מלכים ב-פרק-17

ביאורים

• בִּשְְְׁנַת שְְׁתֵּים עֶשְְְׂרֵה לְְאָחָז מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה מָלַךְְְ הוֹשֵׁעַ בֶּן־אֵלָה בְְשֹׁמְְרוֹן עַל־יִשְְְׂרָאֵל תֵּשַׁע שָׁנִים.

• וַיַּעַשׂ הָרַע בְְּעֵינֵי ה', רַק לֹא כְְּמַלְְְכֵי יִשְְְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ לְְפָנָיו.

• עָלָיו עָלָה שַׁלְְְמַנְְְאֶסֶר מֶלֶךְְְ אַשּׁוּר במסעות הכיבוש הנרחבים שלו דרומה, שהגיעו למצרים ודרומה לה. וַיְְְהִי־לוֹ הוֹשֵׁעַ עֶבֶד, הושע קיבל את מרותו, וַיָּשֶׁב לוֹ מִנְְְחָה, שילם לו מס לא רשמי.

• וַיִּמְְְצָא מֶלֶךְְְ־אַשּׁוּר בְְּהוֹשֵׁעַ קֶשֶׁר. מלך אשור גילה שהושע זמם למרוד בו, אֲשֶׁר שָׁלַח מַלְְְאָכִים, שליחים אֶל־סוֹא מֶלֶךְְְ־מִצְְְרַיִם. הושע ניסה לבלום את ההתפשטות האשורית בהישענו על המצרים, שנחשבו הכוח היחידי שיוכל לעמוד בדרכה. וְְנוסף על הפנייה למצרים, באותה שנה לֹא־הֶעֱלָה הושע מִנְְְחָה לְְמֶלֶךְְְ אַשּׁוּר כְְּשָׁנָה בְְשָׁנָה. נראה שהרגיש אז בטוח יותר, ועל כן הפסיק את תשלום המסים. וַיַּעַצְְְרֵהוּ מֶלֶךְְְ אַשּׁוּר, וַיַּאַסְְְרֵהוּ בֵּית כֶּלֶא. יש להניח שהזמין את הושע למשפט באשור, ובהיותו הדיין והתובע גם יחד, הוא פסק שהושע אשם וכלא אותו.

• וַיַּעַל אז מֶלֶךְְְ־אַשּׁוּר בְְּכָָל־הָאָרֶץ, תקף את ארץ ישראל, וַיַּעַל על שֹׁמְְרוֹן וַיָּצַר עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ שָׁנִים. ביחס לבירה שאין בה מלך, היה זה מצור ממושך. שומרון לא נכנעה בקלות.

• בִּשְְְׁנַת הַתְְּשִׁעִית לְְהוֹשֵׁעַ לָכַד מֶלֶךְְְ־אַשּׁוּר אֶת־שֹׁמְְרוֹן, ואחרי לכידתה של עיר הבירה המבוצרת – וַיֶּגֶל אֶת־יִשְְְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה, לאשור. וַיֹּשֶׁב אוֹתָם בַּחְְְלַח וּבְְְחָבוֹר על נְְהַר גּוֹזָן וְְעָרֵי מָדָי. המקומות הללו אינם מזוהים לחלוטין, אבל מדובר כנראה בקצה הצפוני של האימפריה האשורית – אולי גבולותיה הצפוניים של פרס של היום.

• וַיְְְהִי כִּי־חָטְְאוּ בְְנֵי־יִשְְְׂרָאֵל לַה' אֱלֹהֵיהֶם הַמַּעֲלֶה אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְְְרַיִם מִתַּחַת יַד פַּרְְְעֹה מֶלֶךְְְ־מִצְְְרָיִם, וַיִּירְְאוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים,

• וַיֵּלְְכוּ בְְּחֻקּוֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ ה' מִפְְּנֵי בְְּנֵי יִשְְְׂרָאֵל, וּבחוקות מַלְְְכֵי יִשְְְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָשׂוּ שלא כראוי.

