דברי הימים ב-פרק-18

ביאורים

• וַיְְְהִי לִיהוֹשָׁפָט עֹשֶׁר וְְכָבוֹד לָרֹב, וַיִּתְְְחַתֵּן לְְאַחְְְאָב, נעשה קרוב משפחה על ידי נישואין עמו – יהורם בן יהושפט נשא את עתליה בת אחאב.

• וַיֵּרֶד יהושפט לְְקֵץ, לאחר שָׁנִים אֶל־אַחְְְאָב לְְשֹׁמְְרוֹן, וַיִּזְְְבַּח־לוֹ אַחְְְאָב צֹאן וּבָקָר לָרֹב, וְְלָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ. אחאב ערך לו קבלת פנים מלכותית שכללה שחיטת כבשים ובני בקר, ובאותו מעמד וַיְְְסִיתֵהוּ לַעֲלוֹת אֶל־רָמֹת גִּלְְְעָד.

• וַיֹּאמֶר אַחְְְאָב מֶלֶךְְְ־יִשְְְׂרָאֵל אֶל־יְְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה: הֲתֵלֵךְְְ עִמִּי למלחמה ב רָמֹת גִּלְְְעָד? וַיֹּאמֶר לוֹ יהושפט: כָּמוֹנִי כָמוֹךָ, אפעל כמו שאתה תפעל, וּכְְְעַמְְּךָ כך עַמִּי, וְְעִמְְּךָ אני בַּמִּלְְְחָמָה. אני וצבאי נשתף פעולה אתך בלב שלם.

• וַיֹּאמֶר יְְהוֹשָׁפָט אֶל־מֶלֶךְְְ יִשְְְׂרָאֵל: אולם כיוון שמדובר בהסתכנות במלחמה יזומה, דְְּרָָשׁ־נָא כַיּוֹם אֶת־דְְּבַר ה'. רצוני לשמוע את דבר ה' מפי נביא.

• וַיִּקְְְבֹּץ מֶלֶךְְְ־יִשְְְׂרָאֵל אֶת־הַנְְּבִאִים, נביאי ה', אַרְְְבַּע מֵאוֹת אִישׁ. דבר ה' כשלעצמו לא הפריע לאחאב, ובאותה העת נביאי ה' כבר לא נרדפו. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: הֲנֵלֵךְְְ אֶל־רָמֹת גִּלְְְעָד לַמִּלְְְחָמָה אִם־אֶחְְְדָּל, אמנע? וַיֹּאמְְרוּ כולם כאחד : עֲלֵה למלחמה, וְְיִתֵּן הָאֱלֹהִים את אויביך בְְּיַד הַמֶּלֶךְְְ.

• וַיֹּאמֶר יְְהוֹשָׁפָט, שלא נחה דעתו מן הנביאים הללו, ואולי חשד שאינם נביאי אמת אלא שכירים בלבד : הַאֵין פֹּה נָבִיא לַה' עוֹד, נביא נוסף וְְנִדְְְרְְשָׁה מֵאֹתוֹ, מאתו?

• וַיֹּאמֶר מֶלֶךְְְ־יִשְְְׂרָאֵל אֶל־יְְהוֹשָׁפָט: יש עוֹד אִישׁ־אֶחָד שאפשר לִדְְְרוֹשׁ אֶת־ה' מֵאֹתוֹ, ואולם אֲנִי שְְׂנֵאתִיהוּ, כִּי אֵינֶנּוּ מִתְְְנַבֵּא עָלַי לְְטוֹבָה, כִּי אם כָָל־יָמָיו מתנבא עלי לְְרָעָה, ו הוּא נקרא מִיכָיְְְהוּ בֶן־יִמְְְלָא. לא הזמנתי אותו בגלל שנאתנו ההדדית. והתייחס אל הנביאים באופן אחר, ואילו לאחאב, המלך הפתוח והמתקדם – היו נביאים מכל המינים – גם נביאי בעל ואשרה. הוא לא ראה את ייחודם של נביאי ה', ולכן ריחק נביא שלא מצא חן בעיניו. יהושפט, לעומתו, סבר שראוי לשמוע נביא אמת גם אם אין בפיו טובות.

