מלכים א-פרק-9

ביאורים

• וַיְְְהִי כְְּכַלּוֹת, כשסיים שְְׁלֹמֹה לִבְְְנוֹת אֶת־בֵּית־ה' וְְאֶת־בֵּית הַמֶּלֶךְְְ, שבגודלו היה דומה לבית ה', וְְאֵת כָָּל־חֵשֶׁק שְְׁלֹמֹה אֲשֶׁר חָפֵץ לַעֲשׂוֹת, תכניות הבנייה הרבות שהגשים כדי לפאר את ממלכתו,

• וַיֵּרָא ה' אֶל־שְְׁלֹמֹה שֵׁנִית, כַּאֲשֶׁר, כפי ש נִרְְְאָה אֵלָיו בְְּגִבְְְעוֹן. שלמה הוא מעין נביא.

• וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו: שָׁמַעְְְתִּי אֶת־תְְּפִלָּתְְךָ וְְאֶת־תְְּחִנָּתְְךָ אֲשֶׁר הִתְְְחַנַּנְְְתָּה, התחננת לְְפָנַי, ואכן הִקְְְדַּשְְְׁתִּי אֶת־הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִתָה, בנית לָשׂוּם, לשים את שְְׁמִי שָׁם עַד־עוֹלָם, וְְהָיוּ עֵינַי וְְלִבִּי שָׁם כָָּל־הַיָּמִים. המקום הזה חשוב מאוד גם בעיני.

• וְְאַתָּה אִם־תֵּלֵךְְְ לְְפָנַי כַּאֲשֶׁר הָלַךְְְ דָּוִד אָבִיךָ בְְּתָָם־לֵבָב, בלב שלם וּבְְְיֹשֶׁר, לַעֲשׂוֹת כְְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ ואת חֻקַּי וּמִשְְְׁפָּטַי תִּשְְְׁמֹר –

• וַהֲקִמֹתִי אֶת־כִּסֵּא מַמְְְלַכְְְתְְּךָ עַל־יִשְְְׂרָאֵל לְְעֹלָם, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְְְתִּי עַל־דָּוִד אָבִיךָ לֵאמֹר: לֹא־יִכָּרֵת לְְךָ אִישׁ מֵעַל כִּסֵּא יִשְְְׂרָאֵל. מלכות צאצאיך לא תיפסק .

• אִם־שׁוֹב תְְּשֻׁבוּן אַתֶּם וּבְְְנֵיכֶם מֵאַחֲרַי, תסורו מהדרך שהוריתי לכם, וְְלֹא תִשְְְׁמְְרוּ מִצְְְוֹתַי חֻקֹּתַי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְְְנֵיכֶם, וַהֲלַכְְְתֶּם וַעֲבַדְְְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְְהִשְְְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם –

• וְְהִכְְְרַתִּי אֶת־יִשְְְׂרָאֵל מֵעַל פְְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם, אגְלה אותם, וְְאֶת־הַבַּיִת אֲשֶׁר הִקְְְדַּשְְְׁתִּי לִשְְְׁמִי אֲשַׁלַּח מֵעַל פָּנָי, הוא יחרב. וְְהָיָה יִשְְְׂרָאֵל לְְמָשָׁל, דוגמה לאסון וְְלִשְְְׁנִינָה, עניין שהכול ידברו בו בלעג ובביזוי בְְּכָָל־הָעַמִּים.

• וְְהַבַּיִת הַזֶּה יִהְְְיֶה עֶלְְְיוֹן, יעלה מעל מקומו, כלומר יחרב, או: הבית הזה שיהיה עליון – כָָּל־עֹבֵר עָלָיו, לידו יִשֹּׁם, ישתומם וְְשָׁרָק וישרוק מתדהמה. וְְאָמְְרוּ האנשים שיראוהו בחורבנו : עַל־מֶה, מדוע עָשָׂה ה' כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת וְְלַבַּיִת הַזֶּה?

• וְְאָמְְרוּ: עַל אֲשֶׁר עָזְְבוּ אֶת־ה' אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצִיא אֶת־אֲבֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְְְרַיִם, וַיַּחֲזִקוּ בֵּאלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְְְׁתַּחֲוֻ לָהֶם וַיַּעַבְְְדֻם. עַל־כֵּן הֵבִיא ה' עֲלֵיהֶם אֵת כָָּל־הָרָעָה הַזֹּאת. ניסוח זה כמעט זהה לנבואה המופיעה בסוף ספר דברים.

