מלכים ב-פרק-18

ביאורים

  • וַיְְְהִי בִּשְְְׁנַת שָׁלֹשׁ לְְהוֹשֵׁעַ בֶּן־אֵלָה מֶלֶךְְְ יִשְְְׂרָאֵל מָלַךְְְ חִזְְְקִיָּה בֶן־אָחָז מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה.

  • בֶּן־עֶשְְְׂרִים וְְחָמֵשׁ שָׁנָה הָיָה בְְמָָלְְְכוֹ וְְעֶשְְְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה מָלַךְְְ בִּירוּשָׁלִָם, וְְשֵׁם אִמּוֹ אֲבִי בַּת־זְְכַרְְְיָה.

  • וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְְּעֵינֵי ה' כְְּכֹל אֲשֶׁר־עָשָׂה דָּוִד אָבִיו.

  • הוּא הֵסִיר אֶת־הַבָּמוֹת וְְשִׁבַּר אֶת־הַמַּצֵּבֹת, גם את אלה שיועדו לעבודת ה'. פעולה דרסטית זו לא זכתה לאהדה מכל שדרות הציבור. וְְכָרַת אֶת־הָאֲשֵׁרָה, שעדיין עמדה בירושלים, וְכִתַּת, וכתש בקנאותו את נְְחַשׁ הַנְְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר־עָשָׂה מֹשֶׁה במדבר לרפואתם הנסית של נשוכי הנחשים שהסתכלו בו. ישראל שמרו צורת נחש זו כל השנים לזכר הנס, אך חזקיה החליט לאבדו מן העולם, כִּי עַד־הַיָּמִים הָהֵמָּה, באותם הימים הָיוּ בְְנֵי־יִשְְְׂרָאֵל מְְקַטְְּרִים לוֹ והפכוהו לעבודה זרה בשל הוד הקדומים שהיה נסוך עליו, והמופתים שנכרכו בו . וַיִּקְְְרָא־לוֹ חזקיה נְְחֻשְְְׁתָּן, ביטוי מבזה ומקטין.

  • בַּה' אֱלֹהֵי־יִשְְְׂרָאֵל בָּטָח, וְְאַחֲרָיו לֹא־הָיָה כָמֹהוּ בְְּכֹל מַלְְְכֵי יְְהוּדָה ולא היה מלך שמעשיו היו כה שלמים גם בין המלכים אֲשֶׁר הָיוּ לְְפָנָיו.

  • וַיִּדְְְבַּק בַּה', לֹא־סָר מֵאַחֲרָיו, וַיִּשְְְׁמֹר מִצְְְוֹתָיו אֲשֶׁר־צִוָּה ה' אֶת־מֹשֶׁה.

  • וְְהָיָה ה' עִמּוֹ. בְְּכֹל אֲשֶׁר־יֵצֵא, מה שעשה יַשְְְׂכִּיל, הצליח. וַיִּמְְְרֹד בְְּמֶלֶךְְְ־אַשּׁוּר וְְלֹא עֲבָדוֹ. אף שממלכת אשור הגיעה עד גבול ממלכת יהודה, גם ביהודה הייתה נוכחותם של האשורים מורגשת. אחז, אביו של חזקיה, נכנע למלך אשור ושילם לו מסים, ואילו חזקיה עצמו לא קיבל את מרותו.

  • הוּא־הִכָּה אֶת־פְְּלִשְְְׁתִּים עַד־עַזָּה וְְאֶת־גְְּבוּלֶיהָ של ארץ פלשתים כולה – מִמִּגְְְדַּל נוֹצְְרִים, מסוכת השמירה עַד־עִיר מִבְְְצָר, מהקטן והחלש ועד הגדול והאיתן. חזקיה הנחית מכת מחץ על הפלשתים והסיר סופית את איומם המתמיד.

  • וַיְְְהִי בַּשָׁנָה הָרְְבִיעִת לַמֶּלֶךְְְ חִזְְְקִיָּהוּ, הִיא הַשָּׁנָה הַשְְּׁבִיעִית לְְהוֹשֵׁעַ בֶּן־אֵלָה מֶלֶךְְְ יִשְְְׂרָאֵל, עָלָה שַׁלְְְמַנְְְאֶסֶר מֶלֶךְְְ־אַשּׁוּר עַל־שֹׁמְְרוֹן וַיָּצַר, והטיל מצור עָלֶיהָ, כמתואר לעיל.

  • וַיִּלְְְכְְּדֻהָ האשורים מִקְְְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים, בהתחלת השנה השלישית, שהרי בִּשְְְׁנַת־שֵׁשׁ לְְחִזְְְקִיָּה, הִיא שְְׁנַת־תֵּשַׁע לְְהוֹשֵׁעַ מֶלֶךְְְ יִשְְְׂרָאֵל, נִלְְְכְְּדָה שֹׁמְְרוֹן.

  • וַיֶּגֶל מֶלֶךְְְ־אַשּׁוּר, סרגון, יורשו של שלמנאסר, אֶת־יִשְְְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה, וַיַּנְְְחֵם בַּחְְְלַח וּבְְְחָבוֹר שעל נְְהַר גּוֹזָן וְְעָרֵי מָדָי.

