מלכים א-פרק-15

ביאורים

• וּבִשְְְׁנַת שְְׁמֹנֶה עֶשְְְׂרֵה לַמֶּלֶךְְְ יָָרָָבְְְעָם בֶּן־נְְבָט מָלַךְְְ אֲבִיָּם, בנו של רחבעם תחתיו עַל־יְְהוּדָה.

• שָׁלֹשׁ שָׁנִים מָלַךְְְ בִּירוּשָׁלִָם, וְְשֵׁם אִמּוֹ – מַעֲכָה בַּת־אֲבִישָׁלוֹם. ייתכן שהייתה בתו או נכדתו של אבשלום בן דוד.

• וַיֵּלֶךְְְ בְְּכָָל־חַטֹּאות אָבִיו אֲשֶׁר־עָשָׂה לְְפָנָיו. רחבעם לא יזם מעשים רעים, אך גם לא נאבק בפולחן הבמות – בין שנעשה לאלוקי ישראל אך שלא כדין, ובין שנעשה לעבודה זרה. וְְלֹא־הָיָה לְְבָבוֹ של אבים שָׁלֵם עִם־ה' אֱלֹהָיו כִּלְְְבַב דָּוִד אָבִיו,

• כִּי לְְמַעַן דָּוִד נָתַן ה' אֱלֹהָיו לוֹ נִיר, המשכיות, שלטון, או: קרקע חרושה בִּירוּשָׁלִָם, לְְהָקִים אֶת־בְְּנוֹ אַחֲרָיו וּלְְְהַעֲמִיד אֶת יְְרוּשָׁלִָם, לקיימה כעיר המלוכה וכעיר הקודש.

• אֲשֶׁר עָשָׂה דָוִד אֶת־הַיָּשָׁר בְְּעֵינֵי ה' וְְלֹא־סָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּהוּ כֹּל יְְמֵי חַיָּיו, רַק בִּדְְְבַר אוּרִיָּה הַחִתִּי אפשר היה למצוא בו חטא חמור, אבל בשאר דרכיו ופעולותיו נהג כרצון ה'. הערה זו מדגישה כי כוחם של מלכי יהודה נבע מהיצמדותם לרצון ה', וכי עזיבת הדרך הראויה הייתה כרוכה בעונש.

• וּמִלְְְחָמָה הָיְְתָה בֵין־רְְחַבְְְעָם וּבֵין יָָרָָבְְְעָם כָָּל־יְְמֵי חַיָּיו של רחבעם.

• וְְיֶתֶר דִּבְְְרֵי אֲבִיָּם וְְכָָל־אֲשֶׁר עָשָׂה בהיותו מלך בירושלים הֲלוֹא־הֵם כְְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְְְרֵי הַיָּמִים לְְמַלְְְכֵי יְְהוּדָה. וּמִלְְְחָמָה הָיְְתָה, פשיטות ותקיפות חוזרות ונשנות באזור הגבול היו גם בֵּין אֲבִיָּם וּבֵין יָָרָָבְְְעָם.

• וַיִּשְְְׁכַּב אֲבִיָּם עִם־אֲבֹתָיו. וַיִּקְְְבְְּרוּ אֹתוֹ בְְּעִיר דָּוִד עם אבותיו המלכים. וַיִּמְְְלֹךְְְ אָסָא בְְנוֹ תַּחְְְתָּיו.

• וּבִשְְְׁנַת עֶשְְְׂרִים לְְיָָרָָבְְְעָם מֶלֶךְְְ יִשְְְׂרָאֵל מָלַךְְְ אָסָא עַל־יְְהוּדָה. לעיל נאמר שמלכות אבים התחילה בשנת שמונה – עשרה לירבעם וארכה שלוש שנים, אבל לא היו אלה שנים מלאות.

• וְְאַרְְְבָּעִים וְְאַחַת שָׁנָה מָלַךְְְ בִּירוּשָׁלִָם, וְְשֵׁם אִמּוֹ, סבתו, אם אביו, מַעֲכָה בַּת־אֲבִישָׁלוֹם. אסא היה צעיר כשעלה על כס המלכות, כיוון שאביו מלך זמן קצר בלבד. לכן אפשר שבזמנו המלכה השלטת הייתה סבתו.

• וַיַּעַשׂ אָסָא הַיָּשָׁר בְְּעֵינֵי ה' כְְּדָוִד אָבִיו.

