דברי הימים ב-פרק-14

ספר

דברי הימים ב

מקבץ

כתובים

ביאורים

  • וַיַּעַשׂ אָסָא הַטּוֹב וְְהַיָּשָׁר בְְּעֵינֵי ה' אֱלֹהָיו.

  • וַיָּסַר אֶת־מִזְְְבְְּחוֹת הַנֵּכָר וְְהַבָּמוֹת, וַיְְְשַׁבֵּר אֶת־הַמַּצֵּבוֹת וַיְְְגַדַּע אֶת־הָאֲשֵׁרִים.

  • וַיֹּאמֶר אסא לִיהוּדָה לִדְְְרוֹשׁ אֶת־ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם, לחפש את קרבתו, ללמוד ולהתבונן בדבריו, וְְלַעֲשׂוֹת הַתּוֹרָה וְְהַמִּצְְְוָה.

  • וַיָּסַר מִכָָּל־עָרֵי יְְהוּדָה אֶת־הַבָּמוֹת וְְאֶת־הַחַמָּנִים, פסלים לפולחן השמש, או חפצים מעץ שהוצבו על מזבחות העבודה הזרה שעליהם היו צורות של שמשות. וַתִּשְְְׁקֹט הַמַּמְְְלָכָה לְְפָנָיו.

  • וַיִּבֶן עָרֵי מְְצוּרָה, ערי מבצר בִּיהוּדָה, כִּי־שָׁקְְטָה הָאָרֶץ, וְְאֵין־עִמּוֹ מִלְְְחָמָה בַּשָּׁנִים הָאֵלֶּה, כִּי־הֵנִיחַ ה' לוֹ, וכך התפנה למפעלים כאלה.

  • וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה: נִבְְְנֶה אֶת־הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְְנָסֵב, נסבב אותן ב חוֹמָה וּמִגְְְדָּלִים, דְְּלָתַיִם וּבְְְרִיחִים, עוֹדֶנּוּ, כל עוד הָאָרֶץ לְְפָנֵינוּ והיא שוקטת, כִּי דָרַשְְְׁנוּ אֶת־ה' אֱלֹהֵינוּ, דָּרַשְְְׁנוּ וַיָּנַח לָנוּ מהאויבים ש מִסָּבִיב. וַיִּבְְְנוּ ערים נוספות בגבול ובמקומות אחרים, כדי לחזק ולפתח את הארץ וַיַּצְְְלִיחוּ.

  • וַיְְְהִי לְְאָסָא חַיִל נֹשֵׂא צִנָּה, מגן מקיף וָרֹמַח מִיהוּדָה – שְְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף חיילים, וּמִבִּנְְְיָמִן היו לו נֹשְְׂאֵי מָגֵן וְְדֹרְְכֵי קֶשֶׁת – מָאתַיִם וּשְְְׁמוֹנִים אָלֶף. כָָּל־אֵלֶּה גִּבּוֹרֵי חָיִל. נראה ששבט בנימין גדל והתפתח, ומאז ומעולם הם היו קשתים מיומנים במיוחד.

  • וַיֵּצֵא אֲלֵיהֶם למלחמה זֶרַח הַכּוּשִׁי, שהיה מלך מן השושלת הכושית ששלטה במצרים, בְְּחַיִל שמָּנה אֶלֶף אֲלָפִים לוחמים וּמַרְְְכָּבוֹת – שְְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וַיָּבֹא עַד־מָרֵשָׁה שבארץ יהודה.

  • וַיֵּצֵא אָסָא לְְפָנָיו. וַיַּעַרְְְכוּ מִלְְְחָמָה בְְּגֵיא צְְפַתָה לְְיד מָרֵשָׁה.

  • וַיִּקְְְרָא אָסָא אֶל־ה' אֱלֹהָיו וַיֹּאמַר: ה', אֵין־עִמְְּךָ הבדל לַעְְְזֹר בֵּין רַב, גדול וחזק לְְאֵין, לחסַר כֹּחַ. אמנם אנחנו מעטים והכושים רבים, אבל אתה יכול לעזור למעטים כמו לרבים. עָָזְְְרֵנוּ, ה' אֱלֹהֵינוּ, כִּי־עָלֶיךָ נִשְְְׁעַנּוּ, וּבְְְשִׁמְְְךָ בָאנוּ עַל־הֶהָמוֹן הַזֶּה. ה' אֱלֹהֵינוּ אַתָּה, אַל־יַעְְְצֹר, ישלוט, יתחזק עִמְְּךָ, לעומתך אֱנוֹשׁ, אדם.

