מלכים א-פרק-14

ביאורים

• בָּעֵת הַהִיא חָלָה אֲבִיָּה בֶן־יָָרָָבְְְעָם, כנראה בנו הבכור.

• וַיֹּאמֶר יָָרָָבְְְעָם לְְאִשְְְׁתּוֹ: קוּמִי נָא וְְהִשְְְׁתַּנִּית, התחפשי, וְְלֹא יֵדְְעוּ כִּי־אַתְְְּ אֵשֶׁת יָָרָָבְְְעָם. וְְהָלַכְְְתְְּ אל שִׁלֹה, הִנֵּה־שָׁם אֲחִיָּה הַנָּבִיא, שהוא נביא אמת גדול. הוּא־דִבֶּר עָלַי שאהיה לְְמֶלֶךְְְ עַל־הָעָם הַזֶּה. אליו נוכל לפנות, לא רק משום שהוא יודע את גדולתי – שהרי נבואתו התקיימה, אלא גם מתוך קשר פנימי והכרת טובה כלפיו.

• וְְלָקַחַתְְְּ בְְּיָדֵךְְְ עֲשָׂרָה כיכרות לֶחֶם וְְנִקֻּדִים, לחם יבש ומתובל וּבַקְְְבֻּק דְְּבַשׁ, וּבָאת אֵלָיו. הוּא יַגִּיד לָךְְְ מַה־יִּהְְְיֶה לַנָּעַר. אולי ירבעם חשש שאם היא תבוא כאשתו, אחיָּה הנביא לא ירצה לקבלה משום שידע שאין דעתו נוחה מהתנהלותו הפוליטית ומחידושיו הדתיים של המלך. ושמא התחפשה כדי שאנשים לא ישאלו אותה לאן היא הולכת, ויתגלה ברבים שהמלך שאינו דבק בדברי הנביא, מבקש את עזרתו.

• וַתַּעַשׂ כֵּן אֵשֶׁת יָָרָָבְְְעָם, וַתָּקָָם וַתֵּלֶךְְְ שִׁלֹה וַתָּבֹא בֵּית אֲחִיָּה. וַאֲחִיָּהוּ כבר לֹא־יָכֹל לִרְְְאוֹת באותו זמן, כִּי קָמוּ, כהו עֵינָיו מִשֵּׂיבוֹ, מחמת זקנתו.

• וַה' אָמַר עוד קודם בואה אֶל־אֲחִיָּהוּ: הִנֵּה אֵשֶׁת יָָרָָבְְְעָם בָּאָה לִדְְְרֹשׁ דָּבָר מֵעִמְְּךָ אֶל, על בְְּנָהּ, כִּי־חֹלֶה הוּא, כָּזֹה וְְכָזֶה תְְּדַבֵּר אֵלֶיהָ.וִיהִי כְְבֹאָהּ, כאשר היא תבוא וְְהִיא מִתְְְנַכֵּרָה, תציג עצמה כאילו אינה אשתו של ירבעם.

• וַיְְְהִי כִשְְְׁמֹעַ אֲחִיָּהוּ אֶת־קוֹל רַגְְְלֶיהָ כשהיא בָּאָה בַפֶּתַח, שהרי שמיעתו לא נפגמה, וַיֹּאמֶר: בֹּאִי, אֵשֶׁת יָָרָָבְְְעָם, לָמָּה זֶּה אַתְְְּ מִתְְְנַכֵּרָה?! הרי אני יודע מי את, וְְאָנֹכִי שָׁלוּחַ אֵלַיִךְְְ קָשָׁה, לומר לך דברים קשים בעניין שעליו באת לשאול אותי.

• לְְכִי אִמְְְרִי לְְיָָרָָבְְְעָם: כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל: יַעַן אֲשֶׁר הֲרִמֹתִיךָ מִתּוֹךְְְ הָעָם וָאֶתֶּנְְְךָ נָגִיד, ומיניתי אותך למלך עַל עַמִּי יִשְְְׂרָאֵל,

• וָאֶקְְְרַע אֶת־הַמַּמְְְלָכָה מִבֵּית דָּוִד וָאֶתְְּנֶהָ לָךְְְ, וְְאולם לֹא־הָיִיתָ כְְּעַבְְְדִּי דָוִד, אֲשֶׁר שָׁמַר מִצְְְוֹתַי, וַאֲשֶׁר הָלַךְְְ אַחֲרַי בְְּכָָל־לְְבָבוֹ לַעֲשׂוֹת רַק הַיָּשָׁר בְְּעֵינָי.

