שמואל א-פרק-15

ביאורים

  • וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל: אֹתִי שָׁלַח ה' לִמְשָׁחֳךָ לְמֶלֶךְ עַל עַמּוֹ, עַל יִשְׂרָאֵל. אינך מולך מכוח עצמך, אלא כשליח שנשלח על ידי בשם ה', וְלכן, עַתָּה שְׁמַע לְקוֹל דִּבְרֵי ה'.

  • כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: פָּקַדְתִּי, אני זוכר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר שָׂם לוֹ מארב ונלחם בו בַּדֶּרֶךְ בַּעֲלֹתוֹ מִמִּצְרָיִם. זיכרון נצחי זה מופיע גם בתורה.

  • עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה, והכית אֶת עֲמָלֵק, וְהַחֲרַמְתֶּם, אַבדו אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ, וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו. וְהֵמַתָּה, המת מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה, מֵעֹלֵל, מתינוק שזה עתה נולד, וְעַד יוֹנֵק, מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה, מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר. אין להשאיר דבר מכל אשר לעמלק, כלשון הציווי תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק.

  • וַיְשַׁמַּע, הכריז, הקהיל שָׁאוּל אֶת הָעָם, וַיִּפְקְדֵם, סָפר אותם בּאמצעות טְלָאִים. כל איש מאנשיו נתן טלה, כדי שיספרו את הטלאים במקום לספור את בני האדם, ונמצאו מָאתַיִם אֶלֶף רַגְלִי, חיילים הנעים ברגלם משאר השבטים וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אֶת אִישׁ יְהוּדָה.

  • וַיָּבֹא שָׁאוּל עַד עִיר עֲמָלֵק, העיר הראשית של עמלק. וַיָּרֶב בַּנָּחַל. שאול פתח בפעולות איבה ומריבה בנחל הסמוך לעיר.

  • וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי, שבט בני יתרו : לְכוּ סֻּרוּ רְדוּ, היפרדו והתרחקו מִתּוֹךְ ה עֲמָלֵקִי. פֶּן אֹסִפְךָ, אכלה אותך עִמּוֹ במהלך הקרב, ואיני רוצה בכך, והרי אַתָּה, כלומר אביך הראשון עָשִׂיתָה חֶסֶד עִם כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם. ואכן, וַיָּסַר קֵינִי מִתּוֹךְ עֲמָלֵק.

  • וַיַּךְ שָׁאוּל אֶת עֲמָלֵק מֵחֲוִילָה עד בּוֹאֲךָ שׁוּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי, לפני מִצְרָיִם. נראה שבתקופה זו נעשה עמלק עם גדול, והיה מפוזר באזורים נרחבים בדרום הנגב, אולי גם בעבר הירדן הדרומי.

  • וַיִּתְפֹּשׂ שאול בשבי אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק חָי, וְאֶת כָּל הָעָם הֶחֱרִים לְפִי חָרֶב, כפי שציווהו שמואל.

  • וַיַּחְמֹל שָׁאוּל וְהָעָם עַל אֲגָג. לא ידוע אם אגג היה אדם בולט או שגבורתו במלחמה היא שהרשימה את אנשי שאול; מכל מקום לא הרגו אותו עם כולם. וְנוסף על כך הם חסו עַל מֵיטַב, החלק המובחר ביותר של הַצֹּאן וְהַבָּקָר וְעל הַמִּשְׁנִים, השניים להם, וְעַל הַכָּרִים, אילים או כבשים מפוטמים, וְעַל כָּל הַטּוֹב, וְלֹא אָבוּ, רצו ל הַחֲרִימָם, למרות שנאמר להם להשמיד הכול. וְכָל הַמְּלָאכָה, המקנה, הרכוש או: התוצרת, שהיא נְמִבְזָה, בזויה וְנָמֵס, ומאוסה – אֹתָהּ הֶחֱרִימוּ. הם איבדו רק דברים קטני ערך וחסרי חשיבות.

  • וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל שְׁמוּאֵל לֵאמֹר:

  • נִחַמְתִּי, התחרטתי כִּי הִמְלַכְתִּי אֶת שָׁאוּל לְמֶלֶךְ, כִּי שָׁב מֵאַחֲרַי, נטש את דרכי, וְאֶת דְּבָרַי לֹא הֵקִים.וַיִּחַר, היה קשה לִשְׁמוּאֵל, וַיִּזְעַק אֶל ה' כָּל הַלָּיְלָה בתחנונים, בטענה ובבכייה.

  • וַיַּשְׁכֵּם שְׁמוּאֵל לִקְרַאת שָׁאוּל בַּבֹּקֶר, וכנראה לא גילה דבר מרגשותיו ומזעקותיו, אלא הזדרז לבצע את תפקידו. וַיֻּגַּד לִשְׁמוּאֵל לֵאמֹר: בָּא שָׁאוּל הַכַּרְמֶלָה, מקום בדרום נחלת יהודה. וְהִנֵּה מַצִּיב לוֹ יָד, מצבת זיכרון לניצחון הגדול על עמלק. וַיִּסֹּב וַיַּעֲבֹר וַיֵּרֶד אל הַגִּלְגָּל.

  • וַיָּבֹא שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל. וַיֹּאמֶר לוֹ שָׁאוּל: בָּרוּךְ אַתָּה לַה'! ברוך הבא! הֲקִימֹתִי אֶת דְּבַר ה'. נלחמתי בעמלק וניצחתיו.

  • וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל: וּמֶה קוֹל הַצֹּאן הַזֶּה בְּאָזְנָי, וְקוֹל הַבָּקָר אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ? מאין באו הבהמות הללו שאני שומע את קולן?

  • וַיֹּאמֶר שָׁאוּל: מֵעֲמָלֵקִי הֱבִיאוּם, אֲשֶׁר חָמַל הָעָם עַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר, אבל לא לשלל חלילה, אלא לְמַעַן זְבֹחַ לַה' אֱלֹהֶיךָ. הבאנו מקצת הבהמות, משום שהעם לא רצה להרגן סתם, והעדיף להשתמש בהן לצורך קרבנות. וְאֶת הַיּוֹתֵר, השאר הֶחֱרַמְנוּ. שאול מתנצל שגם אם הם לא מילאו את פרטי ההוראות במלואן, הם התכוונו רק לשם שמים.

  • וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל: הֶרֶף, הנח לי, וגם: הפסק להתנצל ולתרץ, וְאַגִּידָה לְּךָ אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֵלַי הַלָּיְלָה.וַיֹּאמֶר לוֹ שאול : דַּבֵּר.

  • וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל: הֲלוֹא אִם קָטֹן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ, ולכן אינך תקיף די הצורך – עדיין רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה, וַיִּמְשָׁחֲךָ ה' לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל. גם לפי דבריך, שלא אתה יזמת את המעשה אלא נכנעת ללחצי העם, הרי אתה המנהיג ואתה אחראי כלפי המשימה שהוטלה עליך. אל לך להצדיק את התנהגותך ברצונם של אחרים.

  • וַיִּשְׁלָחֲךָ ה' בְּדָרֶךְ, במגמה מסוימת וַיֹּאמֶר: לֵךְ וְהַחֲרַמְתָּה אֶת הַחַטָּאִים, אנשי החטא, אֶת עֲמָלֵק, וְנִלְחַמְתָּ בוֹ עַד כַּלּוֹתָם, שבני ישראל יכלו אֹתָם.

  • וְלָמָּה לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה', וַתַּעַט, התנפלת אֶל הַשָּׁלָל. וַתַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה'?! שאול מתרעם מיד:

  • וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל שְׁמוּאֵל: אֲשֶׁר, אכן שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל ה', וָאֵלֵךְ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי ה'. עמלק אינו מאיים עתה על ישראל, ובכל זאת יצאתי למלחמה יזומה זו, מפני שאני מציית לדבר ה' , וָאָבִיא אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק שבוי, וְאֶת עֲמָלֵק הֶחֱרַמְתִּי, כמו שאמרת. זהו ניצחון מוחלט.

