דברי הימים ב-פרק-10

ביאורים

  • וַיֵּלֶךְְְ רְְחַבְְְעָם בנו של שלמה ויורש מלכותו שְְׁכֶמָה, לשכם כִּי ל שְְׁכֶם בָּאוּ כָָל־יִשְְְׂרָאֵל לְְהַמְְְלִיךְְְ אֹתוֹ ולערוך למלך החדש טקס הכתרה.

  • וַיְְְהִי כִּשְְְׁמֹעַ יָרָָבְְְעָם בֶּן־נְְבָט, וְְהוּא היה אז בְְמִצְְְרַיִם, אֲשֶׁר, משום ש בָּרַח מִפְְּנֵי שְְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְְְ. בספר מלכים מסופר שירבעם היה גיבור חיל שהמרה את פי המלך שלמה, וכנראה גם אמר עליו דברים קשים. המלך ניסה לתפסו ואולי לאסרו, אבל הוא ברח למצרים. השלטון המצרי העניק לירבעם מקלט מדיני אולי משום שרצה לשמור על איזון כוחות כלשהו. וַיָּשָָׁב יָרָָבְְְעָם מִמִּצְְְרָיִם משנודע לו שמת שלמה.

  • וַיִּשְְְׁלְְחוּ בית ישראל וַיִּקְְְרְְאוּ־לוֹ שיהיה נציגם הבלתי – רשמי. וַיָּבֹא יָרָָבְְְעָם וְְכָָל־יִשְְְׂרָאֵל וַיְְְדַבְְּרוּ אֶל־רְְחַבְְְעָם בטענה מוגדרת על המערכים הפולטיים לֵאמֹר:

  • אָבִיךָ הִקְְְשָׁה אֶת־עֻלֵּנוּ במסים הכבדים שגבה עקב הוצאות העתק שהיו כרוכות במפעלי הבנייה העצומים במרחבי ממלכתו. אף על פי שהמלך קיבל זהב רב מן החוץ, לא היה בכך די, והיה עליו להכביד את עול המסים. וְְעַתָּה הָקֵל מֵעֲבוֹדַת אָבִיךָ הַקָּשָׁה וּמֵעֻלּוֹ הַכָּבֵד אֲשֶׁר־נָתַן עָלֵינוּ וְְנַעַבְְְדֶךָּ. אנחנו מוכנים לקבל את מלכותך, אבל קשה לנו לעשות זאת בתנאים הנוכחיים.

  • וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: עלי לחשוב על הנושא. המתינו עוֹד שְְׁלֹשֶׁת יָמִים וְְשׁוּבוּ אֵלָי.וַיֵּלֶךְְְ הָעָם.

  • וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְְְ רְְחַבְְְעָם אֶת־הַזְְּקֵנִים, בשרים המבוגרים והמנוסים אֲשֶׁר־הָיוּ עֹמְְדִים לִפְְְנֵי שְְׁלֹמֹה אָבִיו בִּהְְְיֹתוֹ חַי, לֵאמֹר: אֵיךְְְ אַתֶּם נוֹעָצִים, מציעים לְְהָשִׁיב לָעָם־הַזֶּה דָּבָר?

  • וַיְְְדַבְְּרוּ אֵלָיו לֵאמֹר: אִם־תִּהְְְיֶה לְְטוֹב לְְהָעָם הַזֶּה וּרְְְצִיתָם, תְּרַצה אותם וְְדִבַּרְְְתָּ אֲלֵהֶם דְְּבָרִים טוֹבִים, נעימים ומפייסים – וְְהָיוּ לְְךָ עֲבָדִים, הם ישמרו לך אמונים כָָּל־הַיָּמִים, לאורך זמן. הוצאותיו של רחבם היו קטנות משל שלמה, לכן הוותיקים ייעצו לו להיענות לבקשה זו. ייתכן שהם היו מודעים למרירות שרחשה בקרב העם, והבינו שכיוון שטרם התייצב שלטונו של המלך.

