מלכים א-פרק-16

ביאורים

• וַיְְְהִי דְְבַר־ה' אֶל־יֵהוּא בֶן־חֲנָנִי, אחד הנביאים שלא ידוע עליהם דבר מלבד שמם, עַל־בַּעְְְשָׁא לֵאמֹר׃

• יַעַן אֲשֶׁר הֲרִימֹתִיךָ מִן־הֶעָפָר, שהרי קודם היית אדם פשוט וָאֶתֶּנְְְךָ נָגִיד, שליט עַל עַמִּי יִשְְְׂרָאֵל. ואף על פי כן – וַתֵּלֶךְְְ בְְּדֶרֶךְְְ יָָרָָבְְְעָם, וַתַּחֲטִא אֶת־עַמִּי יִשְְְׂרָאֵל לְְהַכְְְעִיסֵנִי בְְּחַטֹּאתָם,

• הִנְְנִי מַבְְְעִיר, מבער, משמיד אַחֲרֵי בַעְְְשָׁא וְְאַחֲרֵי בֵיתוֹ, וְְנָתַתִּי אֶת־בֵּיתְְךָ כְְּבֵית יָָרָָבְְְעָם בֶּן־נְְבָט. משפחתך תִּכלה ותושמד, כשם שעשית אתה לו.

• הַמֵּת לְְבַעְְְשָׁא בָּעִיר – יֹאכְְלוּ הַכְְּלָבִים, וְְהַמֵּת לוֹ בַּשָּׂדֶה, ששם אין כלבים – יֹאכְְלוּ עוֹף הַשָּׁמָיִם, העופות הטורפים.

• וְְיֶתֶר דִּבְְְרֵי בַעְְְשָׁא וַאֲשֶׁר עָשָׂה וּגְְְבוּרָתוֹ, שכן היה איש מלחמה, הֲלֹא־הֵם כְְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְְְרֵי הַיָּמִים לְְמַלְְְכֵי יִשְְְׂרָאֵל.

• וַיִּשְְְׁכַּב בַּעְְְשָׁא עִם־אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר בְְּתִרְְְצָה. וַיִּמְְְלֹךְְְ אֵלָה בְְנוֹ תַּחְְְתָּיו.

• וְְגַם, ועדיין בְְּיַד יֵהוּא בֶן־חֲנָנִי הַנָּבִיא דְְּבַר־ה' הָיָה אֶל־בַּעְְְשָׁא וְְאֶל־בֵּיתוֹ, וְְעַל כָָּל־הָרָעָה אֲשֶׁר־עָשָׂה בְְּעֵינֵי ה' לְְהַכְְְעִיסוֹ בְְּמַעֲשֵׂה יָדָיו, לִהְְְיוֹת ביתו כְְּבֵית יָָרָָבְְְעָם, וְְעַל אֲשֶׁר־הִכָּה אֹתוֹ, את בנו של ירבעם. בעשא בגד במלכו ורצח אותו. אילו הביא עמו תמורה בהנהגת העם ובמצבו הרוחני, היה הדבר מצדיק פעולה זו. כיוון שהמשיך בדרכי ירבעם, שאת בנו רצח, ולא חולל שום שינוי, נחשב לו מעשה המרידה שלו לחטא. נבואת הפורענות הזאת ריחפה על בית בעשא כאשר עלה אלה לשלטון.

• בִּשְְְׁנַת עֶשְְְׂרִים וָשֵׁשׁ שָׁנָה לְְאָסָא מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה מָלַךְְְ אֵלָה בֶן־בַּעְְְשָׁא עַל־יִשְְְׂרָאֵל בְְּתִרְְְצָה שְְׁנָתָיִם.

• וַיִּקְְְשֹׁר עָלָיו עַבְְְדּוֹ זִמְְְרִי. בחיי בעשא, שהיה איש צבא מוצלח, לא התעורר מרד, אבל כשעלה בנו למלוכה התארגן נגדו מרי בראשות זמרי, ה שַׂר המופקד על מַחֲצִית יחידות הָרָכֶב, הכוח המקביל לגדודי הטנקים של ימינו, שהייתה לו פונקציה צבאית דומה. זמרי היה אפוא מפקד בדרגה גבוהה. וְְהוּא – אלה, היה אז בְְתִרְְְצָה, שֹׁתֶה שִׁכּוֹר ב בֵיתו של אַרְְְצָא, אֲשֶׁר עַל־הַבַּיִת, פקיד שהיה ממונה על בית המלך ש בְְּתִרְְְצָה.

