דברי הימים ב-פרק-24

ביאורים

• בֶּן־שֶׁבַע שָׁנִים היה יֹאָשׁ בְְּמָָלְְְכוֹ. כיוון ששש שנים היה נתון במחבוא, הרי שהיה כבן שנה כשסבתו הרגה את כל בית המלוכה. וְְאַרְְְבָּעִים שָׁנָה מָלַךְְְ בִּירוּשָׁלִָם, וְְשֵׁם אִמּוֹ היה צִבְְְיָה מִבְְּאֵר שָׁבַע.

• וַיַּעַשׂ יוֹאָשׁ הַיָּשָׁר בְְּעֵינֵי ה' כָָּל־יְְמֵי יְְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן. יהוידע הכהן היה בעל מעמד, הוא האריך ימים, וגם הקים משפחה גדולה –

• וַיִּשָּׂא־לוֹ יְְהוֹיָדָע בימי חייו נָשִׁים שְְׁתָּיִם, וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת. פרט זה נוגע להמשך הסיפור.

• וַיְְְהִי אַחֲרֵי־כֵן, כשיואש כבר בגר, הָיָה עִם־לֵב, רצה יוֹאָשׁ לְְחַדֵּשׁ אֶת־בֵּית ה'. לא רק בימי עתליהו , אלא גם בזמן אחזיהו ואולי אפילו בימי מלכות יהורם לא היה יחס מיוחד לבית המקדש, והבית הוזנח.

• וַיִּקְְְבֹּץ אֶת־הַכֹּהֲנִים וְְהַלְְוִיִּם, וַיֹּאמֶר לָהֶם: צְְאוּ לְְעָרֵי יְְהוּדָה וְְקִבְְְצוּ, ואִספו מִכָָּל־יִשְְְׂרָאֵל כֶּסֶף לְְחַזֵּק אֶת־בֵּית אֱלֹהֵיכֶם מִדֵּי שָׁנָה בְְּשָׁנָה, ערכו מגבית שנתית לצורכי המקדש. והוא שב ומזרז אותם – וְְאַתֶּם תְְּמַהֲרוּ לַדָּבָר.וְְלֹא מִהֲרוּ הַלְְוִיִּם. כנראה הם לא התלהבו, אולי חשבו שאין זה מתפקידם.

• וַיִּקְְְרָא הַמֶּלֶךְְְ לִיהוֹיָדָע הָרֹאש, ראש הכהנים , וַיֹּאמֶר לוֹ: מַדּוּעַ לֹא־דָרַשְְְׁתָּ, תבעת, חקרת עַל, את הַלְְוִיִּם לְְהָבִיא מִיהוּדָה וּמִירוּשָׁלִַם אֶת־מַשְְְׂאַת, תרומת מֹשֶׁה עֶבֶד־ה' וְְהַקָּהָל לְְיִשְְְׂרָאֵל, וקהל ישראל, שהביאו לְְאֹהֶל הָעֵדוּת, לצורך המשכן. הלוא הוריתי להנהיג תרומה זו גם עכשיו? !

• כִּי עֲתַלְְְיָהוּ הַמִּרְְְשַׁעַת, בָּנֶיהָ פָרְְצוּ אֶת־בֵּית הָאֱלֹהִים ושדדו משם את האוצרות – וְְגַם את כָָּל־קָָדְְְשֵׁי, הקדשות בֵית־ה' עָשׂוּ לַבְְּעָלִים. על כן חשב המלך על דרך אחרת לאיסוף הכסף מן הקהל:

• וַיֹּאמֶר, ציווה הַמֶּלֶךְְ, ולפי מצוותו – וַיַּעֲשׂוּ אֲרוֹן אֶחָד, וַיִּתְְּנֻהוּ בְְּשַׁעַר בֵּית־ה' חוּצָה, בצד החיצוני,

• וַיִּתְְּנוּ־קוֹל, הכריזו בִּיהוּדָה וּבִירוּשָׁלִַם לְְהָבִיא לַה' את מַשְְְׂאַת מֹשֶׁה עֶבֶד־הָאֱלֹהִים שציווה עַל־יִשְְְׂרָאֵל בַּמִּדְְְבָּר. נראה שהודיעו להביא תרומה אישית, כקריאתו של משה לישראל להביא מתנות לבניית המשכן או לתרום שקלים למשכן.

