דברי הימים ב-פרק-9

ביאורים

  • וּמַלְְְכַּת־שְְׁבָא. שבא הייתה מדינה בדרום ערב, בסביבות תימן או באפריקה המזרחית, אולי באתיופיה. אולי מלכו בשבא מלכוֹת, או ששלטו בה מלכים, אלא שבאותו זמן נשארה הבת המושלת. שָׁמְְעָה אֶת־שֵׁמַע שְְׁלֹמֹה, כמלך גדול וחכם מכול. אולי אף נתקלה באניותיו שעשו את דרכן דרומה. וַתָּבוֹא מרחוק לא מטעמים פוליטיים אלא לְְנַסּוֹת אֶת־שְְׁלֹמֹה בְְחִידוֹת, לשאול אותו שאלות חכמה בִּירוּשָׁלִַם בְְּחַיִל כָּבֵד מְְאֹד, וּגְְְמַלִּים נֹשְְׂאִים בְְּשָׂמִים וְְזָהָב לָרֹב וְְאֶבֶן יְְקָרָה. מכיוון שהיא לא הגיעה דרך הים, מסתבר שבאה מכיוון מערב. וַתָּבוֹא אֶל־שְְׁלֹמֹה, וַתְְּדַבֵּר עִמּוֹ אֵת כָָּל־אֲשֶׁר הָיָה עִם־לְְבָבָהּ.

  • וַיַּגֶּד־לָהּ שְְׁלֹמֹה אֶת־כָָּל־דְְּבָרֶיהָ, ענה לה על כל שאלותיה, וְְלֹא־נֶעְְְלַם דָּבָר מִשְְּׁלֹמֹה אֲשֶׁר לֹא הִגִּיד לָהּ.

  • וַתֵּרֶא מַלְְְכַּת־שְְׁבָא אֵת חָָכְְְמַת שְְׁלֹמֹה וְְאת הַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה,

  • ואת מַאֲכַל שֻׁלְְְחָנוֹ וּמוֹשַׁב עֲבָדָיו, שריו, וּמַעֲמַד, סדר עבודת מְְשָׁרְְתָיו וּמַלְְְבּוּשֵׁיהֶם וּמַשְְְׁקָיו, מוזגי משקאותיו וּמַלְְְבּוּשֵׁיהֶם, וַעֲלִיָּתוֹ, גרם המדרגות המפואר אֲשֶׁר יַעֲלֶה המלך אל בֵּית ה'. היא ראתה את התבנית וההתנהלות של ירושלים תחת שלטונו, וכל זה היה חדש לה. וְְלֹא־הָיָה עוֹד בָּהּ רוּחַ. היא נפעמה ממראה עיניה.

  • וַתֹּאמֶר אֶל־הַמֶּלֶךְְְ: אֱמֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר שָׁמַעְְְתִּי בְְּאַרְְְצִי עַל־דְְּבָרֶיךָ וְְעַל־חָָכְְְמָתֶךָ.

  • וְְלֹא־הֶאֱמַנְְְתִּי לְְדִבְְְרֵיהֶם, עַד אֲשֶׁר־בָּאתִי הנה וַתִּרְְְאֶינָה עֵינַי את המציאות, וְְהִנֵּה התברר כי לֹא הֻגַּד־לִי חֲצִי מַרְְְבִּית חָָכְְְמָתֶךָ. הסיפורים שנשמעו באוזני גוזמאות, אינם ממצים אפילו מחצית ממה שמצאתי. יָסַפְְְתָּ, הוספת עַל־הַשְְּׁמוּעָה אֲשֶׁר שָׁמָעְְְתִּי.

  • אַשְְְׁרֵי, מאושרים אֲנָשֶׁיךָ וְְאַשְְְׁרֵי עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה הָעֹמְְדִים לְְפָנֶיךָ תָּמִיד וְְשֹׁמְְעִים אֶת־חָָכְְְמָתֶךָ תמיד. היא משבחת את המלך שלמה בפניו על גדולתו.

