מלכים ב-פרק-11

ביאורים

• וַעֲתַלְְְיָה אֵם אֲחַזְְְיָהוּ רָאֲתָה כִּי מֵת בְְּנָהּ, וַתָּקָָם וַתְְּאַבֵּד אֵת כָָּל־זֶרַע הַמַּמְְְלָכָה, בני המשפחה שהיו קרובים דים כדי לטעון לכתר בית דוד. כך היא נעשתה שליטה יחידה.

• וַתִּקַּח יְְהוֹשֶׁבַע בַּת־הַמֶּלֶךְְְ־יוֹרָם, אֲחוֹת אֲחַזְְְיָהוּ, שמן הסתם לא הייתה בתה של עתליה, אֶת־יוֹאָשׁ בֶּן־אֲחַזְְְיָה, שהיה בן קטן ששרד, וַתִּגְְְנֹב אֹתוֹ מִתּוֹךְְְ בְְּנֵי־הַמֶּלֶךְְְ הַמּוּמָתִים. בשיגעון רצחני הרגה עתליה את כל הילדים שהיו בבית, אך יהושבע גילתה ילד קטן, אחד מאחייניה שעדיין נזקק למינקת, שנעלם מעיני עתליה, והצליחה להסתיר אֹתוֹ וְְאֶת־מֵנִקְְְתּוֹ בַּחֲדַר הַמִּטּוֹת, במקום שלא היה ידוע לאחרים. וַיַּסְְְתִּרוּ אֹתוֹ מִפְְּנֵי עֲתַלְְְיָהוּ, וְְלֹא הוּמָת.

• וַיְְְהִי אִתָּהּ בתוך בֵּית ה' מכיוון שאיש לא יעלה על הדעת ששם חי בסתר ילד, ועל כן לא ייערכו שם חיפושים אחריו, מִתְְְחַבֵּא שֵׁשׁ שָׁנִים, וַעֲתַלְְְיָה מֹלֶכֶת באותן שנים עַל־הָאָרֶץ.

• וּבַשָּׁנָה הַשְְּׁבִיעִית שָׁלַח יְְהוֹיָדָע, הכהן הגדול, שהיה נשוי ליהושבע, וַיִּקַּח אֶת־שָׂרֵי הַמֵּאוֹת לַכָּרִי, יחידה צבאית שאולי הייתה קשורה בגדודי הזרים בצבא ישראל, וְְלָרָצִים, מאנשי הצבא שהוצבו סביב המקדש. וַיָּבֵא אֹתָם אֵלָיו בֵּית ה', מפני שהניח שרובם נאמנים לבית דוד ולממלכה. וַיִּכְְְרֹת לָהֶם בְְּרִית סביב הסוד שרצה לגלות להם, וַיַּשְְְׁבַּע אֹתָם בְְּבֵית ה', וַיַּרְְְא אֹתָם, הראה להם אֶת־בֶּן־הַמֶּלֶךְְְ. יהוידע סיכם אִתם בברית ובשבועה על החזרת צאצא המלוכה לשלטון.

• וַיְְְצַוֵּם לֵאמֹר: זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן – הַשְְּׁלִשִׁית, שליש מִכֶּם, יהיו בהם בָּאֵי הַשַּׁבָּת, משמרות הכהנים והלויים הנכנסים למקדש ביום השבת וְְעמם אנשי הצבא שתפקידם להיות שֹׁמְְרֵי מִשְְְׁמֶרֶת בֵּית הַמֶּלֶךְְְ החדש.

• וְְהַשְְּׁלִשִׁית ייכנסו בְְּשַׁעַר ששמו היה סוּר, כדי שלא יהיה ניכר שכל אנשי הצבא באים, כדי להסתיר בינתיים את דבר המרד. וְְהַשְְּׁלִשִׁית יבואו בַּשַּׁעַר המכונה אַחַר הָרָצִים, השער שבו נכנס המלך למקדש מביתו, והרצים מקדימים לפניו. וּשְְְׁמַרְְְתֶּם אֶת־מִשְְְׁמֶרֶת הַבַּיִת מַסָּח, בקפדנות, שלא יישאר מקום שלא יעמוד בו שומר, ולא זמן פנוי משמירה.