• וַיִּשְְְׂמְְְחוּ כָָל־הַשָּׂרִים וְְכָָל־הָעָם על היזמה, וַיָּבִיאוּ כסף וַיַּשְְְׁלִיכוּ לָאָרוֹן עַד־לְְכַלֵּה, אפס מקום, עד שהארון התמלא.

• וַיְְְהִי בְְּעֵת יָבִיא, שהיו מביאים אֶת־הָאָרוֹן אֶל־פְְּקֻדַּת, בפקודת, או: אל ממון הַמֶּלֶךְְְ בְְּיַד הַלְְוִיִּם, וְְכִרְְְאוֹתָם כִּי־רַב הַכֶּסֶף בארון, וּבָא סוֹפֵר הַמֶּלֶךְְְ וּפְְְקִיד כֹּהֵן הָרֹאשׁ, וִיעָרוּ, והיו מגלים אֶת־הָאָרוֹן, כלומר שופכים את תכולתו החוצה, וְְיִשָּׂאֻהוּ וִישִׁיבֻהוּ אֶל־מְְקֹמוֹ, כדי לאסוף כסף נוסף. כֹּה עָשׂוּ לְְיוֹם בְְּיוֹם, יום ויום. וַיַּאַסְְְפוּ כך כֶסֶף לָרֹב.

• וַיִּתְְּנֵהוּ – את הכסף שהצטבר הַמֶּלֶךְְְ וִיהוֹיָדָע, אֶל כל עוֹשֵׂה מְְלֶאכֶת עֲבוֹדַת בֵּית־ה', וַיִּהְְְיוּ שֹׂכְְרִים חֹצְְבִים וְְחָרָשִׁים, נגרים כדי לְְחַדֵּשׁ את בֵּית ה'. היה צורך בחוצבים שיביאו אבנים חדשות, מפני שהמקדש התיישן, וחלק מאבניו התקלקלו. כדי לחדש את תחזוקת הבית הזדקקו גם לחרשי עץ, לבנאים וְְגַם לְְחָרָשֵׁי בַרְְְזֶל וּנְְְחֹשֶׁת, לְְחַזֵּק אֶת־בֵּית ה'.

• וַיַּעֲשׂוּ עֹשֵׂי הַמְְּלָאכָה את עבודתם, וַתַּעַל אֲרוּכָה, רפואה, חיזוק לַמְְּלָאכָה בְְּיָדָם. מלאכתם עלתה יפה, והם הצליחו לתקן את הטעון תיקון. וַיַּעֲמִידוּ אֶת־בֵּית הָאֱלֹהִים עַל־מַתְְְכֻּנְְְתּוֹ, במידה הראויה לו, או: על מכונו, וַיְְְאַמְְּצֻהוּ, חיזקו אותו.

• וּכְְכַלּוֹתָם, כשסיימו את המלאכה, הֵבִיאוּ לִפְְְנֵי הַמֶּלֶךְְְ וִיהוֹיָדָע אֶת־שְְׁאָר הַכֶּסֶף, הכסף שנשאר מהתרומה החד – פעמית, וַיַּעֲשֵׂהוּ כֵלִים לְְבֵית־ה' – כְְּלֵי שָׁרֵת וְְהַעֲלוֹת, כלים המשמשים להעלאת הקרבנות, וְְכַפּוֹת וּכְְְלֵי זָהָב וָכָסֶף. וַיִּהְְְיוּ מַעֲלִים עֹלוֹת בְְּבֵית־ה' תָּמִיד כֹּל יְְמֵי יְְהוֹיָדָע.

• וַיִּזְְְקַן יְְהוֹיָדָע וַיִּשְְְׂבַּע יָמִים. הוא הגיע לשיבה טובה ומופלגת – וַיָּמֹת בֶּן־מֵאָה וּשְְְׁלֹשִׁים שָׁנָה בְְּמוֹתוֹ. ייתכן שהיה כהן גדול במשך שנים רבות, ולכן עלה בידו לעשות את כל מה שעשה.

• וַיִּקְְְבְְּרֻהוּ בְְעִיר־דָּוִיד עִם־הַמְְּלָכִים, בתור מנהיג גדול הוא נקבר בקברות המלכים, כִּי־עָשָׂה טוֹבָה בְְּיִשְְְׂרָאֵל בכך שהחזיר את מלכות בית דויד למקומה, וְְעִם הָאֱלֹהִים וּבֵיתוֹ, כאשר שיקם את בית האלוקים.

• וְְאַחֲרֵי מוֹת יְְהוֹיָדָע בָּאוּ שָׂרֵי יְְהוּדָה וַיִּשְְְׁתַּחֲווּ לַמֶּלֶךְְְ. אָז – כאשר חלקו לו כבוד, ואולי רוממו את מעמדו של המלך כאילו הוא חצי אל, כפי שהיה אצל עמים אחרים בסביבה, שָׁמַע הַמֶּלֶךְְְ אֲלֵיהֶם, לדברי ההסתה שלהם. יהוידע העביר ליואש בהדרגה את השלטון בפועל, וכל עוד יהוידע חי, המלך היה מתייעץ אתו ומקבל ממנו הדרכה. משנותר המלך שליט לבדו, התפתה יואש לכבוד הרב שהעניקו לו שרי יהודה – כבוד שהותנה בכך שיעשה את רצונם – ואיש לא עצר בעדו.

• וַיַּעַזְְְבוּ אֶת־בֵּית ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם, וַיַּעַבְְְדוּ אֶת־הָאֲשֵׁרִים, האשרות, עצי פולחן וְְאֶת־הָעֲצַבִּים, כינוי גנאי לפסלים. וַיְְְהִי קֶצֶף, כעס עַל־יְְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם בְְּאַשְְְׁמָתָם זֹאת.

• וַיִּשְְְׁלַח ה' בָּהֶם נְְבִאִים לַהֲשִׁיבָם אֶל־ה', וַיָּעִידוּ בָם, הנביאים התרו בהם, וְְהם לֹא הֶאֱזִינוּ. אנשי יהודה חזרו לנוסח האלילי שהיה מקובל בכל העולם התרבותי העתיק. מי שלא עבדו לפולחנים הללו חרגו מסביבתם. לכן בשעה שהתרופפה בידם הנאמנות לה', הם נמשכו באופן טבעי אחר האפנה המקובלת.

• וְְרוּחַ אֱלֹהִים לָבְְשָׁה אֶת־זְְכַרְְְיָה בֶּן־יְְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן הגדול. הוא התחיל להתנבא , וַיַּעֲמֹד מֵעַל לָעָם, כנראה במקום גבוה במקדש, וַיֹּאמֶר לָהֶם: כֹּה אָמַר הָאֱלֹהִים: לָמָה אַתֶּם עֹבְְרִים אֶת־מִצְְְוֹת ה'? ! וְְלֹא תַצְְְלִיחוּ, כִּי־עֲזַבְְְתֶּם אֶת־ה', וַיַּעֲזֹב אף הוא אֶתְְְכֶם.בהיותו כהן הוא ניבא כנגד רוח העם והשלטון בחצר בית ה'.

• וַיִּקְְְשְְׁרוּ עָלָיו, התארגנה כנופיית משתוללים – מטעם שהתאחדה כנגדו בעקבות הדברים הללו, ומתוך התלהמותם כנגדו – וַיִּרְְְגְְּמֻהוּ אֶבֶן בְְּמִצְְְוַת הַמֶּלֶךְְְ בַּחֲצַר בֵּית ה'. קיימת חובה לשמוע בקול נביא גם כשדבריו אינם ערבים לאוזן. יואש לא קיים את החובה הזאת; יתר על כן, כאן מדובר באדם שהוא גם נביא וגם כהן, ולא די בכך, הוא גם מי שהציל את אביו –

• וְְלֹא־זָכַר יוֹאָשׁ הַמֶּלֶךְְְ את הַחֶסֶד אֲשֶׁר עָשָׂה יְְהוֹיָדָע אָבִיו של זכריה עִמּוֹ, וַיַּהֲרֹג אֶת־בְְּנוֹ. וּכְְְמוֹתוֹ, בשעת מותו אָמַר זכריה : יֵרֶא ה' את המעשה הזה וְְיִדְְְרֹשׁ את דמי. ה' ייפרע מרוצחי.

