דברי הימים ב-פרק-35

ביאורים

• וַיַּעַשׂ יֹאשִׁיָּהוּ בִירוּשָׁלִַם פֶּסַח לַה'. וַיִּשְְְׁחֲטוּ את זבחי הַפֶּסַח בְְּאַרְְְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן כמצוותו.

• וַיַּעֲמֵד המלך את הַכֹּהֲנִים עַל־מִשְְְׁמְְרוֹתָם, וַיְְְחַזְְּקֵם, זירז אותם לַעֲבוֹדַת בֵּית ה'.

• וַיֹּאמֶר לַלְְוִיִּם הַמְְּבִינִים, המלמדים לְְכָָל־יִשְְְׂרָאֵל, הַקְְּדוֹשִׁים לַה' ומסורים לעבודתו, כיוון שכנראה המלכים הקודמים הוציאו את הארון ממקומו : תְְּנוּ, העבירו, החזירו אֶת־אֲרוֹן־הַקֹּדֶשׁ בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה שְְׁלֹמֹה בֶן־דָּוִיד מֶלֶךְְְ יִשְְְׂרָאֵל, לתוך המקדש. מכאן ואילך אֵין־לָכֶם יותר עבודת מַשָּׂא בַּכָּתֵף, ו עַתָּה עִבְְְדוּ אֶת־ה' אֱלֹהֵיכֶם וְְאֵת עַמּוֹ יִשְְְׂרָאֵל בשאר העבודות המוטלות עליכם.

• וְְהָכִינוּ את עצמכם לְְפי בֵית־אֲבֹתֵיכֶם כְְּמַחְְְלְְקוֹתֵיכֶם, למשמרותיכם, כפי שנקבע בִּכְְְתָב דָּוִיד מֶלֶךְְְ יִשְְְׂרָאֵל וּבְְְמִכְְְתַּב שְְׁלֹמֹה בְְנוֹ.

• וְְעִמְְְדוּ בַקֹּדֶשׁ לִפְְְלֻגּוֹת, קבוצות חלוקות לפי בֵּית הָאָבוֹת לַאֲחֵיכֶם בְְּנֵי הָעָם. כל ישראל נקראו להיערך לעשיית הפסח לפי משפחותיהם, וַחֲלֻקַּת בֵּית־אָב תהיה גם לַלְְוִיִּם.

• וְְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח, וְְהִתְְְקַדְְּשׁוּ, התכוננו וְְהָכִינוּ גם לַאֲחֵיכֶם לַעֲשׂוֹת כִּדְְְבַר־ה' בְְּיַד־מֹשֶׁה.

• וַיָּרֶם יֹאשִׁיָּהוּ תרומה לִבְְְנֵי הָעָם – צֹאן כְְּבָשִׂים וּבְְְנֵי־עִזִּים הַכֹּל לַפְְּסָחִים, לְְכָָל הַנִּמְְְצָא בירושלים לְְמִסְְְפַּר שְְׁלֹשִׁים אֶלֶף, וּבָקָר לקרבנות החגיגה הנלווים לפסח שְְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים. כל הבהמות ה אֵלֶּה יבואו מֵרְְכוּשׁ הַמֶּלֶךְְְ.

• וְְשָׂרָיו של המלך נתנו לִנְְְדָבָה לָעָם, לַכֹּהֲנִים וְְלַלְְוִיִּם הֵרִימוּ את התרומה הזאת, כפירוט הזה: חִלְְְקִיָּה וּזְְְכַרְְְיָהוּ וִיחִיאֵל נְְגִידֵי, הממונים על בֵּית הָאֱלֹהִים, לַכֹּהֲנִים נָתְְנוּ לַפְְּסָחִים אַלְְְפַּיִם וְְשֵׁשׁ מֵאוֹת צאן, וּבָקָר שְְׁלֹשׁ מֵאוֹת.

• וְְכָנַנְְְיָהוּ וּשְְְׁמַעְְְיָהוּ וּנְְְתַנְְְאֵל אֶחָיו וַחֲשַׁבְְְיָהוּ וִיעִיאֵל וְְיוֹזָבָד שָׂרֵי הַלְְוִיִּם הֵרִימוּ תרומה לַלְְוִיִּם צאן לַפְְּסָחִים חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים, וּבָקָר לזבחים הנלווים חֲמֵשׁ מֵאוֹת.

• וַתִּכּוֹן, נעשתה באופן מסודר ומתוקן הָעֲבוֹדָה. וַיַּעַמְְְדוּ הַכֹּהֲנִים עַל־עָָמְְְדָם וְְהַלְְוִיִּם עַל־מַחְְְלְְקוֹתָם כְְּמִצְְְוַת הַמֶּלֶךְְְ.

• וַיִּשְְְׁחֲטוּ הַפָּסַח, וַיִּזְְְרְְקוּ הַכֹּהֲנִים את הדם שקיבלו מִיָּדָם של השוחטים, וְְהַלְְוִיִּם מַפְְְשִׁיטִים את הבהמות מעורן.

• וַיָּסִירוּ הָעֹלָה, חלקי הקרבן העולים למזבח, כדי לְְתִתָּם – את הפסחים לְְמִפְְְלַגּוֹת לְְבֵית־אָבוֹת לִבְְְנֵי הָעָם, ו לְְהַקְְְרִיב לַה' את החלקים הראויים להקרבה כַּכָּתוּב בְְּסֵפֶר מֹשֶׁה, וְְכֵן עשו לַבָּקָר.

• וַיְְְבַשְְּׁלוּ, הכינו באש, צלו את הַפֶּסַח בָּאֵשׁ כַּמִּשְְְׁפָּט הכתוב בתורה, וְְהַקֳֳּדָשִׁים האחרים בִּשְְּׁלוּ בַּסִּירוֹת, בסירים וּבַדְְּוָדִים וּבַצֵּלָחוֹת, קערות, וַיָּרִיצוּ, העבירו מהר לְְכָָל־בְְּנֵי הָעָם.

• וְְאַחַר שהכינו הלויים את הזבחים לאחיהם הֵכִינוּ לָהֶם עצמם וְְלַכֹּהֲנִים, כִּי הַכֹּהֲנִים בְְּנֵי אַהֲרֹן היו עסוקים כל היום בְְּהַעֲלוֹת על המזבח את הָעוֹלָה וְְהַחֲלָבִים, החלקים המובחרים בבשר עַד־לָיְְְלָה, וְְהַלְְוִיִּם הֵכִינוּ לָהֶם וְְלַכֹּהֲנִים בְְּנֵי אַהֲרֹן.

• וְְהַמְְשֹׁרְְרִים בְְּנֵי־אָסָף עמדו עַל־מַעֲמָדָם כְְּמִצְְְוַת דָּוִיד וְְאָסָף וְְהֵימָן וִידֻתוּן חוֹזֵה הַמֶּלֶךְְְ, משוררי המלך ברוח הקודש ששרתה עליהם, וְְהַשֹּׁעֲרִים עמדו על משמרתם לְְשַׁעַר וָשָׁעַר, על כל שער ושער. אֵין לָהֶם לָסוּר מֵעַל עֲבֹדָתָם, כִּי־אֲחֵיהֶם הַלְְוִיִּם הֵכִינוּ גם לָהֶם.

• וַתִּכּוֹן כָָּל־עֲבוֹדַת ה' בַּיּוֹם הַהוּא, לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח וְְהַעֲלוֹת עֹלוֹת עַל מִזְְְבַּח ה' כְְּמִצְְְוַת הַמֶּלֶךְְְ יֹאשִׁיָּהוּ.

• וַיַּעֲשׂוּ בְְנֵי־יִשְְְׂרָאֵל הַנִּמְְְצְְאִים בירושלים אֶת־הַפֶּסַח בָּעֵת הַהִיא, וְְאֶת־חַג הַמַּצּוֹת חגגו שִׁבְְְעַת יָמִים.

• וְְלֹא־נַעֲשָׂה פֶסַח כהלכתו וברוב עם כָּמֹהוּ בְְּיִשְְְׂרָאֵל מִימֵי שְְׁמוּאֵל הַנָּבִיא. וְְכָָל־מַלְְְכֵי יִשְְְׂרָאֵל לֹא־עָשׂוּ כַּפֶּסַח אֲשֶׁר־עָשָׂה יֹאשִׁיָּהוּ וְְהַכֹּהֲנִים וְְהַלְְוִיִּם וְְכָָל־יְְהוּדָה וְְיִשְְְׂרָאֵל הַנִּמְְְצָא וְְיוֹשְְׁבֵי יְְרוּשָׁלִָם.

• בִּשְְְׁמוֹנֶה עֶשְְְׂרֵה שָׁנָה לְְמַלְְְכוּת יֹאשִׁיָּהוּ נַעֲשָׂה הַפֶּסַח הַזֶּה.

• אַחֲרֵי כָָל־זֹאת אֲשֶׁר הֵכִין, חיזק וקומם יֹאשִׁיָּהוּ אֶת־הַבַּיִת, עָלָה נְְכוֹ מֶלֶךְְְ־מִצְְְרַיִם לְְהִלָּחֵם בְְּכַרְְְכְְּמִישׁ עַל־פְְּרָת, וַיֵּצֵא לִקְְְרָאתוֹ יֹאשִׁיָּהוּ למלחמה. פרעה נכו לא התכוון להילחם ביהודה. הוא וצבאו הצפינו עד נהר פרת כדי להתעמת עם האימפריות הצפוניות, ולשם כך היה עליהם לעבור בגבולות ממלכת יהודה. יאשיהו החליט לעמוד בדרכם ולעצור את התקדמותם.

• וַיִּשְְְׁלַח אֵלָיו מלך מצרים מַלְְְאָכִים, שליחים לֵאמֹר: מַה־לִּי וָלָךְְְ, אין ביננו כלום, מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה? ! לֹא־עָלֶיךָ אַתָּה הַיּוֹם אני בא למלחמה, כִּי אם אֶל־בֵּית מִלְְְחַמְְְתִּי, אל מקום הקרב שלי בכרכמיש, וֵאלֹהִים אָמַר לְְבַהֲלֵנִי, לזרז אותי. חֲדַל־לְְךָ מֵאֱלֹהִים אֲשֶׁר־עִמִּי. אל תתגרה באל המלווה אותי למלחמה, וְְאַל־יַשְְְׁחִיתֶךָ, יהרוג אותך.

• וְְלֹא־הֵסֵב יֹאשִׁיָּהוּ פָנָיו, לא נסוג מִמֶּנּוּ, כִּי לְְהִלָּחֶם־בּוֹ הִתְְְחַפֵּשׂ, לבש את בגדי המלחמה שלו. וְְלֹא שָׁמַע אֶל־דִּבְְְרֵי נְְכוֹ מִפִּי אֱלֹהִים, לא הקשיב לנביאי ישראל שאישרו שמסעו של מלך מצרים הולם את רצון ה', וַיָּבֹא יאשיהו המלך לְְהִלָּחֵם בְְּבִקְְְעַת מְְגִדּוֹ.

• וַיֹּרוּ הַיֹּרִים, הקַּשתים ש לַמֶּלֶךְְְ יֹאשִׁיָּהוּ. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְְְ לַעֲבָדָיו: הַעֲבִירוּנִי, הוציאוני מהמערכה, כִּי הָחֳֳלֵיתִי מְְאֹד, נפצעתי קשות.

• וַיַּעֲבִירֻהוּ עֲבָדָיו מִן־הַמֶּרְְְכָּבָה שממנה נלחם, וַיַּרְְְכִּיבֻהוּ עַל רֶכֶב הַמִּשְְְׁנֶה אֲשֶׁר־לוֹ, שהיה מהיר ונוח יותר, וַיּוֹלִיכֻהוּ יְְרוּשָׁלִַם.וַיָּמָָת יאשיהו וַיִּקָּבֵר בְְּקִבְְְרוֹת אֲבֹתָיו. וְְכָָל־יְְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם מִתְְְאַבְְּלִים עַל־יֹאשִׁיָּהוּ. הוא לא היה רק מלך צדיק ומוכשר, אלא גם מוערך ואהוב על העם.

• וַיְְְקוֹנֵן יִרְְְמְְיָהוּ עַל־יֹאשִׁיָּהוּ, וַיֹּאמְְרוּ, הספידוהו כָָל־הַשָּׁרִים וְְהַשָּׁרוֹת בְְּקִינוֹתֵיהֶם עַל־יֹאשִׁיָּהוּ עַד־הַיּוֹם. וַיִּתְְּנוּם לְְחֹק עַל־יִשְְְׂרָאֵל. הפכו את הזכרת יאשיהו בקינותיהם למנהג קבוע בישראל, וְְדברי האבל הִנָּם כְְּתוּבִים עַל ספר הַקִּינוֹת, במגילת הקינות איכה.

• וְְיֶתֶר דִּבְְְרֵי יֹאשִׁיָּהוּ וַחֲסָדָיו שעשה, כַּכָּתוּב בְְּתוֹרַת ה' שראוי לעשות.

• וּדְְְבָרָיו הָרִאשֹׁנִים וְְהָאַחֲרֹנִים הִנָּם כְְּתוּבִים עַל־סֵפֶר מַלְְְכֵי־יִשְְְׂרָאֵל וִיהוּדָה.