  • עַל אֲשֶׁר לֹא־שָׁמְְעוּ בְְּקוֹל ה' אֱלֹהֵיהֶם, וַיַּעַבְְְרוּ אֶת־בְְּרִיתוֹאֵת כָָּל־אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד ה', וְְלֹא שָׁמְְעוּ וְְלֹא עָשׂוּ.

  • וּבְְְאַרְְְבַּע עֶשְְְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְְְ חִזְְְקִיָּה עָלָה סַנְְְחֵרִיב, בנו של סרגון, מֶלֶךְְְ־אַשּׁוּר, עַל כָָּל־עָרֵי יְְהוּדָה הַבְְּצֻרוֹת וַיִּתְְְפְְּשֵׂם. סנחריב המשיך במגמת הכיבושים האשורית דרומה, ותכנן להגיע אף למצרים – שיא שאיפתן של ממלכות הצפון. הוא לא רצה לפתוח את מלחמתו ביהודה במצור על ירושלים, שהיה עלול להימשך זמן רב. לכן ניסה לכבוש את כל הפריפריה לפני שניגש לירושלים. ההתמודדות עם ירושלים לאחר כיבוש ערי יהודה האחרות תהיה קלה לו יותר לאחר שידולדלו מאגרי התמיכה הצבאית והאספקה החקלאית שתקבל ירושלים מן החוץ.

  • וַיִּשְְְׁלַח חִזְְְקִיָּה מֶלֶךְְְ־יְְהוּדָה אֶל־מֶלֶךְְְ־אַשּׁוּר לָכִישָׁה, לעיר המבצר לכיש שביהודה, שבה שהה סנחריב באותה שעה, לֵאמֹר: חָטָאתִי ואני נכנע, שׁוּב מֵעָלַי. הפסק את המתקפה על ארצי, ו אֵת הקנס אֲשֶׁר־תִּתֵּן, שתטיל עָלַי אֶשָּׂא, אשלם. וַיָּשֶׂם מֶלֶךְְְ־אַשּׁוּר עַל־חִזְְְקִיָּה מֶלֶךְְְ־יְְהוּדָה קנס של שְְׁלֹשׁ מֵאוֹת כִּכַּר־כֶּסֶף וּשְְְׁלֹשִׁים כִּכַּר זָהָב.

  • וַיִּתֵּן לו חִזְְְקִיָּה אֶת־כָָּל־הַכֶּסֶף הַנִּמְְְצָא ב בֵית־ה' וּבְְְאוֹצְְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְְְ. אף הוא נאלץ לרוקן את האוצר הלאומי כדי לשלם למלך אשור.

  • בָּעֵת הַהִיא קִצַּץ חִזְְְקִיָּה אֶת ציפוי הזהב של דַּלְְְתוֹת הֵיכַל ה' וְְאֶת ציפוי הזהב של הָאֹמְְנוֹת, מפתני הדלתות, אֲשֶׁר צִפָּה חִזְְְקִיָּה מֶלֶךְְְ יְְהוּדָה עצמו, וַיִּתְְּנֵם לְְמֶלֶךְְְ אַשּׁוּר.

  • וַיִּשְְְׁלַח מֶלֶךְְְ־אַשּׁוּר אֶת־תַּרְְְתָּן, באשורית: שר צבא. וְְאֶת־רַב־סָרִיס, כנראה שם משרה וְְאֶת־רַבְְְשָׁקֵה, שמו הפרטי או תפקידו, דוגמת רב – סריס. אפשר שרבשקה הוא שר המשקים (רב – שקה), כלומר, האיש הנאמן למלך אשור. את שלושת השרים החשובים שלו שלח מלך אשור מִן־לָכִישׁ אֶל־הַמֶּלֶךְְְ חִזְְְקִיָּהוּ בְְּחֵיל כָּבֵד יְְרוּשָׁלִָם על מנת להתחיל במצור. וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ אל יְְרוּשָׁלִַם, וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְְְדוּ בִּתְְְעָלַת הַבְְּרֵכָה הָעֶלְְְיוֹנָה אֲשֶׁר בִּמְְְסִלַּת שְְׂדֵה כוֹבֵס. הצבא האשורי וראשיו התייצבו סמוך מאוד לירושלים.

  • וַיִּקְְְרְְאוּ אֶל־הַמֶּלֶךְְְ. הם ביטאו את רצונם לשוחח עם המלך. מכיוון שעדיין הייתה מלכות ביהודה, וחלק מגינוני המלכות קבעו שמלך אינו יוצא לקראת שר של מלך אחר – וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם אֶלְְְיָקִים בֶּן־חִלְְְקִיָּהוּ אֲשֶׁר עַל־הַבָּיִת, הממונה על בית המלך, פקיד גבוה מאוד במדינה, וְְשֶׁבְְְנָה הַסֹּפֵר, האחראי לענייני החוץ של הממלכה, וְְיוֹאָח בֶּן־אָסָף הַמַּזְְְכִּיר של ממשלת חזקיהו.

  • וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רַבְְְשָׁקֵה: אִמְְְרוּ־נָא אֶל־חִזְְְקִיָּהוּ: כֹּה־אָמַר הַמֶּלֶךְְְ הַגָּדוֹל, מֶלֶךְְְ אַשּׁוּר. בכל נאומו מרומם רבשקה את מלכו בתואר ‘המלך הגדול מלך אשור' ללא הזכרת שמו, ואילו בשמו של חזקיה הוא נוקב ללא תואר מלוכה : מָה הַבִּטָּחוֹן הַזֶּה אֲשֶׁר בָּטָחְְְתָּ למרוד בי?!

  • אָמַרְְְתָּ בלבך ש אַךְְְ־דְְּבַר שְְׂפָתַיִם עֵצָה וּגְְְבוּרָה לַמִּלְְְחָמָה. חשבת שתוכל להילחם ברעיונות, תחבולות ודיבורים, אבל כעת עליך להתייצב נוכח העובדות. עַתָּה עַל־מִי בָטַחְְְתָּ, על מי אתה סומך כִּי מָרַדְְְתָּ בִּי?!

  • עַתָּה הִנֵּה בָטַחְְְתָּ לְְּךָ עַל־מִשְְְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ, השבור הַזֶּה, עַל־מִצְְְרַיִם, הקנה אֲשֶׁר אם יִסָּמֵךְְְ, יישען אִישׁ עָלָיו, הוא לא רק ימצא שהקנה חלש מלשאת את כובדו אלא – וּבָא בְְכַפּוֹ, הקנה השבור ייתקע בבשר ידו של הנשען עליו – וּנְְְקָבָהּ, ויפצע את היד. כֵּן פַּרְְְעֹה מֶלֶךְְְ־מִצְְְרַיִם לְְכָָל־הַבֹּטְְחִים עָלָיו. מצרים אינה חזקה דיה להישען עליה, ולא זו בלבד, היא גם אינה אמינה ואינה עומדת בהבטחותיה, ולכן מי שישים מבטחו בה אף יסתכן וייפגע.

  • וְְכִי־תֹאמְְרוּן אֵלַי: אֶל־ה' אֱלֹהֵינוּ בָּטָחְְְנוּ, ה' לא יעזור לכם, הֲלוֹא־הוּא אֲשֶׁר הֵסִיר חִזְְְקִיָּהוּ אֶת־בָּמֹתָיו וְְאֶת־מִזְְְבְְּחֹתָיו, וַיֹּאמֶר לאנשי יהוּדָה ולתושבי ירוּשָׁלִַם: רק לִפְְְנֵי הַמִּזְְְבֵּחַ הַזֶּה תִּשְְְׁתַּחֲווּ בִּירוּשָׁלִָם. לא תוכלו לבטוח על ה', שהרי מלככם פעל נגדו. בעבר היו מזבחות לה' בכל עיר, ובא חזקיהו והרס אותם. רבשקה מעורר מרי בקרב האנשים שמזבחותיהם נהרסו בפקודת חזקיהו. הוא פונה אל מי שנוטרים לו טינה מראש, ומסית אותם כנגדו.

  • וְְעַתָּה הִתְְְעָרֶב, התחרה נָא אֶת, עם אֲדֹנִי, אֶת־מֶלֶךְְְ אַשּׁוּרוְְאֶתְְּנָה אני, הנציג האשורי, לְְךָ אַלְְְפַּיִם סוּסִיםאִם־תּוּכַל לָתֶת לְְךָ רֹכְְבִים עֲלֵיהֶם. הרי אין לך די אנשים אפילו להושיבם על הסוסים הללו.

  • וְְאֵיךְְְ תָּשִׁיב אֵת פְְּנֵי פַחַת, נציב אַחַד עַבְְְדֵי אֲדֹנִי הַקְְּטַנִּים, כמוני. רבשקה העמיד עצמו ביחס למלכו הגדול כאחד מקטני העבדים, אף על פי שהיה שר גדול בממלכה. וַתִּבְְְטַח לְְךָ עַל־מִצְְְרַיִם לְְרֶכֶב וּלְְְפָרָשִׁים, אתה סבור שרכב המצרים וסוסיהם יבואו לעזרתך, אבל הם לא יסייעו לך כשתזדקק להם.

  • עַתָּה, הֲמִבַּלְְְעֲדֵי ה', האם אתה חושב שנגד רצונו עָלִיתִי עַל־הַמָּקוֹם הַזֶּה – יהודה וירושלים לְְהַשְְְׁחִתוֹ?! ה' הוא ש אָמַר אֵלַי: עֲלֵה עַל־הָאָרֶץ הַזֹּאת וְְהַשְְְׁחִיתָהּ. כרבים ממלכי העמים, השואלים בקסמים ובגורל על מנת להבין את משפט אלוהי הארץ ולהימנע מסכסוך עם האלוהות המקומית, אף אני יודע כי נשלחתי לכאן ברצון אלוקיך.

  • וַיֹּאמֶר אֶלְְְיָקִים בֶּן־חִלְְְקִיָּהוּ וְְשֶׁבְְְנָה וְְיוֹאָח אֶל־רַבְְְשָׁקֵה: דַּבֶּר־נָא אֶל־עֲבָדֶיךָ אֲרָמִית, השפה הדיפלומטית הבינלאומית, מאסיה הקטנה עד מצרים באותם ימים, כִּי שֹׁמְְעִים, מבינים ארמית אֲנָחְְְנוּ, לא רק הסופר, שידיעת שפות היא חלק ממקצועו, אלא גם שני הנציגים האחרים מכירים את השפה הבינלאומית בהיותם שרים ופקידי שלטון גבוהים. וְְאַל־תְְּדַבֵּר עִמָּנוּ יְְהוּדִית, בשפת ארץ יהודה, בעברית בְְּאָָזְְְנֵי הָעָם אֲשֶׁר עַל־הַחֹמָה, כי כל החיילים העומדים על החומה שומעים את דבריך. אם באת לשאת ולתת עם המלך, פנה רק אלינו, נציגיו.

  • וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רַבְְְשָׁקֵה: הַעַל, האם אל אֲדֹנֶיךָ וְְאֵלֶיךָ שְְׁלָחַנִי אֲדֹנִי לְְדַבֵּר אֶת־הַדְְּבָרִים הָאֵלֶּה?! לא אתכם באתי לשכנע. הֲלֹא עַל־הָאֲנָשִׁים הַיֹּשְְׁבִים עַל־הַחֹמָה המזומנים לֶאֱכֹל אֶת־צוֹאָתָם וְְלִשְְְׁתּוֹת אֶת־מֵימֵי רַגְְְלֵיהֶם, השתן שלהם עִמָּכֶם. אני מדבר אל החיילים הפשוטים ואל העם, אל מי שבשעת מצור על העיר לא יהיה להם מזון ומשקה. באמצעות תעמולתו הגסה והבוטה מנסה רבשקה להסב ליהודה נזק מורלי גדול ככל האפשר.

  • וַיַּעֲמֹד רַבְְְשָׁקֵה וַיִּקְְְרָא בְְקוֹל־גָּדוֹל יְְהוּדִית, כדי שלא רק החיילים המלווים את השרים יוכלו לשמוע אותו, אלא אף הרחוקים. וַיְְְדַבֵּר וַיֹּאמֶר: שִׁמְְְעוּ דְְּבַר־הַמֶּלֶךְְְ הַגָּדוֹל, מֶלֶךְְְ אַשּׁוּר.

  • כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְְְ: אַל־יַשִּׁא לָכֶם, יפתה אתכם חִזְְְקִיָּהוּ, כִּי־לֹא יוּכַל לְְהַצִּיל אֶתְְְכֶם מִיָּדוֹ של מלך אשור .

  • וְְאַל־יַבְְְטַח אֶתְְְכֶם חִזְְְקִיָּהוּ אֶל־ה', אל תתפתו לדבריו של חזקיהו שתוכלו לבטוח בה' לֵאמֹר: הַצֵּל יַצִּילֵנוּ ה', וְְלֹא תִנָּתֵן אֶת־הָעִיר הַזֹּאת בְְּיַד מֶלֶךְְְ אַשּׁוּר.

  • אַל־תִּשְְְׁמְְעוּ אֶל־חִזְְְקִיָּהוּ. כִּי כֹה אָמַר מֶלֶךְְְ אַשּׁוּר: עֲשׂוּ אִתִּי בְְרָכָה, הסכם שלום ופיוס, וּצְְְאוּ אֵלַי, וְְאִכְְְלוּ בינתיים אִישׁ־גַּפְְְנוֹ וְְאִישׁ תְְּאֵנָתוֹ וּשְְְׁתוּ אִישׁ מֵי־בֹרוֹ. כך לא תסבלו מחרפת רעב וצמא במצור.

  • עַד־בֹּאִי, עד שאבוא אני, מלך אשור, ואמנם לא אשאירכם בארצכם, אלא – וְְלָקַחְְְתִּי אֶתְְְכֶם בצורה מסודרת אֶל־אֶרֶץ כְְּאַרְְְצְְכֶם. תהגרו למקום שאיננו גרוע מארצכם – אֶרֶץ דָּגָן וְְתִירוֹשׁ, אֶרֶץ לֶחֶם וּכְְְרָמִים, אֶרֶץ זֵית יִצְְְהָר וּדְְְבַשׁ. מקומכם החדש יתאים לטעמכם, ובו תרגישו כאילו אתם בביתכם, וִחְְְיוּ וְְלֹא תָמֻתוּ. וְְאַל־תִּשְְְׁמְְעוּ אֶל־חִזְְְקִיָּהוּ כִּי־יַסִּית אֶתְְְכֶם לֵאמֹר: ה' יַצִּילֵנוּ.

  • הַהַצֵּל הִצִּילוּ אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם אִישׁ אֶת־אַרְְְצוֹ מִיַּד מֶלֶךְְְ אַשּׁוּר?!

  • אַיֵּה אֱלֹהֵי המדינות שכבשנו – חֲמָת וְְאַרְְְפָּד?! אַיֵּה אֱלֹהֵי סְְפַרְְְוַיִם, הֵנַע וְְעִוָּה?! מי מהאלים הללו הציל את עמו?! וגם הסמוכים אליכם – ו כִי־הִצִּילוּ אֶת־שֹׁמְְרוֹן, שגם אנשיהם עבדו לאלוהי הארצות הסמוכות, מִיָּדִי?!