  • וַיַּעֲזֹב אֶת־עֲצַת הַזְְּקֵנִים אֲשֶׁר יְְעָצֻהוּ, שכן חשב שאינה לפי כבודו, וַיִּוָּעַץ אֶת־הַיְְְלָדִים, הצעירים יותר, שהיו חסרי ניסיון מדיני או אחר, אֲשֶׁר גָּדְְלוּ אִתּוֹ, הָעֹמְְדִים לְְפָנָיו כעת.

  • וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: מָה אַתֶּם נוֹעָצִים וְְנָשִׁיב דָּבָר אֶת־הָעָם הַזֶּה, אֲשֶׁר דִּבְְּרוּ אֵלַי לֵאמֹר: הָקֵל מִן־הָעֹל אֲשֶׁר־נָתַן אָבִיךָ עָלֵינוּ?

  • וַיְְְדַבְְּרוּ אִתּוֹ הַיְְְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְְלוּ אִתּוֹ לֵאמֹר: כֹּה תֹאמַר לָעָם אֲשֶׁר־דִּבְְּרוּ אֵלֶיךָ לֵאמֹר: אָבִיךָ הִכְְְבִּיד אֶת־עֻלֵּנוּ, וְְאַתָּה הָקֵל מֵעָלֵינוּ. כֹּה תֹּאמַר אֲלֵהֶם: קָטָָנִּי, אצבעי הקטנה עָבָה יותר מִמָָּתְְְנֵי אָבִי. אם אבי היה גדול – אהיה אני עצום וחזק הרבה יותר.

  • וְְעַתָּה, אָבִי הֶעְְְמִיס עֲלֵיכֶם עֹל כָּבֵדוַאֲנִי אֹסִיף עַל־עֻלְְּכֶם. אָבִי יִסַּר אֶתְְְכֶם בַּשּׁוֹטִים, וַאֲנִיבָּעַקְְְרַבִּים, שוטים שיש בהם קשרים, קרסים או קוצים . יועציו הצעירים מכירים רק את שלטונו המוחלט של שלמה, ומניחים שהשלטון לא יסור מידי ידידם בשום מצב. על כן הורו לו שלא יענה ברכּוּת ובריצוי כדי שלהעמיד את ירבעם והעם בפני מלוא סמכותו.

  • וַיָּבֹא יָרָָבְְְעָם וְְכָָל־הָעָם אֶל־רְְחַבְְְעָם בַּיּוֹם הַשְְּׁלִשִׁי, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר הַמֶּלֶךְְְ לֵאמֹר: שׁוּבוּ אֵלַי בַּיּוֹם הַשְְּׁלִשִׁי.

  • וַיַּעֲנֵם הַמֶּלֶךְְְ בלשון קָשָׁה. וַיַּעֲזֹב הַמֶּלֶךְְְ רְְחַבְְְעָם אֵת עֲצַת הַזְְּקֵנִים, שהמליצו לו להתפשר ולהתרצות.

  • וַיְְְדַבֵּר אֲלֵהֶם כַּעֲצַת הַיְְְלָדִים לֵאמֹר: אַכְְְבִּיד אֶת־עֻלְְּכֶם וַאֲנִי אֹסִיף עָלָיו. אָבִי יִסַּר אֶתְְְכֶם בַּשּׁוֹטִים, וַאֲנִיבָּעַקְְְרַבִּים.

  • וְְלֹא־שָׁמַע הַמֶּלֶךְְְ אֶל־הָעָם, אף שהיה עליו להבחין בהתמרמרות כנגד מדיניות השלטון. יתרה מזו, הרי הוא לא נתבע לעשות צעדים מידיים; וכיוון שמפעליו הגדולים של שלמה לא יימשכו באותו אופן, אפשר יהיה להפחית את המסים. ובכל זאת רחבעם לא היה ער ורגיש למצב, כִּי־הָיְְתָה נְְסִבָּה, סיבה לכך מֵעִם הָאֱלֹהִים, לְְמַעַן הָקִים ה' אֶת־דְְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר בְְּיַד אֲחִיָּהוּ הַשִּׁלוֹנִי אֶל־יָרָָבְְְעָם בֶּן־נְְבָט. הנבואה עצמה לא נזכרת כאן, אבל בספר מלכים מסופר באריכות שהנביא אחיה השילוני ניבא לירבעם שהוא ימלוך על ישראל בשל הפולחנים הזרים שחדרו לממלכה בתקופת שלמה.