• וַיְְְהִי מִקְְְצֵה, כשהסתיימו עֶשְְְׂרִים שָׁנָה אֲשֶׁר־בָּנָה שְְׁלֹמֹה בהן אֶת־שְְׁנֵי הַבָּתִּים, אֶת־בֵּית ה' וְְאֶת־בֵּית הַמֶּלֶךְְְ,

• חִירָם מֶלֶךְְְ־צֹר נִשָּׂא, כלכל אֶת־שְְׁלֹמֹה במשך כל אותו זמן בַּעֲצֵי אֲרָזִים וּבַעֲצֵי בְְרוֹשִׁים וּבַזָּהָב לְְכָָל־חֶפְְְצוֹ. מלך צור סיפק את כל צורכי העץ והזהב לבנייתו. אָז, בתום שנות הבנייה יִתֵּן, נתן הַמֶּלֶךְְְ שְְׁלֹמֹה לְְחִירָם עֶשְְְׂרִים עִיר בְְּאֶרֶץ הַגָּלִיל. נראה שלא העניק למלך צור את הערים הללו כך שיוכל לספחן לארצו, שכן במקרה כזה גם תושביהן אמורים להיות מסופחים. ייתכן אפוא שמדובר רק בכפיפותן של הערים הללו לחירם מבחינת המסים בלבד. למרות עושרו של שלמה, לא היה בכוחו לשלם את ההוצאות העצומות למיזמים שלו מתוך אוצרותיו, והוא אפשר לחירם לגבות את מסי היבול של הערים הללו עד עולם.

• וַיֵּצֵא חִירָם מִצֹּר לִרְְְאוֹת אֶת־הֶעָרִים אֲשֶׁר נָתַן־לוֹ שְְׁלֹמֹה, וְְהן לֹא יָשְְׁרוּ, מצאו חן בְְּעֵינָיו.

• וַיֹּאמֶר: מָה הֶעָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר־נָתַתָּה לִּי, אָחִי?! חירם היה מעוניין בערים טובות או גדולות יותר, שהמס מתוצרתן יהיה גבוה יותר. וַיִּקְְְרָא לָהֶם אֶרֶץ כָּבוּל, ארץ סגורה ונעולה עַד הַיּוֹם הַזֶּה, כך נשאר כינויו של האזור הזה עד זמן כתיבת הספר.

• וַיִּשְְְׁלַח חִירָם לַמֶּלֶךְְְ מֵאָה וְְעֶשְְְׂרִים כִּכַּר זָהָב. חירם עמד בראש האימפריה המסחרית הגדולה בעולם, וברשותו היו כמויות עצומות של זהב שלא הזדקק לו. לא בכל הזהב הזה השתמשו ישירות למקדש. מקצתו שימש לקישוטים ולתשלומים.

• וְְזֶה שייאמר להלן הוא דְְבַר־הַמַּס, עבודת כפיהם של פועלים בני עמים זרים שלא היו להם נחלות בארץ, אֲשֶׁר־הֶעֱלָה, גבה הַמֶּלֶךְְְ שְְׁלֹמֹה לִבְְְנוֹת אֶת־בֵּית ה' וְְאֶת־בֵּיתוֹ וְְאֶת־הַמִּלּוֹא, סוללה, בניין מבוצר, או: שטח שהוקף קירות תמך ומולא בעפר על מנת לחבר את כל העיר ליחידה אחת, וְְאֵת חוֹמַת יְְרוּשָׁלִָם בתוואי החדש שלה וְאֶת־חָצֹר וְְאֶת־מְְגִדּוֹ, מרכזים כלכליים ומסחריים שבהם טיפלו בסוסי המלך, וכפי הנראה בהם אוחסנו אוצרותיו. וְְאֶת־גָּזֶר, אגב אזכורה של גזר מסופר כיצד הגיעה העיר לידי שלמה, שהרי את העיר החזקה הזאת לא הצליח לכבוש אפילו דוד:

• פַּרְְְעֹה מֶלֶךְְְ־מִצְְְרַיִם עָלָה עם צבאו הגדול וַיִּלְְְכֹּד, וכבש אֶת־גֶּזֶר וַיִּשְְְׂרְְפָהּ בָּאֵשׁ, וְְאֶת־הַכְְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעִיר הָרָג. וַיִּתְְּנָהּ שִׁלֻּחִים, נדוניה לְְבִתּוֹ אֵשֶׁת שְְׁלֹמֹה, שכן עיר זו שכנה בקרב ממלכת שלמה.

• וַיִּבֶן שְְׁלֹמֹה אֶת־גָּזֶר וְְאֶת־בֵּית חֹרֹן תַּחְְְתּוֹן

• וְְאֶת־בַּעֲלָת וְְאֶת־תַּדְְְמֹר בַּמִּדְְְבָּר בָּאָרֶץ

• וְְאֵת כָָּל־עָרֵי הַמִּסְְְכְְּנוֹת, המחסנים אֲשֶׁר הָיוּ לִשְְְׁלֹמֹה, וְְאֵת עָרֵי הָרֶכֶב וְְאֵת עָרֵי הַפָּרָשִׁים, הערים שבהן אכסנו את המרכבות, ובהן היו אורוות הסוסים של צבא שלמה וְְאֵת חֵשֶׁק שְְׁלֹמֹה אֲשֶׁר חָשַׁק לִבְְְנוֹת, תכניות הבנייה שלו בִּירוּשָׁלִַם וּבַלְְּבָנוֹן וּבְְְכֹל אֶרֶץ מֶמְְְשַׁלְְְתּוֹ.עתה יפורט דבר המס:

• כָָּל־הָעָם הַנּוֹתָר מִן־הָאֱמֹרִי, הַחִתִּי, הַפְְּרִזִּי, הַחִוִּי וְְהַיְְְבוּסִי, אֲשֶׁר לֹא־מִבְְּנֵי יִשְְְׂרָאֵל הֵמָּה,

• בְְּנֵיהֶם אֲשֶׁר נֹתְְרוּ אַחֲרֵיהֶם בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר לֹא־יָכְְלוּ בְְּנֵי יִשְְְׂרָאֵל לְְהַחֲרִימָם, להשמידם, את כל הזרים שלא גורשו ולא נהרגו ונותרו בארץ – וַיַּעֲלֵם שְְׁלֹמֹה לְְמַס־עֹבֵד עַד הַיּוֹם הַזֶּה. הזרים לא היו זכאים לנחלה בעת ההתנחלות לשבטי ישראל, ואם היו להם אדמות – הן לא נשארו ברשותם. לכן עבדו כשכירים במפעלי הבנייה הגדולים של שלמה.

• וּלעומת זאת, מִבְְּנֵי יִשְְְׂרָאֵל לֹא־נָתַן שְְׁלֹמֹה עָבֶד, לעבדים, כִּי־הֵם היו אַנְְְשֵׁי הַמִּלְְְחָמָה וַעֲבָדָיו, משרתיו וְְשָׂרָיו וְְשָׁלִישָׁיו, מפקדי צבאו וְְשָׂרֵי רִכְְְבּוֹ וּפָרָשָׁיו.

• אֵלֶּה היו שָׂרֵי הַנִּצָּבִים, הממונים אֲשֶׁר עַל־הַמְְּלָאכָה לִשְְְׁלֹמֹה – חֲמִשִּׁים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת הָרֹדִים, הממונים על עשרות אלפי הפועלים ש בָּעָם הָעֹשִׂים בַּמְְּלָאכָה.

• אַךְ כאשר בַּת־פַּרְְְעֹה עָלְְתָה מֵעִיר דָּוִד, שבה שיכן אותה שלמה בהתחלה, אֶל־בֵּיתָהּ אֲשֶׁר בָּנָה־לָהּ, ליד ארמונו שלו. על היחסים האישיים בין שלמה לבת פרעה לא ידוע דבר, אך ברור שנישואיו אִתה היו הישג דיפלומטי גדול, ולכן היא נזכרה לעצמה לעיל, כאן וגם ברשימת נשיו. אָז בָּנָה שלמה אֶת־הַמִּלּוֹא, כדי שהעיר תהיה רצופה ואפשר יהיה להקיפה בחומה אחת. נראה כי המבנים של בית המלך, ובכללם ביתה של בת פרעה, נבנו במילוא.

• וְְהֶעֱלָה שְְׁלֹמֹה שָׁלֹשׁ פְְּעָמִים בַּשָּׁנָה עֹלוֹת וּשְְְׁלָמִים עַל־הַמִּזְְְבֵּחַ אֲשֶׁר בָּנָה לַה', וְְהַקְְְטֵיר אִתּוֹ, על המזבח אֲשֶׁר לִפְְְנֵי ה', וְְשִׁלַּם, השלים אֶת צורכי עבודת הַבָּיִת.

• וָאֳֳנִי, צי אניות עָשָׂה הַמֶּלֶךְְְ שְְׁלֹמֹה בְְּעֶצְְְיוֹן־גֶּבֶר אֲשֶׁר אֶת, ליד אֵלוֹת, עַל־שְְְׂפַת יַם־סוּף. בים התיכון שררה תחרות מסחרית גדולה בין הצורים והצידונים, הפלשתים – שישבו בערי נמל, המצרים ושאר העמים שעסקו במסחר ימי. לשלמה היה יתרון בשליטתו במבוא לים סוף. הקמת הצי במקום אסטרטגי זה היא עדות נוספת להיקף מלכותו ולעצמתה. בְְּאֶרֶץ אֱדוֹם, רשמית כל האזור שמדרום ליהודה השתייך לאדום, אך בפועל, שלמה היה שליט עליון גם שם והחזיק בערים הללו לצרכיו.

• וַיִּשְְְׁלַח חִירָם בָָּאֳֳנִי, באניות אֶת־עֲבָדָיו אַנְְְשֵׁי אֳֳנִיּוֹת יֹדְְעֵי הַיָּם, ספניו המנוסים עִם עַבְְְדֵי שְְׁלֹמֹה, לסייע לעבדי שלמה.

• וַיָּבֹאוּ אוֹפִירָה, וַיִּקְְְחוּ מִשָּׁם זָהָב אַרְְְבַּע־מֵאוֹת וְְעֶשְְְׂרִים כִּכָּר, וַיָּבִאוּ אֶל־הַמֶּלֶךְְְ שְְׁלֹמֹה.