דברי הימים ב-פרק-34

ביאורים

• בֶּן־שְְׁמוֹנֶה שָׁנִים יֹאשִׁיָּהוּ בְְמָָלְְְכוֹ, וּשְְְׁלֹשִׁים וְְאַחַת שָׁנָה מָלַךְְְ בִּירוּשָׁלִָם.

• וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְְּעֵינֵי ה'. וַיֵּלֶךְְְ בְְּדַרְְְכֵי דָּוִיד אָבִיו וְְלֹא־סָר מהן יָמִין וּשְְְׂמֹאול. התנהגותו הייתה ללא דופי.

• וּבִשְְְׁמוֹנֶה שָׁנִים לְְמָָלְְְכוֹ, וְְהוּא עוֹדֶנּוּ נַעַר צעיר, כבן שש עשרה, הֵחֵל לִדְְְרוֹשׁ לֵאלֹהֵי דָּוִיד אָבִיו. בצעירותו הוא התפתח בכיוון מוגדר ונעשה מחובר יותר ויותר לעבודת ה' ולכל הקשור בה. וּבִשְְְׁתֵּים עֶשְְְׂרֵה שָׁנָה למלכו, בהיותו כבן עשרים, כשמלכותו כבר התבססה, הֵחֵל לְְטַהֵר אֶת־יְְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם מִן־הַבָּמוֹת וְְהָאֲשֵׁרִים וְְהַפְְּסִלִים וְְהַמַּסֵּכוֹת.

• וַיְְְנַתְְּצוּ לְְפָנָיו, על פיו אֵת מִזְְְבְְּחוֹת הַבְְּעָלִים, וְְאת הַחַמָּנִים, צלמי השמש או סמלים אחרים שהועמדו לפולחן השמש אֲשֶׁר־לְְמַעְְְלָה מֵעֲלֵיהֶם – מעל המזבחות גִּדֵּעַ, שיבר, וְְאת הָאֲשֵׁרִים, סמלי האשרה וְְהַפְְּסִלִים וְְהַמַּסֵּכוֹת שִׁבַּר וְְהֵדַק, כתש ושחק, וַיִּזְְְרֹק את שרידיהם עַל־פְְּנֵי הַקְְּבָרִים של הַזֹּבְְחִים לָהֶם, מי שזבחו להם בחייהם.

• וְְעַצְְְמוֹת כֹּהֲנִים לאותם פולחנים לאחר שמתו שָׂרַף עַל־מִזְְְבְְּחוֹתָם כדי לבזותם ולהביע את טומאתם. וַיְְְטַהֵר אֶת־יְְהוּדָה וְְאֶת יְְרוּשָׁלִָם,

• וכך עשה בְְְעָרֵי מְְנַשֶּׁה וְְאֶפְְְרַיִם וְְשִׁמְְְעוֹן וְְעַד־נַפְְְתָּלִי שבצפון הארץ, בְְּחַרְְְבֹתֵיהֶם, לאחר שנחרבו סָבִיב. שטחה של ממלכת ישראל לשעבר היה תחת שלטון אשורי, אבל אשור הייתה קרובה כבר לסוף דרכה ההיסטורית, ואחיזתה בארץ התרופפה. לאחר שהוגלו התושבים לארצות רחוקות, נשארו באזורי ממלכת ישראל רק שרידים מישראל, ובחלקם הגדול נשארו שטחים ריקים. משיקולים פוליטיים ואף מסיבות דתיות החליט יאשיהו לספח אליו בפועל את האזורים הללו, ולכן המשיך במסע הטיהור שלו גם שם.

• וַיְְְנַתֵּץ אֶת־הַמִּזְְְבְְּחוֹת, וְְאֶת־הָאֲשֵׁרִים וְְהַפְְּסִלִים כִּתַּת לְְהֵדַק, כתש היטב, וְְכָָל־הַחַמָּנִים גִּדַּע בְְּכָָל־אֶרֶץ יִשְְְׂרָאֵל, וַיָּשָָׁב לִירוּשָׁלִָם.

• וּבִשְְְׁנַת שְְׁמוֹנֶה עֶשְְְׂרֵה לְְמָָלְְְכוֹ, כשסיים יאשיהו לְְטַהֵר הָאָרֶץ וְְהַבָּיִת, שָׁלַח אֶת־שָׁפָן בֶּן־אֲצַלְְְיָהוּ. שפן ובני משפחתו החזיקו בתפקיד הסופרים, שהיו מדינאים בכירים הקשורים גם ליחסי החוץ של המדינה, וְְאֶת־מַעֲשֵׂיָהוּ שַׂר־הָעִיר הממונה על העיר ירושלים – תפקיד חשוב של גדולה ושל נאמנות, וְְאֵת יוֹאָח בֶּן־יוֹאָחָז הַמַּזְְְכִּיר, מעין ראש ממשלה בחצר המלך יאשיהו לְְחַזֵּק אֶת־בֵּית ה' אֱלֹהָיו, לערוך שיפוצים ראויים בבית המקדש.