  • מִי בְְּכָָל־אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר־הִצִּילוּ אֶת־אַרְְְצָם מִיָּדִי, כִּי־יַצִּיל ה' אֶת־יְְרוּשָׁלִַם מִיָּדִי?! מדוע אתם חושבים שגורלכם יהיה שונה?!

  • וְְהֶחֱרִישׁוּ, שתקו הָעָם וְְלֹא־עָנוּ אֹתוֹ דָּבָר, כִּי־מִצְְְוַת הַמֶּלֶךְְְ הִיא לֵאמֹר: לֹא תַעֲנֻהוּ. פקודת המלך שלא להגיב לדבריו, נבעה מהחשש שהדיבורים יהפכו לקטטה או למהומה בלתי נשלטת, ואולי גם כדי למנוע מרבשקה להציג בפניהם הצעות מעשיות יותר.

  • וַיָּבֹא אֶלְְְיָקִים בֶּן־חִלְְְקִיָּה אֲשֶׁר־עַל־הַבַּיִת וְְשֶׁבְְְנָא הַסֹּפֵר וְְיוֹאָח בֶּן־אָסָף הַמַּזְְְכִּיר אֶל־חִזְְְקִיָּהוּ קְְרוּעֵי בְְגָדִים הן מחמת דברי הגידוף וחילול השם, הן מהעלבון שעלבו בהם ובמלכם, והן כביטוי לאבלם ולתחושת השפלות שחשו. וַיַּגִּדוּ לוֹ את דִּבְְְרֵי רַבְְְשָׁקֵה.

פסוקים

  1. ויהי בשנת שלש להושע בן־אלה מלך ישראל מלך חזקיה בן־אחז מלך יהודה
  2. בן־עשרים וחמש שנה היה במלכו ועשרים ותשע שנה מלך בירושלם ושם אמו אבי בת־זכריה
  3. ויעש הישר בעיני יהוה ככל אשר־עשה דוד אביו
  4. הוא הסיר את־הבמות ושבר את־המצבת וכרת את־האשרה וכתת נחש הנחשת אשר־עשה משה כי עד־הימים ההמה היו בני־ישראל מקטרים לו ויקרא־לו נחשתן
  5. ביהוה אלהי־ישראל בטח ואחריו לא־היה כמהו בכל מלכי יהודה ואשר היו לפניו
  6. וידבק ביהוה לא־סר מאחריו וישמר מצותיו אשר־צוה יהוה את־משה
  7. והיה יהוה עמו בכל אשר־יצא ישכיל וימרד במלך־אשור ולא עבדו
  8. הוא־הכה את־פלשתים עד־עזה ואת־גבוליה ממגדל נוצרים עד־עיר מבצר
  9. ויהי בשנה הרביעית למלך חזקיהו היא השנה השביעית להושע בן־אלה מלך ישראל עלה שלמנאסר מלך־אשור על־שמרון ויצר עליה
  10. וילכדה מקצה שלש שנים בשנת־שש לחזקיה היא שנת־תשע להושע מלך ישראל נלכדה שמרון
  11. ויגל מלך־אשור את־ישראל אשורה וינחם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי
  12. על אשר לא־שמעו בקול יהוה אלהיהם ויעברו את־בריתו את כל־אשר צוה משה עבד יהוה ולא שמעו ולא עשו
  13. ובארבע עשרה שנה למלך חזקיה עלה סנחריב מלך־אשור על כל־ערי יהודה הבצרות ויתפשם
  14. וישלח חזקיה מלך־יהודה אל־מלך־אשור לכישה לאמר חטאתי שוב מעלי את אשר־תתן עלי אשא וישם מלך־אשור על־חזקיה מלך־יהודה שלש מאות ככר־כסף ושלשים ככר זהב
  15. ויתן חזקיה את־כל־הכסף הנמצא בית־יהוה ובאצרות בית המלך
  16. בעת ההיא קצץ חזקיה את־דלתות היכל יהוה ואת־האמנות אשר צפה חזקיה מלך יהודה ויתנם למלך אשור
  17. וישלח מלך־אשור את־תרתן ואת־רב־סריס ואת־רב־שקה מן־לכיש אל־המלך חזקיהו בחיל כבד ירושלם ויעלו ויבאו ירושלם ויעלו ויבאו ויעמדו בתעלת הברכה העליונה אשר במסלת שדה כובס
  18. ויקראו אל־המלך ויצא אלהם אליקים בן־חלקיהו אשר על־הבית ושבנה הספר ויואח בן־אסף המזכיר
  19. ויאמר אלהם רב־שקה אמרו־נא אל־חזקיהו כה־אמר המלך הגדול מלך אשור מה הבטחון הזה אשר בטחת
  20. אמרת אך־דבר־שפתים עצה וגבורה למלחמה עתה על־מי בטחת כי מרדת בי
  21. עתה הנה בטחת לך על־משענת הקנה הרצוץ הזה על־מצרים אשר יסמך איש עליו ובא בכפו ונקבה כן פרעה מלך־מצרים לכל־הבטחים עליו
  22. וכי־תאמרון אלי אל־יהוה אלהינו בטחנו הלוא־הוא אשר הסיר חזקיהו את־במתיו ואת־מזבחתיו ויאמר ליהודה ולירושלם לפני המזבח הזה תשתחוו בירושלם
  23. ועתה התערב נא את־אדני את־מלך אשור ואתנה לך אלפים סוסים אם־תוכל לתת לך רכבים עליהם
  24. ואיך תשיב את פני פחת אחד עבדי אדני הקטנים ותבטח לך על־מצרים לרכב ולפרשים
  25. עתה המבלעדי יהוה עליתי על־המקום הזה להשחתו יהוה אמר אלי עלה על־הארץ הזאת והשחיתה
  26. ויאמר אליקים בן־חלקיהו ושבנה ויואח אל־רב־שקה דבר־נא אל־עבדיך ארמית כי שמעים אנחנו ואל־תדבר עמנו יהודית באזני העם אשר על־החמה
  27. ויאמר אליהם רב־שקה העל אדניך ואליך שלחני אדני לדבר את־הדברים האלה הלא על־האנשים הישבים על־החמה לאכל את חריהם [צואתם] ולשתות את־שיניהם [מימי] [רגליהם] עמכם
  28. ויעמד רב־שקה ויקרא בקול־גדול יהודית וידבר ויאמר שמעו דבר־המלך הגדול מלך אשור
  29. כה אמר המלך אל־ישיא לכם חזקיהו כי־לא יוכל להציל אתכם מידו
  30. ואל־יבטח אתכם חזקיהו אל־יהוה לאמר הצל יצילנו יהוה ולא תנתן את־העיר הזאת ביד מלך אשור
  31. אל־תשמעו אל־חזקיהו כי כה אמר מלך אשור עשו־אתי ברכה וצאו אלי ואכלו איש־גפנו ואיש תאנתו ושתו איש מי־בורו
  32. עד־באי ולקחתי אתכם אל־ארץ כארצכם ארץ דגן ותירוש ארץ לחם וכרמים ארץ זית יצהר ודבש וחיו ולא תמתו ואל־תשמעו אל־חזקיהו כי־יסית אתכם לאמר יהוה יצילנו
  33. ההצל הצילו אלהי הגוים איש את־ארצו מיד מלך אשור
  34. איה אלהי חמת וארפד איה אלהי ספרוים הנע ועוה כי־הצילו את־שמרון מידי
  35. מי בכל־אלהי הארצות אשר־הצילו את־ארצם מידי כי־יציל יהוה את־ירושלם מידי
  36. והחרישו העם ולא־ענו אתו דבר כי־מצות המלך היא לאמר לא תענהו
  37. ויבא אליקים בן־חלקיה אשר־על־הבית ושבנא הספר ויואח בן־אסף המזכיר אל־חזקיהו קרועי בגדים ויגדו לו דברי רב־שקה

פסוקים מנוקד

  1. וַיְהִי בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ לְהוֹשֵׁעַ בֶּן־אֵלָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מָלַךְ חִזְקִיָּה בֶן־אָחָז מֶלֶךְ יְהוּדָה׃
  2. בֶּן־עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה הָיָה בְמָלְכוֹ וְעֶשְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ אֲבִי בַּת־זְכַרְיָה׃
  3. וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה כְּכֹל אֲשֶׁר־עָשָׂה דָּוִד אָבִיו׃
  4. הוּא הֵסִיר אֶת־הַבָּמוֹת וְשִׁבַּר אֶת־הַמַּצֵּבֹת וְכָרַת אֶת־הָאֲשֵׁרָה וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר־עָשָׂה מֹשֶׁה כִּי עַד־הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ וַיִּקְרָא־לוֹ נְחֻשְׁתָּן׃
  5. בַּיהוָה אֱלֹהֵי־יִשְׂרָאֵל בָּטָח וְאַחֲרָיו לֹא־הָיָה כָמֹהוּ בְּכֹל מַלְכֵי יְהוּדָה וַאֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו׃
  6. וַיִּדְבַּק בַּיהוָה לֹא־סָר מֵאַחֲרָיו וַיִּשְׁמֹר מִצְוֺתָיו אֲשֶׁר־צִוָּה יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה׃
  7. וְהָיָה יְהוָה עִמּוֹ בְּכֹל אֲשֶׁר־יֵצֵא יַשְׂכִּיל וַיִּמְרֹד בְּמֶלֶךְ־אַשּׁוּר וְלֹא עֲבָדוֹ׃
  8. הוּא־הִכָּה אֶת־פְּלִשְׁתִּים עַד־עַזָּה וְאֶת־גְּבוּלֶיהָ מִמִּגְדַּל נוֹצְרִים עַד־עִיר מִבְצָר׃
  9. וַיְהִי בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ הִיא הַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית לְהוֹשֵׁעַ בֶּן־אֵלָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עָלָה שַׁלְמַנְאֶסֶר מֶלֶךְ־אַשּׁוּר עַל־שֹׁמְרוֹן וַיָּצַר עָלֶיהָ׃
  10. וַיִּלְכְּדֻהָ מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים בִּשְׁנַת־שֵׁשׁ לְחִזְקִיָּה הִיא שְׁנַת־תֵּשַׁע לְהוֹשֵׁעַ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל נִלְכְּדָה שֹׁמְרוֹן׃
  11. וַיֶּגֶל מֶלֶךְ־אַשּׁוּר אֶת־יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה וַיַּנְחֵם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי׃
  12. עַל אֲשֶׁר לֹא־שָׁמְעוּ בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם וַיַּעַבְרוּ אֶת־בְּרִיתוֹ אֵת כָּל־אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא עָשׂוּ׃
  13. וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּה עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ־אַשּׁוּר עַל כָּל־עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת וַיִּתְפְּשֵׂם׃
  14. וַיִּשְׁלַח חִזְקִיָּה מֶלֶךְ־יְהוּדָה אֶל־מֶלֶךְ־אַשּׁוּר לָכִישָׁה לֵאמֹר חָטָאתִי שׁוּב מֵעָלַי אֵת אֲשֶׁר־תִּתֵּן עָלַי אֶשָּׂא וַיָּשֶׂם מֶלֶךְ־אַשּׁוּר עַל־חִזְקִיָּה מֶלֶךְ־יְהוּדָה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כִּכַּר־כֶּסֶף וּשְׁלֹשִׁים כִּכַּר זָהָב׃
  15. וַיִּתֵּן חִזְקִיָּה אֶת־כָּל־הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בֵית־יְהוָה וּבְאֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ׃
  16. בָּעֵת הַהִיא קִצַּץ חִזְקִיָּה אֶת־דַּלְתוֹת הֵיכַל יְהוָה וְאֶת־הָאֹמְנוֹת אֲשֶׁר צִפָּה חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּתְּנֵם לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר׃
  17. וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ־אַשּׁוּר אֶת־תַּרְתָּן וְאֶת־רַב־סָרִיס וְאֶת־רַב־שָׁקֵה מִן־לָכִישׁ אֶל־הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ בְּחֵיל כָּבֵד יְרוּשָׁלִָם וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ יְרוּשָׁלִַם וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ בִּתְעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה אֲשֶׁר בִּמְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס׃
  18. וַיִּקְרְאוּ אֶל־הַמֶּלֶךְ וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם אֶלְיָקִים בֶּן־חִלְקִיָּהוּ אֲשֶׁר עַל־הַבָּיִת וְשֶׁבְנָה הַסֹּפֵר וְיוֹאָח בֶּן־אָסָף הַמַּזְכִּיר׃
  19. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רַב־שָׁקֵה אִמְרוּ־נָא אֶל־חִזְקִיָּהוּ כֹּה־אָמַר הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל מֶלֶךְ אַשּׁוּר מָה הַבִּטָּחוֹן הַזֶּה אֲשֶׁר בָּטָחְתָּ׃
  20. אָמַרְתָּ אַךְ־דְּבַר־שְׂפָתַיִם עֵצָה וּגְבוּרָה לַמִּלְחָמָה עַתָּה עַל־מִי בָטַחְתָּ כִּי מָרַדְתָּ בִּי׃
  21. עַתָּה הִנֵּה בָטַחְתָּ לְּךָ עַל־מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה עַל־מִצְרַיִם אֲשֶׁר יִסָּמֵךְ אִישׁ עָלָיו וּבָא בְכַפּוֹ וּנְקָבָהּ כֵּן פַּרְעֹה מֶלֶךְ־מִצְרַיִם לְכָל־הַבֹּטְחִים עָלָיו׃
  22. וְכִי־תֹאמְרוּן אֵלַי אֶל־יְהוָה אֱלֹהֵינוּ בָּטָחְנוּ הֲלוֹא־הוּא אֲשֶׁר הֵסִיר חִזְקִיָּהוּ אֶת־בָּמֹתָיו וְאֶת־מִזְבְּחֹתָיו וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה וְלִירוּשָׁלִַם לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ הַזֶּה תִּשְׁתַּחֲווּ בִּירוּשָׁלִָם׃
  23. וְעַתָּה הִתְעָרֶב נָא אֶת־אֲדֹנִי אֶת־מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְאֶתְּנָה לְךָ אַלְפַּיִם סוּסִים אִם־תּוּכַל לָתֶת לְךָ רֹכְבִים עֲלֵיהֶם׃
  24. וְאֵיךְ תָּשִׁיב אֵת פְּנֵי פַחַת אַחַד עַבְדֵי אֲדֹנִי הַקְּטַנִּים וַתִּבְטַח לְךָ עַל־מִצְרַיִם לְרֶכֶב וּלְפָרָשִׁים׃
  25. עַתָּה הֲמִבַּלְעֲדֵי יְהוָה עָלִיתִי עַל־הַמָּקוֹם הַזֶּה לְהַשְׁחִתוֹ יְהוָה אָמַר אֵלַי עֲלֵה עַל־הָאָרֶץ הַזֹּאת וְהַשְׁחִיתָהּ׃
  26. וַיֹּאמֶר אֶלְיָקִים בֶּן־חִלְקִיָּהוּ וְשֶׁבְנָה וְיוֹאָח אֶל־רַב־שָׁקֵה דַּבֶּר־נָא אֶל־עֲבָדֶיךָ אֲרָמִית כִּי שֹׁמְעִים אֲנָחְנוּ וְאַל־תְּדַבֵּר עִמָּנוּ יְהוּדִית בְּאָזְנֵי הָעָם אֲשֶׁר עַל־הַחֹמָה׃
  27. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רַב־שָׁקֵה הַעַל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ שְׁלָחַנִי אֲדֹנִי לְדַבֵּר אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֲלֹא עַל־הָאֲנָשִׁים הַיֹּשְׁבִים עַל־הַחֹמָה לֶאֱכֹל אֶת חריהם [צוֹאָתָם] וְלִשְׁתּוֹת אֶת־שיניהם [מימֵי] [רַגְלֵיהֶם] עִמָּכֶם׃
  28. וַיַּעֲמֹד רַב־שָׁקֵה וַיִּקְרָא בְקוֹל־גָּדוֹל יְהוּדִית וַיְדַבֵּר וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ דְּבַר־הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל מֶלֶךְ אַשּׁוּר׃
  29. כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ אַל־יַשִּׁיא לָכֶם חִזְקִיָּהוּ כִּי־לֹא יוּכַל לְהַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ׃
  30. וְאַל־יַבְטַח אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ אֶל־יְהוָה לֵאמֹר הַצֵּל יַצִּילֵנוּ יְהוָה וְלֹא תִנָּתֵן אֶת־הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר׃
  31. אַל־תִּשְׁמְעוּ אֶל־חִזְקִיָּהוּ כִּי כֹה אָמַר מֶלֶךְ אַשּׁוּר עֲשׂוּ־אִתִּי בְרָכָה וּצְאוּ אֵלַי וְאִכְלוּ אִישׁ־גַּפְנוֹ וְאִישׁ תְּאֵנָתוֹ וּשְׁתוּ אִישׁ מֵי־בוֹרוֹ׃
  32. עַד־בֹּאִי וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶל־אֶרֶץ כְּאַרְצְכֶם אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ אֶרֶץ לֶחֶם וּכְרָמִים אֶרֶץ זֵית יִצְהָר וּדְבַשׁ וִחְיוּ וְלֹא תָמֻתוּ וְאַל־תִּשְׁמְעוּ אֶל־חִזְקִיָּהוּ כִּי־יַסִּית אֶתְכֶם לֵאמֹר יְהוָה יַצִּילֵנוּ׃
  33. הַהַצֵּל הִצִּילוּ אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם אִישׁ אֶת־אַרְצוֹ מִיַּד מֶלֶךְ אַשּׁוּר׃
  34. אַיֵּה אֱלֹהֵי חֲמָת וְאַרְפָּד אַיֵּה אֱלֹהֵי סְפַרְוַיִם הֵנַע וְעִוָּה כִּי־הִצִּילוּ אֶת־שֹׁמְרוֹן מִיָּדִי׃
  35. מִי בְּכָל־אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר־הִצִּילוּ אֶת־אַרְצָם מִיָּדִי כִּי־יַצִּיל יְהוָה אֶת־יְרוּשָׁלִַם מִיָּדִי׃
  36. וְהֶחֱרִישׁוּ הָעָם וְלֹא־עָנוּ אֹתוֹ דָּבָר כִּי־מִצְוַת הַמֶּלֶךְ הִיא לֵאמֹר לֹא תַעֲנֻהוּ׃
  37. וַיָּבֹא אֶלְיָקִים בֶּן־חִלְקִיָּה אֲשֶׁר־עַל־הַבַּיִת וְשֶׁבְנָא הַסֹּפֵר וְיוֹאָח בֶּן־אָסָף הַמַּזְכִּיר אֶל־חִזְקִיָּהוּ קְרוּעֵי בְגָדִים וַיַּגִּדוּ לוֹ דִּבְרֵי רַב־שָׁקֵה׃

מקומות

  • ירושלים

    ליבם סולגק. בראיט ולחת צורק מונחף, בגורמי מגמש. תרבנך וסתעד לכנו סתשם השמה – לתכי מורגם בורק? לתיג ישבעס.

  • לכיש

    עיר מבצר בשפלת יהודה.
    כיום מזוהה עם תל לכיש (אולברייט).

  • לכיש

    עיר מבצר בשפלת יהודה.
    כיום מזוהה עם תל לכיש (אולברייט).

  • עזה

    עיר הנמל הדרומית ביותר בארץ ישראל. מצוינת לעתים כנקודת הגבול הדרומית מערבית של הארץ (בראשית, י' יט).

  • שומרון
  • ארפד

    עיר בארם.

    מזוהה כיום עם תל ריפעת שבסוריה.

  • גוזן
  • נהר חבור
  • אשור

    שם האימפריה ושם עיר הבירה שלה כשם האל בו האמינו תושבי המקום.
    שמו המודרני של האתר הוא קלעת שרקאת.
    אשור נמצאת באזור צפון עירק של ימינו.

  • יהודה

    חבל ארץ הררי המשתרע בין אזור בית אל בצפון לבקעת באר שבע בדרום.