ בְְּדַמָּשֶׂק.

• וַיְְְהִי שָׂטָן לְְיִשְְְׂרָאֵל כָָּל־יְְמֵי שְְׁלֹמֹה. אמנם הוא מלך בתוך תחום שלטונו של שלמה, שהרי שלמה בנה את תדמור מצפון – מזרח לדמשק – אבל שלמה לא הגיב. וְְזה הצטרף אֶת, עם הָרָעָה אֲשֶׁר עשה הֲדָד באדום. וַיָּקָָץ בְְּיִשְְְׂרָאֵל, תיעב את ישראל ומרד בהם , וַיִּמְְְלֹךְְְ עַל־אֲרָם. רזון לא היה מלך גדול ומאיים, אך הצטרף לגורמי המועקה. שלמה לא שלח את צבאו לגרש את רזון מדמשק ואת הדד מאדום. על חייליו הוטלו בעיקר משימות אבטחה. בניהו בן יהוידע, שר צבאו שהיה עוד מאנשי דוד, אמנם היה גיבור חיל, אבל נראה שלא שימש בפועל מצביא ולא נלחם בצבאות גדולים כל ימי שלמה. מכשול אחר שקם למלכות שלמה, שעם הזמן יתברר כחמור יותר –

• וְְיָָרָָבְְְעָם בֶּן־נְְבָט, אֶפְְְרָתִי, מבני אפרים, מִן־הַצְְּרֵדָה, עיר לא גדולה, וְְשֵׁם אִמּוֹ צְְרוּעָה, אִשָּׁה אַלְְְמָנָה. ירבעם היתום מאב הגיע לשמש עֶבֶד לִשְְְׁלֹמֹה, וַיָּרֶם יָד בַּמֶּלֶךְְְ, התריס כנגד המלך, ואפילו מרד בו.

• וְְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר־הֵרִים יָד בַּמֶּלֶךְְְ שְְׁלֹמֹה: שלמה בָּנָה אֶת־הַמִּלּוֹא, כדי לחבר בחומה אחת את עיר דוד עם מקום המקדש, העיר העליונה. בכך הוא סָגַר אֶת־פֶּרֶץ, הרווח הפרוץ שהבדיל בין חלקיה של ירושלים, ב עִיר דָּוִד אָבִיו. לפני בניית המילוא אפשר היה להגיע אל ירושלים מכל כיוון, והחומה שימשה בעיקר לנוי. אולי ירבעם טען שבתור מקום קדוש, אין להפוך את ירושלים לעיר מבצר.

• וְְהָאִישׁ יָָרָָבְְְעָם גִּבּוֹר חָיִל, מוצלח ומוכשר. וַיַּרְְְא שְְׁלֹמֹה אֶת־הַנַּעַר כִּי־עֹשֵׂה מְְלָאכָה הוּא. עוד בהיותו צעיר הבחין שלמה בזריזותו וביעילותו והחליט לטפחו – וַיַּפְְְקֵד, שלמה מינה אֹתוֹ לְְכָָל־סֵבֶל, על כל החובות ועל גביית המסים של בֵּית יוֹסֵף, שבטו של ירבעם. המינוי שמינהו שלמה הוא שהעניק לו מעמד מכובד.

• וַיְְְהִי בָּעֵת הַהִיא, וְְיָָרָָבְְְעָם יָצָא מִירוּשָׁלִָם לצורך כלשהו, וַיִּמְְְצָא אֹתוֹ אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי הַנָּבִיא בַּדֶּרֶךְְְ, וְְהוּא – ירבעם מִתְְְכַּסֶּה בְְּשַׂלְְְמָה, בגד רחב וארוך, חֲדָשָׁה, וּשְְְׁנֵיהֶם לְְבַדָּם בַּשָּׂדֶה,

• וַיִּתְְְפֹּשׂ אֲחִיָּה בַּשַּׂלְְְמָה הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר עָלָיו, וַיִּקְְְרָעֶהָ שְְׁנֵים עָשָׂר קְְרָעִים, לשתים – עשרה חתיכות.

• וַיֹּאמֶר לְְיָָרָָבְְְעָם: קַח־לְְךָ עֲשָׂרָה קְְרָעִים מהגלימה הזו, כִּי כֹה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל: הִנְְנִי קֹרֵעַ אֶת־הַמַּמְְְלָכָה מִיַּד שְְׁלֹמֹה, וְְנָתַתִּי לְְךָ אֵת השלטון על עֲשָׂרָה הַשְְּׁבָטִים.