• וַיִּקְְְרָא מֶלֶךְְְ יִשְְְׂרָאֵל אֶל־סָרִיס, משרת אֶחָד, וַיֹּאמֶר: מַהֵר והבא את מִיכָיְְְהוּ בֶן־יִמְְְלָא.

• וּמֶלֶךְְְ יִשְְְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְְְ־יְְהוּדָה יוֹשְְׁבִים אִישׁ עַל־כִּסְְְאוֹ – כיסא מלכותו, מְְלֻבָּשִׁים בְְּגָדִים – בגדי מלוכה טקסיים, וְְיֹשְְׁבִים בְְּגֹרֶן פֶּתַח שַׁעַר שֹׁמְְרוֹן, וְְכָָל־הַנְְּבִיאִים מִתְְְנַבְְּאִים לִפְְְנֵיהֶם. בשטח הפנוי הרחב של הגורן. אחאב ניסה למשוך את יהושפט אליו ולארחו בדרך הנעימה ביותר. על כן ישבו בגורן הפתוחה כשני מלכים שווים זה לצד זה או זה מול זה.

• וַיַּעַשׂ לוֹ צִדְְְקִיָּהוּ בֶן־כְְּנַעֲנָה, אחד הנביאים, קַרְְְנֵי בַרְְְזֶל, אולי הניחן על ראשו באופן סמלי, וַיֹּאמֶר: כֹּה־אָמַר ה': בְְּאֵלֶּה תְְּנַגַּח אֶת־אֲרָם עַד־כַּלּוֹתָם. לעתים קרובות עשו נביאי ה' מעשים סמליים כאלה, שבאמצעותם רצו להסביר ולהמחיש את דבריהם. לפעמים המעשה עצמו נחשב כיוצר פעולה בעולם.

• וְְכָָל־הַנְְּבִאִים נִבְְּאִים כֵּן – כמו צדקיהו, שאולי היה מנהיגם, לֵאמֹר: עֲלֵה רָמֹת גִּלְְְעָד וְְהַצְְְלַח, וְְנָתַן ה' את האויב בְְּיַד הַמֶּלֶךְְְ.

• וְְהַמַּלְְְאָךְְְ, השליח אֲשֶׁר־הָלַךְְְ לִקְְְרֹא לְְמִיכָיְְְהוּ, דִּבֶּר אֵלָיו לֵאמֹר: הִנֵּה דִּבְְְרֵי הַנְְּבִאִים פֶּה־אֶחָד טוֹב אֶל־הַמֶּלֶךְְְ, וִיהִי־נָא גם דְְבָרְְךָ כְְּאַחַד מֵהֶם, וְְדִבַּרְְְתָּ טּוֹב. אולי תחרוג הפעם ממנהגך לנבא למלך קשות. אין זו בהכרח הסתה שינבא שקר, אלא ניסיון לשכנע את מיכיהו לעדן את דבריו.

• וַיֹּאמֶר מִיכָיְְְהוּ בשבועה : חַי־ה', כִּי אֶת־אֲשֶׁר־יֹאמַר אֱלֹהַי – אֹתוֹ אֲדַבֵּר. אינני נוהג כך. לא רצונו של המלך וציפיותיו יכוונו את דברי. אני נביא ה' ושליח המוסר רק את דבריו.

• וַיָּבֹא מיכיהו אֶל־הַמֶּלֶךְְְ אחאב, וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְְְ אֵלָיו: מִיכָה, הֲנֵלֵךְְְ אֶל־רָמֹת גִּלְְְעָד לַמִּלְְְחָמָה אִם־אֶחְְְדָּל? וַיֹּאמֶר באירוניה, באותו סגנון שהשתמשו בו שאר הנביאים : עֲלוּ וְְהַצְְְלִיחוּ, וְְיִנָּתְְנוּ בְְּיֶדְְְכֶם. רצית לשמוע ממני מה שכבר שמעת?! – הרי לך.

• וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַמֶּלֶךְְ: אל תנהג כך. עַד־כַּמֶּה פְְעָמִים אֲנִי מַשְְְׁבִּיעֶךָ אֲשֶׁר לֹא־תְְדַבֵּר אֵלַי סתם אלא רַק אֱמֶת בְְּשֵׁם ה'.

• וַיֹּאמֶר מיכיהו : רָאִיתִי בחזון אֶת־כָָּל־יִשְְְׂרָאֵל נְְפוֹצִים, מתפזרים לכל עבר עַל־הֶהָרִים כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין־לָהֶן רֹעֶה. וַיֹּאמֶר ה': לֹא־אֲדֹנִים, אין מושל לָאֵלֶּה. יָשׁוּבוּ אִישׁ־לְְבֵיתוֹ בְְּשָׁלוֹם. כלומר, אתה, אדונם, תיפול בקרב, וחייליך יחזרו מהמערכה ללא מפקד.

• וַיֹּאמֶר מֶלֶךְְְ־יִשְְְׂרָאֵל אֶל־יְְהוֹשָׁפָט: הֲלֹא אָמַרְְְתִּי אֵלֶיךָ מראש שהאיש הזה לֹא־יִתְְְנַבֵּא עָלַי טוֹב כִּי אִם־לְְרָע.

• וַיֹּאמֶר שוב הנביא : לָכֵן שִׁמְְְעוּ את דְְבַר־ה'! אתם חושבים שאני מדבר מתוך נגיעה אישית או סכסוך, הנה, קבלו את החזון שלי בשלמותו : רָאִיתִי אֶת־ה' יוֹשֵׁב בהיכלו כמלך עַל־כִּסְְְאוֹ, וְְכָָל־צְְבָא הַשָּׁמַיִם, המלאכים עֹמְְדִים עַל־יְְמִינוֹ וּשְְְׂמֹאלוֹ.

• וַיֹּאמֶר ה': מִי יְְפַתֶּה אֶת־אַחְְְאָב מֶלֶךְְְ־יִשְְְׂרָאֵל וְְיַעַל למלחמה וְְיִפֹּל בְְּרָמוֹת גִּלְְְעָד? וַיֹּאמֶר, כל אחד מהנוכחים הנענים להצעה, כביכול, זֶה אֹמֵר כָּכָה, וְְזֶה אֹמֵר כָּכָה.

• וַיֵּצֵא הָרוּחַ וַיַּעֲמֹד לִפְְְנֵי ה', וַיֹּאמֶר: אֲנִי אֲפַתֶּנּוּ. וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו: בַּמָּה? כיצד תעשה זאת?

• וַיֹּאמֶר: אֵצֵא וְְהָיִיתִי לְְרוּחַ שֶׁקֶר בְְּפִי כָָּל־נְְבִיאָיו. לכל הנביאים המתנבאים לאחאב אומר מסר שקרי . וַיֹּאמֶר ה': תְְּפַתֶּה וְְגַם־תּוּכָל, תצליח . צֵא וַעֲשֵׂה־כֵן.

• וְְעַתָּה, אומר מיכיהו לאחאב, הִנֵּה נָתַן ה' רוּחַ שֶׁקֶר בְְּפִי נְְבִיאֶיךָ אֵלֶּה, ואולם לאמתו של דבר ה' דִּבֶּר עָלֶיךָ רָעָה.

• וַיִּגַּשׁ צִדְְְקִיָּהוּ בֶן־כְְּנַעֲנָה, שכאמור היה כנראה הבכיר בנביאים, וַיַּךְְְ, סטר אֶת־מִיכָיְְְהוּ עַל־הַלֶּחִי. וַיֹּאמֶר: אֵי זֶה הַדֶּרֶךְְְ עָבַר רוּחַ־ה' מֵאִתִּי לְְדַבֵּר אֹתָךְְְ? ! איך אתה מעז לטעון שרוח ה' יצאה ממני, והיא מדברת אתך?! הלוא אני הוא הנביא הגדול.

