מלכים א-פרק-14

ביאורים

  • בָּעֵת הַהִיא חָלָה אֲבִיָּה בֶן־יָָרָָבְְְעָם, כנראה בנו הבכור.

  • וַיֹּאמֶר יָָרָָבְְְעָם לְְאִשְְְׁתּוֹ: קוּמִי נָא וְְהִשְְְׁתַּנִּית, התחפשי, וְְלֹא יֵדְְעוּ כִּי־אַתְְְּ אֵשֶׁת יָָרָָבְְְעָם. וְְהָלַכְְְתְְּ אל שִׁלֹה, הִנֵּה־שָׁם אֲחִיָּה הַנָּבִיא, שהוא נביא אמת גדול. הוּא־דִבֶּר עָלַי שאהיה לְְמֶלֶךְְְ עַל־הָעָם הַזֶּה. אליו נוכל לפנות, לא רק משום שהוא יודע את גדולתי – שהרי נבואתו התקיימה, אלא גם מתוך קשר פנימי והכרת טובה כלפיו.

  • וְְלָקַחַתְְְּ בְְּיָדֵךְְְ עֲשָׂרָה כיכרות לֶחֶם וְְנִקֻּדִים, לחם יבש ומתובל וּבַקְְְבֻּק דְְּבַשׁ, וּבָאת אֵלָיו. הוּא יַגִּיד לָךְְְ מַה־יִּהְְְיֶה לַנָּעַר. אולי ירבעם חשש שאם היא תבוא כאשתו, אחיָּה הנביא לא ירצה לקבלה משום שידע שאין דעתו נוחה מהתנהלותו הפוליטית ומחידושיו הדתיים של המלך. ושמא התחפשה כדי שאנשים לא ישאלו אותה לאן היא הולכת, ויתגלה ברבים שהמלך שאינו דבק בדברי הנביא, מבקש את עזרתו.

  • וַתַּעַשׂ כֵּן אֵשֶׁת יָָרָָבְְְעָם, וַתָּקָָם וַתֵּלֶךְְְ שִׁלֹה וַתָּבֹא בֵּית אֲחִיָּה. וַאֲחִיָּהוּ כבר לֹא־יָכֹל לִרְְְאוֹת באותו זמן, כִּי קָמוּ, כהו עֵינָיו מִשֵּׂיבוֹ, מחמת זקנתו.

  • וַה' אָמַר עוד קודם בואה אֶל־אֲחִיָּהוּ: הִנֵּה אֵשֶׁת יָָרָָבְְְעָם בָּאָה לִדְְְרֹשׁ דָּבָר מֵעִמְְּךָ אֶל, על בְְּנָהּ, כִּי־חֹלֶה הוּא, כָּזֹה וְְכָזֶה תְְּדַבֵּר אֵלֶיהָ.וִיהִי כְְבֹאָהּ, כאשר היא תבוא וְְהִיא מִתְְְנַכֵּרָה, תציג עצמה כאילו אינה אשתו של ירבעם.

  • וַיְְְהִי כִשְְְׁמֹעַ אֲחִיָּהוּ אֶת־קוֹל רַגְְְלֶיהָ כשהיא בָּאָה בַפֶּתַח, שהרי שמיעתו לא נפגמה, וַיֹּאמֶר: בֹּאִי, אֵשֶׁת יָָרָָבְְְעָם, לָמָּה זֶּה אַתְְְּ מִתְְְנַכֵּרָה?! הרי אני יודע מי את, וְְאָנֹכִי שָׁלוּחַ אֵלַיִךְְְ קָשָׁה, לומר לך דברים קשים בעניין שעליו באת לשאול אותי.