• וַיָּבֹא זִמְְְרִי וַיַּכֵּהוּ וַיְְְמִיתֵהוּ בִּשְְְׁנַת עֶשְְְׂרִים וָשֶׁבַע לְְאָסָא מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה, וַיִּמְְְלֹךְְְ תַּחְְְתָּיו.

• וַיְְְהִי בְְמָָלְְְכוֹ, כְְּשִׁבְְְתּוֹ עַל־כִּסְְְאוֹ, הִכָּה אֶת־כָָּל־בֵּית בַּעְְְשָׁא. מלכי ישראל הקפידו לחסל את בית המלוכה הקודם. לֹא־הִשְְְׁאִיר לוֹ מַשְְְׁתִּין בְְּקִיר, בן משפחה זכר, וְְלא השאיר את גֹאֲלָיו, קרובי משפחתו, וְְאף לא את רֵעֵהוּ, אוהביו.

• וַיַּשְְְׁמֵד זִמְְְרִי אֵת כָָּל־בֵּית בַּעְְְשָׁא, כִּדְְְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶל־בַּעְְְשָׁא בְְּיַד יֵהוּא הַנָּבִיא. אף הוא, כבעשא, לא עשה זאת מתוך הרצון לציית לנבואה אלא מסיבות פוליטיות, אבל במעשיו התממשו דברי הנביא בדיוק.

• אֶל, על כָָּל־חַטֹּאות בַּעְְְשָׁא וְְחַטֹּאות אֵלָה בְְנוֹ אֲשֶׁר חָטְְאוּ וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיאוּ אֶת־יִשְְְׂרָאֵל, לְְהַכְְְעִיס אֶת־ה' אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל בְְּהַבְְְלֵיהֶם, בהליכה אחרי דברים שאין בהם ממש, באמונות תפלות ולא בעבודה בעלת משקל וערך.

• וְְיֶתֶר דִּבְְְרֵי אֵלָה וְְכָָל־אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלוֹא־הֵם כְְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְְְרֵי הַיָּמִים לְְמַלְְְכֵי יִשְְְׂרָאֵל.

• בִּשְְְׁנַת עֶשְְְׂרִים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְְאָסָא מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה מָלַךְְְ זִמְְְרִי שִׁבְְְעַת יָמִים בלבד בְְּתִרְְְצָה, העיר שבה מרד. מכאן שגם אלָה לא מלך שנתיים שלמות, שהרי הוא עלה לשלטון בשנתו העשרים ושש של אסא. וְְרוב הָעָם היו חֹנִים באותו זמן עַל־גִּבְְּתוֹן אֲשֶׁר לַפְְּלִשְְְׁתִּים. הניסיון לכבוש את גבתון, שאולי נחשבה מפגע לאומי, נמשך עוד מימי נדב בן ירבעם.

• וַיִּשְְְׁמַע הָעָם, אנשי הצבא הַחֹנִים שם לֵאמֹר: קָשַׁר זִמְְְרִי, וְְגַם הִכָּה אֶת־הַמֶּלֶךְְְ. וַיַּמְְְלִכוּ כָָל־יִשְְְׂרָאֵל אֶת־עָָמְְְרִי, שַׂר־צָבָא, שכנראה פיקד על המחנה שליד גבתון , עַל־יִשְְְׂרָאֵל בַּיּוֹם הַהוּא בַּמַּחֲנֶה. במינוי מפקדם למלך חשבו כי הם מבטאים את רצון הצבא. לזמרי המורד, לעומת זאת, לא הייתה תשתית תומכת.

• וַיַּעֲלֶה עָָמְְְרִי וְְכָָל־יִשְְְׂרָאֵל, אנשי הצבא שצרו על הפלשתים עִמּוֹ מִגִּבְְּתוֹן, וַיָּצֻרוּ עַל־תִּרְְְצָה, שבה ישב המלך החדש.