  • וַיִּגֹּף, ויכה ה' אֶת־הַכּוּשִׁים לִפְְְנֵי אָסָא וְְלִפְְְנֵי יְְהוּדָה, וַיָּנֻסוּ הַכֻּשִׁים.

  • וַיִּרְְְדְְּפֵם אָסָא וְְהָעָם אֲשֶׁר־עִמּוֹ עַד־לִגְְְרָר. וַיִּפֹּל מִכּוּשִׁים לְְאֵין־לָהֶם מִחְְְיָה, ללא הצלה וחיוּת, כִּי־נִשְְְׁבְְּרוּ לִפְְְנֵי־ה' וְְלִפְְְנֵי מַחֲנֵהוּ, מחנה ישראל. וַיִּשְְְׂאוּ אסא ויהודה שָׁלָל הַרְְְבֵּה מְְאֹד.

  • וַיַּכּוּ אֵת כָָּל־הֶעָרִים הפלשתיות ש סְְבִיבוֹת גְְּרָר, כִּי־הָיָה פַחַד־ה' עֲלֵיהֶם, וַיָּבֹזּוּ אֶת־כָָּל־הֶעָרִים, כִּי־בִזָּה, שלל רַבָּה הָיְְתָה בָהֶם.

  • וְְגַם־אָהֳֳלֵי מִקְְְנֶה הִכּוּ, וַיִּשְְְׁבּוּ צֹאן לָרֹב וּגְְְמַלִּים, וַיָּשֻׁבוּ יְְרוּשָׁלִָם.

פסוקים

  1. ויעש אסא הטוב והישר בעיני יהוה אלהיו
  2. ויסר את־מזבחות הנכר והבמות וישבר את־המצבות ויגדע את־האשרים
  3. ויאמר ליהודה לדרוש את־יהוה אלהי אבותיהם ולעשות התורה והמצוה
  4. ויסר מכל־ערי יהודה את־הבמות ואת־החמנים ותשקט הממלכה לפניו
  5. ויבן ערי מצורה ביהודה כי־שקטה הארץ ואין־עמו מלחמה בשנים האלה כי־הניח יהוה לו
  6. ויאמר ליהודה נבנה את־הערים האלה ונסב חומה ומגדלים דלתים ובריחים עודנו הארץ לפנינו כי דרשנו את־יהוה אלהינו דרשנו וינח לנו מסביב ויבנו ויצליחו
  7. ויהי לאסא חיל נשא צנה ורמח מיהודה שלש מאות אלף ומבנימן נשאי מגן ודרכי קשת מאתים ושמונים אלף כל־אלה גבורי חיל
  8. ויצא אליהם זרח הכושי בחיל אלף אלפים ומרכבות שלש מאות ויבא עד־מרשה
  9. ויצא אסא לפניו ויערכו מלחמה בגיא צפתה למרשה
  10. ויקרא אסא אל־יהוה אלהיו ויאמר יהוה אין־עמך לעזור בין רב לאין כח עזרנו יהוה אלהינו כי־עליך נשענו ובשמך באנו על־ההמון הזה יהוה אלהינו אתה אל־יעצר עמך אנוש
  11. ויגף יהוה את־הכושים לפני אסא ולפני יהודה וינסו הכושים
  12. וירדפם אסא והעם אשר־עמו עד־לגרר ויפל מכושים לאין להם מחיה כי־נשברו לפני־יהוה ולפני מחנהו וישאו שלל הרבה מאד
  13. ויכו את כל־הערים סביבות גרר כי־היה פחד־יהוה עליהם ויבזו את־כל־הערים כי־בזה רבה היתה בהם
  14. וגם־אהלי מקנה הכו וישבו צאן לרב וגמלים וישבו ירושלם