  • לְְכִי אִמְְְרִי לְְיָָרָָבְְְעָם: כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל: יַעַן אֲשֶׁר הֲרִמֹתִיךָ מִתּוֹךְְְ הָעָם וָאֶתֶּנְְְךָ נָגִיד, ומיניתי אותך למלך עַל עַמִּי יִשְְְׂרָאֵל,

  • וָאֶקְְְרַע אֶת־הַמַּמְְְלָכָה מִבֵּית דָּוִד וָאֶתְְּנֶהָ לָךְְְ, וְְאולם לֹא־הָיִיתָ כְְּעַבְְְדִּי דָוִד, אֲשֶׁר שָׁמַר מִצְְְוֹתַי, וַאֲשֶׁר הָלַךְְְ אַחֲרַי בְְּכָָל־לְְבָבוֹ לַעֲשׂוֹת רַק הַיָּשָׁר בְְּעֵינָי.

  • וַתָּרַע לַעֲשׂוֹת מִכֹּל אֲשֶׁר־הָיוּ לְְפָנֶיךָ, וַתֵּלֶךְְְ וַתַּעֲשֶׂה־לְְּךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וּמַסֵּכוֹת לְְהַכְְְעִיסֵנִי. אחיה לא דקדק בטיבם של העגלים שבבית – אל ובדן, והציגם כמיני עבודה זרה. וְְאֹתִי הִשְְְׁלַכְְְתָּ אַחֲרֵי גַוֶּךָ, לאחוריך,

  • לָכֵן הִנְְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל־בֵּית יָָרָָבְְְעָם, וְְהִכְְְרַתִּי לְְיָָרָָבְְְעָם מַשְְְׁתִּין בְְּקִיר, גֶּבר בביטוי גס ושלילי, כלומר כל גבר ממשפחת ירבעם יושמד. אפשרות אחרת: כלב, דהיינו אפילו כלב לא יישאר בממלכתו. עָצוּר, מי שמוגן על ידי השליט, וְְעָזוּב, ומי שמחוזק על ידי השליט, או להפך: מי שהשליט נטש אותו בְְּיִשְְְׂרָאֵל. וּבִעַרְְְתִּי אַחֲרֵי בֵית־יָָרָָבְְְעָם כַּאֲשֶׁר יְְבַעֵר מבערים, מחסלים את הַגָּלָל עַד־תֻּמּוֹ, כשם שמנקים גללים לחלוטין. אף זו לשון מעליבה.

  • הַמֵּת לְְיָָרָָבְְְעָם בָּעִיר יֹאכְְלוּ הַכְְּלָבִים, וְְהַמֵּת בַּשָּׂדֶה יֹאכְְלוּ עוֹף הַשָּׁמָיִם, כִּי ה' דִּבֵּר.

  • וְְאַתְְְּ קוּמִי לְְכִי לְְבֵיתֵךְְ, ודעי בְְּבֹאָה, בבוא רַגְְְלַיִךְְְ הָעִירָהוּמֵת הַיָּלֶד.

  • וְְסָפְְדוּ־לוֹ כָָל־יִשְְְׂרָאֵל וְְקָבְְרוּ אֹתוֹ, כִּי־זֶה לְְבַדּוֹ יָבֹא לְְיָָרָָבְְְעָם אֶל־קָבֶר. הוא היחידי ממשפחת ירבעם שייקבר במנוחה ובכבוד, יַעַן נִמְְְצָא־בוֹ דָּבָר טוֹב, מעשים טובים ביחסיו אֶל ה' אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל בְְּבֵית יָָרָָבְְְעָם.

  • וְְהֵקִים ה' לוֹ – לעצמו מֶלֶךְְְ עַל־יִשְְְׂרָאֵל אֲשֶׁר יַכְְְרִית אֶת־בֵּית יָָרָָבְְְעָם החל מ זֶה הַיּוֹם, וּמֶה גַּם־עָתָּה. הצרה שתפקוד אותך עכשיו, היא ראשית נפילתו.

  • וְְהִכָּה ה' אֶת־יִשְְְׂרָאֵל מכות אחר מכות, עד שהוא ינוע כַּאֲשֶׁר יָנוּד הַקָּנֶה בַּמַּיִם, שהרוח מטלטלת אותו, ואין לו כל אחיזה. וְְנָתַשׁ, יעקור אֶת־יִשְְְׂרָאֵל מֵעַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נָתַן לַאֲבוֹתֵיהֶם, וְְזֵרָם, ויפזר אותם מֵעֵבֶר לַנָּהָר – נהר פרת, יַעַן אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת־אֲשֵׁרֵיהֶם, והיו מַכְְְעִיסִים אֶת־ה'.

  • וְְיִתֵּן אֶת כל יִשְְְׂרָאֵל לאויבים שיַּגלו אותם בִּגְְְלַל חַטֹּאות יָָרָָבְְְעָם אֲשֶׁר חָטָא וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת־יִשְְְׂרָאֵל.

  • וַתָּקָָם אֵשֶׁת יָָרָָבְְְעָם, וַתֵּלֶךְְְ וַתָּבֹא תִרְְְצָתָה, לעיר תרצה שירבעם בחר לבירת ממלכתו או למגוריו. ובדיוק כאשר הִיא בָּאָה בְְסַף־הַבַּיִתוְְהַנַּעַר מֵת, כפי שחזה אחיה.

  • וַיִּקְְְבְְּרוּ אֹתוֹ וַיִּסְְְפְְּדוּ־לוֹ כָָּל־יִשְְְׂרָאֵל, כִּדְְְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר בְְּיַד־עַבְְְדּוֹ אֲחִיָּהוּ הַנָּבִיא.

  • וְְיֶתֶר דִּבְְְרֵי יָָרָָבְְְעָם אֲשֶׁר נִלְְְחַם וַאֲשֶׁר מָלָךְְְ, המלחמות שנערכו בימיו, העיר שיסד ושאר מפעליו הִנָּם כְְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְְְרֵי הַיָּמִים לְְמַלְְְכֵי יִשְְְׂרָאֵל.

  • וְְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְְְ יָָרָָבְְְעָם על ישראל היו עֶשְְְׂרִים וּשְְְׁתַּיִם שָׁנָה, וַיִּשְְְׁכַּב עִם־אֲבֹתָיו, מת בדרך הטבע. וַיִּמְְְלֹךְְְ נָדָב בְְּנוֹ תַּחְְְתָּיו. לאחר הישגיו המופלאים של שלמה, מלכות בנו רחבעם מאכזבת. רחבעם, המצטייר כדמות חלשת אופי, לא חולל שינויים בממלכתו, ולא היו לו ע ָ צמה ומעוף לא כלפי פנים ולא כלפי חוץ. במחדליו הביא רחבעם על עצמו את נפילתו.

  • וּרְְְחַבְְְעָם בֶּן־שְְׁלֹמֹה מָלַךְְְ בִּיהוּדָה. בֶּן־אַרְְְבָּעִים וְְאַחַת שָׁנָה רְְחַבְְְעָם בְְּמָָלְְְכוֹ. ייתכן שרחבעם היה בנו הראשון של המלך שלמה. לפי החשבון, הוא נולד עוד לפני ששלמה נעשה מלך, כי מלכות שלמה ארכה ארבעים שנה. וּשֲׁבַע עֶשְְְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְְְ בִּירוּשָׁלִַם, הָעִיר אֲשֶׁר־בָּחַר ה' לָשׂוּם אֶת־שְְׁמוֹ שָׁם מִכֹּל שִׁבְְְטֵי יִשְְְׂרָאֵל. וְְשֵׁם אִמּוֹנַעֲמָה הָעַמֹּנִית.

  • וַיַּעַשׂ יְְהוּדָה הָרַע בְְּעֵינֵי ה', וַיְְְקַנְְְאוּ, הרגיזו אֹתוֹ יותר מִכֹּל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָם, בְְּחַטֹּאתָם אֲשֶׁר חָטָאוּ. חטאי יהודה בזמנו של רחבעם היו גרועים יותר מחטאי אבותיהם.

  • וַיִּבְְְנוּ גַם־הֵמָּה לָהֶם בָּמוֹת וּמַצֵּבוֹת וַאֲשֵׁרִים עַל כָָּל־גִּבְְְעָה גְְבֹהָה וְְתַחַת כָָּל־עֵץ רַעֲנָן. המקדש היה בקרבם, ולכן לא עשו זאת ממניעים פוליטיים, כמו בממלכת ישראל, אלא ממניעים תרבותיים.

  • וְְגַם־קָדֵשׁ, זונות ממין זכר שהיו קשורים לפולחן האשרה, ומעשיהם נחשבו לתועבה כפולה, הָיָה בָאָרֶץ. עָשׂוּ כְְּכֹל הַתּוֹעֲבֹת של הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ ה' מִפְְּנֵי בְְּנֵי יִשְְְׂרָאֵל. אנשי יהודה חזרו למעשי הכנענים. כבר בזמנו של שלמה המלך התחילה התרופפות, ואולי הוא עצמו גרם לה בעקיפין. רחבעם, שנפל מאביו בכישוריו ובמעשיו, לא נאבק בהידרדרותם של אנשי יהודה, אשר שבו ואימצו את פולחני כנען. על ההידרדרות הפנימית נוספו גם צרות מן החוץ.

  • וַיְְְהִי בַּשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לַמֶּלֶךְְְ רְְחַבְְְעָם, עָלָה שִׁישַׁק מֶלֶךְְְ־מִצְְְרַיִם עַל־יְְרוּשָׁלִָם. כ מי שעמד בראש מעצמה, היה בידי שישק די כוח כדי להכניע את ירושלים.

  • וַיִּקַּח אֶת־אֹצְְרוֹת בֵּית־ה' וְְאֶת־אוֹצְְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְְְ שנשארו מזמנו של דוד והצטברו בימי שלמה, וְְאֶת־הַכֹּל לָקָח. וַיִּקַּח אֶת־כָָּל־מָגִנֵּי הַזָּהָב אֲשֶׁר עָשָׂה שְְׁלֹמֹה. בידי שלמה היה זהב כה רב, שאת מגני חיל המשמר שלו דאג לצפות בזהב. שישק ידע על האוצרות שבירושלים והניח שרחבעם לא יוכל לעמוד בפניו. כיוון שכך, ערך מסע שוד וביזה לירושלים.

  • וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְְְ רְְחַבְְְעָם תַּחְְְתָּם מָגִנֵּי נְְחֹשֶׁת, משום שכבר לא יכול היה להרשות לעצמו לעשות מגנים מזהב, וְְהִפְְְקִיד אותם עַל־יַד שָׂרֵי הָרָצִים הַשֹּׁמְְרִים פֶּתַח בֵּית הַמֶּלֶךְְְ. גם המגנים הללו נחשבו יקרים מכדי לתתם לרצים לשאת אותם באשר ילכו. לכן הם הופקדו בידי שומרי הארמון.

  • וַיְְְהִי מִדֵּי־בֹא הַמֶּלֶךְְְ אל בֵּית ה', יִשָּׂאוּם הָרָצִים, משמר הכבוד שלו. וכאשר המלך היה חוזר – וֶהֱשִׁיבוּם אֶל־תָּא הָרָצִים. הטקס שקיים המלך רחבעם מדגיש את עליבות הממלכה, שכן ברקעו עומד השוד הגדול של מגני הזהב ואבדן אוצרותיו.

  • וְְיֶתֶר דִּבְְְרֵי רְְחַבְְְעָם וְְכָָל־אֲשֶׁר עָשָׂה בהיותו מלך, הֲלֹא־הֵמָּה כְְתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְְְרֵי הַיָּמִים לְְמַלְְְכֵי יְְהוּדָה.

  • וּמִלְְְחָמָה הָיְְתָה בֵין־רְְחַבְְְעָם וּבֵין יָָרָָבְְְעָם כָָּל־הַיָּמִים. לא נערכה ביניהם מלחמה ממשית, שכן הנביא עצר את רחבעם מלשלוח צבא אל ממלכת ישראל, כאשר ירבעם ושבטי ישראל עדיין לא היו מאורגנים, אך בגבול המשותף אירעו פשיטות הדדיות וסכסוכים אלימים.

  • וַיִּשְְְׁכַּב רְְחַבְְְעָם עִם־אֲבֹתָיו, וַיִּקָּבֵר עִם־אֲבֹתָיו בקברי המלכים דוד ושלמה בְְּעִיר דָּוִד. וְְשֵׁם אִמּוֹ נַעֲמָה הָעַמֹּנִית. וַיִּמְְְלֹךְְְ אֲבִיָּם, המכונה גם אביה בְְּנוֹ תַּחְְְתָּיו.

פסוקים

  1. בעת ההיא חלה אביה בן־ירבעם
  2. ויאמר ירבעם לאשתו קומי נא והשתנית ולא ידעו כי־אתי [את] אשת ירבעם והלכת שלה הנה־שם אחיה הנביא הוא־דבר עלי למלך על־העם הזה
  3. ולקחת בידך עשרה לחם ונקדים ובקבק דבש ובאת אליו הוא יגיד לך מה־יהיה לנער
  4. ותעש כן אשת ירבעם ותקם ותלך שלה ותבא בית אחיה ואחיהו לא־יכל לראות כי קמו עיניו משיבו
  5. ויהוה אמר אל־אחיהו הנה אשת ירבעם באה לדרש דבר מעמך אל־בנה כי־חלה הוא כזה וכזה תדבר אליה ויהי כבאה והיא מתנכרה
  6. ויהי כשמע אחיהו את־קול רגליה באה בפתח ויאמר באי אשת ירבעם למה זה את מתנכרה ואנכי שלוח אליך קשה
  7. לכי אמרי לירבעם כה־אמר יהוה אלהי ישראל יען אשר הרימתיך מתוך העם ואתנך נגיד על עמי ישראל
  8. ואקרע את־הממלכה מבית דוד ואתנה לך ולא־היית כעבדי דוד אשר שמר מצותי ואשר־הלך אחרי בכל־לבבו לעשות רק הישר בעיני
  9. ותרע לעשות מכל אשר־היו לפניך ותלך ותעשה־לך אלהים אחרים ומסכות להכעיסני ואתי השלכת אחרי גוך
  10. לכן הנני מביא רעה אל־בית ירבעם והכרתי לירבעם משתין בקיר עצור ועזוב בישראל ובערתי אחרי בית־ירבעם כאשר יבער הגלל עד־תמו
  11. המת לירבעם בעיר יאכלו הכלבים והמת בשדה יאכלו עוף השמים כי יהוה דבר
  12. ואת קומי לכי לביתך בבאה רגליך העירה ומת הילד
  13. וספדו־לו כל־ישראל וקברו אתו כי־זה לבדו יבא לירבעם אל־קבר יען נמצא־בו דבר טוב אל־יהוה אלהי ישראל בבית ירבעם
  14. והקים יהוה לו מלך על־ישראל אשר יכרית את־בית ירבעם זה היום ומה גם־עתה
  15. והכה יהוה את־ישראל כאשר ינוד הקנה במים ונתש את־ישראל מעל האדמה הטובה הזאת אשר נתן לאבותיהם וזרם מעבר לנהר יען אשר עשו את־אשריהם מכעיסים את־יהוה
  16. ויתן את־ישראל בגלל חטאות ירבעם אשר חטא ואשר החטיא את־ישראל
  17. ותקם אשת ירבעם ותלך ותבא תרצתה היא באה בסף־הבית והנער מת
  18. ויקברו אתו ויספדו־לו כל־ישראל כדבר יהוה אשר דבר ביד־עבדו אחיהו הנביא
  19. ויתר דברי ירבעם אשר נלחם ואשר מלך הנם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי ישראל
  20. והימים אשר מלך ירבעם עשרים ושתים שנה וישכב עם־אבתיו וימלך נדב בנו תחתיו
  21. ורחבעם בן־שלמה מלך ביהודה בן־ארבעים ואחת שנה רחבעם במלכו ושבע עשרה שנה מלך בירושלם העיר אשר־בחר יהוה לשום את־שמו שם מכל שבטי ישראל ושם אמו נעמה העמנית
  22. ויעש יהודה הרע בעיני יהוה ויקנאו אתו מכל אשר עשו אבתם בחטאתם אשר חטאו
  23. ויבנו גם־המה להם במות ומצבות ואשרים על כל־גבעה גבהה ותחת כל־עץ רענן
  24. וגם־קדש היה בארץ עשו ככל התועבת הגוים אשר הוריש יהוה מפני בני ישראל
  25. ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם עלה שושק [שישק] מלך־מצרים על־ירושלם
  26. ויקח את־אצרות בית־יהוה ואת־אוצרות בית המלך ואת־הכל לקח ויקח את־כל־מגני הזהב אשר עשה שלמה
  27. ויעש המלך רחבעם תחתם מגני נחשת והפקיד על־יד שרי הרצים השמרים פתח בית המלך
  28. ויהי מדי־בא המלך בית יהוה ישאום הרצים והשיבום אל־תא הרצים
  29. ויתר דברי רחבעם וכל־אשר עשה הלא־המה כתובים על־ספר דברי הימים למלכי יהודה
  30. ומלחמה היתה בין־רחבעם ובין ירבעם כל־הימים
  31. וישכב רחבעם עם־אבתיו ויקבר עם־אבתיו בעיר דוד ושם אמו נעמה העמנית וימלך אבים בנו תחתיו