• וַיְְְהִי לִתְְְקוּפַת הַשָּׁנָה, כאשר השנה הקיפה את סיבובה, כעבור שנה עָלָה עָלָיו – על יואש חֵיל אֲרָם, וַיָּבֹאוּ אֶל־יְְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם. וַיַּשְְְׁחִיתוּ, הרגו אֶת־כָָּל־שָׂרֵי הָעָם מֵעָם, מתוך העם; השחיתום מהיותם עם, כלומר חדלו לתפקד כצבא; או: ומהעם, וְְכָָל־שְְׁלָלָם שִׁלְְּחוּ לְְמֶלֶךְְְ דַּרְְְמָשֶׂק. שהייתה עיר הבירה שלהם.

• כִּי, אף ש בְְמִצְְְעַר, במעט אֲנָשִׁים בָּאוּ חֵיל אֲרָם. למרות מספרם הקטן של הארמים, כיוון שהפתיעו את יואש, הוא לא הצליח להתגונן, וַה' נָתַן בְְּיָדָם חַיִל, הצלחה, כוח לָרֹב מְְאֹד כנגד יהודה, כִּי עָזְְבוּ אנשי יהודה אֶת־ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם, וְְאֶת־יוֹאָשׁ עָשׂוּ הארמים שְְׁפָטִים. במלך התעללו, אך לא הרגו אותו.

• וּבְְְלֶכְְְתָּם מִמֶּנּוּ, כִּי־עָזְְבוּ אֹתוֹ בְְּמַחֲלֻיִים, ייסורים רַבִּים אחרי השפטים שעשו בו, הִתְְְקַשְְּׁרוּ עָלָיו, התקוממו כנגדו עֲבָדָיו בּנקמת דְְְמֵי בְְּנֵי יְְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן, וַיַּהַרְְְגֻהוּ עַל־מִטָּתוֹ, בעודו חסר אונים, פגוע וכואב, וַיָּמֹת. הזכרתם של בני יהוידע הכהן עשויה לרמז שהמלך לא הרג רק את זכריה הנביא עצמו, אלא דאג שיהרגו גם את שאר בניו של יהוידע, שמן הסתם תמכו באחיהם. וַיִּקְְְבְְּרֻהוּ בְְּעִיר דָּוִיד, וְְלֹא קְְבָרֻהוּ בְְּקִבְְְרוֹת שאר הַמְְּלָכִים, מפני שנהג כפי שנהג, ואולי גם משום שמת כמלך שבּוּזה לאחר שנחל מפלה.

• וְְאֵלֶּה שני האנשים הַמִּתְְְקַשְְּׁרִים, הקושרים עָלָיו: זָבָד בֶּן־שִׁמְְְעָת הָעַמּוֹנִית וִיהוֹזָבָד בֶּן־שִׁמְְְרִית הַמּוֹאָבִית. שניהם היו שרים או בעלי מעמד בחצר המלוכה, והם שדאגו להרוג אותו.

• וסיפור בָנָיו, יִרֶב הַמַּשָּׂא, ירבה הדיבור העמוס עָלָיו. או: בניו של יואש והנבואות הרבות שנאמרו עליו, וִיסוֹד, וייסוד, הקמתו מחדש של בֵּית הָאֱלֹהִים, כל הדברים האלה הִנָּם כְְּתוּבִים עַל־מִדְְְרַשׁ סֵפֶר הַמְְּלָכִים, שאינו ספר דברי הימים של מלכי יהודה וישראל, אלא ספר שהיה מעין נספח או ביאור לספר המלכים, ובו פורט הכול. וַיִּמְְְלֹךְְְ אֲמַצְְְיָהוּ בְְנוֹ של יואש תַּחְְְתָּיו. הריגת יואש לא הייתה מהפכה נגד השלטון, אלא פעולה ממוקדת שכוּונה כנגד המלך על כפיות הטובה שלו כלפי יהוידע הכהן. ובכל זאת, כיוון שהעם היה מעוניין בהמשך שלטון בית דויד, הומלך אמציהו בנו של יואש במקומו.