• וַיַּעֲבֵר הַקְְּדֵשִׁים, גברים שנועדו למשכב זכר ושימשו בפולחן עבודה זרה מִן־הָאָרֶץ, וַיָּסַר אֶת־כָָּל־הַגִּלֻּלִים, כינוי גנאי לעבודה זרה אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָיו או שהסכימו לעשייתם.

• וְְגַם אֶת־מַעֲכָה אִמּוֹ הוא ביקר על מעשיה, ולא רק גער בה אלא וַיְְְסִרֶהָ מִמעמדה הרשמי – גְְּבִירָה על אֲשֶׁר־עָשְְׂתָה מִפְְְלֶצֶת, פסל מעורר פלצות, מזעזע לַאֲשֵׁרָה. וַיִּכְְְרֹת אָסָא אֶת־מִפְְְלַצְְְתָּהּ, שכפי הנראה הייתה עשויה מעץ, וַיִּשְְְׂרֹף אותה בְְּנַחַל קִדְְְרוֹן.

• וְְאולם הַבָּמוֹת לֹא־סָרוּ. רַק, אבל לְְבַב־אָסָא הָיָה שָׁלֵם עִם־ה' כָָּל־יָמָיו.

• וַיָּבֵא אֶת־קָָדְְְשֵׁי, הקדשי אָבִיו וְְאת קָָדְְְשֵׁי בֵּית ה' שהכילו כֶּסֶף וְְזָהָב וְְכֵלִים. לא היה זה רק הרכוש ששימש לצורכי בית ה', אלא אוצר הממלכה שלא השתמשו בו, ועל כן אוחסן בבית ה'. כאן נקטע סיפור הבאת הכספים במשפטי רקע אחדים:

• וּמִלְְְחָמָה הָיְְתָה בֵּין אָסָא וּבֵין בַּעְְְשָׁא מֶלֶךְְְ־יִשְְְׂרָאֵל, שהקים בינתיים שושלת חדשה בישראל, כָָּל־יְְמֵיהֶם. לא הייתה זו מלחמה אישית אלא המשך החיכוך המתוח בין הממלכות.

• וַיַּעַל בַּעְְְשָׁא מֶלֶךְְְ־יִשְְְׂרָאֵל עַל־יְְהוּדָה. בעשא התקדם לעבר יהודה, אך עדיין לא פתח במתקפה. וַיִּבֶן אֶת־הָרָמָה, העיר שבה ישב בזמנו שמואל הנביא, בגבולה הדרומי של ממלכת ישראל, והקים בה מצודה מבוצרת היטב, לְְבִלְְְתִּי תֵּת יֹצֵא וָבָא לְְאָסָא מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה, לחסום את הדרכים הראשיות המובילות מיהודה לישראל, כדי למנוע מאסא פעולה צבאית משמעותית בעתיד. מלכי ישראל לא ביקשו להפיל את ממלכת יהודה, ונראה שאף בעשא לא התכוון להתקדם ולתקוף את יהודה, אך אסא מצא עצמו בעמדה נחותה, לפחות טקטית, והחליט לפעול. הואיל וצבאו לא היה חזק דיו, נקט אסא פתרון ששימש גם כמה מלכים אחריו:

• וַיִּקַּח אָסָא אֶת־כָָּל־הַכֶּסֶף וְְהַזָּהָב הַנּוֹתָרִים בְְּאוֹצְְרוֹת בֵּית־ה' וְְאֶת־אוֹצְְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְְְ, וַיִּתְְּנֵם בְְּיַד עֲבָדָיו, וַיִּשְְְׁלָחֵם הַמֶּלֶךְְְ אָסָא אֶל־בֶּן־הֲדַד בֶּן־טַבְְְרִמֹּן בֶּן־חֶזְְְיוֹן מֶלֶךְְְ אֲרָם הַיֹּשֵׁב בְְּדַמֶּשֶׂק לֵאמֹר:

• בְְּרִית בֵּינִי וּבֵינֶךָ, בֵּין אָבִי וּבֵין אָבִיךָ. במשך שנים היחסים ביננו טובים. גם אם לא כרתנו ברית באופן יזום, לא היו בינינו סכסוכים, באשר אין לנו אפילו גבול משותף. הִנֵּה שָׁלַחְְְתִּי לְְךָ שֹׁחַד כֶּסֶף וְְזָהָב. לֵךְְְ הָפֵרָה אֶת־בְְּרִיתְְךָ אֶת, עם בַּעְְְשָׁא מֶלֶךְְְ־יִשְְְׂרָאֵל למען ברית אתי, שבצדה טובת הנאה. העדף את האינטרסים שלי על פני אלה של מלך ישראל. וְְיַעֲלֶה, כדי שיסור מֵעָלָי. אני אינני יכול לעשות דבר, אבל אתה מסוגל לתקוף אותו מצפון. התגרותך בו תאלץ אותו להפסיק להציק לי.

