מלכים ב-פרק-16

ביאורים

• בִּשְְְׁנַת שְְׁבַע־עֶשְְְׂרֵה שָׁנָה לְְפֶקַח בֶּן־רְְמַלְְְיָהוּ מלך ישראל מָלַךְְְ אָחָז בֶּן־יוֹתָם מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה.

• בֶּן־עֶשְְְׂרִים שָׁנָה היה אָחָז בְְּמָָלְְְכוֹ וְְשֵׁשׁ־עֶשְְְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְְְ בִּירוּשָׁלִָם, וְְלֹא־עָשָׂה הַיָּשָׁר בְְּעֵינֵי ה' אֱלֹהָיו כְְּדָוִד אָבִיו.

• וַיֵּלֶךְְְ בְְּדֶרֶךְְְ מַלְְְכֵי יִשְְְׂרָאֵל, שלא הלכו בדרכי ה', וְְגַם אֶת־בְְּנוֹ הֶעֱבִיר בָּאֵשׁ כְְּתֹעֲבוֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ ה' אֹתָם מִפְְּנֵי בְְּנֵי יִשְְְׂרָאֵל.

• וַיְְְזַבֵּחַ וַיְְְקַטֵּר בַּבָּמוֹת וְְעַל־הַגְְּבָעוֹת וְְתַחַת כָָּל־עֵץ רַעֲנָן לא רק לעבודת ה' אלא גם לפולחנים זרים.

• אָז יַעֲלֶה, עלה רְְצִין מֶלֶךְְְ־אֲרָם וּפֶקַח בֶּן־רְְמַלְְְיָהוּ מֶלֶךְְְ־יִשְְְׂרָאֵל על יְְרוּשָׁלִַם לַמִּלְְְחָמָה, וַיָּצֻרוּ, הטילו מצור עַל־אָחָז וְְלֹא יָכְְלוּ לְְהִלָּחֵם. לא היה להם די כוח לכבוש את ירושלים.

• בָּעֵת הַהִיא, כשצבאותיהם של רצין ושל מלך ישראל צרו יחד על ירושלים, הֵשִׁיב רְְצִין מֶלֶךְְְ־אֲרָם אֶת־אֵילַת, שהייתה עיר חשובה מבחינה מסחרית ומדינית, ושימשה פתח לקשרים עם אפריקה ואולי גם עם הודו, לַאֲרָם. לאחר שעזריה השיב ערים ליהודה, הייתה אילת נתונה תחת סמכותה של ממלכת יהודה, אף שלא הייתה חלק מארץ יהודה העיקרית. וַיְְְנַשֵּׁל, גירש אֶת־הַיְְּהוּדִים, אנשי יהודה מֵאֵילוֹת, מאילת. וַאֲדוֹמִים, תושבי אדום הסמוכה בָּאוּ ל אֵילַת וַיֵּשְְׁבוּ שָׁם במקומם עַד הַיּוֹם הַזֶּה. נראה שהמצור על אחז לא היה הדוק.

• וַיִּשְְְׁלַח אָחָז מַלְְְאָכִים, שליחים אֶל־תִּגְְְלַת פְְּלֶסֶר מֶלֶךְְְ־אַשּׁוּר לֵאמֹר: עַבְְְדְְּךָ וּבִנְְְךָ אָנִי, אני כנוע לך. עֲלֵה וְְהוֹשִׁעֵנִי מִכַּף רצין מֶלֶךְְְ־אֲרָם וּמִכַּף פקח מֶלֶךְְְ יִשְְְׂרָאֵל הַקּוֹמִים, הקמים עָלָי, הלוחמים כנגדי ומאיימים לנצחני. פניות כאלה אין כוחן יפה כשלעצמן, אלא אם כן מתלווה אליהן תמורה כלשהי:

• וַיִּקַּח אָחָז אֶת־הַכֶּסֶף וְְאֶת־הַזָּהָב הַנִּמְְְצָא בתוך בֵּית ה', אוצר המקדש שהיה גם אוצר המדינה, וּבְְְאֹצְְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְְְ, וַיִּשְְְׁלַח אותם לְְמֶלֶךְְְ אַשּׁוּר שֹׁחַד.