פסוקים מנוקד

  1. בָּעֵת הַהִיא חָלָה אֲבִיָּה בֶן־יָרָבְעָם׃
  2. וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם לְאִשְׁתּוֹ קוּמִי נָא וְהִשְׁתַּנִּית וְלֹא יֵדְעוּ כִּי־אתי [אַתְּ] אֵשֶׁת יָרָבְעָם וְהָלַכְתְּ שִׁלֹה הִנֵּה־שָׁם אֲחִיָּה הַנָּבִיא הוּא־דִבֶּר עָלַי לְמֶלֶךְ עַל־הָעָם הַזֶּה׃
  3. וְלָקַחַתְּ בְּיָדֵךְ עֲשָׂרָה לֶחֶם וְנִקֻּדִים וּבַקְבֻּק דְּבַשׁ וּבָאת אֵלָיו הוּא יַגִּיד לָךְ מַה־יִּהְיֶה לַנָּעַר׃
  4. וַתַּעַשׂ כֵּן אֵשֶׁת יָרָבְעָם וַתָּקָם וַתֵּלֶךְ שִׁלֹה וַתָּבֹא בֵּית אֲחִיָּה וַאֲחִיָּהוּ לֹא־יָכֹל לִרְאוֹת כִּי קָמוּ עֵינָיו מִשֵּׂיבוֹ׃
  5. וַיהוָה אָמַר אֶל־אֲחִיָּהוּ הִנֵּה אֵשֶׁת יָרָבְעָם בָּאָה לִדְרֹשׁ דָּבָר מֵעִמְּךָ אֶל־בְּנָהּ כִּי־חֹלֶה הוּא כָּזֹה וְכָזֶה תְּדַבֵּר אֵלֶיהָ וִיהִי כְבֹאָהּ וְהִיא מִתְנַכֵּרָה׃
  6. וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲחִיָּהוּ אֶת־קוֹל רַגְלֶיהָ בָּאָה בַפֶּתַח וַיֹּאמֶר בֹּאִי אֵשֶׁת יָרָבְעָם לָמָּה זֶּה אַתְּ מִתְנַכֵּרָה וְאָנֹכִי שָׁלוּחַ אֵלַיִךְ קָשָׁה׃
  7. לְכִי אִמְרִי לְיָרָבְעָם כֹּה־אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעַן אֲשֶׁר הֲרִימֹתִיךָ מִתּוֹךְ הָעָם וָאֶתֶּנְךָ נָגִיד עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל׃
  8. וָאֶקְרַע אֶת־הַמַּמְלָכָה מִבֵּית דָּוִד וָאֶתְּנֶהָ לָךְ וְלֹא־הָיִיתָ כְּעַבְדִּי דָוִד אֲשֶׁר שָׁמַר מִצְוֺתַי וַאֲשֶׁר־הָלַךְ אַחֲרַי בְּכָל־לְבָבוֹ לַעֲשׂוֹת רַק הַיָּשָׁר בְּעֵינָי׃
  9. וַתָּרַע לַעֲשׂוֹת מִכֹּל אֲשֶׁר־הָיוּ לְפָנֶיךָ וַתֵּלֶךְ וַתַּעֲשֶׂה־לְּךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וּמַסֵּכוֹת לְהַכְעִיסֵנִי וְאֹתִי הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גַוֶּךָ׃
  10. לָכֵן הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל־בֵּית יָרָבְעָם וְהִכְרַתִּי לְיָרָבְעָם מַשְׁתִּין בְּקִיר עָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל וּבִעַרְתִּי אַחֲרֵי בֵית־יָרָבְעָם כַּאֲשֶׁר יְבַעֵר הַגָּלָל עַד־תֻּמּוֹ׃
  11. הַמֵּת לְיָרָבְעָם בָּעִיר יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים וְהַמֵּת בַּשָּׂדֶה יֹאכְלוּ עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי יְהוָה דִּבֵּר׃
  12. וְאַתְּ קוּמִי לְכִי לְבֵיתֵךְ בְּבֹאָה רַגְלַיִךְ הָעִירָה וּמֵת הַיָּלֶד׃
  13. וְסָפְדוּ־לוֹ כָל־יִשְׂרָאֵל וְקָבְרוּ אֹתוֹ כִּי־זֶה לְבַדּוֹ יָבֹא לְיָרָבְעָם אֶל־קָבֶר יַעַן נִמְצָא־בוֹ דָּבָר טוֹב אֶל־יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּבֵית יָרָבְעָם׃
  14. וְהֵקִים יְהוָה לוֹ מֶלֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יַכְרִית אֶת־בֵּית יָרָבְעָם זֶה הַיּוֹם וּמֶה גַּם־עָתָּה׃
  15. וְהִכָּה יְהוָה אֶת־יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר יָנוּד הַקָּנֶה בַּמַּיִם וְנָתַשׁ אֶת־יִשְׂרָאֵל מֵעַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נָתַן לַאֲבוֹתֵיהֶם וְזֵרָם מֵעֵבֶר לַנָּהָר יַעַן אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת־אֲשֵׁרֵיהֶם מַכְעִיסִים אֶת־יְהוָה׃
  16. וְיִתֵּן אֶת־יִשְׂרָאֵל בִּגְלַל חַטֹּאות יָרָבְעָם אֲשֶׁר חָטָא וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת־יִשְׂרָאֵל׃
  17. וַתָּקָם אֵשֶׁת יָרָבְעָם וַתֵּלֶךְ וַתָּבֹא תִרְצָתָה הִיא בָּאָה בְסַף־הַבַּיִת וְהַנַּעַר מֵת׃
  18. וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ וַיִּסְפְּדוּ־לוֹ כָּל־יִשְׂרָאֵל כִּדְבַר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד־עַבְדּוֹ אֲחִיָּהוּ הַנָּבִיא׃
  19. וְיֶתֶר דִּבְרֵי יָרָבְעָם אֲשֶׁר נִלְחַם וַאֲשֶׁר מָלָךְ הִנָּם כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל׃
  20. וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ יָרָבְעָם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה וַיִּשְׁכַּב עִם־אֲבֹתָיו וַיִּמְלֹךְ נָדָב בְּנוֹ תַּחְתָּיו׃
  21. וּרְחַבְעָם בֶּן־שְׁלֹמֹה מָלַךְ בִּיהוּדָה בֶּן־אַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה רְחַבְעָם בְּמָלְכוֹ וּשֲׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִַם הָעִיר אֲשֶׁר־בָּחַר יְהוָה לָשׂוּם אֶת־שְׁמוֹ שָׁם מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וְשֵׁם אִמּוֹ נַעֲמָה הָעַמֹּנִית׃
  22. וַיַּעַשׂ יְהוּדָה הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָם בְּחַטֹּאתָם אֲשֶׁר חָטָאוּ׃
  23. וַיִּבְנוּ גַם־הֵמָּה לָהֶם בָּמוֹת וּמַצֵּבוֹת וַאֲשֵׁרִים עַל כָּל־גִּבְעָה גְבֹהָה וְתַחַת כָּל־עֵץ רַעֲנָן׃
  24. וְגַם־קָדֵשׁ הָיָה בָאָרֶץ עָשׂוּ כְּכֹל הַתּוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְהוָה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃
  25. וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם עָלָה שושק [שִׁישַׁק] מֶלֶךְ־מִצְרַיִם עַל־יְרוּשָׁלִָם׃
  26. וַיִּקַּח אֶת־אֹצְרוֹת בֵּית־יְהוָה וְאֶת־אוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֶת־הַכֹּל לָקָח וַיִּקַּח אֶת־כָּל־מָגִנֵּי הַזָּהָב אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה׃
  27. וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם תַּחְתָּם מָגִנֵּי נְחֹשֶׁת וְהִפְקִיד עַל־יַד שָׂרֵי הָרָצִים הַשֹּׁמְרִים פֶּתַח בֵּית הַמֶּלֶךְ׃
  28. וַיְהִי מִדֵּי־בֹא הַמֶּלֶךְ בֵּית יְהוָה יִשָּׂאוּם הָרָצִים וֶהֱשִׁיבוּם אֶל־תָּא הָרָצִים׃
  29. וְיֶתֶר דִּבְרֵי רְחַבְעָם וְכָל־אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלֹא־הֵמָּה כְתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה׃
  30. וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵין־רְחַבְעָם וּבֵין יָרָבְעָם כָּל־הַיָּמִים׃
  31. וַיִּשְׁכַּב רְחַבְעָם עִם־אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם־אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד וְשֵׁם אִמּוֹ נַעֲמָה הָעַמֹּנִית וַיִּמְלֹךְ אֲבִיָּם בְּנוֹ תַּחְתָּיו׃

מקומות

  • ירושלים

    ליבם סולגק. בראיט ולחת צורק מונחף, בגורמי מגמש. תרבנך וסתעד לכנו סתשם השמה – לתכי מורגם בורק? לתיג ישבעס.

  • שילה

    עיר בנחלת אפרים.
    את מקומה קובע המקרא בדיוק: "מצפונה לבית אל מזרחה השמש למסלה העולה מבית אל שכמה ומנגב ללבונה" (שופטים כא, יט)
    מזוהה כיום עם תל הסמוך לחרבת סיילון, 22 ק"מ מדרום לשכם, 2.5 ק"מ ממזרח לדרך שכם. (רבי אשתורי הפרחי)

  • תרצה
  • ישראל