• וַיְְְהִי כִּרְְְאוֹת זִמְְְרִי כִּי־נִלְְְכְְּדָה הָעִיר, הוא הבין שאין לו סיכוי לעמוד בפני צבא עמרי, וַיָּבֹא אֶל־אַרְְְמוֹן בֵּית־הַמֶּלֶךְְְ, וַיִּשְְְׂרֹף עָלָיו אֶת־בֵּית־ה מֶלֶךְְְ בָּאֵשׁ וַיָּמֹת. הוא התאבד כדי לסיים את חייו באופן דרמטי ומרשים.

• עַל חַטֹּאתָיו אֲשֶׁר חָטָא לַעֲשׂוֹת הָרַע בְְּעֵינֵי ה', לָלֶכֶת בְְּדֶרֶךְְְ יָָרָָבְְְעָם וּבְְְחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה לְְהַחֲטִיא אֶת־יִשְְְׂרָאֵל. מלבד עצם המרד, בימיו הקצרים לא ביטא זמרי כל כוונה לסטות מדרכו של ירבעם.

• וְְיֶתֶר דִּבְְְרֵי זִמְְְרִי וְְקִשְְְׁרוֹ אֲשֶׁר קָשָׁר, הֲלֹא־הֵם כְְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְְְרֵי הַיָּמִים לְְמַלְְְכֵי יִשְְְׂרָאֵל. בהמשך הספר ישמש זמרי משל ודוגמא למורד שכל הצלחתו הייתה בהריגת המלך הקודם.

• אָז יֵחָלֵק הָעָם יִשְְְׂרָאֵל לַחֵצִי: חֲצִי הָעָם הָיָה אַחֲרֵי תִבְְְנִי בֶן־גִּינַת לְְהַמְְְלִיכוֹ, וְְהַחֲצִי השני אַחֲרֵי עָָמְְְרִי.

• וַיֶּחֱזַק הָעָם אֲשֶׁר אַחֲרֵי עָָמְְְרִי, הם התגברו וניצחו אֶת־הָעָם אֲשֶׁר אַחֲרֵי תִּבְְְנִי בֶן־גִּינַת. וַיָּמָָת תִּבְְְנִי, כנראה בתוך המלחמה. וַיִּמְְְלֹךְְְ עָָמְְְרִי על ישראל.

• בִּשְְְׁנַת שְְׁלֹשִׁים וְְאַחַת שָׁנָה לְְאָסָא מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה מָלַךְְְ עָָמְְְרִי עַל־יִשְְְׂרָאֵל שְְׁתֵּים עֶשְְְׂרֵה שָׁנָה. המלחמה בין תומכיו של עמרי לתומכי תבני ארכה כארבע שנים. מן ההמשך עולה ששנות מלכותו של עמרי התחילו להימנות עוד קודם שניצח את תבני, ומתוכָן בְְּתִרְְְצָה, עיר הבירה , מָלַךְְְ שֵׁשׁ־שָׁנִים.

• וַיִּקֶן אֶת־הָהָר שֹׁמְְרוֹן מֵאֶת שֶׁמֶר בְְּכִכְְּרַיִם כָּסֶף. וַיִּבֶן עמרי אֶת־הָהָר, וַיִּקְְְרָא אֶת־שֵׁם הָעִיר אֲשֶׁר בָּנָה – עַל שֶׁם־שֶׁמֶר, אֲדֹנֵי הָהָר קודם לכן – שֹׁמְְרוֹן. מפעלו של עמרי נחל הצלחה גדולה, והעיר שומרון עמדה על תלהּ שנים רבות. עמרי היה איש עז וחזק הן בתור שר צבא והן בתור מלך. אולי התיימר לבנות מלכות שתתחרה בגודלה במלכות שלמה, ולכן בנה גם קשרי חוץ.

• וַיַּעֲשֶׂה עָָמְְְרִי הָרַע בְְּעֵינֵי ה', וַיָּרַע יותר מִכֹּל אֲשֶׁר היו לְְפָנָיו.

• וַיֵּלֶךְְְ בְְּכָָל־דֶּרֶךְְְ יָָרָָבְְְעָם בֶּן־נְְבָט וּבְְְחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת־יִשְְְׂרָאֵל, לְְהַכְְְעִיס אֶת־ה' אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל בְְּהַבְְְלֵיהֶם.

• וְְיֶתֶר דִּבְְְרֵי עָָמְְְרִי אֲשֶׁר עָשָׂה וּגְְְבוּרָתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה, הֲלֹא־הֵם כְְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְְְרֵי הַיָּמִים לְְמַלְְְכֵי יִשְְְׂרָאֵל.