  • וַיִּקַּח הָעָם מֵהַשָּׁלָל צֹאן וּבָקָר רֵאשִׁית, מיטב הַחֵרֶם, השלל כדי לִזְבֹּחַ לַה' אֱלֹהֶיךָ בַּגִּלְגָּל. הרי מילאנו את השליחות – ניצחנו במלחמה, השמדנו והרגנו את העם כולו, אלא שאנשים חשבו שעדיף להפיק תועלת מן הבהמות הללו.

  • וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל: הַחֵפֶץ לַה', האם ה' רוצה בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים, כִּשְׁמֹעַ, יותר מאשר את השמיעה בְּקוֹל ה'?! ציוויו של ה' מחייב, והקרבנות אינם מעלים ואינם מורידים לעניין זה. אין הם תכלית בפני עצמה, ואין ה' זקוק להם. הִנֵּה שְׁמֹעַ, ציות – מִזֶּבַח טוֹב, עדיף מהקרבת זבח, לְהַקְשִׁיב לה' עדיף מֵחֵלֶב אֵילִים.

  • כִּי חַטַּאת קֶסֶם, הכישוף והניחוש היא ה מֶרִי, המרידה. החטא שבקסם אינו המעשה כשלעצמו אלא אי – הציות, וְאָוֶן, הבל או חטא וּתְרָפִים, אלילי – בית – הַפְצַר, התעקשות. ההפצרה וההצטדקות שאינן במקומן הן החטא החמור. יַעַן, מכיוון ש מָאַסְתָּ, דחית אֶת דְּבַר ה', המרית את פיו והלכת אחר רצון העם או רצונות לבך, וַיִּמְאָסְךָ מִמֶּלֶךְ. בעיני ה' הפסקת להיות המלך הנבחר. למרות שאתה בעמדת שלטון, מעתה אתה כשאר האדם.

  • וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל שְׁמוּאֵל: חָטָאתִי כִּי עָבַרְתִּי אֶת פִּי ה' וְאֶת דְּבָרֶיךָ, כִּי יָרֵאתִי אֶת הָעָם וָאֶשְׁמַע בְּקוֹלָם. לולא כן הייתי עושה בדיוק מה שאמרת לי.

  • וְעַתָּה שָׂא, סלח נָא אֶת חַטָּאתִי, וְשׁוּב עִמִּי וְאֶשְׁתַּחֲוֶה לַה' אתך, כדי שיראו שאתה עדיין תומך בי ועומד לצדי.

  • וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל: לֹא אָשׁוּב עִמָּךְ, כִּי מָאַסְתָּה אֶת דְּבַר ה', וַיִּמְאָסְךָ ה' מִהְיוֹת מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל.

  • וַיִּסֹּב שְׁמוּאֵל לָלֶכֶת, וַיַּחֲזֵק שאול בִּכְנַף מְעִילוֹ של שמואל כדי לעכבו, וַיִּקָּרַע המעיל מפני משיכתו.

  • וַיֹּאמֶר אֵלָיו שְׁמוּאֵל: הקריעה הזו היא סמל – קָרַע ה' אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ.

  • וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל, ה' לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם, יתחרט, לאחר שאמר לך שאיבדת את מעמדך. אינך יכול לפייס אותו ולבקש שישוב מדבריו, כִּי לֹא אָדָם הוּא לְהִנָּחֵם.

  • וַיֹּאמֶר שאול שוב : חָטָאתִי. אני מקבל את דברי התוכחה והגזרה. עַתָּה כַּבְּדֵנִי נָא נֶגֶד זִקְנֵי עַמִּי וְנֶגֶד יִשְׂרָאֵל, וְשׁוּב עִמִּי, וְהִשְׁתַּחֲוֵיתִי לַה' אֱלֹהֶיךָ. בבקשה בוא אתי להתפלל ולזבוח, כדי שלכל הפחות לא ייראה בפומבי שאתה זונח אותי. הנבואה הפרטית שהשמעת באוזני תיתפס על ידי הקהל כמאורע טרגי.

  • וַיָּשָׁב שְׁמוּאֵל אַחֲרֵי שָׁאוּל. הוא לא חזר בו, אבל הואיל ושאול ביקש בקשה טכנית – פוליטית, שמואל הסכים למנוע ממנו את הביזיון. וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁאוּל לַה'.

  • וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל: הַגִּישׁוּ אֵלַי אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק, שכן רצה להביא לסיומו של העניין. וַיֵּלֶךְ אֵלָיו אֲגַג מַעֲדַנֹּת, הולך ומועד, או: באופן מהודר ובגאון, או: קשור. וַיֹּאמֶר אֲגָג: אָכֵן סָר הגיע אלי מַר, מרירות הַמָּוֶת, שכן הבין ששמואל מתכוון להרגו מיד.

  • וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל: כַּאֲשֶׁר, כשם ש שִׁכְּלָה נָשִׁים חַרְבֶּךָ, כֵּן תִּשְׁכַּל מִנָּשִׁים אִמֶּךָ. לא תוכל לטעון לחסות או להגנה כלשהן. וַיְשַׁסֵּף, ביקע, חתך שְׁמוּאֵל אֶת אֲגָג לִפְנֵי ה' בַּגִּלְגָּל. שמואל לא הרג את אגג בדרך מכובדת, אלא באופן שמ שמידים בעלי חיים שאינם נאכלים.

  • וַיֵּלֶךְ שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה, אל הרמה, מקומו, וְשָׁאוּל עָלָה אֶל בֵּיתוֹ ב גִּבְעַת שָׁאוּל.

  • וְלֹא יָסַף שְׁמוּאֵל לִרְאוֹת אֶת שָׁאוּל עַד יוֹם מוֹתוֹ, לא מפני ששמואל כעס עליו, אלא כִּי הִתְאַבֵּל שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל.וַה' נִחָם כִּי הִמְלִיךְ אֶת שָׁאוּל עַל יִשְׂרָאֵל.

