דברי הימים ב-פרק-25

ביאורים

• בֶּן־עֶשְְְׂרִים וְְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְְְ אֲמַצְְְיָהוּ, וְְעֶשְְְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה מָלַךְְְ בִּירוּשָׁלִָם, וְְשֵׁם אִמּוֹ יְְהוֹעַדָּן מִירוּשָׁלָיִם.

• וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְְּעֵינֵי ה', רַק לֹא בְְּלֵבָב שָׁלֵם. אף שבעיקרו של דבר הוא נהג כראוי, הוא לא השתדל לעשות מעבר לגבולות הקבועים, והבעיות שהיו נותרו במקומן. אמציהו עלה לשלטון אחרי שאביו נהרג בידי אנשים שמרדו בו. נקודת מוצא זו בוודאי לא העמידה את המלך החדש במצב ברור ויציב. מעשיהם של האחראים לרצח המלך הקודם היו ידועים, אבל לא נגעו בהם לרעה בשל מעמדם התקיף.

• וַיְְְהִי כַּאֲשֶׁר חָזְְקָה, התבססה הַמַּמְְְלָכָה עָלָיו, רק כשאמציה הרגיש ששלטונו חזק דיו, וַיַּהֲרֹג אֶת־עֲבָדָיו הַמַּכִּים אֶת הַמֶּלֶךְְְ אָבִיו, יואש.

• וְְאֶת־בְְּנֵיהֶם לֹא הֵמִית, אף שהיה מקובל מאוד לנקום במשפחה כולה, כִּי נהג כַכָּתוּב בַּתּוֹרָה בְְּסֵפֶר מֹשֶׁה אֲשֶׁר־צִוָּה ה' לֵאמֹר: לֹא־יָמוּתוּ אָבוֹת עַל, בגלל מעשה ה בָּנִים, וּבָנִים לֹא־יָמוּתוּ עַל־אָבוֹת, כִּי אִישׁ בְְּחֶטְְְאוֹ יָמוּתוּ.

• וַיִּקְְְבֹּץ, כינס אֲמַצְְְיָהוּ אֶת־יְְהוּדָה וַיַּעֲמִידֵם, הוא סידר אותם לְְפי בֵית־אָבוֹת, משפחות, לְְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וּלְְְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת לְְכָָל־יְְהוּדָה וּבִנְְְיָמִן. וַיִּפְְְקְְדֵם הוא מנה אותם לְְמִבֶּן עֶשְְְׂרִים שָׁנָה וָמַעְְְלָה. וַיִּמְְְצָאֵם שְְׁלֹשׁ־מֵאוֹת אֶלֶף בָּחוּר יוֹצֵא צָבָא, איש צבא אֹחֵז רֹמַח וְְצִנָּה, מגן גדול. זהו מספר קטן בהרבה מצבאות אבותיו.

• וַיִּשְְְׂכֹּר מִיִּשְְְׂרָאֵל, שהייתה מדינה גדולה הרבה יותר , מֵאָה אֶלֶף גִּבּוֹר חָיִל בְְּמֵאָה כִכַּר־כָּסֶף.

• וְְאִישׁ הָאֱלֹהִים שלא פורש שמו, בָּא אֵלָיו לֵאמֹר: הַמֶּלֶךְְְ, אַל־יָבוֹא עִמְְּךָ צְְבָא יִשְְְׂרָאֵל למלחמה, כִּי אֵין ה' הולך עִם־יִשְְְׂרָאֵל, עם כֹּל בְְּנֵי אֶפְְְרָיִם הללו. ה' לא עומד לצדם מפני שהם סרו מדרכיו.

• כִּי גם אִם בֹא אִתם אַתָּה, ואפילו עֲשֵׂה חֲזַק, תתחזק לַמִּלְְְחָמָה, יַכְְְשִׁילְְךָ הָאֱלֹהִים לִפְְְנֵי אוֹיֵב, כִּי יֶשׁ־כֹּחַ בֵּאלֹהִים לַעְְְזוֹר וּלְְְהַכְְְשִׁיל.