• וּשְְְׁתֵּי הַיָּדוֹת, ושני השלישים האחרונים בָּכֶם, יהיו בהם כֹּל יֹצְְאֵי הַשַּׁבָּת, משמר הכהונה והלוייה שאמור לצאת מעבודתו ביום זה, הפעם יישאר וְְשָׁמְְרוּ אֶת־מִשְְְׁמֶרֶת בֵּית־ה' אֶל־הַמֶּלֶךְְְ, ישמרו על המלך בבית ה'.

• וְְהִקַּפְְְתֶּם עַל־הַמֶּלֶךְְְ סָבִיב, אִישׁ וְְכֵלָיו, וכלי נשקו בְְּיָדוֹ, וְְהזר הַבָּא אֶל־הַשְְּׂדֵרוֹת, הנכנס בקרב סדרי השומרים הללו – יוּמָת. וִהְְְיוּ אֶת, עם הַמֶּלֶךְְְ בְְּצֵאתוֹ וּבְְבֹאוֹ. אתם מלוויו של המלך, ועליכם לדאוג שיהיה מוגן מכל סכנה.

• וַיַּעֲשׂוּ שָׂרֵי הַמֵּאוֹת כְְּכֹל אֲשֶׁר־צִוָּה יְְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן, וַיִּקְְְחוּ אִישׁ אֶת־אֲנָשָׁיו בָּאֵי הַשַּׁבָּת עִם יֹצְְאֵי הַשַּׁבָּת, וַיָּבֹאוּ אֶל־יְְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן.

• וַיִּתֵּן הַכֹּהֵן לְְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת אֶת־הַחֲנִית וְְאֶת־הַשְְּׁלָטִים, המָגִנים אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְְְ דָּוִד אֲשֶׁר בְְּבֵית ה'. ניתנו בידיהם הכלים העתיקים כדי להדגיש שבידיהם מורשת בית דוד.

• וַיַּעַמְְְדוּ הָרָצִים כיחידה אחת אִישׁ וְְכֵלָיו בְְּיָדוֹ, צמודים זה לזה מִכֶּתֶף, צד הַבַּיִת הַיְְְמָנִית עַד־כֶּתֶף הַבַּיִת הַשְְּׂמָאלִית לַמִּזְְְבֵּחַ וְְלַבָּיִת, לפני המזבח והבית לשמור עַל־הַמֶּלֶךְְְ סָבִיב.

• וַיּוֹצִא הכהן הגדול אֶת־בֶּן־הַמֶּלֶךְְְ, וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת־הַנֵּזֶר, כתר המלוכה וְְאֶת־הָעֵדוּת, ספר התורה וַיַּמְְְלִכוּ אֹתוֹ בטקס רשמי וַיִּמְְְשָׁחֻהוּ בשמן המשחה וַיַּכּוּ־כָף כל העם מחאו כפיים, וַיֹּאמְְרוּ: יְְחִי הַמֶּלֶךְְְ!

• וַתִּשְְְׁמַע עֲתַלְְְיָה אֶת־קוֹל הָרָצִין, הרצים לבושי המדים שצעדו בסך ואת קול הָעָם המריע, וַתָּבֹא אֶל־הָעָם בֵּית ה'.

• וַתֵּרֶא וְְהִנֵּה הַמֶּלֶךְְְ הצעיר עֹמֵד עַל־הָעַמּוּד בבית ה' כַּמִּשְְְׁפָּט, במקום המכובד שבו רגילים לעמוד שאר המלכים. וְְהַשָּׂרִים וְְהַחֲצֹצְְרוֹת – אֶל, בצד הַמֶּלֶךְְְ, וְְכָָל־עַם הָאָרֶץ, נציגי העם שָׂמֵחַ וְְתֹקֵעַ בַּחֲצֹצְְרוֹת. מיד הבינה מה פשר המראה הזה – וַתִּקְְְרַע עֲתַלְְְיָה אֶת־בְְּגָדֶיהָ וַתִּקְְְרָא: קֶשֶׁר, קָשֶׁר! זהו מרד! איש לא תמך בעתליה, שכן יהוידע כבר גייס את כל המשמר הסדיר של בית המלך ושל המקדש.