• וַיֹּאמֶר מִיכָיְְְהוּ בביטחון גמור : הִנְְּךָ רֹאֶה בַּיּוֹם הַהוּא, עוד יבוא יום אֲשֶׁר תָּבוֹא חֶדֶר בְְּחֶדֶר לְְהֵחָבֵא, להתחבא. כעת אתה מרגיש צודק, אבל כשתבוא המפלה, תתחבא בתוך חדר פנימי מבושה.

• וַיֹּאמֶר מֶלֶךְְְ יִשְְְׂרָאֵל: קְְחוּ אֶת־מִיכָיְְְהוּ וַהֲשִׁיבֻהוּ אל העיר, אבל לא לביתו אלא אֶל־אָמוֹן שַׂר־הָעִיר, שהיה מושל ממונה מטעם המלך, וְְאֶל־יוֹאָשׁ בֶּן־הַמֶּלֶךְְְ, שהיה כנראה ממלא מקום המלך בהיעדרו.

• וַאֲמַרְְְתֶּם להם : כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְְְ: שִׂימוּ את זֶה – מיכיהו, המכונה כך בזלזול, בתוך בֵּית הַכֶּלֶא, וְְהַאֲכִילֻהוּ לֶחֶם לַחַץ, בדוחק וּמַיִם לַחַץ עַד שׁוּבִי בְְשָׁלוֹם. כשאשוב מן המלחמה בשלום אבוא אתו חשבון על כל מה שאמר. בינתיים הַחזיקו אותו בתנאי מעצר קשים.

• וַיֹּאמֶר מִיכָיְְְהוּ: מלך ישראל, אינני חושש ממך, כי אִם־שׁוֹב תָּשׁוּב בְְּשָׁלוֹם פירוש הדבר ש לֹא־דִבֶּר ה' בִּי, ואינני נביא. וַיֹּאמֶר אל כל הנוכחים : שִׁמְְְעוּ, עַמִּים כֻּלָּם, בני ישראל ובני יהודה, את מה שאמרתי. כלומר, אני מקבל עלי את האחריות לדברים הללו, ובטוח בהם לגמרי.

• וַיַּעַל מֶלֶךְְְ־יִשְְְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְְְ־יְְהוּדָה אֶל־רָמֹת גִּלְְְעָד. מכיוון שקבוצה שלמה של נביאים צפתה שיצליחו במלחמה, והיחיד שדעתו שונה הוא מי שאחאב אמר מראש שתמיד הוא חוזה שחורות, ואף הוא לא מסר איסור מפורש לצאת למלחמה, אלא ניבא על פיזור העם ונפילת אחאב, השתכנע גם יהושפט שראוי לו ללכת אחרי דעת הרוב. הנבואה של מיכיהו בכל זאת הטרידה את אחאב.

• וַיֹּאמֶר מֶלֶךְְְ יִשְְְׂרָאֵל אֶל־יְְהוֹשָׁפָט: הִתְְְחַפֵּשׂ וָבוֹא, אתחפש ואבוא בַמִּלְְְחָמָה בבגדים אחרים, וְְאילו אַתָּה לְְבַשׁ בְְּגָדֶיךָ, שכן הארמים יחפשו בוודאי אותי ולא אותך. וַיִּתְְְחַפֵּשׂ מֶלֶךְְְ יִשְְְׂרָאֵל, וַיָּבֹאוּ בַּמִּלְְְחָמָה.

• וּמֶלֶךְְְ אֲרָם צִוָּה אֶת־שָׂרֵי הָרֶכֶב אֲשֶׁר־לוֹ לֵאמֹר: לֹא תִּלָּחֲמוּ אֶת, עם הַקָּטֹן או אֶת־הַגָּדוֹל כִּי אִם־אֶת־מֶלֶךְְְ יִשְְְׂרָאֵל לְְבַדּוֹ. משימתכם היחידה היא לפגוע במלך ישראל. אל תערכו מלחמה כללית אלא תתמקדו במטרה אחת – חיסולו של אחאב.

• וַיְְְהִי כִּרְְְאוֹת שָׂרֵי הָרֶכֶב הארמים אֶת־יְְהוֹשָׁפָט, היחיד שלבש בגדי מלך, וְְהֵמָּה אָמְְרוּ: מֶלֶךְְְ־יִשְְְׂרָאֵל הוּא. וַיָּסֹבּוּ עָלָיו, המרכבות כיתרו אותו לְְהִלָּחֵם. וַיִּזְְְעַק יְְהוֹשָׁפָט – וַה' עֲזָרוֹ, וַיְְְסִיתֵם, העביר אותם אֱלֹהִים מִמֶּנּוּ, והוא ניצל. ייתכן שכאשר יהושפט צעק, הם הכירו שהוא מדבר בניב שונה משל אחאב או שזיהו שקולו שונה מקולו של אחאב. אולי הצליחו להבחין ביניהם בגלל ההיכרות המוקדמת שהייתה לארמים עם אחאב, שכן בין אחאב ומלך ארם היו מלחמות ולעתים הם גם נפגשו. מכל מקום, הם היססו ולא ירו מיד ביהושפט.

• וַיְְְהִי כִּרְְְאוֹת שָׂרֵי הָרֶכֶב כִּי אכן לֹא־הָיָה זה מֶלֶךְְְ יִשְְְׂרָאֵל, וַיָּשׁוּבוּ מֵאַחֲרָיו, והניחוהו לנפשו, שהרי צֻוו לתקוף רק את מלך ישראל. אמנם מלך יהודה בא להילחם בהם, אבל מבחינת ההוראות שקיבלו, הוא לא היה שונה מכל קצין או מפקד אחר.

• ובתוך כך אִישׁ ממחנה ארם מָשַׁךְְְ בַּקֶּשֶׁת מול האויב לְְתֻמּוֹ, בלי שכיוון לאדם מסוים, וַיַּךְְְ אֶת־מֶלֶךְְְ יִשְְְׂרָאֵל בֵּין הַדְְּבָקִים, החיבורים וּבֵין הַשִּׁרְְְיָן. החץ שלא כֻּוון פגע בדיוק במלך ישראל, במקום שבו חלקי השריון מתחברים זה עם זה. כל שריון עשוי מכמה חלקים כדי לאפשר תנועה וגמישות, ומקומות החיבור של השריון הם נקודות התורפה שלו. וַיֹּאמֶר אחאב לָרַכָּב: הֲפֹךְְְ יָדְְךָ, שַׁנה את הכיוון אחורנית, וְְהוֹצֵאתַנִי מִן־הַמַּחֲנֶה, כִּי הָחֳֳלֵיתִי, נפגעתי. הוא מרגיש שהפציעה חמורה. כנראה נפצע במקום שעלול לגרום לאיבוד דם רב ולפגיעה אנושה.

• וַתַּעַל, התגברה הַמִּלְְְחָמָה בַּיּוֹם הַהוּא, וּמֶלֶךְְְ יִשְְְׂרָאֵל, שלא רצה לנטוש את המערכה ולגרום להתמוטטות הצבא, הָיָה מַעֲמִיד את עצמו בַּמֶּרְְְכָּבָה נֹכַח, מול אֲרָם עַד־הָעָרֶב. מרכבות הקרב הללו היו קטנות והכילו שניים או שלושה אנשים בעמידה, כך שנוכחותו הייתה ניכרת לעין כול. הוא עמד בגבורה כדי שלא לגרום לבהלה. הוא ידע שאם החיילים יראו אותו בורח, צבאו עלול להתמוטט. אבל כל אותן שעות הוא שתת דם. וַיָּמָָת, כפי הנראה מאיבוד דם לְְעֵת בּוֹא, שקיעת הַשָּׁמֶשׁ. בספר מלכים, העוסק גם במלכי ישראל, מסופר על שאירע בעקבות נפילת אחאב והחזרתו לשֹׁמרון. כאן מדובר על מה שנוגע ליהושפט מלך יהודה, הצד האחר של הסיפור שלא הוזכר בספר מלכים: