דברי הימים ב-פרק-32

ביאורים

• אַחֲרֵי הַדְְּבָרִים וְְהָאֱמֶת, דברי האמת והצדק הָאֵלֶּה של חזקיהו בָּא סַנְְְחֵרִיב מֶלֶךְְְ־אַשּׁוּר וַיָּבֹא, נכנס בִיהוּדָה, וַיִּחַן, חנה עַל־הֶעָרִים הַבְְּצֻרוֹת וַיֹּאמֶר, וחשב לְְבִקְְְעָם, לפרוץ ולנכס אותן אֵלָיו. הוא לא הגיע מיד לירושלים, מרכז עצמתה של מדינת יהודה, ככובשים אחרים של הארץ, שכן מגמת פניו של סנחריב לא הייתה כיבוש יהודה כשלעצמה, אלא מצרים. ובמדינת יהודה ראה מכשול שעליו לסלק מדרכו למצרים. לכן הוא הטיל מצור על ערי מבצר קטנות יותר ביהודה, ונלחם בהן לפני שהגיע לירושלים.

• וַיַּרְְְא יְְחִזְְְקִיָּהוּ כִּי־בָא סַנְְְחֵרִיב וּפָנָיו לַמִּלְְְחָמָה עַל־יְְרוּשָׁלִָם.

• וַיִּוָּעַץ, חזקיהו התייעץ עִם־שָׂרָיו וְְגִבֹּרָיו לִסְְְתּוֹם אֶת־מֵימֵי הָעֲיָנוֹת אֲשֶׁר מִחוּץ לָעִיר, כדי שהמעיינות לא יסייעו לאויב. וַיַּעְְְזְְרֻהוּ –

• וַיִּקָּבְְצוּ עַם־רָב וַיִּסְְְתְְּמוּ אֶת־כָָּל־הַמַּעְְְיָנוֹת וְְאֶת־הַנַּחַל, הגיחון הַשּׁוֹטֵף, הזורם בְְּתוֹךְְְ־הָאָרֶץ, לֵאמֹר: לָמָּה יָבוֹאוּ מַלְְְכֵי אַשּׁוּר וּמָצְְאוּ מַיִם רַבִּים? ! רוב מקרי המצור מתרחשים בקיץ, ואז המים חשובים לא פחות מאשר האוכל.

• וַיִּתְְְחַזַּק וַיִּבֶן אֶת־כָָּל־הַחוֹמָה הַפְְּרוּצָה, וַיַּעַל, העלה את גובה החומה עַל, מעל לגובה הַמִּגְְְדָּלוֹת וְְלַחוּצָה העלה את הַחוֹמָה ה אַחֶרֶת, חומת משנה חיצונית שבנה כדי לגונן על החומה הראשונה. וַיְְְחַזֵּק אֶת־הַמִּלּוֹא, השטח ששלמה מילא ובנה כדי שלא יהיה בקע בין החלקים השונים של עִיר דָּוִיד. וַיַּעַשׂ שֶׁלַח, כלי מלחמה לָרֹב וּמָגִנִּים.

• וַיִּתֵּן שָׂרֵי מִלְְְחָמוֹת, הוא מינה קציני צבא עַל־הָעָם הלוחם, וַיִּקְְְבְְּצֵם אֵלָיו אֶל־רְְחוֹב, רחבת שַׁעַר הָעִיר, וַיְְְדַבֵּר עַל־לְְבָבָם לֵאמֹר׃

• חִזְְְקוּ וְְאִמְְְצוּ! אַל־תִּירְְאוּ וְְאַל־תֵּחַתּוּ, תיבהלו, תישברו מִפְְּנֵי מֶלֶךְְְ אַשּׁוּר וּמִלִּפְְְנֵי כָָּל־הֶהָמוֹן אֲשֶׁר־עִמּוֹ, כִּי מי ש עִמָּנוּ רַב, חזק מֵעִמּוֹ –

• עִמּוֹ זְְרוֹעַ בָּשָׂר, וְְעִמָּנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ לְְעָָזְְְרֵנוּ וּלְְְהִלָּחֵם מִלְְְחֲמֹתֵינוּ.וַיִּסָּמְְכוּ, נשענו ובטחו הָעָם עַל־דִּבְְְרֵי העידוד והחיזוק של יְְחִזְְְקִיָּהוּ מֶלֶךְְְ־יְְהוּדָה.

• אַחַר זֶה שָׁלַח סַנְְְחֵרִיב מֶלֶךְְְ־אַשּׁוּר את עֲבָדָיו יְְרוּשָׁלַיְְְמָה – וְְהוּא בינתיים צר עַל־לָכִישׁ, וְְכָָל־מֶמְְְשַׁלְְְתּוֹ עִמּוֹ – עַל־יְְחִזְְְקִיָּהוּ מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה וְְעַל־כָָּל־יְְהוּדָה אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִַם. בזמן המצור על לכיש הוא שלח שליחים לדבר אל חזקיהו המלך וגם להוריד את המורל של העם, לרופף את ביטחונו ולקרוא לכניעתו. לֵאמֹר:

• כֹּה אָמַר סַנְְְחֵרִיב מֶלֶךְְְ אַשּׁוּר: עַל־מָה אַתֶּם בֹּטְְחִים וְְיֹשְְׁבִים בְְּמָצוֹר בִּירוּשָׁלִָם? !

• הֲלֹא יְְחִזְְְקִיָּהוּ מַסִּית אֶתְְְכֶם לָתֵת אֶתְְְכֶם לָמוּת בְְּרָעָב וּבְְְצָמָא, לֵאמֹר: ה' אֱלֹהֵינוּ יַצִּילֵנוּ מִכַּף מֶלֶךְְְ אַשּׁוּר. הנימוק שלו הוא ביטחונו בה'.

• הֲלֹא־הוּא, יְְחִזְְְקִיָּהוּ, הֵסִיר אֶת־בָּמֹתָיו וְְאֶת־מִזְְְבְְּחֹתָיו של ה', וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה וְְלִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר: רק לִפְְְנֵי מִזְְְבֵּחַ אֶחָד תִּשְְְׁתַּחֲווּ וְְעָלָיו תַּקְְְטִירוּ. ברור שלשליחיו של מלך אשור היה מידע על המתרחש בארץ יהודה. הם ידעו על מאמציו של חזקיהו לבער את הבמות, שרובן היו במות לה' ולא לעבודה זרה. אף שהסרת הבמות הללו עולה בקנה אחד עם איסור התורה להקריב קרבנות מחוץ לבית ה', האשורים מנסים תחילה להסית את העם על ידי פנייה לאותם אנשים שנפגעו מיזמתו של חזקיהו. ייתכן שבמשך מאה שנה הקריבו אנשים אלה בבמה שלהם, והנה עכשיו טענו כנגדם שלא נהגו נכון כל אותה עת, הרסו את הבמה שלהם ודרשו מהם לעלות לירושלים. יתר על כן, שליחי סנחריב שיערו שאנשי יהודה יסכימו ששבירת מזבחות שנבנו לשם ה' עשויה להגביל אותו ולצמצם את כוחו.

• הֲלֹא תֵדְְעוּ מֶה עָשִׂיתִי אֲנִי וַאֲבוֹתַי לְְכֹל עַמֵּי הָאֲרָצוֹת בכל האזור. הֲיָכוֹל יָכְְלוּ אֱלֹהֵי גּוֹיֵ הָאֲרָצוֹת לְְהַצִּיל אֶת־אַרְְְצָם מִיָּדִי? !

• מִי בְְּכָָל־אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הֶחֱרִימוּ, הרגו אֲבוֹתַי אֲשֶׁר יָכוֹל לְְהַצִּיל אֶת־עַמּוֹ מִיָּדִי, כִּי יוּכַל אֱלֹהֵיכֶם לְְהַצִּיל אֶתְְְכֶם מִיָּדִי? ! הרי כולם השתחוו לאליהם וסמכו עליהם, ושום עם מהעמים הללו לא נושע – לא בידי אלוהיו ולא בידי צבאו.

• וְְעַתָּה אַל־יַשִּׁיא, יפתה אֶתְְְכֶם חִזְְְקִיָּהוּ, וְְאַל־יַסִּית אֶתְְְכֶם בדרך כָּזֹאת, וְְאַל־תַּאֲמִינוּ לוֹ, כִּי־לֹא יוּכַל כָָּל־אֱלוֹהַּ של כָָּל־גּוֹי וּמַמְְְלָכָה לְְהַצִּיל עַמּוֹ מִיָּדִי וּמִיַּד אֲבוֹתָי; אַף כִּי, גם, אפילו, או: כל שכן אֱלֹהֵיכֶם לֹא־יַצִּילוּ אֶתְְְכֶם מִיָּדִי. כשם ששום כוח לא עצר אותי עד כה, גם אלוקיכם לא יוכל לעמוד כנגדי.

• וְְעוֹד דִּבְְּרוּ עֲבָדָיו של מלך אשור דברים נוספים עַל־ה' הָאֱלֹהִים וְְעַל יְְחִזְְְקִיָּהוּ עַבְְְדּוֹ.

• וּסְְְפָרִים כָּתַב לְְחָרֵף, לבזות לַה' אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל וְְלֵאמֹר עָלָיו לֵאמֹר: כֵּאלֹהֵי גּוֹיֵי הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר לֹא־הִצִּילוּ עַמָּם מִיָּדִי, כֵּן לֹא־יַצִּיל אֱלֹהֵי יְְחִזְְְקִיָּהוּ עַמּוֹ מִיָּדִי.

• וַיִּקְְְרְְאוּ בְְקוֹל־גָּדוֹל ב יהוּדִית, שפת יהודה, ה'עברית' שדובר בה בארץ יהודה עַל־עַם יְְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר עַל־הַחוֹמָה, ולא בשפתם שלהם – האשורית, וגם לא בארמית, שהייתה אז השפה הבינלאומית. האנשים שנשלחו ידעו את שפת המקום והשתמשו בה כדי לְְיָרְְאָם וּלְְְבַהֲלָם, להפחיד את העם, לְְמַעַן יִלְְְכְְּדוּ אֶת־הָעִיר. הם לא ניסו להפחיד את חזקיהו, שיודע פחות או יותר את התנאים ההיסטוריים, הגאוגרפיים והפוליטיים. תעמולתם כוונה אל החיילים שעמדו על החומות והגנו על העיר.

• וַיְְְדַבְְּרוּ אֶל, על אֱלֹהֵי יְְרוּשָׁלִָם כְְּעַל אֱלֹהֵי עַמֵּי הָאָרֶץ, שהם מַעֲשֵׂה יְְדֵי הָאָדָם. החירוף שלהם היה בעצם ההתייחסות לה' כאחת האלוהויות שיש לשאר מדינות, שאין בכוחן לעמוד כנגדם ולעזור לבני עמן.

• וַיִּתְְְפַּלֵּל יְְחִזְְְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְְְ וִישַׁעְְְיָהוּ בֶן־אָמוֹץ הַנָּבִיא עַל־זֹאת, וַיִּזְְְעֲקוּ אל הַשָּׁמָיִם. חלופת הדברים ביניהם ונוסח תפילתו של חזקיהו מופיעים בהרחבה בספרים ישעיה ומלכים. כאן מובאת רק התמצית.

• וַיִּשְְְׁלַח ה' מַלְְְאָךְְְ וַיַּכְְְחֵד המלאך כָָּל־גִּבּוֹר חַיִל וְְנָגִיד וְְשָׂר בְְּמַחֲנֵה מֶלֶךְְְ אַשּׁוּר. בלילה אחד פגע כוח עליון באשורים והמית את מנהיגי המחנה, שריו, כל קציניו ואולי אנשים נוספים במחנה. וַיָּשָָׁב מלך אשור בְְּבֹשֶׁת פָּנִים לְְאַרְְְצוֹ, לאחר שלא עלה בידו לעשות דבר. עזיבתו הפתאומית של מחנה סנחריב את ירושלים לנפשה בבת – אחת הייתה נס גדול מאוד. אולם סופו הוכיח שהרבה לפשוע בדבריו וביוהרתו – וַיָּבֹא אל בֵּית אֱלֹהָיו להתפלל, וּמִיצִיאֵי, מיוצאי מֵעָיו, צאצאיו שהיו שָׁם קשרו קשר נגדו ו הִפִּילֻהוּ בֶחָרֶב. כמסופר במקום אחר, שני בניו הם שהרגו אותו.

• וַיּוֹשַׁע ה' אֶת־יְְחִזְְְקִיָּהוּ וְְאֵת יֹשְְׁבֵי יְְרוּשָׁלִַם מִיַּד סַנְְְחֵרִיב מֶלֶךְְְ־אַשּׁוּר וּמִיַּד־כּל אויביהם, וַיְְְנַהֲלֵם, הנהיג אותם במנוחה מִסָּבִיב, בכל סביבתם.

• וְְרַבִּים מְְבִיאִים מִנְְְחָה לַה' לִירוּשָׁלִַם וּמִגְְְדָּנוֹת, מתנות, מנחות לִיחִזְְְקִיָּהוּ מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה, שכן שמועה זו הגיעה למרחוק כדרכן של חדשות מרעישות, וַיִּנַּשֵּׂא, שמו של חזקיהו נודע לתהילה לְְעֵינֵי כָָל־הַגּוֹיִם מֵאַחֲרֵי־כֵן.

• בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה יְְחִזְְְקִיָּהוּ עַד שהיה קרוב לָמוּת. וַיִּתְְְפַּלֵּל אֶל־ה', וַיֹּאמֶר באמצעות הנביא ישעיהו לוֹ שתפילתו התקבלה, וּמוֹפֵת, אות וסימן נָתַן לוֹ שיבריא.

• וְְלֹא־כִגְְְמֻל, בהתאם לשכר שבא עָלָיו הֵשִׁיב יְְחִזְְְקִיָּהוּ. הוא לא השיב לה' את הטובה שגמל אתו, כִּי גָבַהּ לִבּוֹ, אף על פי שהיה ברור שמפלת אשור לא נבעה מתוקפו הצבאי של חזקיהו, הוא זקף את הניצחון לזכותו, ועל כן – וַיְְְהִי עָלָיו קֶצֶף, כעס וְְעַל־יְְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם.

• וַיִּכָּנַע יְְחִזְְְקִיָּהוּ בְְּגֹבַהּ לִבּוֹ, וחזר בו מגאוותו, הוּא וְְיוֹשְְׁבֵי יְְרוּשָׁלִָם, וְְלֹא־בָא עֲלֵיהֶם קֶצֶף, כעס ה' בִּימֵי יְְחִזְְְקִיָּהוּ, ואחרי פלישה סנחריב שקטה הארץ.

• וַיְְְהִי לִיחִזְְְקִיָּהוּ עֹשֶׁר וְְכָבוֹד הַרְְְבֵּה מְְאֹד, וְְאוֹצָרוֹת, מקומות אחסון עָשָׂה־לוֹ לְְכֶסֶף וּלְְְזָהָב וּלְְְאֶבֶן יְְקָרָה וְְלִבְְְשָׂמִים וּלְְְמָגִנִּים וּלְְְכֹל כְְּלֵי חֶמְְְדָּה, כלים יקרי ערך. הוא היה מלך נמרץ ומוצלח, ובעקבות גדולתו והשלווה ששררה בימיו, קיבל מתנות ומסים. כך הצטבר שוב רכוש רב בירושלים.