• וַתָּרַע לַעֲשׂוֹת מִכֹּל אֲשֶׁר־הָיוּ לְְפָנֶיךָ, וַתֵּלֶךְְְ וַתַּעֲשֶׂה־לְְּךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וּמַסֵּכוֹת לְְהַכְְְעִיסֵנִי. אחיה לא דקדק בטיבם של העגלים שבבית – אל ובדן, והציגם כמיני עבודה זרה. וְְאֹתִי הִשְְְׁלַכְְְתָּ אַחֲרֵי גַוֶּךָ, לאחוריך,

• לָכֵן הִנְְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל־בֵּית יָָרָָבְְְעָם, וְְהִכְְְרַתִּי לְְיָָרָָבְְְעָם מַשְְְׁתִּין בְְּקִיר, גֶּבר בביטוי גס ושלילי, כלומר כל גבר ממשפחת ירבעם יושמד. אפשרות אחרת: כלב, דהיינו אפילו כלב לא יישאר בממלכתו. עָצוּר, מי שמוגן על ידי השליט, וְְעָזוּב, ומי שמחוזק על ידי השליט, או להפך: מי שהשליט נטש אותו בְְּיִשְְְׂרָאֵל. וּבִעַרְְְתִּי אַחֲרֵי בֵית־יָָרָָבְְְעָם כַּאֲשֶׁר יְְבַעֵר מבערים, מחסלים את הַגָּלָל עַד־תֻּמּוֹ, כשם שמנקים גללים לחלוטין. אף זו לשון מעליבה.

• הַמֵּת לְְיָָרָָבְְְעָם בָּעִיר יֹאכְְלוּ הַכְְּלָבִים, וְְהַמֵּת בַּשָּׂדֶה יֹאכְְלוּ עוֹף הַשָּׁמָיִם, כִּי ה' דִּבֵּר.

• וְְאַתְְְּ קוּמִי לְְכִי לְְבֵיתֵךְְ, ודעי בְְּבֹאָה, בבוא רַגְְְלַיִךְְְ הָעִירָה – וּמֵת הַיָּלֶד.

• וְְסָפְְדוּ־לוֹ כָָל־יִשְְְׂרָאֵל וְְקָבְְרוּ אֹתוֹ, כִּי־זֶה לְְבַדּוֹ יָבֹא לְְיָָרָָבְְְעָם אֶל־קָבֶר. הוא היחידי ממשפחת ירבעם שייקבר במנוחה ובכבוד, יַעַן נִמְְְצָא־בוֹ דָּבָר טוֹב, מעשים טובים ביחסיו אֶל ה' אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל בְְּבֵית יָָרָָבְְְעָם.

• וְְהֵקִים ה' לוֹ – לעצמו מֶלֶךְְְ עַל־יִשְְְׂרָאֵל אֲשֶׁר יַכְְְרִית אֶת־בֵּית יָָרָָבְְְעָם החל מ זֶה הַיּוֹם, וּמֶה גַּם־עָתָּה. הצרה שתפקוד אותך עכשיו, היא ראשית נפילתו.

• וְְהִכָּה ה' אֶת־יִשְְְׂרָאֵל מכות אחר מכות, עד שהוא ינוע כַּאֲשֶׁר יָנוּד הַקָּנֶה בַּמַּיִם, שהרוח מטלטלת אותו, ואין לו כל אחיזה. וְְנָתַשׁ, יעקור אֶת־יִשְְְׂרָאֵל מֵעַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נָתַן לַאֲבוֹתֵיהֶם, וְְזֵרָם, ויפזר אותם מֵעֵבֶר לַנָּהָר – נהר פרת, יַעַן אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת־אֲשֵׁרֵיהֶם, והיו מַכְְְעִיסִים אֶת־ה'.