  • וְְכָָל־יִשְְְׂרָאֵל, כאשר נוכחו כִּי לֹא־שָׁמַע הַמֶּלֶךְְְ לָהֶם, וַיָּשִׁיבוּ הָעָם אֶת־הַמֶּלֶךְְְ לֵאמֹר: מַה, אין לָּנוּ חֵלֶק, קשר מהותי בְְּמלכות דָוִיד, וְְלֹא־נַחֲלָה בְְּבֶן־יִשַׁי. אִישׁ לְְאֹהָלֶיךָ יִשְְְׂרָאֵל! בקריאה זו השתמש שבע בן בכרי שמרד בדויד המלך עצמו. עַתָּה רְְאֵה, השגח, מלוך על בֵיתְְךָ, דָּוִיד, עסוק בשבט שלך ובמשפחתך. אנחנו איננו מעוניינים במלכותך. וַיֵּלֶךְְְ כָָּל־יִשְְְׂרָאֵל לְְאֹהָלָיו. שבטי ישראל הכריזו על פרישתם מן האחדות ומכפיפותם למרכז השלטון שביהודה.

  • ואילו בְְְנֵי יִשְְְׂרָאֵל הַיֹּשְְׁבִים בְְּעָרֵי יְְהוּדָה והסמוכים להן – וַיִּמְְְלֹךְְְ, המשיך למלוך עֲלֵיהֶם רְְחַבְְְעָם.

  • וַיִּשְְְׁלַח הַמֶּלֶךְְְ רְְחַבְְְעָם אֶת־הֲדֹרָם אֲשֶׁר היה הממונה עַל־הַמַּס, והיה כנראה גובה המסים עוד בזמנו של דויד. נראה שהדורם היה כבר מבוגר ובעל מעמד, גם אם לא אהוד, ועתה היה גם נטול סמכות. רחבעם העמיד פנים כאילו דבר לא קרה. וַיִּרְְְגְְּמוּ־בוֹ – באדורם בְְנֵי־יִשְְְׂרָאֵל אֶבֶן, אבנים וַיָּמֹת. וְְהַמֶּלֶךְְְ רְְחַבְְְעָם, שנכח במקום וראה את ההתפרעות ההמונית, הִתְְְאַמֵּץ לַעֲלוֹת בַּמֶּרְְְכָּבָה לָנוּס אל יְְרוּשָׁלִָם.

  • וַיִּפְְְשְְׁעוּ, מרדו יִשְְְׂרָאֵל בְְּבֵית דָּוִיד עַד הַיּוֹם הַזֶּה. כבר עשרות שנים חיו בני ישראל במשטר מלוכני, ועל כן הבינו שאי – אפשר לחזור לאנרכיה שבתקופת השופטים. הם התכוונו אפוא להקים מלוכה חלופית בראשות ירבעם בן נבט.