• וַיְְְצַו יְְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן אֶת־שָׂרֵי הַמֵּאוֹת פְְּקֻדֵי הַחַיִל, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: הוֹצִיאוּ אֹתָהּ אֶל־מִבֵּית לַשְְּׂדֵרֹת, לפנים משורות השומרים כדי שלא תוכל להימלט, וְְהַבָּא אַחֲרֶיהָ אם ינסה מישהו ללוות אותה – הָמֵת, המיתו אותו בֶּחָרֶב. כִּי אָמַר, רצה יהוידע הַכֹּהֵן: אַל־תּוּמַת שלא תומת בתוך בֵּית ה'. אפשר היה להרוג אותה מיד, אבל הוא לא רצה להמית אדם בתוך המקדש.

• וַיָּשִׂמוּ לָהּ יָדַיִם, פינו לה מקום, וַתָּבוֹא דֶּרֶךְְְ־מְְבוֹא הַסּוּסִים אל בֵּית הַמֶּלֶךְְְ, וַתּוּמַת שָׁם. יהוידע לא הסתפק בהמתת עתליה ובהחזרתו של המלך אל מקומו.

• וַיִּכְְְרֹת יְְהוֹיָדָע אֶת־הַבְְּרִית בֵּין ה' וּבֵין הַמֶּלֶךְְְ וּבֵין הָעָם. הוא ביקש להשיב את מלכות בית דוד אל ייעודה לִהְְְיוֹת לְְעָם לַה', וכרת גם ברית בֵין הַמֶּלֶךְְְ וּבֵין הָעָם.

• וַיָּבֹאוּ כָָל־עַם הָאָרֶץ אל בֵּית־הַבַּעַל וַיִּתְְּצֻהוּ, שברו אותו. מלכי יהודה הקודמים היו ידידיו של בית אחאב, ולא ז ו בלבד – עתליה עצמה באה מביתם של עובדי הבעל ובנתה היכל לבעל. אֶת־מִזְְְבְְּחֹתָו וְְאֶת־צְְלָמָיו שִׁבְְּרוּ הֵיטֵב, וְְאֵת מַתָּן כֹּהֵן הַבַּעַל הָרְְגוּ לִפְְְנֵי הַמִּזְְְבְְּחוֹת שלו. וַיָּשֶׂם יהוידע הַכֹּהֵן פְְּקֻדֹּת, מינויים עַל־בֵּית ה'.

• וַיִּקַּח אֶת־שָׂרֵי הַמֵּאוֹת וְְאֶת־הַכָּרִי, שמו של גדוד המשמר, או: קצינים, וְְאֶת־הָרָצִים וְְאֵת כָָּל־עַם הָאָרֶץ, וַיֹּרִידוּ אֶת־הַמֶּלֶךְְְ מִבֵּית ה', וַיָּבוֹאוּ דֶּרֶךְְְ־שַׁעַר הָרָצִים, שחיבר בין המקדש לבית המלך, אל בֵּית הַמֶּלֶךְְְ, וַיֵּשֶׁב יואש עַל־כִּסֵּא הַמְְּלָכִים.

• וַיִּשְְְׂמַח כָָּל־עַם־הָאָרֶץ על החזרתו של מלך מבית דוד לכס השלטון, וְְהָעִיר שָׁקטָה ממהומות, הואיל וְְאֶת־עֲתַלְְְיָהוּ הֵמִיתוּ בַחֶרֶב בתוך בֵּית הַמֶּלֶךְְְ, ולא היו לה נאמנים שנלחמו למען שמה וכבודה לאחר שנהרגה.