• וְְיִתֵּן אֶת כל יִשְְְׂרָאֵל לאויבים שיַּגלו אותם בִּגְְְלַל חַטֹּאות יָָרָָבְְְעָם אֲשֶׁר חָטָא וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת־יִשְְְׂרָאֵל.

• וַתָּקָָם אֵשֶׁת יָָרָָבְְְעָם, וַתֵּלֶךְְְ וַתָּבֹא תִרְְְצָתָה, לעיר תרצה שירבעם בחר לבירת ממלכתו או למגוריו. ובדיוק כאשר הִיא בָּאָה בְְסַף־הַבַּיִת – וְְהַנַּעַר מֵת, כפי שחזה אחיה.

• וַיִּקְְְבְְּרוּ אֹתוֹ וַיִּסְְְפְְּדוּ־לוֹ כָָּל־יִשְְְׂרָאֵל, כִּדְְְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר בְְּיַד־עַבְְְדּוֹ אֲחִיָּהוּ הַנָּבִיא.

• וְְיֶתֶר דִּבְְְרֵי יָָרָָבְְְעָם אֲשֶׁר נִלְְְחַם וַאֲשֶׁר מָלָךְְְ, המלחמות שנערכו בימיו, העיר שיסד ושאר מפעליו הִנָּם כְְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְְְרֵי הַיָּמִים לְְמַלְְְכֵי יִשְְְׂרָאֵל.

• וְְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְְְ יָָרָָבְְְעָם על ישראל היו עֶשְְְׂרִים וּשְְְׁתַּיִם שָׁנָה, וַיִּשְְְׁכַּב עִם־אֲבֹתָיו, מת בדרך הטבע. וַיִּמְְְלֹךְְְ נָדָב בְְּנוֹ תַּחְְְתָּיו. לאחר הישגיו המופלאים של שלמה, מלכות בנו רחבעם מאכזבת. רחבעם, המצטייר כדמות חלשת אופי, לא חולל שינויים בממלכתו, ולא היו לו ע ָ צמה ומעוף לא כלפי פנים ולא כלפי חוץ. במחדליו הביא רחבעם על עצמו את נפילתו.

• וּרְְְחַבְְְעָם בֶּן־שְְׁלֹמֹה מָלַךְְְ בִּיהוּדָה. בֶּן־אַרְְְבָּעִים וְְאַחַת שָׁנָה רְְחַבְְְעָם בְְּמָָלְְְכוֹ. ייתכן שרחבעם היה בנו הראשון של המלך שלמה. לפי החשבון, הוא נולד עוד לפני ששלמה נעשה מלך, כי מלכות שלמה ארכה ארבעים שנה. וּשֲׁבַע עֶשְְְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְְְ בִּירוּשָׁלִַם, הָעִיר אֲשֶׁר־בָּחַר ה' לָשׂוּם אֶת־שְְׁמוֹ שָׁם מִכֹּל שִׁבְְְטֵי יִשְְְׂרָאֵל. וְְשֵׁם אִמּוֹ – נַעֲמָה הָעַמֹּנִית.

• וַיַּעַשׂ יְְהוּדָה הָרַע בְְּעֵינֵי ה', וַיְְְקַנְְְאוּ, הרגיזו אֹתוֹ יותר מִכֹּל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָם, בְְּחַטֹּאתָם אֲשֶׁר חָטָאוּ. חטאי יהודה בזמנו של רחבעם היו גרועים יותר מחטאי אבותיהם.

• וַיִּבְְְנוּ גַם־הֵמָּה לָהֶם בָּמוֹת וּמַצֵּבוֹת וַאֲשֵׁרִים עַל כָָּל־גִּבְְְעָה גְְבֹהָה וְְתַחַת כָָּל־עֵץ רַעֲנָן. המקדש היה בקרבם, ולכן לא עשו זאת ממניעים פוליטיים, כמו בממלכת ישראל, אלא ממניעים תרבותיים.