פסוקים

  1. ויאמר שמואל אל־שאול אתי שלח יהוה למשחך למלך על־עמו על־ישראל ועתה שמע לקול דברי יהוה
  2. כה אמר יהוה צבאות פקדתי את אשר־עשה עמלק לישראל אשר־שם לו בדרך בעלתו ממצרים
  3. עתה לך והכיתה את־עמלק והחרמתם את־כל־אשר־לו ולא תחמל עליו והמתה מאיש עד־אשה מעלל ועד־יונק משור ועד־שה מגמל ועד־חמור
  4. וישמע שאול את־העם ויפקדם בטלאים מאתים אלף רגלי ועשרת אלפים את־איש יהודה
  5. ויבא שאול עד־עיר עמלק וירב בנחל
  6. ויאמר שאול אל־הקיני לכו סרו רדו מתוך עמלקי פן־אספך עמו ואתה עשיתה חסד עם־כל־בני ישראל בעלותם ממצרים ויסר קיני מתוך עמלק
  7. ויך שאול את־עמלק מחוילה בואך שור אשר על־פני מצרים
  8. ויתפש את־אגג מלך־עמלק חי ואת־כל־העם החרים לפי־חרב
  9. ויחמל שאול והעם על־אגג ועל־מיטב הצאן והבקר והמשנים ועל־הכרים ועל־כל־הטוב ולא אבו החרימם וכל־המלאכה נמבזה ונמס אתה החרימו
  10. ויהי דבר־יהוה אל־שמואל לאמר
  11. נחמתי כי־המלכתי את־שאול למלך כי־שב מאחרי ואת־דברי לא הקים ויחר לשמואל ויזעק אל־יהוה כל־הלילה
  12. וישכם שמואל לקראת שאול בבקר ויגד לשמואל לאמר בא־שאול הכרמלה והנה מציב לו יד ויסב ויעבר וירד הגלגל
  13. ויבא שמואל אל־שאול ויאמר לו שאול ברוך אתה ליהוה הקימתי את־דבר יהוה
  14. ויאמר שמואל ומה קול־הצאן הזה באזני וקול הבקר אשר אנכי שמע
  15. ויאמר שאול מעמלקי הביאום אשר חמל העם על־מיטב הצאן והבקר למען זבח ליהוה אלהיך ואת־היותר החרמנו
  16. ויאמר שמואל אל־שאול הרף ואגידה לך את אשר דבר יהוה אלי הלילה ויאמרו [ויאמר] לו דבר
  17. ויאמר שמואל הלוא אם־קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה וימשחך יהוה למלך על־ישראל
  18. וישלחך יהוה בדרך ויאמר לך והחרמתה את־החטאים את־עמלק ונלחמת בו עד כלותם אתם
  19. ולמה לא־שמעת בקול יהוה ותעט אל־השלל ותעש הרע בעיני יהוה
  20. ויאמר שאול אל־שמואל אשר שמעתי בקול יהוה ואלך בדרך אשר־שלחני יהוה ואביא את־אגג מלך עמלק ואת־עמלק החרמתי
  21. ויקח העם מהשלל צאן ובקר ראשית החרם לזבח ליהוה אלהיך בגלגל
  22. ויאמר שמואל החפץ ליהוה בעלות וזבחים כשמע בקול יהוה הנה שמע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים
  23. כי חטאת־קסם מרי ואון ותרפים הפצר יען מאסת את־דבר יהוה וימאסך ממלך
  24. ויאמר שאול אל־שמואל חטאתי כי־עברתי את־פי־יהוה ואת־דבריך כי יראתי את־העם ואשמע בקולם
  25. ועתה שא נא את־חטאתי ושוב עמי ואשתחוה ליהוה
  26. ויאמר שמואל אל־שאול לא אשוב עמך כי מאסתה את־דבר יהוה וימאסך יהוה מהיות מלך על־ישראל
  27. ויסב שמואל ללכת ויחזק בכנף־מעילו ויקרע
  28. ויאמר אליו שמואל קרע יהוה את־ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך
  29. וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם
  30. ויאמר חטאתי עתה כבדני נא נגד זקני־עמי ונגד ישראל ושוב עמי והשתחויתי ליהוה אלהיך
  31. וישב שמואל אחרי שאול וישתחו שאול ליהוה
  32. ויאמר שמואל הגישו אלי את־אגג מלך עמלק וילך אליו אגג מעדנת ויאמר אגג אכן סר מר־המות
  33. ויאמר שמואל כאשר שכלה נשים חרבך כן־תשכל מנשים אמך וישסף שמואל את־אגג לפני יהוה בגלגל
  34. וילך שמואל הרמתה ושאול עלה אל־ביתו גבעת שאול
  35. ולא־יסף שמואל לראות את־שאול עד־יום מותו כי־התאבל שמואל אל־שאול ויהוה נחם כי־המליך את־שאול על־ישראל