• וְְהַשֵּׁבֶט הָאֶחָד יִהְְְיֶה־לּוֹ, לשלמה, לְְמַעַן עַבְְְדִּי דָוִד וּלְְְמַעַן יְְרוּשָׁלִַם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְְְתִּי בָהּ מִכֹּל שִׁבְְְטֵי יִשְְְׂרָאֵל,

• יַעַן אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי וַיִּשְְְׁתַּחֲווּ לְְעַשְְְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִין, הצידונים, לִכְְְמוֹשׁ אֱלֹהֵי מוֹאָב וּלְְְמִלְְְכֹּם אֱלֹהֵי בְְנֵי־עַמּוֹן, וְְלֹא־הָלְְכוּ בִדְְְרָכַי לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְְּעֵינַי וְלשמור את ְחֻקֹּתַי וּמִשְְְׁפָּטַי כְְּדָוִד אָבִיו.

• וְְלֹא־אֶקַּח אֶת־כָָּל־הַמַּמְְְלָכָה מִיָּדוֹ של שלמה למרות חטאיו, כִּי אם נָשִׂיא במעמדו הנוכחי אֲשִׁתֶנּוּ, אשאיר אותו כֹּל יְְמֵי חַיָּיו, לְְמַעַן דָּוִד עַבְְְדִּי אֲשֶׁר בָּחַרְְְתִּי אֹתוֹ אֲשֶׁר שָׁמַר מִצְְְוֹתַי וְְחֻקֹּתָי.

• וְְלָקַחְְְתִּי את עיקר הַמְְּלוּכָה מִיַּד בְְּנוֹ, וּנְְְתַתִּיהָ לְְּךָ, את המלוכה בהיקפה הגדול – אֵת עֲשֶׂרֶת הַשְְּׁבָטִים.

• וְְלִבְְְנוֹ אֶתֵּן שֵׁבֶט־אֶחָד לְְמַעַן הֱיוֹת־נִיר, כדי שיישאר שלטון לְְדָוִיד־עַבְְְדִּי כָָּל־הַיָּמִים לְְפָנַי בִּירוּשָׁלִַם, הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְְְתִּי לִי לָשׂוּם שְְׁמִי שָׁם.

• וְְאֹתְְךָ אֶקַּח וּמָלַכְְְתָּ בְְּכֹל אֲשֶׁר־תְְּאַוֶּה, תרצה נַפְְְשֶׁךָ, וְְהָיִיתָ מֶּלֶךְְְ עַל־יִשְְְׂרָאֵל.

• וְְהָיָה אִם־תִּשְְְׁמַע אֶת־כָָּל־אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָ, וְְהָלַכְְְתָּ בִדְְְרָכַי וְְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר בְְּעֵינַי לִשְְְׁמוֹר חֻקּוֹתַי וּמִצְְְוֹתַי כַּאֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִד עַבְְְדִּי – וְְהָיִיתִי עִמָּךְְְ, וּבָנִיתִי לְְךָ בַיִת־נֶאֱמָן, שושלת מלוכה, כַּאֲשֶׁר, כפי ש בָּנִיתִי לְְדָוִד, וְְנָתַתִּי לְְךָ אֶת־יִשְְְׂרָאֵל.

• וַאעַנֶּה, ייסרתי אֶת־זֶרַע דָּוִד לְְמַעַן זֹאת, בגלל מעשי שלמה, אַךְְְ סבלם לֹא יימשך כָָל־הַיָּמִים, ולבסוף ישובו לגדולתם . ירבעם שמע בנבואתו של אחיה השילֹני הבטחה לעתיד, ולא ניסה לארגן מרד של ממש בשלמה.

• וַיְְְבַקֵּשׁ שְְׁלֹמֹה לְְהָמִית אֶת־יָָרָָבְְְעָם, משום שהתריס כנגדו. וַיָּקָָם יָָרָָבְְְעָם, וַיִּבְְְרַח גם הוא ל מִצְְְרַיִם, אֶל־שִׁישַׁק מֶלֶךְְְ־מִצְְְרַיִם. נראה ששישק לא בא משושלת מצרית. אולי הוא היה מן ‘השושלת הכושית' שמשלה במצרים. קל היה לירבעם יותר לזכות בחסות של מלך שאינו עומד עם שלמה בקשרי חיתון. וַיְְְהִי בְְמִצְְְרַיִם עַד־מוֹת שְְׁלֹמֹה.

• וְְיֶתֶר דִּבְְְרֵי, תולדות שְְׁלֹמֹה וְְכָָל־אֲשֶׁר עָשָׂה וְְחָָכְְְמָתוֹ, הֲלוֹא־הֵם כְְּתֻבִים עַל־סֵפֶר דִּבְְְרֵי שְְׁלֹמֹה.

• וְְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְְְ שְְׁלֹמֹה בִירוּשָׁלִַם עַל־כָָּל־יִשְְְׂרָאֵל היו אַרְְְבָּעִים שָׁנָה.

• וַיִּשְְְׁכַּב שְְׁלֹמֹה עִם־אֲבֹתָיו, מת בשלום, וַיִּקָּבֵר בְְּעִיר דָּוִד אָבִיו. וַיִּמְְְלֹךְְְ רְְחַבְְְעָם בְְּנוֹ תַּחְְְתָּיו.