• וַיֹּאמֶר אֲמַצְְְיָהוּ לְְאִישׁ הָאֱלֹהִים: וּמַה־לַּעֲשׂוֹת לִמְְְאַת הַכִּכָּר אֲשֶׁר נָתַתִּי לִגְְְדוּד יִשְְְׂרָאֵל, הלוא כבר שילמתי בעד הגיוס הזה? וַיֹּאמֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים: יֵשׁ לַה' לָתֶת לְְךָ הַרְְְבֵּה מִזֶּה. הוא יוכל להחזיר לך את התשלום הזה ויותר.

• וַיַּבְְְדִּילֵם אֲמַצְְְיָהוּ לְְהַגְְּדוּד אֲשֶׁר־בָּא אֵלָיו מֵאֶפְְְרַיִם, ושלח אותם לָלֶכֶת חזרה לִמְְְקוֹמָם. וַיִּחַר אַפָּם, הם כעסו ונעלבו מְְאֹד בִּיהוּדָה, שהשיבו אותם בלי להשתתף במלחמה , וַיָּשׁוּבוּ לִמְְְקוֹמָם בָּחֳֳרִי־אָף.

• וַאֲמצְְְיָהוּ הִתְְְחַזַּק וַיִּנְְְהַג, הוביל אֶת־עַמּוֹ בפלישה לאדום, וַיֵּלֶךְְְ אל גֵּיא הַמֶּלַח, וַיַּךְְְ אֶת־בְְּנֵי־שֵׂעִיר האדומים עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים. אדום מעולם לא הייתה אומה גדולה, ותמיד הייתה כפופה לשלטון מסוים של ממלכת יהודה, אבל מפעם לפעם היא הפכה אוטונומית יותר ולפעמים אף הגדירה את מנהיגיה מלכים. מלבד הצורך לרסן מדינה שכנה זו, היה לממלכת יהודה גם חשבון מדיני וכלכלי בעניין מפני שהאדומים החזיקו את הדרך לנמל אילת.

• וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים לוחמים חַיִּים שָׁבוּ, לקחו בשבי בְְּנֵי יְְהוּדָה, וַיְְְבִיאוּם לְְרֹאשׁ הַסָּלַע, וַיַּשְְְׁלִיכוּם מֵרֹאשׁ הַסֶּלַע, וְְכֻלָּם נִבְְְקָעוּ. הוציאו אותם להורג בזריקה מראש הסלע.

• וּמנגד, באותו הזמן בְְְנֵי הַגְְּדוּד של אפרים, שהיה גדול כצבא בפני עצמו, אֲשֶׁר הֵשִׁיב אֲמַצְְְיָהוּ מִלֶּכֶת, מללכת עִמּוֹ לַמִּלְְְחָמָה, וַיִּפְְְשְְׁטוּ בְְּעָרֵי יְְהוּדָה מִשֹּׁמְְרוֹן וְְעַד־בֵּית חוֹרוֹן. הם השתוללו והתנקמו בערי יהודה על העלבון שגרמו להם, וַיַּכּוּ מֵהֶם – מאנשי יהודה שְְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים, וַיָּבֹזּוּ בִּזָּה רַבָּה.

• וַיְְְהִי אַחֲרֵי בוֹא אֲמַצְְְיָהוּ מֵהַכּוֹת אֶת־אֲדוֹמִים, וַיָּבֵא עמו אֶת־אֱלֹהֵי בְְּנֵי שֵׂעִיר ליהודה שכן פולחנם מצא חן בעיניו – וַיַּעֲמִידֵם לוֹ לֵאלֹהִים וְְלִפְְְנֵיהֶם יִשְְְׁתַּחֲוֶה וְְלָהֶם יְְקַטֵּר, יגיש קטורת מחמת אחווה או תחושת קרבה.

• וַיִּחַר־אַף ה' בַּאֲמַצְְְיָהוּ, וַיִּשְְְׁלַח אֵלָיו נָבִיא, שלא ברור מי הוא, וַיֹּאמֶר לוֹ: לָמָּה דָרַשְְְׁתָּ אֶת־אֱלֹהֵי הָעָם אֲשֶׁר לֹא־הִצִּילוּ אֶת־עַמָּם מִיָּדֶךָ? ! אתה פונה לעבודה זרה, ולא זו בלבד אלא מאמץ אלילים כאלה, שהפסידו במלחמה כביכול.

