דברי הימים ב-פרק-4

ביאורים

• וַיַּעַשׂ מִזְְְבַּח נְְחֹשֶׁת למקדש, עֶשְְְׂרִים אַמָּה, כעשרה מטר אָָרְְְכּוֹ וְְעֶשְְְׂרִים אַמָּה רָָחְְְבּוֹ וְְעֶשֶׂר אַמּוֹת קוֹמָתוֹ, גובהו. מזבח זה גדול מאוד, שכן הוא אמור להכיל את כל הקרבנות שיוקרבו במקדש. שטחו גדול פי ארבע מהמזבח שהיה במשכן, שגם הוא היה גדול יחסית.

• וַיַּעַשׂ אֶת־הַיָּם, מעין כיור ענק, מוּצָק, יצוק. קוטרו עֶשֶׂר בָּאַמָּה מִשְְּׂפָתוֹ אֶל־שְְׂפָתוֹ, והוא עָגוֹל סָבִיב, וְְחָמֵשׁ בָּאַמָּה קוֹמָתוֹ, וְְקָו, חוט מדידה באורך שְְׁלֹשִׁים בָּאַמָּה יָסֹב אֹתוֹ סָבִיב.

• וּדְְְמוּת בְְּקָרִים, צורות בקר מ תַּחַת לוֹ משמשות לו בסיס. סָבִיב סָבִיב סוֹבְְבִים אֹתוֹ הבקרים הללו, עֶשֶׂר בָּאַמָּה מַקִּיפִים אֶת־הַיָּם סָבִיב. חכמים פירשו שבתחתיתו היה הים ריבוע שכל צלע מצלעותיו הייתה בת עשר אמות. שְְׁנַיִם טוּרִים הַבָּקָר. דמויות הבקר חולקו לשתי שורות, אולי שורה בחזית הים ושורה בצדו האחורי, והיו יְְצוּקִים בְְּמֻצַקְְְתּוֹ. הם נוצקו באותה יציקה עם הים,

• עוֹמֵד עַל־שְְׁנֵים עָשָׂר בָּקָר, שְְׁלֹשָׁה מהם פֹנִים צָפוֹנָה, וּשְְְׁלוֹשָׁה פֹנִים יָמָּה, למערב, וּשְְְׁלֹשָׁה פֹּנִים נֶגְְְבָּה, לדרום, וּשְְְׁלֹשָׁה פֹּנִים מִזְְְרָחָה, וְְהַיָּם מונח עֲלֵיהֶם מִלְְְמָעְְְלָה, וְְכָָל־אֲחֹרֵיהֶם, חלקם האחורי פונה בָּיְְְתָה, כלפי פנים ואינו נראה.

• וְְעָָבְְְיוֹ של הים טֶפַח, ואולם שְְְׂפָתוֹ מרודדת ודקה כְְּמַעֲשֵׂה שְְׂפַת־כּוֹס פֶּרַח שׁוֹשַׁנָּה, ייתכן ששפתו העליונה של הים הייתה מופשלת כצורת עלי הכותרת של הפרח שושן צחור, והיה בה עיבוד עדין שהפך לדק בקצה, כשפת כוס. הים היה חזק ו מַחֲזִיק בתוכו מים רבים – במידת בַּתִּים שְְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים, בערך 70 מק, שאותם הוא יָכִיל.

• וַיַּעַשׂ כִּיּוֹרִים עֲשָׂרָה מנחושת, וַיִּתֵּן חֲמִשָּׁה מִיָּמִין, בצדו הימני של המקדש וַחֲמִשָּׁה מִשְְּׂמֹאול לְְרָָחְְְצָה בָהֶם, אֶת־מַעֲשֵׂה הָעוֹלָה, את בשר קרבנות העולָה העולֶה על המזבח יָדִיחוּ בָם. וְְהַיָּם נועד לְְרָָחְְְצָה לַכֹּהֲנִים בּוֹ, כעין מקווה, או שיצאו ממנו צינורות ששימשו לרחיצה.

• וַיַּעַשׂ אֶת־מְְנֹרוֹת הַזָּהָב עֶשֶׂר כְְּמִשְְְׁפָּטָם, כמעשה המנורה האמור בתורה, וַיִּתֵּן אותן בַּהֵיכָל, חָמֵשׁ מִיָּמִין וְְחָמֵשׁ מִשְְּׂמֹאול. נראה שהייתה מנורה ראשית, שהיא המנורה שהובאה מהמשכן שעשה משה, ואולי רק בה היו מדליקים, ועוד עשר מנורות כתבניתה עמדו סביבה.

• וַיַּעַשׂ שֻׁלְְְחָנוֹת עֲשָׂרָה וַיַּנַּח אותם בַּהֵיכָל, חֲמִשָּׁה מִיָּמִין וַחֲמִשָּׁה מִשְְּׂמֹאול, וַיַּעַשׂ מִזְְְרְְקֵי, כלים לקבלת דם הקרבנות ולזריקתו על המזבח, מ זָהָב – מֵאָה.

• וַיַּעַשׂ את חֲצַר הַכֹּהֲנִים וְְהָעֲזָרָה הַגְְּדוֹלָה, חצר גדולה ובלתי מקורה לכלל העם הפוקד את המקדש, והיא עיקר שטחו של המקדש. וּדְְְלָתוֹת נבנו לַעֲזָרָה, וְְאת דַלְְְתוֹתֵיהֶם של חצר הכהנים והעזרה צִפָּה נְְחֹשֶׁת.

• וְְאֶת־הַיָּם נָתַן מִכֶּתֶף, בפאה הַיְְְמָנִית – קֵדְְְמָה מִמּוּל נֶגְְְבָּה. הים הונח בצדו המזרחי של המקדש נוטה לדרום, כך שלא היה מכוון מול פתח האולם אלא בצד.

• וַיַּעַשׂ חוּרָם המהנדס האומן אֶת־הַסִּירוֹת וְְאֶת־הַיָּעִים וְְאֶת־הַמִּזְְְרָקוֹת. וַיְְְכַל, סיים חוּרָם לַעֲשׂוֹת אֶת־הַמְְּלָאכָה שהתמחה בה – יציקות המתכת ובניית הכלים אֲשֶׁר עָשָׂה לַמֶּלֶךְְְ שְְׁלֹמֹה בְְּבֵית הָאֱלֹהִים. וזה פירוט מלאכת חורם:

• עַמּוּדִים, עמודי הנחושת העצומים שהיו מעשה יציקה מיוחד – שְְׁנַיִם, וְְהַגֻּלּוֹת, הכדורים וְְהַכֹּתָרוֹת ש עַל־רֹאשׁ הָעַמּוּדִים – שְְׁתָּיִם, וְְהַשְְּׂבָכוֹת, הרשתות – שְְׁתַּיִם שנועדו לְְכַסּוֹת אֶת־שְְׁתֵּי גֻּלּוֹת הַכֹּתָרוֹת אֲשֶׁר עַל־רֹאשׁ הָעַמּוּדִים,

• וְְאֶת צורות הָרִמּוֹנִים – אַרְְְבַּע מֵאוֹת לִשְְְׁתֵּי הַשְְּׂבָכוֹת, שְְׁנַיִם טוּרִים של רִמּוֹנִים לַשְְּׂבָכָה הָאֶחָת, לְְכַסּוֹת אֶת־שְְׁתֵּי גֻּלּוֹת הַכֹּתָרוֹת אֲשֶׁר עַל־פְְּנֵי הָעַמּוּדִים.

• וְְאֶת־הַמְְּכֹנוֹת, הכַּנים שעליהם הניחו את הכיורים, עָשָׂה, וְְאֶת־הַכִּיֹּרוֹת עָשָׂה עַל־הַמְְּכֹנוֹת.

• אֶת־הַיָּם – אֶחָד, וְְאֶת־הַבָּקָר – שְְׁנֵים־עָשָׂר תַּחְְְתָּיו.

• וְְאֶת־הַסִּירוֹת, הסירים, הדוודים וְְאֶת־הַיָּעִים וְְאֶת־הַמִּזְְְלָגוֹת, מעין קלשונות לאחיזת הבשר וְְאֶת־כָָּל־כְְּלֵיהֶם הנלווים עָשָׂה חוּרָם אָבִיו, האב, כלומר המדריך, או: הנכבד לַמֶּלֶךְְְ שְְׁלֹמֹה לְְבֵית ה' וכולם עשויים נְְחֹשֶׁת מָרוּק.

• בְְּכִכַּר הַיַּרְְְדֵּן יְְצָקָם הַמֶּלֶךְְְ בַּעֲבִי הָאֲדָמָה, בֵּין סֻכּוֹת וּבֵין צְְרֵדָתָה.

• וַיַּעַשׂ שְְׁלֹמֹה כָָּל־הַכֵּלִים הָאֵלֶּה לָרֹב מְְאֹד, כִּי לֹא נֶחְְְקַר, חוּשב מִשְְְׁקַל הַנְְּחֹשֶׁת משום שהייתה כה רבה.

• וַיַּעַשׂ שְְׁלֹמֹה אֵת כָָּל־הַכֵּלִים אֲשֶׁר משמשים בתוך בֵּית הָאֱלֹהִים, וְְאֵת מִזְְְבַּח הַזָּהָב וְְאֶת־הַשֻּׁלְְְחָנוֹת וַעֲלֵיהֶם עורכים את לֶחֶם הַפָּנִים.

• וְְאֶת־הַמְְּנֹרוֹת וְְנֵרֹתֵיהֶם לְְבַעֲרָם, לבער עליהם כַּמִּשְְְׁפָּט הציבו לִפְְְנֵי הַדְְּבִיר, כולן עשויות זָהָב סָגוּר, סוג זהב יקר ביותר.

• וְְאף הַפֶּרַח וְְהַנֵּרוֹת וְְהַמֶּלְְְקָחַיִם – זָהָב, הוּא – הזהב היה מִכְְְלוֹת, כל כולו זָהָב, ללא סיגים.

• וְְהַמְְזַמְְּרוֹת, כלֵי נגינה וְְהַמִּזְְְרָקוֹת וְְהַכַּפּוֹת וְְהַמַּחְְְתּוֹת היו זָהָב סָגוּר. ואף ב פֶתַח הַבַּיִת, דַּלְְְתוֹתָיו הַפְְּנִימִיּוֹת הנפתחות לְְקֹדֶשׁ הַקֳֳּדָשִׁים וְְדַלְְְתֵי הַבַּיִת הנפתחות לַהֵיכָל היה זָהָב.