פסוקים מנוקד

  1. וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל־שָׁאוּל אֹתִי שָׁלַח יְהוָה לִמְשָׁחֳךָ לְמֶלֶךְ עַל־עַמּוֹ עַל־יִשְׂרָאֵל וְעַתָּה שְׁמַע לְקוֹל דִּבְרֵי יְהוָה׃
  2. כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת פָּקַדְתִּי אֵת אֲשֶׁר־עָשָׂה עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר־שָׂם לוֹ בַּדֶּרֶךְ בַּעֲלֹתוֹ מִמִּצְרָיִם׃
  3. עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת־עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד־אִשָּׁה מֵעֹלֵל וְעַד־יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד־שֶׂה מִגָּמָל וְעַד־חֲמוֹר׃
  4. וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל אֶת־הָעָם וַיִּפְקְדֵם בַּטְּלָאִים מָאתַיִם אֶלֶף רַגְלִי וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אֶת־אִישׁ יְהוּדָה׃
  5. וַיָּבֹא שָׁאוּל עַד־עִיר עֲמָלֵק וַיָּרֶב בַּנָּחַל׃
  6. וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל־הַקֵּינִי לְכוּ סֻּרוּ רְדוּ מִתּוֹךְ עֲמָלֵקִי פֶּן־אֹסִפְךָ עִמּוֹ וְאַתָּה עָשִׂיתָה חֶסֶד עִם־כָּל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם וַיָּסַר קֵינִי מִתּוֹךְ עֲמָלֵק׃
  7. וַיַּךְ שָׁאוּל אֶת־עֲמָלֵק מֵחֲוִילָה בּוֹאֲךָ שׁוּר אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי מִצְרָיִם׃
  8. וַיִּתְפֹּשׂ אֶת־אֲגַג מֶלֶךְ־עֲמָלֵק חָי וְאֶת־כָּל־הָעָם הֶחֱרִים לְפִי־חָרֶב׃
  9. וַיַּחְמֹל שָׁאוּל וְהָעָם עַל־אֲגָג וְעַל־מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר וְהַמִּשְׁנִים וְעַל־הַכָּרִים וְעַל־כָּל־הַטּוֹב וְלֹא אָבוּ הַחֲרִימָם וְכָל־הַמְּלָאכָה נְמִבְזָה וְנָמֵס אֹתָהּ הֶחֱרִימוּ׃
  10. וַיְהִי דְּבַר־יְהוָה אֶל־שְׁמוּאֵל לֵאמֹר׃
  11. נִחַמְתִּי כִּי־הִמְלַכְתִּי אֶת־שָׁאוּל לְמֶלֶךְ כִּי־שָׁב מֵאַחֲרַי וְאֶת־דְּבָרַי לֹא הֵקִים וַיִּחַר לִשְׁמוּאֵל וַיִּזְעַק אֶל־יְהוָה כָּל־הַלָּיְלָה׃
  12. וַיַּשְׁכֵּם שְׁמוּאֵל לִקְרַאת שָׁאוּל בַּבֹּקֶר וַיֻּגַּד לִשְׁמוּאֵל לֵאמֹר בָּא־שָׁאוּל הַכַּרְמֶלָה וְהִנֵּה מַצִּיב לוֹ יָד וַיִּסֹּב וַיַּעֲבֹר וַיֵּרֶד הַגִּלְגָּל׃
  13. וַיָּבֹא שְׁמוּאֵל אֶל־שָׁאוּל וַיֹּאמֶר לוֹ שָׁאוּל בָּרוּךְ אַתָּה לַיהוָה הֲקִימֹתִי אֶת־דְּבַר יְהוָה׃
  14. וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל וּמֶה קוֹל־הַצֹּאן הַזֶּה בְּאָזְנָי וְקוֹל הַבָּקָר אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ׃
  15. וַיֹּאמֶר שָׁאוּל מֵעֲמָלֵקִי הֱבִיאוּם אֲשֶׁר חָמַל הָעָם עַל־מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר לְמַעַן זְבֹחַ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ וְאֶת־הַיּוֹתֵר הֶחֱרַמְנוּ׃
  16. וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל־שָׁאוּל הֶרֶף וְאַגִּידָה לְּךָ אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֵלַי הַלָּיְלָה ויאמרו [וַיֹּאמֶר] לוֹ דַּבֵּר׃
  17. וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הֲלוֹא אִם־קָטֹן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה וַיִּמְשָׁחֲךָ יְהוָה לְמֶלֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵל׃
  18. וַיִּשְׁלָחֲךָ יְהוָה בְּדָרֶךְ וַיֹּאמֶר לֵךְ וְהַחֲרַמְתָּה אֶת־הַחַטָּאִים אֶת־עֲמָלֵק וְנִלְחַמְתָּ בוֹ עַד כַּלּוֹתָם אֹתָם׃
  19. וְלָמָּה לֹא־שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְהוָה וַתַּעַט אֶל־הַשָּׁלָל וַתַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה׃
  20. וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל־שְׁמוּאֵל אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל יְהוָה וָאֵלֵךְ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר־שְׁלָחַנִי יְהוָה וָאָבִיא אֶת־אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק וְאֶת־עֲמָלֵק הֶחֱרַמְתִּי׃
  21. וַיִּקַּח הָעָם מֵהַשָּׁלָל צֹאן וּבָקָר רֵאשִׁית הַחֵרֶם לִזְבֹּחַ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּגִּלְגָּל׃
  22. וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הַחֵפֶץ לַיהוָה בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל יְהוָה הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים׃
  23. כִּי חַטַּאת־קֶסֶם מֶרִי וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַר יַעַן מָאַסְתָּ אֶת־דְּבַר יְהוָה וַיִּמְאָסְךָ מִמֶּלֶךְ׃
  24. וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל־שְׁמוּאֵל חָטָאתִי כִּי־עָבַרְתִּי אֶת־פִּי־יְהוָה וְאֶת־דְּבָרֶיךָ כִּי יָרֵאתִי אֶת־הָעָם וָאֶשְׁמַע בְּקוֹלָם׃
  25. וְעַתָּה שָׂא נָא אֶת־חַטָּאתִי וְשׁוּב עִמִּי וְאֶשְׁתַּחֲוֶה לַיהוָה׃
  26. וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל־שָׁאוּל לֹא אָשׁוּב עִמָּךְ כִּי מָאַסְתָּה אֶת־דְּבַר יְהוָה וַיִּמְאָסְךָ יְהוָה מִהְיוֹת מֶלֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵל׃
  27. וַיִּסֹּב שְׁמוּאֵל לָלֶכֶת וַיַּחֲזֵק בִּכְנַף־מְעִילוֹ וַיִּקָּרַע׃
  28. וַיֹּאמֶר אֵלָיו שְׁמוּאֵל קָרַע יְהוָה אֶת־מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ׃
  29. וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם כִּי לֹא אָדָם הוּא לְהִנָּחֵם׃
  30. וַיֹּאמֶר חָטָאתִי עַתָּה כַּבְּדֵנִי נָא נֶגֶד זִקְנֵי־עַמִּי וְנֶגֶד יִשְׂרָאֵל וְשׁוּב עִמִּי וְהִשְׁתַּחֲוֵיתִי לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ׃
  31. וַיָּשָׁב שְׁמוּאֵל אַחֲרֵי שָׁאוּל וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁאוּל לַיהוָה׃
  32. וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הַגִּישׁוּ אֵלַי אֶת־אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק וַיֵּלֶךְ אֵלָיו אֲגַג מַעֲדַנֹּת וַיֹּאמֶר אֲגָג אָכֵן סָר מַר־הַמָּוֶת׃
  33. וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר שִׁכְּלָה נָשִׁים חַרְבֶּךָ כֵּן־תִּשְׁכַּל מִנָּשִׁים אִמֶּךָ וַיְשַׁסֵּף שְׁמוּאֵל אֶת־אֲגָג לִפְנֵי יְהוָה בַּגִּלְגָּל׃
  34. וַיֵּלֶךְ שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה וְשָׁאוּל עָלָה אֶל־בֵּיתוֹ גִּבְעַת שָׁאוּל׃
  35. וְלֹא־יָסַף שְׁמוּאֵל לִרְאוֹת אֶת־שָׁאוּל עַד־יוֹם מוֹתוֹ כִּי־הִתְאַבֵּל שְׁמוּאֵל אֶל־שָׁאוּל וַיהוָה נִחָם כִּי־הִמְלִיךְ אֶת־שָׁאוּל עַל־יִשְׂרָאֵל׃

מקומות

  • גבעה (גבעת בנימין, גבעת שאול)
  • גלגל

    היו ככל הנראה עוד מקומות שנקראו גלגל, אך גלגל הידועה היא מקום בערבות יריחו, הנקודה הראשונה בה חנה עם ישראל לאחר חציית הירדן, ובה חגג בפעם הראשונה עם ישראל את הפסח בארץ ישראל. (יהושע, ד, יט; יהושע, ה, י). מוזהה בח'רבת ג'ילג'יל ממזרח ליריחו (י' אהרוני).

  • כרמל (יהודה)
  • רמה (בנימין)

    עיר בנחלת שבט בנימין. המזוהה עם א-ראם שמצפון לירושלים.

  • רמתיים צופים ?

    עירו של אלקנה ושמואל.
    מזוהה ברנתיס על פי י' אליצור.