  • יְְהִי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּרוּךְְְ על אֲשֶׁר הוא חָפֵץ בְְּךָ לְְתִתְְּךָ עַל־כִּסְְְאוֹ לְְמֶלֶךְְְ לַה' אֱלֹהֶיךָ. בּגלל אַהֲבַת אֱלֹהֶיךָ אֶת־יִשְְְׂרָאֵל ורצונו לְְהַעֲמִידוֹ – את עם ישראל לְְעוֹלָם, וַיִּתֶּנְְְךָ עֲלֵיהֶם לְְמֶלֶךְְְ לַעֲשׂוֹת מִשְְְׁפָּט וּצְְְדָקָה.

  • וַתִּתֵּן לַמֶּלֶךְְְ מֵאָה וְְעֶשְְְׂרִים כִּכַּר זָהָב, מתנה גדולה מאוד וּבְְְשָׂמִים לָרֹב מְְאֹד וְְאֶבֶן יְְקָרָה. וְְלֹא הָיָה כַּבֹּשֶׂם הַהוּא אֲשֶׁר נָתְְנָה מַלְְְכַּת־שְְׁבָא לַמֶּלֶךְְְ שְְׁלֹמֹה. גם חלק מהבשמים היקרים שהיו משתמשים בהם במקדש לא גדלו בארץ ולא סמוך לה, אלא יובאו מקצות העולם – מהודו ואולי הלאה ממנה. הבשמים והתבלינים היו מענפי הסחר הגדולים במשך אלפי שנים. הפעם הובא הבושם המובחר ביותר בדרך הישירה ביותר, ולכן נחשב יוצא דופן בכמותו ובטיבו. אגב האוצרות שהביאה מלכת שבא לשלמה, מסופר על אוצרות נוספים שהגיעו מהדרום דרך הים:

  • וְְגַם עַבְְְדֵי חוּרָם וְְעַבְְְדֵי שְְׁלֹמֹה אֲשֶׁר־הֵבִיאוּ זָהָב מֵאוֹפִיר, הֵבִיאוּ עֲצֵי אַלְְְגּוּמִּים וְְאֶבֶן יְְקָרָה.

  • וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְְְ אֶת־עֲצֵי, מעצי הָאַלְְְגּוּמִּים מְְסִלּוֹת, מדרגות או מסעדים לידיים במעלה לְְבֵית־ה' וּלְְְבֵית הַמֶּלֶךְְְ וְְכִנֹּרוֹת וּנְְְבָלִים לַשָּׁרִים. וְְלֹא־נִרְְְאוּ כָהֵם, כמותם לְְפָנִים, קודם לכן בְְּאֶרֶץ יְְהוּדָה, שכן הם הגיעו מן הדרום הרחוק.

  • וְְהַמֶּלֶךְְְ שְְׁלֹמֹה נָתַן לְְמַלְְְכַּת־שְְׁבָא אֶת־כָָּל־חֶפְְְצָהּ אֲשֶׁר שָׁאָלָה, ביקשה, מִלְְּבַד מה שניתן לה כנגד אֲשֶׁר־הֵבִיאָה מלכת שבא אֶל־הַמֶּלֶךְְְ. באופן רשמי היו ביניהם חילופי מתנות, ואולי היה בפגישתם גם צד מסחרי. וַתַּהֲפֹךְְְ, פנתה לאחר מכן וַתֵּלֶךְְְ לְְאַרְְְצָהּ הִיא וַעֲבָדֶיהָ. סיפור מלכת שבא נזכר כאן משום שהיא באה מרחוק על מנת לשמוע דברי חכמה, שזו מטרה בלתי רגילה למסע כה ארוך. היא כיבדה את שלמה שלא כדרך העמים, אלא מיזמתה ובשל ההערכה שרחשה כלפיו.

  • וַיְְְהִי מִשְְְׁקַל הַזָּהָב אֲשֶׁר־בָּא לִשְְְׁלֹמֹה בְְּשָׁנָה אֶחָת, בכל שנה, או: באחת השנים – אולי באותה שנה שמלכת שבא באה והביאה אִתה כמות גדולה נוספת של זהב, שֵׁשׁ מֵאוֹת וְְשִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ כִּכְְּרֵי זָהָב.

  • לְְבַד מֵאַנְְְשֵׁי הַתָּרִים, ההולכים למקומות שונים לבדוק ולסחור וְְהַסֹּחֲרִים ש מְְבִיאִים סחורות לארץ יהודה, וְְכָָל־מַלְְְכֵי ארץ עֲרַב וּפַחוֹת הָאָרֶץ, מושלי האזור היו מְְבִיאִים זָהָב וָכֶסֶף לִשְְְׁלֹמֹה.

  • וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְְְ שְְׁלֹמֹה מָאתַיִם צִנָּה, סוג של מגִנים גדולים המקיפים את הלוחם משלושה צדדים, מצופים ב זָהָב שָׁחוּט, אולי זהב נקי כה רך, שאפשר היה למשכו כחוט. שֵׁשׁ מֵאוֹת מטבעות או יחידות זָהָב שָׁחוּט יַעֲלֶה עַל־הַצִּנָּה הָאֶחָת.

  • וּשְְְׁלֹשׁ־מֵאוֹת מָגִנִּים, הנישאים ביד, עשויים זָהָב שָׁחוּט, שְְׁלֹשׁ מֵאוֹת זָהָב יַעֲלֶה עַל־הַמָּגֵן הָאֶחָת. נראה שהצינות והמגִנים היו מצופים בכמות גדולה של זהב, שכן היה עליהם להיות גם יעילים. וַיִּתְְּנֵם הַמֶּלֶךְְְ בְְּבֵית יַעַר הַלְְּבָנוֹן, ארמון המלך.

  • וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְְְ כִּסֵּא־שֵׁן, עשוי משן פיל – שנהב, גָּדוֹל, וַיְְְצַפֵּהוּ זָהָב טָהוֹר.

  • וְְשֵׁשׁ מַעֲלוֹת, מדרגות לַכִּסֵּא, והוא ניצב בגובה מעליהן, וְְכֶבֶשׁ בַּזָּהָב שעולים בו לַכִּסֵּא, המעלות והכבש היו מָאֳֳחָזִים, מוצמדים לכיסא, וְְיָדוֹת, משענות מִזֶּה וּמִזֶּה עַל־מְְקוֹם הַשָּׁבֶת, הישיבה. וּשְְְׁנַיִם אֲרָיוֹת עֹמְְדִים אֵצֶל, ליד הַיָּדוֹת לקישוט.

  • וּשְְְׁנֵים עָשָׂר אֲרָיוֹת היו עֹמְְדִים שָׁם עַל־שֵׁשׁ הַמַּעֲלוֹת מִזֶּה וּמִזֶּה, משני הצדדים. לֹא־נַעֲשָׂה כֵן – כיסא מפואר כזה לְְכָָל־מַמְְְלָכָה בעולם.

  • וְְכֹל כְְּלֵי מַשְְְׁקֵה הַמֶּלֶךְְְ שְְׁלֹמֹה היו עשויים זָהָב, וְְכֹל כְְּלֵי בֵּית־יַעַר הַלְְּבָנוֹן היו מ זָהָב סָגוּר, מזוקק. מרוב זהב אֵין כֶּסֶף נֶחְְְשָׁב בִּימֵי שְְׁלֹמֹה לִמְְְאוּמָה,

  • כִּי־אֳֳנִיּוֹת השייכות לַמֶּלֶךְְְ הֹלְְכוֹת ל תַּרְְְשִׁישׁ, נראה שאין מדובר כאן בעיר באזור ספרד, שכן האניות הללו נוסעות דרומה, אולי לכיוון הודו עִם עַבְְְדֵי חוּרָם. בגלל הפלגתן למרחקים אַחַת לְְשָׁלוֹשׁ שָׁנִים תָּבוֹאנָה אֳֳנִיּוֹת תַּרְְְשִׁישׁ. ספינות מפרש היו שטות סמוך לחוף ככל האפשר. כשהאניות חזרו, הן היו נֹשְְׂאוֹת זָהָב וָכֶסֶף, שֶׁנְְְהַבִּים, שִׁני פיל וְְקוֹפִים וְְתוּכִּיִּים, המזוהים עם הטווסים.

  • וַיִּגְְְדַּל הַמֶּלֶךְְְ שְְׁלֹמֹה מִכֹּל מַלְְְכֵי הָאָרֶץ לְְעֹשֶׁר וְְחָָכְְְמָה.

  • וְְכֹל מַלְְְכֵי הָאָרֶץ מְְבַקְְְשִׁים אֶת־פְְּנֵי שְְׁלֹמֹה, לִשְְְׁמוֹעַ אֶת־חָָכְְְמָתוֹ אֲשֶׁר־נָתַן הָאֱלֹהִים בְְּלִבּוֹ.

  • וְְהֵם באים לבקר אותו ו מְְבִיאִים אִישׁ מִנְְְחָתוֹ: כְְּלֵי כֶסֶף וּכְְְלֵי זָהָב וּשְְְׂלָמוֹת, שמלות, בגדים, נֶשֶׁק וּבְְְשָׂמִים, סוּסִים וּפְְְרָדִים דְְּבַר־שָׁנָה בְְּשָׁנָה. וכך התקבצו אצל שלמה אוצרות מגוונים וגדולים.

  • וַיְְְהִי לִשְְְׁלֹמֹה אַרְְְבַּעַת אֲלָפִים אֻרְְְיוֹת, אורוות סוּסִים וּמַרְְְכָּבוֹת וּשְְְׁנֵים־עָשָׂר אֶלֶף פָּרָשִׁים, וכדי למנוע ביזה או מטעמי ארגון יַּנִּיחֵם – את חלק מהפרשים והמרכבות בְְּעָרֵי הָרֶכֶב, וקצתם עִם־הַמֶּלֶךְְְ בִּירוּשָׁלִָם.

  • וַיְְְהִי שלמה מוֹשֵׁל בְְּכָָל־הַמְְּלָכִים מִן־הַנָּהָר – נהר פרת, וְְעַד־אֶרֶץ פְְּלִשְְְׁתִּים וְְעַד גְְּבוּל מִצְְְרָיִם. ממלכת שלמה כללה כמעט את כל סוריה ואת כל האזור שבדרום הארץ עד מצרים.

  • וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְְְ אֶת־הַכֶּסֶף בִּירוּשָׁלִַם כָּאֲבָנִים. ריבוי הכסף הפנוי גרם שהכסף ייחשב כאילו אין בו ייחוד. וְְאֵת הָאֲרָזִים שיובאו בהמוניהם מהר הלבנון, נָתַן כַּשִּׁקְְְמִים אֲשֶׁר־בַּשְְּׁפֵלָה לָרֹב. הם הפסיקו להיות נדירים ונחשבו כמו השקמים הצומחים לרוב בשפלה באופן טבעי.

  • וּמוֹצִיאִים סוּסִים מִמִּצְְְרַיִם לִשְְְׁלֹמֹה וּמִכָָּל־הָאֲרָצוֹת. שלמה עסק בתיווך סוסים שגודלו במצרים. עבדיו סחרו בהם עם עמים שהיו זקוקים לסוסים מאומנים למרכבותיהם.

  • וּשְְְׁאָר דִּבְְְרֵי שְְׁלֹמֹה הָרִאשֹׁנִים וְְהָאַחֲרוֹנִים, מעשיו שבראשית מלכותו ובסופה הֲלֹא־הֵם כְְּתוּבִים עַל־דִּבְְְרֵי נָתָן הַנָּבִיא וְְעַל־נְְבוּאַת אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי וּבַחֲזוֹת יֶעְְְדּוֹ הַחֹזֶה עַל־יָרָָבְְְעָם בֶּן־נְְבָט.

  • וַיִּמְְְלֹךְְְ שְְׁלֹמֹה בִירוּשָׁלִַם עַל־כָָּל־יִשְְְׂרָאֵל אַרְְְבָּעִים שָׁנָה שבמהלכן הפכה ממלכת יהודה הקטנה שהתבססה על צבא עממי וחקלאות, למדינה בעלת קשרי חוץ מסועפים, כוח צבאי מיומן ומסחר ימי ענף. תמורה נרחבת זו יצרה תשתיות בתחומים שונים גם לדורות הבאים.

  • וַיִּשְְְׁכַּב שְְׁלֹמֹה עִם־אֲבֹתָיו, וַיִּקְְְבְְּרֻהוּ בְְּעִיר דָּוִיד אָבִיו, כראוי. וַיִּמְְְלֹךְְְ רְְחַבְְְעָם בְְּנוֹ תַּחְְְתָּיו.

פסוקים

  1. ומלכת־שבא שמעה את־שמע שלמה ותבוא לנסות את־שלמה בחידות בירושלם בחיל כבד מאד וגמלים נשאים בשמים וזהב לרב ואבן יקרה ותבוא אל־שלמה ותדבר עמו את כל־אשר היה עם־לבבה
  2. ויגד־לה שלמה את־כל־דבריה ולא־נעלם דבר משלמה אשר לא הגיד לה
  3. ותרא מלכת־שבא את חכמת שלמה והבית אשר בנה
  4. ומאכל שלחנו ומושב עבדיו ומעמד משרתיו ומלבושיהם ומשקיו ומלבושיהם ועליתו אשר יעלה בית יהוה ולא־היה עוד בה רוח
  5. ותאמר אל־המלך אמת הדבר אשר שמעתי בארצי על־דבריך ועל־חכמתך
  6. ולא־האמנתי לדבריהם עד אשר־באתי ותראינה עיני והנה לא הגד־לי חצי מרבית חכמתך יספת על־השמועה אשר שמעתי
  7. אשרי אנשיך ואשרי עבדיך אלה העמדים לפניך תמיד ושמעים את־חכמתך
  8. יהי יהוה אלהיך ברוך אשר חפץ בך לתתך על־כסאו למלך ליהוה אלהיך באהבת אלהיך את־ישראל להעמידו לעולם ויתנך עליהם למלך לעשות משפט וצדקה
  9. ותתן למלך מאה ועשרים ככר זהב ובשמים לרב מאד ואבן יקרה ולא היה כבשם ההוא אשר־נתנה מלכת־שבא למלך שלמה
  10. וגם־עבדי חירם [חורם] ועבדי שלמה אשר־הביאו זהב מאופיר הביאו עצי אלגומים ואבן יקרה
  11. ויעש המלך את־עצי האלגומים מסלות לבית־יהוה ולבית המלך וכנרות ונבלים לשרים ולא־נראו כהם לפנים בארץ יהודה
  12. והמלך שלמה נתן למלכת־שבא את־כל־חפצה אשר שאלה מלבד אשר־הביאה אל־המלך ותהפך ותלך לארצה היא ועבדיה
  13. ויהי משקל הזהב אשר־בא לשלמה בשנה אחת שש מאות וששים ושש ככרי זהב
  14. לבד מאנשי התרים והסחרים מביאים וכל־מלכי ערב ופחות הארץ מביאים זהב וכסף לשלמה
  15. ויעש המלך שלמה מאתים צנה זהב שחוט שש מאות זהב שחוט יעלה על־הצנה האחת
  16. ושלש־מאות מגנים זהב שחוט שלש מאות זהב יעלה על־המגן האחת ויתנם המלך בבית יער הלבנון
  17. ויעש המלך כסא־שן גדול ויצפהו זהב טהור
  18. ושש מעלות לכסא וכבש בזהב לכסא מאחזים וידות מזה ומזה על־מקום השבת ושנים אריות עמדים אצל הידות
  19. ושנים עשר אריות עמדים שם על־שש המעלות מזה ומזה לא־נעשה כן לכל־ממלכה
  20. וכל כלי משקה המלך שלמה זהב וכל כלי בית־יער הלבנון זהב סגור אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה
  21. כי־אניות למלך הלכות תרשיש עם עבדי חורם אחת לשלוש שנים תבואנה אניות תרשיש נשאות זהב וכסף שנהבים וקופים ותוכיים
  22. ויגדל המלך שלמה מכל מלכי הארץ לעשר וחכמה
  23. וכל מלכי הארץ מבקשים את־פני שלמה לשמע את־חכמתו אשר־נתן האלהים בלבו
  24. והם מביאים איש מנחתו כלי כסף וכלי זהב ושלמות נשק ובשמים סוסים ופרדים דבר־שנה בשנה
  25. ויהי לשלמה ארבעת אלפים אריות סוסים ומרכבות ושנים־עשר אלף פרשים ויניחם בערי הרכב ועם־המלך בירושלם
  26. ויהי מושל בכל־המלכים מן־הנהר ועד־ארץ פלשתים ועד גבול מצרים
  27. ויתן המלך את־הכסף בירושלם כאבנים ואת הארזים נתן כשקמים אשר־בשפלה לרב
  28. ומוציאים סוסים ממצרים לשלמה ומכל־הארצות
  29. ושאר דברי שלמה הראשנים והאחרונים הלא־הם כתובים על־דברי נתן הנביא ועל־נבואת אחיה השילוני ובחזות יעדי [יעדו] החזה על־ירבעם בן־נבט
  30. וימלך שלמה בירושלם על־כל־ישראל ארבעים שנה
  31. וישכב שלמה עם־אבתיו ויקברהו בעיר דויד אביו וימלך רחבעם בנו תחתיו

פסוקים מנוקד

  1. וּמַלְכַּת־שְׁבָא שָׁמְעָה אֶת־שֵׁמַע שְׁלֹמֹה וַתָּבוֹא לְנַסּוֹת אֶת־שְׁלֹמֹה בְחִידוֹת בִּירוּשָׁלִַם בְּחַיִל כָּבֵד מְאֹד וּגְמַלִּים נֹשְׂאִים בְּשָׂמִים וְזָהָב לָרֹב וְאֶבֶן יְקָרָה וַתָּבוֹא אֶל־שְׁלֹמֹה וַתְּדַבֵּר עִמּוֹ אֵת כָּל־אֲשֶׁר הָיָה עִם־לְבָבָהּ׃
  2. וַיַּגֶּד־לָהּ שְׁלֹמֹה אֶת־כָּל־דְּבָרֶיהָ וְלֹא־נֶעְלַם דָּבָר מִשְּׁלֹמֹה אֲשֶׁר לֹא הִגִּיד לָהּ׃
  3. וַתֵּרֶא מַלְכַּת־שְׁבָא אֵת חָכְמַת שְׁלֹמֹה וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה׃
  4. וּמַאֲכַל שֻׁלְחָנוֹ וּמוֹשַׁב עֲבָדָיו וּמַעֲמַד מְשָׁרְתָיו וּמַלְבּוּשֵׁיהֶם וּמַשְׁקָיו וּמַלְבּוּשֵׁיהֶם וַעֲלִיָּתוֹ אֲשֶׁר יַעֲלֶה בֵּית יְהוָה וְלֹא־הָיָה עוֹד בָּהּ רוּחַ׃
  5. וַתֹּאמֶר אֶל־הַמֶּלֶךְ אֱמֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּאַרְצִי עַל־דְּבָרֶיךָ וְעַל־חָכְמָתֶךָ׃
  6. וְלֹא־הֶאֱמַנְתִּי לְדִבְרֵיהֶם עַד אֲשֶׁר־בָּאתִי וַתִּרְאֶינָה עֵינַי וְהִנֵּה לֹא הֻגַּד־לִי חֲצִי מַרְבִּית חָכְמָתֶךָ יָסַפְתָּ עַל־הַשְּׁמוּעָה אֲשֶׁר שָׁמָעְתִּי׃
  7. אַשְׁרֵי אֲנָשֶׁיךָ וְאַשְׁרֵי עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה הָעֹמְדִים לְפָנֶיךָ תָּמִיד וְשֹׁמְעִים אֶת־חָכְמָתֶךָ׃
  8. יְהִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּרוּךְ אֲשֶׁר חָפֵץ בְּךָ לְתִתְּךָ עַל־כִּסְאוֹ לְמֶלֶךְ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּאַהֲבַת אֱלֹהֶיךָ אֶת־יִשְׂרָאֵל לְהַעֲמִידוֹ לְעוֹלָם וַיִּתֶּנְךָ עֲלֵיהֶם לְמֶלֶךְ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה׃
  9. וַתִּתֵּן לַמֶּלֶךְ מֵאָה וְעֶשְׂרִים כִּכַּר זָהָב וּבְשָׂמִים לָרֹב מְאֹד וְאֶבֶן יְקָרָה וְלֹא הָיָה כַּבֹּשֶׂם הַהוּא אֲשֶׁר־נָתְנָה מַלְכַּת־שְׁבָא לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה׃
  10. וְגַם־עַבְדֵי חירם [חוּרָם] וְעַבְדֵי שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר־הֵבִיאוּ זָהָב מֵאוֹפִיר הֵבִיאוּ עֲצֵי אַלְגּוּמִּים וְאֶבֶן יְקָרָה׃
  11. וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ אֶת־עֲצֵי הָאַלְגּוּמִּים מְסִלּוֹת לְבֵית־יְהוָה וּלְבֵית הַמֶּלֶךְ וְכִנֹּרוֹת וּנְבָלִים לַשָּׁרִים וְלֹא־נִרְאוּ כָהֵם לְפָנִים בְּאֶרֶץ יְהוּדָה׃
  12. וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה נָתַן לְמַלְכַּת־שְׁבָא אֶת־כָּל־חֶפְצָהּ אֲשֶׁר שָׁאָלָה מִלְּבַד אֲשֶׁר־הֵבִיאָה אֶל־הַמֶּלֶךְ וַתַּהֲפֹךְ וַתֵּלֶךְ לְאַרְצָהּ הִיא וַעֲבָדֶיהָ׃
  13. וַיְהִי מִשְׁקַל הַזָּהָב אֲשֶׁר־בָּא לִשְׁלֹמֹה בְּשָׁנָה אֶחָת שֵׁשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ כִּכְּרֵי זָהָב׃
  14. לְבַד מֵאַנְשֵׁי הַתָּרִים וְהַסֹּחֲרִים מְבִיאִים וְכָל־מַלְכֵי עֲרַב וּפַחוֹת הָאָרֶץ מְבִיאִים זָהָב וָכֶסֶף לִשְׁלֹמֹה׃
  15. וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מָאתַיִם צִנָּה זָהָב שָׁחוּט שֵׁשׁ מֵאוֹת זָהָב שָׁחוּט יַעֲלֶה עַל־הַצִּנָּה הָאֶחָת׃
  16. וּשְׁלֹשׁ־מֵאוֹת מָגִנִּים זָהָב שָׁחוּט שְׁלֹשׁ מֵאוֹת זָהָב יַעֲלֶה עַל־הַמָּגֵן הָאֶחָת וַיִּתְּנֵם הַמֶּלֶךְ בְּבֵית יַעַר הַלְּבָנוֹן׃
  17. וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ כִּסֵּא־שֵׁן גָּדוֹל וַיְצַפֵּהוּ זָהָב טָהוֹר׃
  18. וְשֵׁשׁ מַעֲלוֹת לַכִּסֵּא וְכֶבֶשׁ בַּזָּהָב לַכִּסֵּא מָאֳחָזִים וְיָדוֹת מִזֶּה וּמִזֶּה עַל־מְקוֹם הַשָּׁבֶת וּשְׁנַיִם אֲרָיוֹת עֹמְדִים אֵצֶל הַיָּדוֹת׃
  19. וּשְׁנֵים עָשָׂר אֲרָיוֹת עֹמְדִים שָׁם עַל־שֵׁשׁ הַמַּעֲלוֹת מִזֶּה וּמִזֶּה לֹא־נַעֲשָׂה כֵן לְכָל־מַמְלָכָה׃
  20. וְכֹל כְּלֵי מַשְׁקֵה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה זָהָב וְכֹל כְּלֵי בֵּית־יַעַר הַלְּבָנוֹן זָהָב סָגוּר אֵין כֶּסֶף נֶחְשָׁב בִּימֵי שְׁלֹמֹה לִמְאוּמָה׃
  21. כִּי־אֳנִיּוֹת לַמֶּלֶךְ הֹלְכוֹת תַּרְשִׁישׁ עִם עַבְדֵי חוּרָם אַחַת לְשָׁלוֹשׁ שָׁנִים תָּבוֹאנָה אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ נֹשְׂאוֹת זָהָב וָכֶסֶף שֶׁנְהַבִּים וְקוֹפִים וְתוּכִּיִּים׃
  22. וַיִּגְדַּל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מִכֹּל מַלְכֵי הָאָרֶץ לְעֹשֶׁר וְחָכְמָה׃
  23. וְכֹל מַלְכֵי הָאָרֶץ מְבַקְשִׁים אֶת־פְּנֵי שְׁלֹמֹה לִשְׁמֹעַ אֶת־חָכְמָתוֹ אֲשֶׁר־נָתַן הָאֱלֹהִים בְּלִבּוֹ׃
  24. וְהֵם מְבִיאִים אִישׁ מִנְחָתוֹ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂלָמוֹת נֵשֶׁק וּבְשָׂמִים סוּסִים וּפְרָדִים דְּבַר־שָׁנָה בְּשָׁנָה׃
  25. וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה אַרְבַּעַת אֲלָפִים אֻרְיוֹת סוּסִים וּמַרְכָּבוֹת וּשְׁנֵים־עָשָׂר אֶלֶף פָּרָשִׁים וַיַּנִּיחֵם בְּעָרֵי הָרֶכֶב וְעִם־הַמֶּלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם׃
  26. וַיְהִי מוֹשֵׁל בְּכָל־הַמְּלָכִים מִן־הַנָּהָר וְעַד־אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וְעַד גְּבוּל מִצְרָיִם׃
  27. וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת־הַכֶּסֶף בִּירוּשָׁלִַם כָּאֲבָנִים וְאֵת הָאֲרָזִים נָתַן כַּשִּׁקְמִים אֲשֶׁר־בַּשְּׁפֵלָה לָרֹב׃
  28. וּמוֹצִיאִים סוּסִים מִמִּצְרַיִם לִשְׁלֹמֹה וּמִכָּל־הָאֲרָצוֹת׃
  29. וּשְׁאָר דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה הָרִאשֹׁנִים וְהָאֲחֲרוֹנִים הֲלֹא־הֵם כְּתוּבִים עַל־דִּבְרֵי נָתָן הַנָּבִיא וְעַל־נְבוּאַת אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי וּבַחֲזוֹת יעדי [יֶעְדּוֹ] הַחֹזֶה עַל־יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט׃
  30. וַיִּמְלֹךְ שְׁלֹמֹה בִירוּשָׁלִַם עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה׃
  31. וַיִּשְׁכַּב שְׁלֹמֹה עִם־אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּעִיר דָּוִיד אָבִיו וַיִּמְלֹךְ רְחַבְעָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו׃

מקומות

  • ירושלים

    ליבם סולגק. בראיט ולחת צורק מונחף, בגורמי מגמש. תרבנך וסתעד לכנו סתשם השמה – לתכי מורגם בורק? לתיג ישבעס.

  • הלבנון
  • פלשת

    חבל ארץ במישור החוף הדרומי של ארץ ישראל ובצפון הנגב, מקום מושבם של הפלישתים.

  • יהודה

    חבל ארץ הררי המשתרע בין אזור בית אל בצפון לבקעת באר שבע בדרום.

  • תרשיש