פסוקים מנוקד

  1. וַיַּעַשׂ אָסָא הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה אֱלֹהָיו׃
  2. וַיָּסַר אֶת־מִזְבְּחוֹת הַנֵּכָר וְהַבָּמוֹת וַיְשַׁבֵּר אֶת־הַמַּצֵּבוֹת וַיְגַדַּע אֶת־הָאֲשֵׁרִים׃
  3. וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה לִדְרוֹשׁ אֶת־יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם וְלַעֲשׂוֹת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה׃
  4. וַיָּסַר מִכָּל־עָרֵי יְהוּדָה אֶת־הַבָּמוֹת וְאֶת־הַחַמָּנִים וַתִּשְׁקֹט הַמַּמְלָכָה לְפָנָיו׃
  5. וַיִּבֶן עָרֵי מְצוּרָה בִּיהוּדָה כִּי־שָׁקְטָה הָאָרֶץ וְאֵין־עִמּוֹ מִלְחָמָה בַּשָּׁנִים הָאֵלֶּה כִּי־הֵנִיחַ יְהוָה לוֹ׃
  6. וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה נִבְנֶה אֶת־הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְנָסֵב חוֹמָה וּמִגְדָּלִים דְּלָתַיִם וּבְרִיחִים עוֹדֶנּוּ הָאָרֶץ לְפָנֵינוּ כִּי דָרַשְׁנוּ אֶת־יְהוָה אֱלֹהֵינוּ דָּרַשְׁנוּ וַיָּנַח לָנוּ מִסָּבִיב וַיִּבְנוּ וַיַּצְלִיחוּ׃
  7. וַיְהִי לְאָסָא חַיִל נֹשֵׂא צִנָּה וָרֹמַח מִיהוּדָה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּמִבִּנְיָמִן נֹשְׂאֵי מָגֵן וְדֹרְכֵי קֶשֶׁת מָאתַיִם וּשְׁמוֹנִים אָלֶף כָּל־אֵלֶּה גִּבּוֹרֵי חָיִל׃
  8. וַיֵּצֵא אֲלֵיהֶם זֶרַח הַכּוּשִׁי בְּחַיִל אֶלֶף אֲלָפִים וּמַרְכָּבוֹת שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיָּבֹא עַד־מָרֵשָׁה׃
  9. וַיֵּצֵא אָסָא לְפָנָיו וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה בְּגֵיא צְפַתָה לְמָרֵשָׁה׃
  10. וַיִּקְרָא אָסָא אֶל־יְהוָה אֱלֹהָיו וַיֹּאמַר יְהוָה אֵין־עִמְּךָ לַעְזוֹר בֵּין רַב לְאֵין כֹּחַ עָזְרֵנוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ כִּי־עָלֶיךָ נִשְׁעַנּוּ וּבְשִׁמְךָ בָאנוּ עַל־הֶהָמוֹן הַזֶּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אַתָּה אַל־יַעְצֹר עִמְּךָ אֱנוֹשׁ׃
  11. וַיִּגֹּף יְהוָה אֶת־הַכּוּשִׁים לִפְנֵי אָסָא וְלִפְנֵי יְהוּדָה וַיָּנֻסוּ הַכּוּשִׁים׃
  12. וַיִּרְדְּפֵם אָסָא וְהָעָם אֲשֶׁר־עִמּוֹ עַד־לִגְרָר וַיִּפֹּל מִכּוּשִׁים לְאֵין לָהֶם מִחְיָה כִּי־נִשְׁבְּרוּ לִפְנֵי־יְהוָה וְלִפְנֵי מַחֲנֵהוּ וַיִּשְׂאוּ שָׁלָל הַרְבֵּה מְאֹד׃
  13. וַיַּכּוּ אֵת כָּל־הֶעָרִים סְבִיבוֹת גְּרָר כִּי־הָיָה פַחַד־יְהוָה עֲלֵיהֶם וַיָּבֹזּוּ אֶת־כָּל־הֶעָרִים כִּי־בִזָּה רַבָּה הָיְתָה בָהֶם׃
  14. וְגַם־אָהֳלֵי מִקְנֶה הִכּוּ וַיִּשְׁבּוּ צֹאן לָרֹב וּגְמַלִּים וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלִָם׃

מקומות

  • גרר
  • ירושלים

    ליבם סולגק. בראיט ולחת צורק מונחף, בגורמי מגמש. תרבנך וסתעד לכנו סתשם השמה – לתכי מורגם בורק? לתיג ישבעס.

  • מרשה
  • יהודה

    חבל ארץ הררי המשתרע בין אזור בית אל בצפון לבקעת באר שבע בדרום.

  • גרר (2)
  • גרר (3)
‏