• וְְגַם־קָדֵשׁ, זונות ממין זכר שהיו קשורים לפולחן האשרה, ומעשיהם נחשבו לתועבה כפולה, הָיָה בָאָרֶץ. עָשׂוּ כְְּכֹל הַתּוֹעֲבֹת של הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ ה' מִפְְּנֵי בְְּנֵי יִשְְְׂרָאֵל. אנשי יהודה חזרו למעשי הכנענים. כבר בזמנו של שלמה המלך התחילה התרופפות, ואולי הוא עצמו גרם לה בעקיפין. רחבעם, שנפל מאביו בכישוריו ובמעשיו, לא נאבק בהידרדרותם של אנשי יהודה, אשר שבו ואימצו את פולחני כנען. על ההידרדרות הפנימית נוספו גם צרות מן החוץ.

• וַיְְְהִי בַּשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לַמֶּלֶךְְְ רְְחַבְְְעָם, עָלָה שִׁישַׁק מֶלֶךְְְ־מִצְְְרַיִם עַל־יְְרוּשָׁלִָם. כ מי שעמד בראש מעצמה, היה בידי שישק די כוח כדי להכניע את ירושלים.

• וַיִּקַּח אֶת־אֹצְְרוֹת בֵּית־ה' וְְאֶת־אוֹצְְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְְְ שנשארו מזמנו של דוד והצטברו בימי שלמה, וְְאֶת־הַכֹּל לָקָח. וַיִּקַּח אֶת־כָָּל־מָגִנֵּי הַזָּהָב אֲשֶׁר עָשָׂה שְְׁלֹמֹה. בידי שלמה היה זהב כה רב, שאת מגני חיל המשמר שלו דאג לצפות בזהב. שישק ידע על האוצרות שבירושלים והניח שרחבעם לא יוכל לעמוד בפניו. כיוון שכך, ערך מסע שוד וביזה לירושלים.

• וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְְְ רְְחַבְְְעָם תַּחְְְתָּם מָגִנֵּי נְְחֹשֶׁת, משום שכבר לא יכול היה להרשות לעצמו לעשות מגנים מזהב, וְְהִפְְְקִיד אותם עַל־יַד שָׂרֵי הָרָצִים הַשֹּׁמְְרִים פֶּתַח בֵּית הַמֶּלֶךְְְ. גם המגנים הללו נחשבו יקרים מכדי לתתם לרצים לשאת אותם באשר ילכו. לכן הם הופקדו בידי שומרי הארמון.

• וַיְְְהִי מִדֵּי־בֹא הַמֶּלֶךְְְ אל בֵּית ה', יִשָּׂאוּם הָרָצִים, משמר הכבוד שלו. וכאשר המלך היה חוזר – וֶהֱשִׁיבוּם אֶל־תָּא הָרָצִים. הטקס שקיים המלך רחבעם מדגיש את עליבות הממלכה, שכן ברקעו עומד השוד הגדול של מגני הזהב ואבדן אוצרותיו.

• וְְיֶתֶר דִּבְְְרֵי רְְחַבְְְעָם וְְכָָל־אֲשֶׁר עָשָׂה בהיותו מלך, הֲלֹא־הֵמָּה כְְתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְְְרֵי הַיָּמִים לְְמַלְְְכֵי יְְהוּדָה.

• וּמִלְְְחָמָה הָיְְתָה בֵין־רְְחַבְְְעָם וּבֵין יָָרָָבְְְעָם כָָּל־הַיָּמִים. לא נערכה ביניהם מלחמה ממשית, שכן הנביא עצר את רחבעם מלשלוח צבא אל ממלכת ישראל, כאשר ירבעם ושבטי ישראל עדיין לא היו מאורגנים, אך בגבול המשותף אירעו פשיטות הדדיות וסכסוכים אלימים.

• וַיִּשְְְׁכַּב רְְחַבְְְעָם עִם־אֲבֹתָיו, וַיִּקָּבֵר עִם־אֲבֹתָיו בקברי המלכים דוד ושלמה בְְּעִיר דָּוִד. וְְשֵׁם אִמּוֹ נַעֲמָה הָעַמֹּנִית. וַיִּמְְְלֹךְְְ אֲבִיָּם, המכונה גם אביה בְְּנוֹ תַּחְְְתָּיו.