• וַיְְְהִי בְְּדַבְְּרוֹ אֵלָיו, וַיֹּאמֶר לוֹ אמציהו : הַלְְיוֹעֵץ לַמֶּלֶךְְְ נְְתַנּוּךָ, מינו אותך?! כיצד אתה מעז לומר לי מה לעשות ומה לא?! חֲדַל־לְְךָ מלהתחצף, לָמָּה יַכּוּךָ.וַיֶּחְְְדַּל הַנָּבִיא מלדבר, וַיֹּאמֶר רק זאת : יָדַעְְְתִּי כִּי־יָעַץ אֱלֹהִים לְְהַשְְְׁחִיתֶךָ, כִּי־עָשִׂיתָ זֹּאת וְְלֹא שָׁמַעְְְתָּ לַעֲצָתִי. לא תהיה תפארתך בדרך הזו. נראה שאישיותו של אמציהו לא הייתה יציבה במיוחד. הוא נטה להתפרצויות, ואולי אף סבל מתנודות נפשיות קיצוניות. לפעמים ציית לכל מה שאמר לו הנביא על אף ההשלכות המסוכנות, ובזמנים אחרים הוא ראה עצמו גדול ומרומם כמלך מנצח, ואטם את עצמו משמיעת כל ביקורת.

• וַיִּוָּעַץ אֲמַצְְְיָהוּ מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה, וַיִּשְְְׁלַח אֶל־יוֹאָשׁ בֶּן־יְְהוֹאָחָז בֶּן־יֵהוּא מֶלֶךְְְ יִשְְְׂרָאֵל לֵאמֹר: לְְךָ, בוא נִתְְְרָאֶה, ניפגש פָנִים אל פנים במלחמה.

• וַיִּשְְְׁלַח יוֹאָשׁ מֶלֶךְְְ־יִשְְְׂרָאֵל תשובה אֶל־אֲמַצְְְיָהוּ מֶלֶךְְְ־יְְהוּדָה, והוא ענה לו במשל לֵאמֹר: הַחוֹחַ, צמח קטן קוצני אֲשֶׁר בַּלְְּבָנוֹן שָׁלַח אֶל־הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְְּבָנוֹן לֵאמֹר: הרי שנינו שייכים לצמחיית הלבנון, לכן תְְּנָה־אֶת־בִּתְְּךָ לִבְְְנִי לְְאִשָּׁה. וַתַּעֲבֹר בינתיים חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר בַּלְְּבָנוֹן, וַתִּרְְְמֹס אֶת־הַחוֹחַ. החוח לא היה צריך להתיימר כל כך.

• אָמַרְְְתָּ לעצמך ש הִנֵּה הִכִּיתָ אֶת־אֱדוֹם, שאינה מדינה כה גדולה, וּכבר נְְְשָׂאֲךָ, הרימך לִבְְּךָ לְְהַכְְְבִּיד, להתכבד. בעקבות ניצחונך אתה רוצה להכריז עלי מלחמה, כי נדמה לך שאנחנו שווי כוחות. עַתָּה שְְׁבָה בְְּבֵיתֶךָ, לָמָּה תִתְְְגָּרֶה בְְּרָעָה, וְְנָפַלְְְתָּ, ותיפול אַתָּה וִיהוּדָה עִמָּךְְְ? חבל עליך ועל אנשיך.

• וְְלֹא־שָׁמַע אֲמַצְְְיָהוּ לעצה הטובה הזו, כִּי מֵהָאֱלֹהִים הִיא, לְְמַעַן תִּתָּם, כדי שאנשי ממלכת יהודה יינתנו בְְּיָד אויביהם כִּי דָרְְשׁוּ אֵת אֱלֹהֵי אֱדוֹם.

• וַיַּעַל יוֹאָשׁ מֶלֶךְְְ־יִשְְְׂרָאֵל למלחמה על יהודה, וַיִּתְְְרָאוּ פָנִים, ערכו קרב מסודר, הוּא וַאֲמַצְְְיָהוּ מֶלֶךְְְ־יְְהוּדָה בְְּבֵית שֶׁמֶשׁ אֲשֶׁר לִיהוּדָה.

• וַיִּנָּגֶף, נחלה תבוסה יְְהוּדָה לִפְְְנֵי יִשְְְׂרָאֵל, וַיָּנֻסוּ, ברחו אִישׁ לְְאֹהָלָיו. ממלכת ישראל הייתה גדולה יותר ומלומדת בקרבות עם סביבתה, ואילו גבולותיה של ממלכת יהודה הקטנה היו בדרך כלל שקטים יותר. על כן לא היו לאמציהו סיכויים גדולים.

• וְְאֵת אֲמַצְְְיָהוּ מֶלֶךְְְ־יְְהוּדָה בֶּן־יוֹאָשׁ בֶּן־יְְהוֹאָחָז תָּפַשׂ יוֹאָשׁ מֶלֶךְְְ־יִשְְְׂרָאֵל בְְּבֵית שָׁמֶשׁ, אך לא הרגו, וַיְְְבִיאֵהוּ אל יְְרוּשָׁלִַם, וַיִּפְְְרֹץ בְְּחוֹמַת יְְרוּשָׁלִַם מִשַּׁעַר אֶפְְְרַיִם עַד־שַׁעַר הַפּוֹנֶה, שנקרא גם שַׁעַר הַפִּנָּה, אַרְְְבַּע מֵאוֹת אַמָּה, פרצה גדולה על מנת להראות את כוחו ולהרתיע את יהודה.

• וְְכָָל־הַזָּהָב וְְהַכֶּסֶף וְְאֵת כָָּל־הַכֵּלִים הַנִּמְְְצְְאִים בְְּבֵית־הָאֱלֹהִים עִם־עֹבֵד אֱדוֹם, הממונה על שמירתם, וְְאֶת־אוֹצְְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְְְ לקח יואש כשלל, וְְאֵת בְְּנֵי הַתַּעֲרֻבוֹת. מלכים גדולים נהגו להחזיק אצלם ילדים משבטים או עמים אחרים כערובה להתנהגות הוריהם, וההורים ידעו כי אם יפעלו נגד המלכות – בניהם ייפגעו. בני התערובות הללו לא היו רק נכס כלכלי אלא גם נכס פוליטי. וַיָּשָָׁב ל שֹׁמְְרוֹן לאחר שניצח במלחמה.

• וַיְְְחִי אֲמַצְְְיָהוּ בֶן־יוֹאָשׁ מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה אַחֲרֵי מוֹת יוֹאָשׁ בֶּן־יְְהוֹאָחָז מֶלֶךְְְ יִשְְְׂרָאֵל חֲמֵשׁ עֶשְְְׂרֵה שָׁנָה נוספות.

• וְְיֶתֶר דִּבְְְרֵי אֲמַצְְְיָהוּ הָרִאשֹׁנִים – ההליכה בדרכי ה' וְְהָאַחֲרוֹנִים – הידרדרותו כאשר עזב את ה', לבו גבה והוא המיט צרות גם על העם, הֲלֹא הִנָּם כְְּתוּבִים עַל־סֵפֶר מַלְְְכֵי יְְהוּדָה וְְיִשְְְׂרָאֵל.

• וּמֵעֵת אֲשֶׁר־סָר אֲמַצְְְיָהוּ מֵאַחֲרֵי ה', הוא איבד לא רק את הקשר עם ה', גם בני אדם לא חיבבו אותו, וַיִּקְְְשְְׁרוּ עָלָיו קֶשֶׁר, התארגן נגדו מרד בִּירוּשָׁלִַם. וַיָּנָָס לָכִישָׁה, ללכיש, שהייתה עיר מבצר של מלכי יהודה, וַיִּשְְְׁלְְחוּ אַחֲרָיו המורדים, שהיו חזקים מספיק, לָכִישָׁה, וַיְְְמִיתֻהוּ שָׁם. בממלכת ישראל כמעט לא הייתה שושלת שהאריכה ימים. תמיד היה מי שהרגיש שביכולתו למרוד במלך. לעומת זאת, ביהודה שושלת המלוכה הייתה יציבה. ובכל זאת היו גם בה דורות שבהם התערערה היציבות השלטונית. כך מצאו מלכי יהודה אמציהו ויואש אביו את מותם בידי מורדים.

• וַיִּשָּׂאֻהוּ עַל־הַסּוּסִים מלכיש, וַיִּקְְְבְְּרוּ אֹתוֹ עִם־אֲבֹתָיו בְְּעִיר יְְהוּדָה, בירושלים.