פסוקים

  1. וילך רחבעם שכמה כי שכם באו כל־ישראל להמליך אתו
  2. ויהי כשמע ירבעם בן־נבט והוא במצרים אשר ברח מפני שלמה המלך וישב ירבעם ממצרים
  3. וישלחו ויקראו־לו ויבא ירבעם וכל־ישראל וידברו אל־רחבעם לאמר
  4. אביך הקשה את־עלנו ועתה הקל מעבדת אביך הקשה ומעלו הכבד אשר־נתן עלינו ונעבדך
  5. ויאמר אלהם עוד שלשת ימים ושובו אלי וילך העם
  6. ויועץ המלך רחבעם את־הזקנים אשר־היו עמדים לפני שלמה אביו בהיתו חי לאמר איך אתם נועצים להשיב לעם־הזה דבר
  7. וידברו אליו לאמר אם־תהיה לטוב להעם הזה ורציתם ודברת אלהם דברים טובים והיו לך עבדים כל־הימים
  8. ויעזב את־עצת הזקנים אשר יעצהו ויועץ את־הילדים אשר גדלו אתו העמדים לפניו
  9. ויאמר אלהם מה אתם נועצים ונשיב דבר את־העם הזה אשר דברו אלי לאמר הקל מן־העל אשר־נתן אביך עלינו
  10. וידברו אתו הילדים אשר גדלו אתו לאמר כה־תאמר לעם אשר־דברו אליך לאמר אביך הכביד את־עלנו ואתה הקל מעלינו כה תאמר אלהם קטני עבה ממתני אבי
  11. ועתה אבי העמיס עליכם על כבד ואני אסיף על־עלכם אבי יסר אתכם בשוטים ואני בעקרבים
  12. ויבא ירבעם וכל־העם אל־רחבעם ביום השלשי כאשר דבר המלך לאמר שובו אלי ביום השלשי
  13. ויענם המלך קשה ויעזב המלך רחבעם את עצת הזקנים
  14. וידבר אלהם כעצת הילדים לאמר אכביד את־עלכם ואני אסיף עליו אבי יסר אתכם בשוטים ואני בעקרבים
  15. ולא־שמע המלך אל־העם כי־היתה נסבה מעם האלהים למען הקים יהוה את־דברו אשר דבר ביד אחיהו השלוני אל־ירבעם בן־נבט
  16. וכל־ישראל כי לא־שמע המלך להם וישיבו העם את־המלך לאמר מה־לנו חלק בדויד ולא־נחלה בבן־ישי איש לאהליך ישראל עתה ראה ביתך דויד וילך כל־ישראל לאהליו
  17. ובני ישראל הישבים בערי יהודה וימלך עליהם רחבעם
  18. וישלח המלך רחבעם את־הדרם אשר על־המס וירגמו־בו בני־ישראל אבן וימת והמלך רחבעם התאמץ לעלות במרכבה לנוס ירושלם
  19. ויפשעו ישראל בבית דויד עד היום הזה