• וַיִּשְְְׁמַע אֵלָיו מֶלֶךְְְ אַשּׁוּר, שכן מלכי אשור תכננו לכבוש את המרחב כולו. בהמשך ינסו לכבוש אפילו את מצרים, אלא שהם יממשו את שאיפותיהם בהדרגה. וַיַּעַל מֶלֶךְְְ אַשּׁוּר אֶל־דַּמֶּשֶׂק וַיִּתְְְפְְּשֶׂהָ, כבש אותה, וַיַּגְְְלֶהָ, הוא הגלה את תושבי דמשק קִירָה, לקיר, הרחק צפונה ממנה, וְְאֶת־רְְצִין הֵמִית. כיוון שכך, נסוג פקח בן רמליהו לארצו.

• וַיֵּלֶךְְְ הַמֶּלֶךְְְ אָחָז לִקְְְרַאת תִּגְְְלַת פִּלְְְאֶסֶר מֶלֶךְְְ־אַשּׁוּר דּוּמֶּשֶׂק, לדמשק, שם ישב לפי שעה אחרי שכבש את העיר. וַיַּרְְְא אחז אֶת־הַמִּזְְְבֵּחַ אֲשֶׁר בְְּדַמָּשֶׂק, והתרשם ממנו מאוד. וַיִּשְְְׁלַח אפוא הַמֶּלֶךְְְ אָחָז אֶל־אוּרִיָּה הַכֹּהֵן, שישב בבית המקדש בירושלים אֶת־דְְּמוּת הַמִּזְְְבֵּחַ וְְאֶת־תַּבְְְנִיתוֹ לְְכָָל־מַעֲשֵׂהוּ. המלך אחז חשב שאם כך נראה המזבח של מלך אשור – המלך החזק והשליט בכל האזור – ואם זהו פולחנו, ראוי שאף הוא ילמד ממעשיו ויחקה אותו. על כן שלח את צורתו לאוריה הכהן על מנת שיבנה דוגמתו.

• וַיִּבֶן אוּרִיָּה הַכֹּהֵן אֶת־הַמִּזְְְבֵּחַ. כְְּכֹל אֲשֶׁר־שָׁלַח הַמֶּלֶךְְְ אָחָז מִדַּמֶּשֶׂק כֵּן עָשָׂה אוּרִיָּה הַכֹּהֵן עַד־בּוֹא הַמֶּלֶךְְְ־אָחָז מִדַּמָּשֶׂק. המכתב הגיע מהר, ועד ששב אחז, כבר נעשה כל הדרוש לבניית מזבח בירושלים בדמות המזבח שבדמשק.

• וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְְְ מִדַּמֶּשֶׂק, וַיַּרְְְא הַמֶּלֶךְְְ אֶת־הַמִּזְְְבֵּחַ, והמזבח מצא חן בעיניו, וַיִּקְְְרַב הַמֶּלֶךְְְ עַל־הַמִּזְְְבֵּחַ וַיַּעַל עָלָיו קרבנות.

• וַיַּקְְְטֵר אֶת־עֹלָתוֹ וְְאֶת־מִנְְְחָתוֹ וַיַּסֵּךְְְ אֶת־נִסְְְכּוֹ וַיִּזְְְרֹק אֶת־דַּם־הַשְְּׁלָמִים אֲשֶׁר־לוֹ עַל־הַמִּזְְְבֵּחַ בנוסח הארמי – אשורי, שתבניתו הובאה מן הצפון.