• וַיִּשְְְׁמַע בֶּן־הֲדַד אֶל־הַמֶּלֶךְְְ אָסָא. הוא קיבל את הצעתו. נראה שלא היה להוט לשמור אמונים לממלכת ישראל, וכאשר קיבל עידוד כספי והבטחה לשיתוף פעולה מדרום – וַיִּשְְְׁלַח אֶת־שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר־לוֹ ועמם יחידות צבאיות עַל־עָרֵי יִשְְְׂרָאֵל. וַיַּךְְְ אֶת־עִיּוֹן וְְאֶת־דָּן וְְאֵת אָבֵל בֵּית־מַעֲכָה וְְאֵת כָָּל־כִּנְְרוֹת, העיר כינרת ותחומה, או: שם כולל לערים באזור שפת ים כנרת ש עַל כָָּל־אֶרֶץ נַפְְְתָּלִי. הוא פשט על ערים בגבולות הצפוניים של ישראל, תקף אותן, פלש לממלכה ולקח עמו שבויים ושלל.

• וַיְְְהִי כִּשְְְׁמֹעַ בַּעְְְשָׁא שהוא נתון למתקפה מצפון, וַיֶּחְְְדַּל מִבְְּנוֹת אֶת־הָרָמָה. הוא הפסיק, כצפוי, את פעולותיו כנגד ממלכת יהודה, והתמקד במאמץ לייצב את גבולותיו במקום לתקוף. וַיֵּשֶׁב בְְּתִרְְְצָה, עירו של ירבעם, שאותה בנה כבירה חדשה לישראל.

• וְְהַמֶּלֶךְְְ אָסָא הִשְְְׁמִיעַ, גייס אֶת־כָָּל תושבי ארץ יְְהוּדָה, אֵין נָקִי. איש לא היה פטור. הצו הקיף גם את מי שבדרך כלל אינם אנשי צבא. וַיִּשְְְׂאוּ אֶת־אַבְְְנֵי המבצר שב רָמָה וְְאֶת־עֵצֶיהָ אֲשֶׁר בָּנָה בַּעְְְשָׁא. אסא רצה להשמיד את האיום הפוטנציאלי, ולכן הורה לכל אנשיו שיפרקו את המבנה ויעבירו מן המקום את חומרי הבניין שלו. וַיִּבֶן בָּם – באותם עצים ואבנים הַמֶּלֶךְְְ אָסָא אֶת־גֶּבַע בִּנְְְיָמִן וְְאֶת־הַמִּצְְְפָּה, ערי הגבול שלו.

• וְְיֶתֶר כָָּל־דִּבְְְרֵי אָסָא וְְכָָל־גְְּבוּרָתוֹ וְְכָָל־אֲשֶׁר עָשָׂה, וְְהֶעָרִים אֲשֶׁר בָּנָה, הֲלֹא־הֵמָּה כְְתוּבִים בפירוט עַל־סֵפֶר דִּבְְְרֵי הַיָּמִים לְְמַלְְְכֵי יְְהוּדָה. כאן נוספת הערה: רַק לְְעֵת זִקְְְנָתוֹ חָלָה אֶת־רַגְְְלָיו, סבל ממחלה ברגליו.

• וַיִּשְְְׁכַּב אָסָא עִם־אֲבֹתָיו, וַיִּקָּבֵר עִם־אֲבֹתָיו בְְּעִיר דָּוִד אָבִיו. וַיִּמְְְלֹךְְְ יְְהוֹשָׁפָט בְְּנוֹ תַּחְְְתָּיו. נדב בן ירבעם המשיך בדרכי אביו ונרצח על ידי בעשא. כך מימש בעשא את נבואת העונש לבית ירבעם. מכיוון שאף בעשא המשיך להחזיק בפולחן העגלים שבבית – אל ודן, לא הייתה הצדקה להמשך שושלתו. על כן אף הוא שמע מפי נביא שמלכותו לא תיכון. את נבואת עונשו, שהשמיע באוזניו הנביא יהוא בן חנני, מימש שר הצבא זמרי כאשר הרג את בנו של בעשא, אלה.