• וַיָּבֹאוּ אֶל־חִלְְְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וַיִּתְְּנוּ לו אֶת־הַכֶּסֶף הַמּוּבָא ל בֵית־אֱלֹהִים, אֲשֶׁר אָסְְפוּ־הַלְְוִיִּם שֹׁמְְרֵי הַסַּף, הממונים על שמירת הכספים או הכלים שבמקדש מִיַּד מְְנַשֶּׁה וְְאֶפְְְרַיִם וּמִכֹּל שְְׁאֵרִית יִשְְְׂרָאֵל וּמִכָָּל־יְְהוּדָה וּבִנְְְיָמִן, בלכתם לערי ישראל לטהר את הארץ כאמור לעיל, וַיָּשֻׁבוּ יְְרוּשָׁלִָם. הכסף שנגבה לא ניתן לצורכי הכהנים והלויים –

• וַיִּתְְּנוּ את הכסף עַל־יַד, לרשות עֹשֵׂה, עושי הַמְְּלָאכָה הַמֻּפְְְקָדִים בְְּבֵית ה', וַיִּתְְּנוּ אֹתוֹ עוֹשֵׂי הַמְְּלָאכָה אֲשֶׁר עֹשִׂים בְְּבֵית ה' כדי לִבְְְדוֹק, לעשות בדק, לבחון ולתקן וּלְְְחַזֵּק את הַבָּיִת.

• וַיִּתְְּנוּ לֶחָרָשִׁים, אומנים בחומרים קשים וְְלַבֹּנִים על מנת לִקְְְנוֹת אַבְְְנֵי מַחְְְצֵב וְְעֵצִים לַמְְחַבְְּרוֹת, קורות לחיבור חלקי הבניין וּלְְְקָרוֹת בהם אֶת־הַבָּתִּים אֲשֶׁר הִשְְְׁחִיתוּ מַלְְְכֵי יְְהוּדָה. היה צורך לקרות חלקים מהבניין בעצים ולקבע אבנים חדשות כדי לייצבו. כל זה הוזנח ואולי אפילו הושחת על ידי מלכי יהודה הקודמים, מנשה ואמון, במשך כמעט שישים שנה.

• וְְהָאֲנָשִׁים עֹשִׂים בֶּאֱמוּנָה, בנאמנות בַּמְְּלָאכָה, וַעֲלֵיהֶם מֻפְְְקָדִים יַחַת וְְעֹבַדְְְיָהוּ הַלְְוִיִּם מִן־בְְּנֵי מְְרָרִי וּזְְְכַרְְְיָה וּמְְְשֻׁלָּם מִן־בְְּנֵי הַקְְּהָתִים, שתפקידם לְְנַצֵּחַ, להשגיח ולהדריך שהעבודה תיעשה כראוי. וְְהַלְְוִיִּם, כָָּל־מֵבִין בנגינה היה מנגן בִּכְְְלֵי־שִׁיר תוך כדי בדק הבית.

• וְְעַל הַסַּבָּלִים היו ממונים וּמְְְנַצְְּחִים לְְכֹל עֹשֵׂה מְְלָאכָה לַעֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה, לכל עבודה ועבודה, וּמֵהַלְְְוִיִּם היו גם סוֹפְְרִים וְְשֹׁטְְרִים וְְשׁוֹעֲרִים. הלויים מילאו את כל תפקידי האדמיניסטרציה השוטפת של המקדש.

• וּבְְְהוֹצִיאָם אֶת־הַכֶּסֶף הַמּוּבָא אל בֵּית ה', מָצָא חִלְְְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן אֶת־סֵפֶר תּוֹרַת־ה' בְְּיַד־מֹשֶׁה. במשך שנים איש לא בדק את המקדש, בוודאי לא את אוצרותיו. עתה מצאו בהם כנראה את ספר התורה המקורי של משה רבנו.

• וַיַּעַן חִלְְְקִיָּהוּ וַיֹּאמֶר אֶל־שָׁפָן הַסּוֹפֵר: את סֵפֶר הַתּוֹרָה מָצָאתִי בְְּבֵית ה'. וַיִּתֵּן חִלְְְקִיָּהוּ אֶת־הַסֵּפֶר אֶל־שָׁפָן.

• וַיָּבֵא שָׁפָן אֶת־הַסֵּפֶר אֶל־הַמֶּלֶךְְְ, וַיָּשֶׁב עוֹד אֶת־הַמֶּלֶךְְְ דָּבָר לֵאמֹר: כֹּל אֲשֶׁר־נִתַּן בְְּיַד, הוטל על עֲבָדֶיךָ הֵם עֹשִׂים. העבודה מתבצעת כראוי.