• וּמִסְְְכְְּנוֹת, מחסנים לִתְְְבוּאַת דָּגָן וְְתִירוֹשׁ וְְיִצְְְהָר, וְְאֻרָוֹת עשה או חידש לְְכָָל־בְְּהֵמָה וּבְְְהֵמָה, וַעֲדָרִים למלא בהם את ה אֲוֵרוֹת, האורוות המלכותיות.

• וְְעָרִים עָשָׂה לוֹ וּמִקְְְנֵה־צֹאן וּבָקָר לָרֹב, כִּי נָתַן־לוֹ אֱלֹהִים רְְכוּשׁ רַב מְְאֹד.

• וְְהוּא, יְְחִזְְְקִיָּהוּ, סָתַם אֶת־מוֹצָא, מקום היציאה של מֵימֵי גִיחוֹן הָעֶלְְְיוֹן, וַיַּשְּׁרֵם הטה אותם לְְמַטָּה־מַעְְְרָבָה לְְעִיר דָּוִיד על ידי כריית נקבת השילוח. הזרמת מעיין השילוח לתוך העיר סיפקה מים לתושבי ירושלים בעתות מצור, ואף מנעה מהאויבים להשתמש במי הגיחון. וַיַּצְְְלַח יְְחִזְְְקִיָּהוּ בְְּכָָל־מַעֲשֵׂהוּ.

• וְְכֵן פעל בִּמְְְלִיצֵי, עם אנשי משלחת שָׂרֵי בָבֶל הַמְְשַׁלְְּחִים עָלָיו, שנשלחו אליו לִדְְְרֹשׁ, לחקור את הַמּוֹפֵת אֲשֶׁר הָיָה בָאָרֶץ. כאן נרמז מה שהורחב בספרי ישעיה ומלכים – לאחר מפלת סנחריב קיבל חזקיהו מופת שהיה כרוך בשינוי בסדר העולם – הזמן חזר אחורנית. בעקבות זאת באו שרי מלך בבל אל חזקיהו, והוא קיבל את פניהם בכבוד גדול, אולי יתר על המידה. במופת הזה עֲזָבוֹ הָאֱלֹהִים לְְנַסּוֹתוֹ לָדַעַת כָָּל־בִּלְְְבָבוֹ. הניח לו לעשות כרצונו בלא למנוע ממנו או לעצור את תגובותיו, אף שמעשיו אלה לא הוסיפו לו תפארת.

• וְְיֶתֶר דִּבְְְרֵי יְְחִזְְְקִיָּהוּ וַחֲסָדָיו, מעשיו המיטיבים הִנָּם כְְּתוּבִים בַּחֲזוֹן יְְשַׁעְְְיָהוּ בֶן־אָמוֹץ הַנָּבִיא, שהיה נביא שנים רבות קודם מלכות חזקיהו, ובזמנו הוא כבר היה הנביא הגדול שנבואתו הולכת ומתקיימת, עַל־סֵפֶר מַלְְְכֵי יְְהוּדָה וְְיִשְְְׂרָאֵל. חלק ממעשי חזקיהו אכן נמצאים בספר ישעיה, אך נראה שהיה ספר נוסף שכתב הנביא שהכיל את שאר דברי הימים של המלך חזקיהו.

• וַיִּשְְְׁכַּב יְְחִזְְְקִיָּהוּ עִם־אֲבֹתָיו, וַיִּקְְְבְְּרֻהוּ בְְּמַעֲלֵה, בחלק העליון, המכובד שב קִבְְְרֵי בְְנֵי־דָוִיד, ייתכן שקברים אלו היו פזורים ולא בתוך מערה אחת. וְְכָבוֹד עָשׂוּ־לוֹ בְְמוֹתוֹ כָָּל־יְְהוּדָה וְְיֹשְְׁבֵי יְְרוּשָׁלִָם, מפני שהיה מלך רב פעלים שביצר את המדינה וזכה לראות נסים ולקבל סיוע מלמעלה. וַיִּמְְְלֹךְְְ מְְנַשֶּׁה בְְנוֹ תַּחְְְתָּיו.