• וְְנָדָב בֶּן־יָָרָָבְְְעָם מָלַךְְְ עַל־יִשְְְׂרָאֵל בִּשְְְׁנַת שְְׁתַּיִם לְְאָסָא מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה, שהרי אסא עלה לשלטון בשנתו העשרים של ירבעם, וירבעם מלך עשרים ושתיים שנים. וַיִּמְְְלֹךְְְ עַל־יִשְְְׂרָאֵל שְְׁנָתָיִם.

• וַיַּעַשׂ הָרַע בְְּעֵינֵי ה', וַיֵּלֶךְְְ בְְּדֶרֶךְְְ אָבִיו וּבְְְחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת־יִשְְְׂרָאֵל. עגלי הזהב ומנהגי הפולחן הזרים עמדו בעינם בתקופת נדב.

• וַיִּקְְְשֹׁר עָלָיו, ארגן מרד כנגדו בַּעְְְשָׁא בֶן־אֲחִיָּה לְְבֵית יִשָּׂשכָר. וַיַּכֵּהוּ בַעְְְשָׁא בּעיר גִבְְּתוֹן אֲשֶׁר לַפְְּלִשְְְׁתִּים. וְְנָדָב וְְכָָל־יִשְְְׂרָאֵל צָרִים עַל־גִּבְְּתוֹן. מאחר שהפלשתים איימו על הגבול המערבי נדב ביקש לבצר את הגבול והטיל מצור על גבתון. בזמן המצור נכחו במקום רק חיילים. כנראה בעשא הצליח לשכנע את חלקם להצטרף אליו, וכך עלה בידו להוציא את תכניתו אל הפועל.

• וַיְְְמִתֵהוּ בַעְְְשָׁא בִּשְְְׁנַת שָׁלֹשׁ לְְאָסָא מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה. נדב לא מלך שנתיים מלאות, וַיִּמְְְלֹךְְְ תַּחְְְתָּיו.

• וַיְְְהִי כְְמָָלְְְכוֹ הִכָּה בעשא אֶת־כָָּל־בֵּית יָָרָָבְְְעָם, לֹא־הִשְְְׁאִיר כָָּל־נְְשָׁמָה לְְיָָרָָבְְְעָם עַד־הִשְְְׁמִדוֹ, כִּדְְְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר בְְּיַד־עַבְְְדּוֹ אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי. בעשא לא עשה זאת כדי לקיים את דבר ה', אלא משום שרצה למנוע את האפשרות שמשפחת ירבעם ונדב תתבע את השלטון בעתיד.

• עַל־חַטֹּאות יָָרָָבְְְעָם אֲשֶׁר חָטָא וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת־יִשְְְׂרָאֵל, בְְּכַעְְְסוֹ אֲשֶׁר הִכְְְעִיס אֶת־ה' אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל.

• וְְיֶתֶר דִּבְְְרֵי נָדָב וְְכָָל־אֲשֶׁר עָשָׂה, הֲלֹא־הֵם כְְּתוּבִים ביתר פירוט עַל־סֵפֶר דִּבְְְרֵי הַיָּמִים לְְמַלְְְכֵי יִשְְְׂרָאֵל.

• וּמִלְְְחָמָה הָיְְתָה בֵּין אָסָא וּבֵין בַּעְְְשָׁא מֶלֶךְְְ־יִשְְְׂרָאֵל כָָּל־יְְמֵיהֶם.

• בִּשְְְׁנַת שָׁלֹשׁ לְְאָסָא מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה מָלַךְְְ בַּעְְְשָׁא בֶן־אֲחִיָּה עַל־כָָּל־יִשְְְׂרָאֵל בְְּתִרְְְצָה עֶשְְְׂרִים וְְאַרְְְבַּע שָׁנָה.

• וַיַּעַשׂ הָרַע בְְּעֵינֵי ה', וַיֵּלֶךְְְ בְְּדֶרֶךְְְ יָָרָָבְְְעָם וּבְְְחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת־יִשְְְׂרָאֵל.