• וַיַּתִּיכוּ אֶת־הַכֶּסֶף הַנִּמְְְצָא בְְּבֵית־ה', באותה תקופה טרם השתמשו במטבעות כסף של ממש, אלא בגושי כסף שקולים וחתומים. וַיִּתְְּנוּהוּ עַל־יַד הַמֻּפְְְקָדִים וְְעַל־יַד עוֹשֵׂי הַמְְּלָאכָה. שפן דיווח בתחילה על התנהלות העבודה שהיה אחראי לה.

• וַיַּגֵּד שָׁפָן הַסּוֹפֵר לַמֶּלֶךְְְ לֵאמֹר: סֵפֶר נָתַן לִי חִלְְְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן. וַיִּקְְְרָא־בוֹ שָׁפָן לִפְְְנֵי הַמֶּלֶךְְְ.

• וַיְְְהִי כִּשְְְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְְְ אֵת דִּבְְְרֵי הַתּוֹרָה, וַיִּקְְְרַע אֶת־בְְּגָדָיו. מתגובתו של המלך אפשר להסיק ששפן קרא את דברי התוכחה המצויים לרוב בספר דברים. ייתכן שהספר נפתח בפניו בקטעים המתארים את העונשים והחורבן שיבואו על ישראל אם יחטאו.

• וַיְְְצַו הַמֶּלֶךְְְ אֶת־חִלְְְקִיָּהוּ וְְאֶת־אֲחִיקָם בֶּן־שָׁפָן וְְאֶת־עַבְְְדּוֹן בֶּן־מִיכָה וְְאֵת שָׁפָן הַסּוֹפֵר וְְאֵת עֲשָׂיָה עֶבֶד־הַמֶּלֶךְְְ, אולי ממונה ראשי על העבודה, לֵאמֹר׃

• לְְכוּ ו דִרְְְשׁוּ אֶת־ה', שאלו ובקשו בַּעֲדִי וּבְְְעַד הַנִּשְְְׁאָר בְְּיִשְְְׂרָאֵל וּבִיהוּדָה עַל־דִּבְְְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר נִמְְְצָא, כִּי־גְְדוֹלָה חֲמַת, כעס ה' אֲשֶׁר נִתְְּכָה בָנוּ עַל אֲשֶׁר לֹא־שָׁמְְרוּ אֲבוֹתֵינוּ אֶת־דְְּבַר ה' לַעֲשׂוֹת כְְּכָָל־הַכָּתוּב עַל־הַסֵּפֶר הַזֶּה.

• וַיֵּלֶךְְְ חִלְְְקִיָּהוּ הכהן הגדול ושאר האנשים אֲשֶׁר דיבר אליהם הַמֶּלֶךְְְ אֶל־חֻלְְְדָּה הַנְְּבִיאָה אֵשֶׁת שַׁלֻּם בֶּן־תָָּקְְְהַת בֶּן־חַסְְְרָה שׁוֹמֵר הַבְְּגָדִים. שלֻּם היה שומר הבגדים של המלך, ואילו אשתו הייתה נביאה שישבה בתוך עמה – וְְהִיא יוֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם בַּמִּשְְְׁנֶה, אזור שנוסף על עיר דויד. וַיְְְדַבְְּרוּ אֵלֶיהָ כָּזֹאת – על דאגתו של המלך מדברי הספר.

• וַתֹּאמֶר לָהֶם בנבואה : כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל: אִמְְְרוּ לָאִישׁ אֲשֶׁר־שָׁלַח אֶתְְְכֶם אֵלָי. בלשון הזו יש יהירות מסוימת כלפי המלך :

• כֹּה אָמַר ה': הִנְְנִי מֵבִיא רָעָה עַל־הַמָּקוֹם הַזֶּה וְְעַל־יוֹשְְׁבָיו, אֵת כָָּל־הָאָלוֹת, הקללות הַכְְּתוּבוֹת עַל־הַסֵּפֶר אֲשֶׁר קָרְְאוּ לִפְְְנֵי מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה.

• תַּחַת אֲשֶׁר, כי עֲזָבוּנִי וַיְְְקַטְְּרוּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים לְְמַעַן הַכְְְעִיסֵנִי בְְּכֹל מַעֲשֵׂי יְְדֵיהֶם, וְְתִתַּךְְְ, תישפך בשפע חֲמָתִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְְלֹא תִכְְְבֶּה.

