דברי הימים ב-פרק-6

ביאורים

• אָז אָמַר שְְׁלֹמֹה:ה' אָמַר, רצה לִשְְְׁכּוֹן בַּעֲרָפֶל. ניכר שכבוד ה' שוכן אתנו.

• וַאֲנִי בָּנִיתִי בֵית־זְְבֻל, היכל, מעון לָךְְְ, וּמָכוֹן, מקום קבוע ומבוסס לְְשִׁבְְְתְְּךָ, כדי שתשב בו ל עוֹלָמִים.לאחר הפתיחה הפונה אל ה' כשפני שלמה אל הקודש –

• וַיַּסֵּב הַמֶּלֶךְְְ אֶת־פָּנָיו אל העם וַיְְְבָרֶךְְְ אֵת כָָּל־קְְהַל יִשְְְׂרָאֵל, וְְכָָל־קְְהַל יִשְְְׂרָאֵל עוֹמֵד ושומע את דבריו.

• וַיֹּאמֶר:בָּרוּךְְְ ה' אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל, אֲשֶׁר דִּבֶּר בְְּפִיו אֵת, עם דָּוִיד אָבִי, וּבְְְיָדָיו, בשלטונו מִלֵּא את הבטחתו לֵאמֹר׃

• מִן־הַיּוֹם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶת־עַמִּי מֵאֶרֶץ מִצְְְרַיִם לֹא־בָחַרְְְתִּי בְְעִיר מִכֹּל שִׁבְְְטֵי יִשְְְׂרָאֵל לִבְְְנוֹת בה בַּיִת, בית אבן שלם וקבוע לִהְְְיוֹת שְְׁמִי שָׁם אלא שכנתי במשכנים שקוּרו ביריעות המשכן שליווה את ישראל במדבר, וְְלֹא־בָחַרְְְתִּי בְְאִישׁ לִהְְְיוֹת נָגִיד, מלך עַל־עַמִּי יִשְְְׂרָאֵל. שאול אמנם מָלַך על ישראל אבל שלמה איננו מזכיר אותו משום שלא הובטח לו שמלכותו תימשך לזרעו, ואכן היא הייתה זמנית.

• וָאֶבְְְחַר בּעיר ירוּשָׁלִַם לִהְְְיוֹת שְְׁמִי שָׁם, וָאֶבְְְחַר בְְּדָוִיד לִהְְְיוֹת מלך עַל־עַמִּי יִשְְְׂרָאֵל.

• וַיְְְהִי עִם־לְְבַב, עלה בלב דָּוִיד אָבִי לִבְְְנוֹת בַּיִת לְְשֵׁם ה' אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל.

• וַיֹּאמֶר ה' אֶל־דָּוִיד אָבִי באמצעות הנביא : יַעַן אֲשֶׁר, מכיוון ש הָיָה עִם־לְְבָבְְךָ לִבְְְנוֹת בַּיִת לִשְְְׁמִי – הֱטִיבוֹתָ כִּי הָיָה עִם־לְְבָבֶךָ, מחשבותיך וכוונותיך כשלעצמן טובות הן;

• רַק אַתָּה לֹא תִבְְְנֶה הַבָּיִת, כִּי אם בִנְְְךָ הַיּוֹצֵא מֵחֲלָצֶיךָ, הוּא־יִבְְְנֶה את הַבַּיִת לִשְְְׁמִי. שלמה לא הזכיר את טעם הדבר – שדויד היה איש מלחמה. מכל מקום העובדה היא ששלמה, שהיה איש מנוחה ושלום, השלים את את מה שאביו רצה לעשות.

• וַיָּקֶם ה' אֶת־דְְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֵּר, וָאָקוּם תַּחַת דָּוִיד אָבִי וָאֵשֵׁב עַל־כִּסֵּא המלוכה של יִשְְְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה', וָאֶבְְְנֶה הַבַּיִת לְְשֵׁם ה' אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל.

• וָאָשִׂים שָׁם אֶת־הָאָרוֹן אֲשֶׁר שָׁם הלוחות שבהם בְְּרִית ה' אֲשֶׁר כָּרַת עִם־בְְּנֵי יִשְְְׂרָאֵל. בלוחות כתובים עשרת הדיברות, שאפשר לראות בהם את תמצית התורה, כעין שטר ‘כתובה' שנתן ה' לעמו בסיני, שבה מפורטת הברית שכרת ה' עם בני ישראל.

• וַיַּעֲמֹד שלמה לִפְְְנֵי מִזְְְבַּח ה' נֶגֶד כָָּל־קְְהַל יִשְְְׂרָאֵל, וַיִּפְְְרֹשׂ כַּפָּיו כלפי מעלה.

• כִּי־עָשָׂה שְְׁלֹמֹה כִּיּוֹר נְְחֹשֶׁת לרחיצת ידיהם ורגליהם של הכהנים , וַיִּתְְּנֵהוּ בְְּתוֹךְְְ הָעֲזָרָה, חָמֵשׁ אַמּוֹת אָָרְְְכּוֹ וְְחָמֵשׁ אַמּוֹת רָָחְְְבּוֹ וְְאַמּוֹת שָׁלוֹשׁ קוֹמָתוֹ. ומכיוון שהכיור היה מוגבה – וַיַּעֲמֹד עָלָיו וַיִּבְְְרַךְְְ, כרע עַל־בִּרְְְכָּיו נֶגֶד כָָּל־קְְהַל יִשְְְׂרָאֵל, וַיִּפְְְרֹשׂ כַּפָּיו הַשָּׁמָיְְְמָה. תפילה זו הגיעה, מן הסתם, גם לאוזני הנוכחים. זוהי אחת התפילות הארוכות, המורכבות והמקיפות במקרא, המכילה בצד הבקשות שבה גם חזון רחב לגבי מהותו של המקדש.

• וַיֹּאמַר:ה' אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל, אֵין־כָּמוֹךָ אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, שֹׁמֵר הַבְְּרִית וְְהַחֶסֶד לַעֲבָדֶיךָ הַהֹלְְכִים לְְפָנֶיךָ בְְּכָָל־לִבָּם,

• אֲשֶׁר שָׁמַרְְְתָּ לְְעַבְְְדְְּךָ דָּוִיד אָבִי אֵת אֲשֶׁר־דִּבַּרְְְתָּ לוֹ, וַתְְּדַבֵּר בְְּפִיךָ וּבְְְיָדְְךָ מִלֵּאתָ, קיימת את הדברים כַּיּוֹם הַזֶּה, כפי שאנחנו רואים עכשיו.

• וְְעַתָּה, ה' אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל, שְְׁמֹר לְְעַבְְְדְְּךָ דָוִיד אָבִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְְְתָּ לּוֹ לֵאמֹר: לֹא־יִכָּרֵת לְְךָ אִישׁ מִלְְּפָנַי יוֹשֵׁב עַל־כִּסֵּא יִשְְְׂרָאֵל, רַק אִם־יִשְְְׁמְְרוּ בָנֶיךָ אֶת־דַּרְְְכָּם לָלֶכֶת בְְּתוֹרָתִי כַּאֲשֶׁר הָלַכְְְתָּ אתה לְְפָנָי. ההבטחה שניתנה לדויד הותנתה בנאמנותם של בניו ללכת בדרכי ה'.

• וְְעַתָּה, ה' אֱלֹהֵי יִשְְְׂרָאֵל, יֵאָמֵן, יתאמת דְְּבָרְְךָ אֲשֶׁר דִּבַּרְְְתָּ לְְעַבְְְדְְּךָ לְְדָוִיד.שלמה מסביר לנוכחים את עניינו הפנימי של בית המקדש:

• כִּי הַאֻמְְְנָם, האם באמת יֵשֵׁב אֱלֹהִים אֶת, עם הָאָדָם בבית עַל־הָאָרֶץ? ! הִנֵּה אפילו שָׁמַיִם וּשְְְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְְכַלְְְכְְּלוּךָ, לא יכילו אותך, אַף כִּי בוודאי הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי. אני יודע שאין מקום שיכול להכילך , אבל במקום התקשרות זה, שער השמים, תתגלה לבני אדם ותענה להם.

• וּפָנִיתָ אֶל־תְְּפִלַּת עַבְְְדְְּךָ וְְאֶל־תְְּחִנָּתוֹ, תפילתי ותחינתי, ה' אֱלֹהָי, לִשְְְׁמֹעַ אֶל־הָרִנָּה, את השיר והשבח וְְאֶל־הַתְְּפִלָּה אֲשֶׁר עַבְְְדְְּךָ מִתְְְפַּלֵּל לְְפָנֶיךָ. ותמציתה של התפילה היא שהמקדש אכן יהיה בית תפילה ושער השמים –

• לִהְְְיוֹת עֵינֶיךָ פְְתֻחוֹת אֶל־הַבַּיִת הַזֶּה יוֹמָם וָלַיְְְלָה, אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַרְְְתָּ לָשׂוּם שִׁמְְְךָ שָׁם, לִשְְְׁמוֹעַ אֶל־הַתְְּפִלָּה אֲשֶׁר יִתְְְפַּלֵּל עַבְְְדְְּךָ אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה.

• וְְשָׁמַעְְְתָּ אֶל־תַּחֲנוּנֵי עַבְְְדְְּךָ וְְעַמְְּךָ יִשְְְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתְְְפַּלְְלוּ אֶל־הַמָּקוֹם, במקום הַזֶּה, וְְאַתָּה תִּשְְְׁמַע מִמְְּקוֹם שִׁבְְְתְְּךָ, מִן־הַשָּׁמַיִם, וְְשָׁמַעְְְתָּ את בקשתם וְְסָלָחְְְתָּ לעוונם.

• אִם־יֶחֱטָא אִישׁ לְְרֵעֵהוּ, וְְנָשָׁא־בוֹ רעהו אָלָה, קללה לְְהַאֲלֹתוֹ, וּבָא אָלָה, ויגיע לקלל את מי שעשה לו עוול, או שיתפלל על כך לִפְְְנֵי מִזְְְבַּחֲךָ בַּבַּיִת הַזֶּה –

• וְְאַתָּה תִּשְְְׁמַע לו מִן־הַשָּׁמַיִם וְְעָשִׂיתָ וְְשָׁפַטְְְתָּ אֶת־עֲבָדֶיךָ, לְְהָשִׁב לְְרָשָׁע כגמולו, לָתֵת דַּרְְְכּוֹ הרעה בְְּרֹאשׁוֹ, וּלְְְהַצְְְדִּיק צַדִּיק לָתֶת לוֹ כְְּצִדְְְקָתוֹ. אתה תדון את דין האמת. בית המקדש יהיה הכתובת לכל מי שנפגע ומבקש שאלוקים יעשה משפט בעולמו. כיוצא בזה –

• וְְאִם־יִנָּגֵף, יובס עַמְְּךָ יִשְְְׂרָאֵל לִפְְְנֵי אוֹיֵב, כִּי, כיוון ש יֶחֶטְְְאוּ־לָךְְְ, וְְשָׁבוּ וְְהוֹדוּ אֶת־שְְׁמֶךָ, יתוודו לפניך, יודו שהרעה הגיעה להם מפני עוונם, וְְהִתְְְפַּלְְלוּ וְְהִתְְְחַנְְּנוּ לְְפָנֶיךָ בַּבַּיִת הַזֶּה.

• וְְאַתָּה תִּשְְְׁמַע את תחינתם מִן־הַשָּׁמַיִם, וְְסָלַחְְְתָּ לְְחַטַּאת עַמְְּךָ יִשְְְׂרָאֵל. וגם אם יילקחו בשבי – וַהֲשֵׁיבוֹתָם אֶל־הָאֲדָמָה אֲשֶׁר־נָתַתָּה לָהֶם וְְלַאֲבֹתֵיהֶם.

• בְְּהֵעָצֵר הַשָּׁמַיִם וְְלֹא־יִהְְְיֶה מָטָר, גשם, ואף זאת כִּי יֶחֶטְְְאוּ־לָךְְְ, וְְהִתְְְפַּלְְלוּ אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה וְְהוֹדוּ אֶת־שְְׁמֶךָ ו מֵחַטָּאתָם יְְשׁוּבוּן כִּי, כדי ש תַעֲנֵם.

• וְְאַתָּה תִּשְְְׁמַע מן הַשָּׁמַיִם, וְְסָלַחְְְתָּ לְְחַטַּאת עֲבָדֶיךָ וְְעַמְְּךָ יִשְְְׂרָאֵל, כִּי תוֹרֵם, תנחה אותם אֶל־הַדֶּרֶךְְְ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר יֵלְְכוּ־בָהּ, וְְנָתַתָּה מָטָר עַל־אַרְְְצְְךָ אֲשֶׁר־נָתַתָּה לְְעַמְְּךָ לְְנַחֲלָה.

• רָעָב כִּי־יִהְְְיֶה בָאָרֶץ, דֶּבֶר כִּי־יִהְְְיֶה, שִׁדָּפוֹן, אבדן משקל של תבואה או גוף חי, וְְיֵרָקוֹן הבא בעקבות השידפון, אַרְְְבֶּה וְְחָסִיל, מין ארבה כִּי יִהְְְיֶה, או כִּי יָצַר־לוֹ, ילחצו עליו אֹיְְבָיו בְְּאֶרֶץ שְְׁעָרָיו, בעריו. ובכלל – כָָּל־נֶגַע וְְכָָל־מַחֲלָה העלולים להתרחש –

• כָָּל־תְְּפִלָּה, כָָל־תְְּחִנָּה אֲשֶׁר יִהְְְיֶה לְְכָָל־הָאָדָם וּלְְְכֹל עַמְְּךָ יִשְְְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יֵדְְעוּ אִישׁ נִגְְְעוֹ וּמַכְְְאֹבוֹ, אני אינני יודע הכול, אבל כל אדם יודע מה כואב לו – וּפָרַשׂ כַּפָּיו בתחינה אֶל־הַבַּיִת הַזֶּה. כאן הוא יתפלל על צרותיו.

• וְְאַתָּה תִּשְְְׁמַע מִן־הַשָּׁמַיִם, מ מְְכוֹן שִׁבְְְתֶּךָ, וְְסָלַחְְְתָּ, וְְנָתַתָּה לָאִישׁ כְְּכָָל־דְְּרָכָיו אֲשֶׁר תֵּדַע אֶת־לְְבָבוֹ, כִּי־אַתָּה לְְבַדְְּךָ יָדַעְְְתָּ, רק אתה יודע אֶת־לְְבַב בְְּנֵי הָאָדָם, ולכן רק אתה משלם לכל אדם את גמולו הראוי לו.

• לְְמַעַן יִירָאוּךָ לָלֶכֶת בִּדְְְרָכֶיךָ כָָּל־הַיָּמִים אֲשֶׁר־הֵם חַיִּים עַל־פְְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבֹתֵינוּ. כשידעו שבבית המקדש כל התפילות נשמעות, יחושו שאי – אפשר לשקר שם, ויגיעו לידי יראה והליכה בדרך ה'. המקדש הוא מקום התפילה של ישראל, ושלמה מבקש מה' שייענה לתפילות הבאות מן הפתח הזה.

• וְְגַם אֶל־הַנָָּכְְְרִי, אֲשֶׁר לֹא־מֵעַמְְּךָ יִשְְְׂרָאֵל הוּא, וּבָא מֵאֶרֶץ רְְחוֹקָה לְְמַעַן שִׁמְְְךָ הַגָּדוֹל וְְיָדְְךָ הַחֲזָקָה וּזְְְרוֹעֲךָ הַנְְּטוּיָה, הנודעת גם בגויים, וּבָאוּ הנכרים וְְהִתְְְפַּלְְלוּ אֶל־הַבַּיִת הַזֶּה.

• וְְאַתָּה תִּשְְְׁמַע מִן־הַשָּׁמַיִם מִמְְּכוֹן שִׁבְְְתֶּךָ, וְְעָשִׂיתָ כְְּכֹל אֲשֶׁר־יִקְְְרָא אֵלֶיךָ הַנָָּכְְְרִי, לְְמַעַן יֵדְְעוּ כָָל־עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת־שְְׁמֶךָ וּלְְְיִרְְְאָה אֹתְְךָ כְְּעַמְְּךָ יִשְְְׂרָאֵל, וְְלָדַעַת כִּי־שִׁמְְְךָ נִקְְְרָא עַל־הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי. המקדש אינו מיועד לישראל בלבד. הוא בית תפילה לכל העמים.

• כִּי־יֵצֵא עַמְְּךָ לַמִּלְְְחָמָה עַל־אֹיְְבָיו בַּדֶּרֶךְְְ אֲשֶׁר תִּשְְְׁלָחֵם, ובגופם יהיו רחוקים מן המקדש, וְְהִתְְְפַּלְְלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְְְ הָעִיר הַזֹּאת אֲשֶׁר בָּחַרְְְתָּ בָּהּ וְְדרך הַבַּיִת אֲשֶׁר־בָּנִיתִי לִשְְְׁמֶךָ.

• וְְשָׁמַעְְְתָּ מִן־הַשָּׁמַיִם אֶת־תְְּפִלָּתָם וְְאֶת־תְְּחִנָּתָם, וְְעָשִׂיתָ מִשְְְׁפָּטָם.

• כִּי יֶחֶטְְְאוּ־לָךְְְ, וזה דבר טבעי כִּי אֵין אָדָם אֲשֶׁר לֹא־יֶחֱטָא. דרכם של אנשים לחטוא, והם טועים ואף עושים מעשים בזדון, ובעקבות חטאם וְְאָנַפְְְתָּ בָם, תכעס עליהם וּנְְְתַתָּם לִפְְְנֵי אוֹיֵב, וְְשָׁבוּם, יִשבּוּ אותם שׁוֹבֵיהֶם אֶל־אֶרֶץ רְְחוֹקָה אוֹ קְְרוֹבָה,

• וְְהֵשִׁיבוּ אֶל־לְְבָבָם, יתנו את דעתם, ישיבו ללבם השואל בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְְְׁבּוּ־שָׁם, וְְשָׁבוּ וְְהִתְְְחַנְְּנוּ אֵלֶיךָ בְְּאֶרֶץ שִׁבְְְיָם לֵאמֹר: חָטָאנוּ, הֶעֱוִינוּ וְְרָשָׁעְְְנוּ.

• וְְשָׁבוּ אֵלֶיךָ בְְּכָָל־לִבָּם וּבְְְכָָל־נַפְְְשָׁם בְְּאֶרֶץ שִׁבְְְיָם אֲשֶׁר־שָׁבוּ אֹתָם, וְְהִתְְְפַּלְְלוּ דֶּרֶךְְְ אַרְְְצָם אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבוֹתָם, וְְהָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְְְתָּ, וְְלַבַּיִת אֲשֶׁר־בָּנִיתִי לִשְְְׁמֶךָ. אפילו כאשר הם יהיו בגלות בארץ זרה, רחוקים מן המקדש, הם ישובו ויתפללו לה' דרך הארץ, דרך העיר ודרך בית ה'.

• וְְשָׁמַעְְְתָּ מִן־הַשָּׁמַיִם, מִמְְּכוֹן שִׁבְְְתְְּךָ, אֶת־תְְּפִלָּתָם וְְאֶת־תְְּחִנֹּתֵיהֶם וְְעָשִׂיתָ מִשְְְׁפָּטָם, וְְסָלַחְְְתָּ לְְעַמְְּךָ אֲשֶׁר חָטְְאוּ־לָךְְְ.

• עַתָּה, אֱלֹהַי, יִהְְְיוּ־נָא עֵינֶיךָ פְְּתֻחוֹת וְְאָָזְְְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לִתְְְפִלַּת הַמָּקוֹם הַזֶּה. זה עיקרה של התפילה. שלמה מבקש שהמקדש יהיה שער השמים, שדרכו כל התפילות יבואו ויעלו מקרוב ומרחוק, תחינותיהם של ישראל ותחינות שאינן של ישראל.

• וְְעַתָּה קוּמָה, ה' אֱלֹהִים, לְְנוּחֶךָ, שכון במקום משכנך הקבוע, אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ, המסמל את השכינה המתגלה, ואז כֹּהֲנֶיךָ, ה' אֱלֹהִים, יִלְְְבְְּשׁוּ תְְשׁוּעָה, ישועתך תקיף אותם, וַחֲסִידֶיךָ יִשְְְׂמְְחוּ בַטּוֹב.

• ה' אֱלֹהִים, אַל־תָּשֵׁב, תעביר את פְְּנֵי מְְשִׁיחֶךָ, מי שנמשח על ידך למלך. זָָכְְְרָה, זכור לְְחַסְְְדֵי דָּוִיד עַבְְְדֶּךָ.