פסוקים מנוקד

  1. וַיֵּלֶךְ רְחַבְעָם שְׁכֶמָה כִּי שְׁכֶם בָּאוּ כָל־יִשְׂרָאֵל לְהַמְלִיךְ אֹתוֹ׃
  2. וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט וְהוּא בְמִצְרַיִם אֲשֶׁר בָּרַח מִפְּנֵי שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ וַיָּשָׁב יָרָבְעָם מִמִּצְרָיִם׃
  3. וַיִּשְׁלְחוּ וַיִּקְרְאוּ־לוֹ וַיָּבֹא יָרָבְעָם וְכָל־יִשְׂרָאֵל וַיְדַבְּרוּ אֶל־רְחַבְעָם לֵאמֹר׃
  4. אָבִיךָ הִקְשָׁה אֶת־עֻלֵּנוּ וְעַתָּה הָקֵל מֵעֲבֹדַת אָבִיךָ הַקָּשָׁה וּמֵעֻלּוֹ הַכָּבֵד אֲשֶׁר־נָתַן עָלֵינוּ וְנַעַבְדֶךָּ׃
  5. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם עוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים וְשׁוּבוּ אֵלָי וַיֵּלֶךְ הָעָם׃
  6. וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֶת־הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר־הָיוּ עֹמְדִים לִפְנֵי שְׁלֹמֹה אָבִיו בִּהְיֹתוֹ חַי לֵאמֹר אֵיךְ אַתֶּם נוֹעָצִים לְהָשִׁיב לָעָם־הַזֶּה דָּבָר׃
  7. וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו לֵאמֹר אִם־תִּהְיֶה לְטוֹב לְהָעָם הַזֶּה וּרְצִיתָם וְדִבַּרְתָּ אֲלֵהֶם דְּבָרִים טוֹבִים וְהָיוּ לְךָ עֲבָדִים כָּל־הַיָּמִים׃
  8. וַיַּעֲזֹב אֶת־עֲצַת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר יְעָצֻהוּ וַיִּוָּעַץ אֶת־הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ הָעֹמְדִים לְפָנָיו׃
  9. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מָה אַתֶּם נוֹעָצִים וְנָשִׁיב דָּבָר אֶת־הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלַי לֵאמֹר הָקֵל מִן־הָעֹל אֲשֶׁר־נָתַן אָבִיךָ עָלֵינוּ׃
  10. וַיְדַבְּרוּ אִתּוֹ הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ לֵאמֹר כֹּה־תֹאמַר לָעָם אֲשֶׁר־דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ לֵאמֹר אָבִיךָ הִכְבִּיד אֶת־עֻלֵּנוּ וְאַתָּה הָקֵל מֵעָלֵינוּ כֹּה תֹּאמַר אֲלֵהֶם קָטָנִּי עָבָה מִמָּתְנֵי אָבִי׃
  11. וְעַתָּה אָבִי הֶעְמִיס עֲלֵיכֶם עֹל כָּבֵד וַאֲנִי אֹסִיף עַל־עֻלְּכֶם אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים וַאֲנִי בָּעֲקְרַבִּים׃
  12. וַיָּבֹא יָרָבְעָם וְכָל־הָעָם אֶל־רְחַבְעָם בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר שׁוּבוּ אֵלַי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי׃
  13. וַיַּעֲנֵם הַמֶּלֶךְ קָשָׁה וַיַּעֲזֹב הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֵת עֲצַת הַזְּקֵנִים׃
  14. וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם כַּעֲצַת הַיְלָדִים לֵאמֹר אַכְבִּיד אֶת־עֻלְּכֶם וַאֲנִי אֹסִיף עָלָיו אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים וַאֲנִי בָּעֲקְרַבִּים׃
  15. וְלֹא־שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֶל־הָעָם כִּי־הָיְתָה נְסִבָּה מֵעִם הָאֱלֹהִים לְמַעַן הָקִים יְהוָה אֶת־דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד אֲחִיָּהוּ הַשִּׁלוֹנִי אֶל־יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט׃
  16. וְכָל־יִשְׂרָאֵל כִּי לֹא־שָׁמַע הַמֶּלֶךְ לָהֶם וַיָּשִׁיבוּ הָעָם אֶת־הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר מַה־לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִיד וְלֹא־נַחֲלָה בְּבֶן־יִשַׁי אִישׁ לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל עַתָּה רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִיד וַיֵּלֶךְ כָּל־יִשְׂרָאֵל לְאֹהָלָיו׃
  17. וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי יְהוּדָה וַיִּמְלֹךְ עֲלֵיהֶם רְחַבְעָם׃
  18. וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֶת־הֲדֹרָם אֲשֶׁר עַל־הַמַּס וַיִּרְגְּמוּ־בוֹ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶבֶן וַיָּמֹת וְהַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם הִתְאַמֵּץ לַעֲלוֹת בַּמֶּרְכָּבָה לָנוּס יְרוּשָׁלִָם׃
  19. וַיִּפְשְׁעוּ יִשְׂרָאֵל בְּבֵית דָּוִיד עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃

מקומות

  • ירושלים

    ליבם סולגק. בראיט ולחת צורק מונחף, בגורמי מגמש. תרבנך וסתעד לכנו סתשם השמה – לתכי מורגם בורק? לתיג ישבעס.

  • שכם

    העיר המרכזית בשומרון, מזוהה עם תל בלאטה במזרח שכם המודרנית, בין הר גריזים להר עיבל.

  • יהודה

    חבל ארץ הררי המשתרע בין אזור בית אל בצפון לבקעת באר שבע בדרום.