• וְְאֶל־מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה הַשֹּׁלֵחַ אֶתְְְכֶם לִדְְְרוֹשׁ בַּה', וזה סגנון פנייה קצת אחר, כֹּה תֹאמְְרוּ אֵלָיו: כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל בנוגע לכל הַדְְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמָעְְְתָּ:

• יַעַן רַךְְְ־לְְבָבְְךָ וַתִּכָּנַע מִלִּפְְְנֵי אֱלֹהִים בְְּשָָׁמְְְעֲךָ אֶת־דְְּבָרָיו שאמר עַל־הַמָּקוֹם הַזֶּה וְְעַל־יֹשְְׁבָיו, וַתִּכָּנַע לְְפָנַי וַתִּקְְְרַע אֶת־בְְּגָדֶיךָ וַתֵּבְְְךְְְּ לְְפָנָי, וְְגַם־אֲנִי מצדי שָׁמַעְְְתִּי, נְְאֻם־ה' –

• הִנְְנִי אֹסִפְְְךָ, אאסוף אותך אֶל־אֲבֹתֶיךָ וְְנֶאֱסַפְְְתָּ אֶל־קִבְְְרוֹתֶיךָ בְְּשָׁלוֹם, תיקבר בכבוד וְְלֹא־תִרְְְאֶינָה עֵינֶיךָ בְְּכֹל הָרָעָה אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא עַל־הַמָּקוֹם הַזֶּה וְְעַל־יֹשְְׁבָיו. וַיָּשִׁיבוּ אנשי יאשיהו אֶת־הַמֶּלֶךְְְ דָּבָר. כל נבואה רעה נתפסת בעצם כאזהרה, וההנחה היא שאם אנשים יעשו תשובה הנבואה לא תתקיים. משום כך מנסה יאשיהו ככל יכולתו לשנות את הגזרה.

• וַיִּשְְְׁלַח הַמֶּלֶךְְְ וַיֶּאֱסֹף אֶת־כָָּל־זִקְְְנֵי יְְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם.

• וַיַּעַל הַמֶּלֶךְְְ אל בֵּית־ה', וְְכָָל־אִישׁ יְְהוּדָה וְְיֹשְְׁבֵי יְְרוּשָׁלִַם וְְהַכֹּהֲנִים וְְהַלְְוִיִּם וְְכָָל־הָעָם מִגָּדוֹל וְְעַד־קָטָן, וַיִּקְְְרָא בְְאָָזְְְנֵיהֶם אֶת־כָָּל־דִּבְְְרֵי סֵפֶר הַבְְּרִית הַנִּמְְְצָא בתוך בֵּית ה', מתוך התורה עצמה.

• וַיַּעֲמֹד הַמֶּלֶךְְְ עַל־עָָמְְְדוֹ, במקום המיועד לו במקדש, וַיִּכְְְרֹת אֶת־הַבְְּרִית לִפְְְנֵי ה' לָלֶכֶת אַחֲרֵי ה' וְְלִשְְְׁמוֹר אֶת־מִצְְְוֹתָיו וְְעֵדְְוֹתָיו וְְחֻקָּיו בְְּכָל־לְְבָבוֹ וּבְְְכָָל־נַפְְְשׁוֹ, לַעֲשׂוֹת אֶת־דִּבְְְרֵי הַבְְּרִית הַכְְּתוּבִים עַל־הַסֵּפֶר הַזֶּה.

• וַיַּעֲמֵד באופן טקסי ורשמי אֵת כָָּל־הַנִּמְְְצָא בִירוּשָׁלִַם וּבִנְְְיָמִן כדי לשתפם בברית. וַיַּעֲשׂוּ יוֹשְְׁבֵי יְְרוּשָׁלִַם כּכל הכתוב ב בְְְרִית אֱלֹהִים אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם. הוא ארגן אותם והביאם לעשות מעשה שיוכיח את כריתת הברית, כדי שהיא לא תישאר הסכם שבדיבור גרידא.

• וַיָּסַר יֹאשִׁיָּהוּ אֶת־כָָּל־הַתֹּעֵבוֹת מִכָָּל־הָאֲרָצוֹת, שטחי היישוב אֲשֶׁר לִבְְְנֵי יִשְְְׂרָאֵל, וַיַּעֲבֵד, העביד אֶת־כָָּל־הַנִּמְְְצָא בְְּיִשְְְׂרָאֵל, כלומר הכריחם לַעֲבוֹד אֶת־ה' אֱלֹהֵיהֶם כָָּל־יָמָיו, ואכן לֹא סָרוּ מֵאַחֲרֵי ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם. נבואת חולדה התקיימה. יאשיהו נשאר מלך כל ימיו ובזמן שלטונו לא הגיעה פורענות לארץ יהודה. אמנם יאשיהו בא אל קברות אבותיו, אבל הוא לא מת בשלום אלא כפצוע מלחמה. מותו סימן נקודת שבר וסיום לתקופה השלווה. מכאן והלאה הלך והידרדר מצבה של ממלכת יהודה.