• וַיְְְחַפְְּאוּ, כיסו, העלילו בְְנֵי־יִשְְְׂרָאֵל דְְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא־כֵן, כוזבים עַל־ה' אֱלֹהֵיהֶם. וַיִּבְְְנוּ לָהֶם בָּמוֹת בְְּכָָל־עָרֵיהֶם – מִמִּגְְְדַּל נוֹצְְרִים, ממגדל שמירה קטן המוצב בכרם עַד־עִיר מִבְְְצָר, מהקטן והחלש ועד הגדול והאיתן – בכל מקום. אמנם הם לא הצהירו על עזיבת אלוקי ישראל מכול וכול, אבל הם בחרו שלא להיצמד אליו באופן בלעדי, אלא לשתף עמו ישויות אחרות.

• וַיַּצִּבוּ לָהֶם מַצֵּבוֹת, אבני פולחן וַאֲשֵׁרִים, עצים המיועדים לפולחן עַל כָָּל־גִּבְְְעָה גְְבֹהָה וְְתַחַת כָָּל־עֵץ רַעֲנָן.

• וַיְְְקַטְְּרוּ, העלו קרבנות שָׁם בְְּכָָל־בָּמוֹת, כַּגּוֹיִם אֲשֶׁר־הֶגְְְלָה ה' מִפְְּנֵיהֶם, וַיַּעֲשׂוּ שאר דְְּבָרִים רָעִים לְְהַכְְְעִיס אֶת־ה'.

• וַיַּעַבְְְדוּ את הַגִּלֻּלִים, שם גנאי לעבודה זרה אֲשֶׁר אָמַר ה' לָהֶם: לֹא תַעֲשׂוּ אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה. האיסור לעבוד עבודה זרה הוא אחד הציוויים המרכזיים והנפוצים ביותר בכל התורה כולה.

• וַיָּעַד, הִתרה ה' בְְּיִשְְְׂרָאֵל וּבִיהוּדָה בְְּיַד כָָּל־נְְבִיאֵי כָָל־חֹזֶה, חזון, שאמרו להם לֵאמֹר: שֻׁבוּ מִדַּרְְְכֵיכֶם הָרָעִים, וְְשִׁמְְְרוּ מִצְְְוֹתַי, חֻקּוֹתַי כְְּכָָל־הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת־אֲבֹתֵיכֶם, וַאֲשֶׁר שָׁלַחְְְתִּי אֲלֵיכֶם בְְּיַד עֲבָדַי הַנְְּבִיאִים.

• וְְלֹא שָׁמֵעוּ. וַיַּקְְְשׁוּ אֶת־עָָרְְְפָּם כְְּעֹרֶף אֲבוֹתָם אֲשֶׁר לֹא הֶאֱמִינוּ בַּה' אֱלֹהֵיהֶם, לא שמרו לו אמונים.

• וַיִּמְְְאֲסוּ אֶת־חֻקָּיו וְְאֶת־בְְּרִיתוֹ אֲשֶׁר כָּרַת אֶת, עם אֲבוֹתָם וְְאֵת עֵדְְוֹתָיו אֲשֶׁר הֵעִיד בָּם, בהם, וַיֵּלְְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל של העבודה הזרה והאמונות התפלות הקשורות בה – וַיֶּהְְְבָּלוּ, נעשו אוויליים כמותה. וְְהם הלכו אַחֲרֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְְבִיבֹתָם אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתָם לְְבִלְְְתִּי עֲשׂוֹת כָּהֶם. משה ציווה את ישראל שוב ושוב להתרחק מהגויים והזהירם מחיקוי מעשיהם כדי שיישמר ייחודם.

• וַיַּעַזְְְבוּ אֶת־כָָּל־מִצְְְוֹת ה' אֱלֹהֵיהֶם וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה, שְְׁנֵי עֲגָלִים, שאף על פי שנעשו לשם ה', אסור היה לעשותם, וַיַּעֲשׂוּ אֲשֵׁירָה וַיִּשְְְׁתַּחֲווּ לְְכָָל־צְְבָא הַשָּׁמַיִם וַיַּעַבְְְדוּ אֶת־הַבָּעַל.

• וַיַּעֲבִירוּ אֶת־בְְּנֵיהֶם וְְאֶת־בְְּנוֹתֵיהֶם בָּאֵשׁ, פולחן למולך. וַיִּקְְְסְְמוּ קְְסָמִים וַיְְְנַחֵשׁוּ. גם אלה מעשים אסורים. וַיִּתְְְמַכְְּרוּ, התמסרו, עשו כל מה שביכולתם כדי לַעֲשׂוֹת הָרַע בְְּעֵינֵי ה' לְְהַכְְְעִיסוֹ.

• וַיִּתְְְאַנַּף, כעס ה' מְְאֹד בְְּיִשְְְׂרָאֵל, וַיְְְסִרֵם, גירש אותם מֵעַל פָּנָיו, ו לֹא נִשְְְׁאַר רַק, אלא שֵׁבֶט יְְהוּדָה לְְבַדּוֹ.

• גַּם־יְְהוּדָה, שהיה טוב מישראל, לֹא שָׁמַר אֶת־מִצְְְוֹת ה' אֱלֹהֵיהֶם, וַיֵּלְְכוּ בְְּחֻקּוֹת יִשְְְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָשׂוּ.

• וַיִּמְְְאַס ה' בְְּכָָל־זֶרַע יִשְְְׂרָאֵל וַיְְְעַנֵּם וַיִּתְְּנֵם בְְּיַד־שֹׁסִים, בוזזים ואויבים, דוגמת הארמים, עַד אֲשֶׁר הִשְְְׁלִיכָם מִפָּנָיו על ידי האשורים.

• כִּי־קָרַע יִשְְְׂרָאֵל את עצמו מֵעַל בֵּית דָּוִד וַיַּמְְְלִיכוּ אֶת־יָָרָָבְְְעָם בֶּן־נְְבָט, וַיַּדַּח, הרחיק יָָרָָבְְְעָם אֶת־יִשְְְׂרָאֵל מֵאַחֲרֵי ה' וְְהֶחֱטִיאָם חֲטָאָה גְְדוֹלָה בהעמידו עגלים בדן ובבית – אל.

• וַיֵּלְְכוּ בְְּנֵי יִשְְְׂרָאֵל בְְּכָָל־חַטֹּאות יָָרָָבְְְעָם אֲשֶׁר עָשָׂה, לֹא־סָרוּ מִמֶּנָּה.

• עַד אֲשֶׁר־הֵסִיר ה' אֶת־יִשְְְׂרָאֵל כולו מֵעַל פָּנָיו, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר בְְּיַד כָָּל־עֲבָדָיו הַנְְּבִיאִים, וַיִּגֶל יִשְְְׂרָאֵל מֵעַל אַדְְְמָתוֹ אַשּׁוּרָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה. אף שנשארו שרידים בארץ, עם ישראל, כיחידה לאומית אחת, גלה ממקומו.

• וַיָּבֵא מֶלֶךְְְ־אַשּׁוּר אנשים מִבָּבֶל וּמִכּוּתָה וּמֵעַוָּא וּמֵחֲמָת וּמִסְְּפַרְְְוַיִם, מדינות שהיו תחת שלטון אשור, וַיֹּשֶׁב אותם בְְּעָרֵי שֹׁמְְרוֹן תַּחַת, במקום בְְּנֵי יִשְְְׂרָאֵל. ייתכן שהעיר שומרון עצמה נחרבה וכבר לא הייתה מקום יישוב. וַיִּרְְשׁוּ העמים הזרים הללו אֶת־שֹׁמְְרוֹן וַיֵּשְְׁבוּ בְְּעָרֶיהָ.

• וַיְְְהִי בִּתְְְחִלַּת שִׁבְְְתָּם שָׁם לֹא יָרְְאוּ אֶת־ה', וַיְְְשַׁלַּח ה' בָּהֶם אֶת־הָאֲרָיוֹת, שחיו אז בארץ, והגיעו לערי שומרון משום שהיישוב היה דליל וחדש. וַיִּהְְְיוּ הֹרְְגִים בָּהֶם – בתושבים החדשים הללו.

• וַיֹּאמְְרוּ עבדי מלך אשור לְְמֶלֶךְְְ אַשּׁוּר לֵאמֹר: הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִגְְְלִיתָ וַתּוֹשֶׁב בְְּעָרֵי שֹׁמְְרוֹן לֹא יָדְְעוּ אֶת־מִשְְְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ, וכידוע, לכל מדינה אלוהים משלה, וַיְְְשַׁלַּח־בָּם אלוקי הארץ אֶת־הָאֲרָיוֹת להענישם, וְְהִנָּם מְְמִיתִים אוֹתָם כַּאֲשֶׁר, כי אֵינָם יֹדְְעִים אֶת־מִשְְְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ. על כן ראוי שילמדו את משפטי הארץ הזו כדי לחיות לפיהם.

• וַיְְְצַו מֶלֶךְְְ־אַשּׁוּר לֵאמֹר: הֹלִיכוּ שָׁמָּה – לערי שומרון אֶחָד מֵהַכֹּהֲנִים הישראלים אֲשֶׁר הִגְְְלִיתֶם מִשָּׁם, וְְהכהן ומי שיצטרף אליו מגלות אשור יֵלְְכוּ וְְיֵשְְׁבוּ שָׁם. הם ישמשו עתה מדריכים דתיים בעבור התושבים החדשים בפקודת מלך אשור, וְְיֹרֵם אֶת־מִשְְְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ, על מנת שידעו כיצד עליהם לנהוג בארץ הזו.

• וַיָּבֹא אֶחָד מֵהַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר הִגְְְלוּ מִשֹּׁמְְרוֹן וַיֵּשֶׁב בְְּבֵית־אֵל, שהייתה המרכז הדתי של ממלכת ישראל, וַיְְְהִי מוֹרֶה אֹתָם אֵיךְְְ יִירְְאוּ אֶת־ה'. מן הסתם הכהנים שהיו בשומרון לא היו דוגמא ומופת להתנהגות הדתית הראויה, אלא הדריכו אותם לאותן מצוות שקוימו באותה עת בממלכת ישראל. הגולים באו מעמים שונים.

• וַיִּהְְְיוּ עֹשִׂים גּוֹי גּוֹי אֱלֹהָיו. כל עם דבק בפולחנו, וַיַּנִּיחוּ את אליליהם בְְּבֵית, בבתי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשׂוּ הַשֹּׁמְְרֹנִים, בני ישראל שהתגוררו בשומרון ובסביבתה לפניהם, גּוֹי גּוֹי בְְּעָרֵיהֶם אֲשֶׁר הֵם יֹשְְׁבִים שָׁם. כל אומה שמרה על ייחודה הלאומי והדתי הבסיסי:

• וְְאַנְְְשֵׁי בָבֶל עָשׂוּ להם אֶת האליל סֻכּוֹת בְְּנוֹת, דמות תרנגולת עם בנותיה – אפרוחיה. וְְאַנְְְשֵׁי־כוּת עָשׂוּ אֶת־נֵרְְגַל, תרנגול, אחד האלילים המרכזיים של אשור. וְְאַנְְְשֵׁי חֲמָת עָשׂוּ אֶת־אֲשִׁימָא, אליל בדמות תיש.

• וְְהָעַוִּים, בני עווא, עָשׂוּ נִבְְְחַז וְְאֶת־תַּרְְְתָּק, דמויות של כלב ושל חמור. וְְהַסְְפַרְְְוִים שֹׂרְְפִים אֶת־בְְּנֵיהֶם בָּאֵשׁ לְְאַדְְְרַמֶּלֶךְְְ וַעֲנַמֶּלֶךְְְ אֱלֹהֵי סְְפַרְְְוָיִם.

• וַיִּהְְְיוּ כל הגולים הללו יְְרֵאִים אֶת־ה', שכן למדו גם את משפט אלוקי הארץ. וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם מִקְְְצוֹתָם – מקצות העם, אולי מהאנשים הבולטים כֹּהֲנֵי בָמוֹת. הכהן שנשלח אליהם היה המורה הגדול, אבל לצורך הבמות הם מינו כהנים מאנשיהם, וַיִּהְְְיוּ עֹשִׂים לָהֶם את הפולחן בְְּבֵית הַבָּמוֹת.

• אֶת־ה' הָיוּ יְְרֵאִים כדרך שלמדו מאנשי שומרון, וְְאֶת־אֱלֹהֵיהֶם הָיוּ עֹבְְדִים, כְְּמִשְְְׁפַּט הַגּוֹיִם אֲשֶׁר־הִגְְְלוּ אֹתָם מִשָּׁם, כמו הנוסח שהביאו עמם מארצותיהם.

• עַד הַיּוֹם הַזֶּה הֵם עֹשִׂים כַּמִּשְְְׁפָּטִים הָרִאשֹׁנִים – אֵינָם יְְרֵאִים אֶת־ה' בשלמות, וְְאֵינָם עֹשִׂים כְְּחֻקֹּתָם וּכְְְמִשְְְׁפָּטָם של ישראל וְְכַתּוֹרָה וְְכַמִּצְְְוָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת־בְְּנֵי יַעֲקֹב, אֲשֶׁר־שָׂם, שינה את שְְׁמוֹ ל יִשְְְׂרָאֵל. הם עדיין נוהגים שלא לפי אורח החיים המלא של עם ישראל, אלא כפי שהורה אותם הכהן משומרון, שהיה מן הסתם מעובדי העבודה הזרה.

• וַיִּכְְְרֹת ה' אִתָּם בְְּרִית, וַיְְְצַוֵּם לֵאמֹר: לֹא תִירְְאוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְְלֹא־תִשְְְׁתַּחֲווּ לָהֶם וְְלֹא תַעַבְְְדוּם וְְלֹא תִזְְְבְְּחוּ לָהֶם.

• כִּי אִם־אֶת־ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶתְְְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְְְרַיִם בְְּכֹחַ גָּדוֹל וּבִזְְְרוֹעַ נְְטוּיָה, אֹתוֹ תִירָאוּ וְְלוֹ תִשְְְׁתַּחֲווּ וְְלוֹ תִזְְְבָּחוּ. הברית עם ישראל היא ברית התובעת נאמנות מוחלטת לה'.

• ומכוח ברית זו אֶת־הַחֻקִּים וְְאֶת־הַמִּשְְְׁפָּטִים וְְהַתּוֹרָה וְְהַמִּצְְְוָה אֲשֶׁר כָּתַב לָכֶם תִּשְְְׁמְְרוּן לַעֲשׂוֹת כָָּל־הַיָּמִים, וְְלֹא תִירְְאוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים.

• וְְהַבְְּרִית אֲשֶׁר־כָּרַתִּי אִתְְּכֶם – לֹא תִשְְְׁכָּחוּ, וְְלֹא תִירְְאוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים.

• כִּי אִם־אֶת־ה' אֱלֹהֵיכֶם תִּירָאוּ, וְְהוּא יַצִּיל אֶתְְְכֶם מִיַּד כָָּל־אֹיְְבֵיכֶם. הבלעדיות היא המבדילה בין בני ישראל לבני שאר האומות. העמים שהובאו לארץ ישראל אינם מחויבים לברית זו, ועל כן יצרו דת מעורבת:

• וְְלֹא שָׁמֵעוּ, כִּי אִם־כְְּמִשְְְׁפָּטָם הָרִאשׁוֹן הֵם עֹשִׂים.

• וַיִּהְְְיוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, שהוגלו לשומרון יְְרֵאִים אֶת־ה', וְְאֶת־פְְּסִילֵיהֶם הָיוּ עֹבְְדִים, גַּם־בְְּנֵיהֶם וּבְְְנֵי בְְנֵיהֶם, כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָם הֵם עֹשִׂים עַד הַיּוֹם הַזֶּה.