• וְְאת המזבח החדש בנה אוריה אֵת, עם, בצדו של הַמִּזְְְבַּח הַנְְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לִפְְְנֵי ה', המזבח העתיק שעשה שלמה לבית המקדש, וַיַּקְְְרֵב, קירב את החדש והעמידו מֵאֵת פְְּנֵי, מלפני הַבַּיִת, מִבֵּין הַמִּזְְְבֵּחַ הישן וּמִבֵּין בֵּית ה', וַיִּתֵּן אֹתוֹ עַל־יֶרֶךְְְ הַמִּזְְְבֵּחַ צָפוֹנָה. במקום אחר מסופר כי אחז סגר את דלתות בית ה', קיצץ בכליו והקריב קרבנות לאלוהים אחרים.

• וַיְְְצַוֶּה הַמֶּלֶךְְְ אָחָז אֶת־אוּרִיָּה הַכֹּהֵן לֵאמֹר: עַל הַמִּזְְְבֵּחַ הַגָּדוֹל, החדש הַקְְְטֵר אֶת־עֹלַת־הַבֹּקֶר וְְאֶת־מִנְְְחַת הָעֶרֶב וְְאֶת־עֹלַת הַמֶּלֶךְְְ וְְאֶת־מִנְְְחָתוֹ וְְאֵת עֹלַת כָָּל־עַם הָאָרֶץ וּמִנְְְחָתָם וְְנִסְְְכֵּיהֶם, וְְכָָל־דַּם עֹלָה וְְכָָל־דַּם־זֶבַח עָלָיו תִּזְְְרֹק. זה יהיה המזבח הראשי, ואילו מִזְְְבַּח הַנְְּחֹשֶׁת יִהְְְיֶה־לִּי לְְבַקֵּר לעתים. השאר אותו שם לשעת הצורך.

• וַיַּעַשׂ אוּרִיָּה הַכֹּהֵן כְְּכֹל אֲשֶׁר־צִוָּה הַמֶּלֶךְְְ אָחָז. אחז פגע בעניינים נוספים הקשורים למקדש ולסביבתו:

• וַיְְְקַצֵּץ הַמֶּלֶךְְְ אָחָז אֶת־הַמִּסְְְגְְּרוֹת של הַמְְּכֹנוֹת, כני הכיורים, וַיָּסַר מֵעֲלֵיהֶם אֶת־הַכִּיֹּר, וְְאֶת־הַיָּם, האגן הגדול שעשה שלמה הוֹרִד מֵעַל הַבָּקָר הַנְְּחֹשֶׁת, פסלי דמויות בקר מנחושת אֲשֶׁר תַּחְְְתֶּיהָ – תחת הים, וַיִּתֵּן אֹתוֹ – את הים עַל מַרְְְצֶפֶת אֲבָנִים. אולי התכוון להשתמש בבקר הנחושת כשוחד בעתיד.

• וכמו כן הסיר אֶת־מוּסַךְְְ, סככת הַשַּׁבָּת אֲשֶׁר־בָּנוּ בַבַּיִת למנוחת הכהנים ביום השבת. וְְאֶת־מְְבוֹא הַמֶּלֶךְְְ הַחִיצוֹנָה, הכניסה הראשית לבית המלך סגר ו הֵסֵב אותה דרך בֵּית ה' מִפְְּנֵי מֶלֶךְְְ אַשּׁוּר. כדי ל הגביר את ביטחונו האישי הוא שינה את תבנית המקדש.

• וְְיֶתֶר דִּבְְְרֵי אָחָז אֲשֶׁר עָשָׂה מעבר למפורט כאן, הֲלֹא־הֵם כְְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְְְרֵי הַיָּמִים לְְמַלְְְכֵי יְְהוּדָה.

• וַיִּשְְְׁכַּב אָחָז עִם־אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם־אֲבֹתָיו בְְּעִיר דָּוִד. וַיִּמְְְלֹךְְְ חִזְְְקִיָּהוּ בְְנוֹ תַּחְְְתָּיו.