• וַיִּשְְְׁכַּב עָָמְְְרִי עִם־אֲבֹתָיו, וַיִּקָּבֵר בְְּשֹׁמְְרוֹן. וַיִּמְְְלֹךְְְ אַחְְְאָב בְְּנוֹ תַּחְְְתָּיו.

• וְְאַחְְְאָב בֶּן־עָָמְְְרִי מָלַךְְְ עַל־יִשְְְׂרָאֵל בִּשְְְׁנַת שְְׁלֹשִׁים וּשְְְׁמֹנֶה שָׁנָה לְְאָסָא מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה. וַיִּמְְְלֹךְְְ אַחְְְאָב בֶּן־עָָמְְְרִי עַל־יִשְְְׂרָאֵל בְְּשֹׁמְְרוֹן, שנעשתה עיר הבירה הרשמית, עֶשְְְׂרִים וּשְְְׁתַּיִם שָׁנָה.

• וַיַּעַשׂ אַחְְְאָב בֶּן־עָָמְְְרִי הָרַע בְְּעֵינֵי ה' יותר מִכֹּל אֲשֶׁר עשו המלכים לְְפָנָיו.

• וַיְְְהִי הֲנָקֵל לֶכְְְתּוֹ בְְּחַטֹּאות יָָרָָבְְְעָם בֶּן־נְְבָט. קלים היו בעיניו חטאי ירבעם, והוא הוסיף עליהם – וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת־אִיזֶבֶל בַּת־אֶתְְְבַּעַל מֶלֶךְְְ צִידֹנִים. נישואין עם בת מלך חשוב השוכן סמוך לגבול ישראל מעידים על כך שאחאב לא הסתפק באחיזה בממלכתו, אלא ניסה לבסס גם את יחסי החוץ שלה. אולם יחסי החוץ הללו השפיעו על המתרחש בתוך המדינה: וַיֵּלֶךְְְ אחאב וַיַּעֲבֹד אֶת־הַבַּעַל וַיִּשְְְׁתַּחוּ לוֹ. אשתו דבקה בבעל, ועם נישואיו אלה הביא אחאב לארץ את פולחן העבודה הזרה הזה. ירבעם בן נבט הציג בשעתו את כל מעשיו כחלק מדת ישראל. גם ההולכים בעקבותיו ראו עצמם פלג לגיטימי בעם העובד לאלוקי ישראל. אמנם הם חגגו במקום ובזמן אחר, אך בעיקרו של דבר הרגישו שייכים לעם ולערכיו. אחאב, לעומתם, אימץ לא רק מנהגים חדשים אלא פולחן המכוון לאל זר.

• וַיָּקֶם מִזְְְבֵּחַ לַבָּעַל בתוך בֵּית הַבַּעַל אֲשֶׁר בָּנָה בְְּשֹׁמְְרוֹן. הוא לא ראה בעבודת הבעל פולחן עראי וצדדי, אלא בנה בעבורו ‘מקדש' קטן בתוך עיר הבירה.

• וַיַּעַשׂ אַחְְְאָב אֶת־הָאֲשֵׁרָה, וַיּוֹסֶף אַחְְְאָב לַעֲשׂוֹת את הרע ו לְְהַכְְְעִיס אֶת־ה' אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל מִכֹּל מַלְְְכֵי יִשְְְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ לְְפָנָיו.

• בְְּיָמָיו בָּנָה חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי, שמבית – אל אֶת־יְְרִיחֹה, העיר יריחו בקצה גבולה של ממלכת ישראל. ומזמנו של יהושע היא נשארה חרבה. יהושע גזר שהעיר לא תיבנה עוד לעולם, וקילל את מי שיבנה אותה במות כל בניו. חרף הקללה עשה זאת חיאל עתה, והקללה התקיימה בו: בַּאֲבִירָם בְְּכֹרוֹ יִסְְּדָהּ. כשהוא ייסד את העיר מת אבירם בנו הבכור, וּבִשְְְׂגוּב צְְעִירוֹ הִצִּיב דְְּלָתֶיהָ. כשגמרו לבנות את חומת העיר מת צעיר בניו כִּדְְְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר בְְּיַד יְְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן.