מלכים ב-פרק-2
ספר
מקבץ
ביאורים
-
וַיְְְהִי בְְּהַעֲלוֹת ה' אֶת־אֵלִיָּהוּ בַּסֳֳעָרָה הַשָּׁמָיִם, כפי שיתואר, וַיֵּלֶךְְְ אֵלִיָּהוּ וֶאֱלִישָׁע משמשו, שהיה מלווה אותו בכל דרכיו, מִן־הַגִּלְְְגָּל.
-
וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ אֶל־אֱלִישָׁע: שֵׁב־נָא, התעכב פֹה, כִּי ה' שְְׁלָחַנִי עַד־בֵּית־אֵל. אליהו רצה לצאת מן העולם לבדו, בלא ליווי. וַיֹּאמֶר לו אֱלִישָׁע, לאחר שהבין במה מדובר : חַי־ה' וְְחֵי־נַפְְְשְְׁךָ אִם, אני נשבע שלא אֶעֶזְְְבֶךָּ.וַיֵּרְְדוּ אל בֵּית־אֵל.
-
וַיֵּצְְאוּ בְְנֵי־הַנְְּבִיאִים, הנביאים המתלמדים אֲשֶׁר־בֵּית־אֵל אֶל־אֱלִישָׁע, וַיֹּאמְְרוּ אֵלָיו: הֲיָדַעְְְתָּ כִּי הַיּוֹם ה' לֹקֵחַ אֶת־אֲדֹנֶיךָ מֵעַל רֹאשֶׁךָ? הסתלקותו של אליהו מדומה כאן לכתר המוסר מעל ראש תלמידו. וַיֹּאמֶר: גַּם־אֲנִי יָדַעְְְתִּי זאת, אבל הֶחֱשׁוּ, שִׁתקו.
-
וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלִיָּהוּ: אֱלִישָׁע, שֵׁב־נָא פֹה, כִּי ה' שְְׁלָחַנִי יְְרִיחוֹ. וַיֹּאמֶר: חַי־ה' וְְחֵי־נַפְְְשְְׁךָ אִם־אֶעֶזְְְבֶךָּ. וַיָּבֹאוּ יְְרִיחוֹ.
-
וַיִּגְְּשׁוּ בְְנֵי־הַנְְּבִיאִים אֲשֶׁר־בִּירִיחוֹ אֶל־אֱלִישָׁע, וַיֹּאמְְרוּ אֵלָיו: הֲיָדַעְְְתָּ כִּי הַיּוֹם ה' לֹקֵחַ אֶת־אֲדֹנֶיךָ מֵעַל רֹאשֶׁךָ? וַיֹּאמֶר: גַּם־אֲנִי יָדַעְְְתִּי, הֶחֱשׁוּ.
-
וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלִיָּהוּ: שֵׁב־נָא פֹה, כִּי ה' שְְׁלָחַנִי הַיַּרְְְדֵּנָה, אל הירדן. וַיֹּאמֶר: חַי־ה' וְְחֵי־נַפְְְשְְׁךָ אִם־אֶעֶזְְְבֶךָּ. וַיֵּלְְכוּ שְְׁנֵיהֶם.
-
וַחֲמִשִּׁים אִישׁ מִבְְּנֵי הַנְְּבִיאִים הָלְְכוּ, וַיַּעַמְְְדוּ מִנֶּגֶד מֵרָחוֹק, לצפות בכיוון הליכתם, וּשְְְׁנֵיהֶם הלכו עד אשר עָמְְדוּ עַל־הַיַּרְְְדֵּן, ושם עצרו.
-
וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ אֶת־אַדַּרְְְתּוֹ וַיִּגְְְלֹם, גלגל אותה כך שתהיה קשיחה יותר, וַיַּכֶּה באמצעותה אֶת־הַמַּיִם – וַיֵּחָצוּ הֵנָּה וָהֵנָּה, וַיַּעַבְְְרוּ שְְׁנֵיהֶם את הירדן בֶּחָרָבָה, ביבשה.
-
וַיְְְהִי כְְעָָבְְְרָם, וְְאֵלִיָּהוּ אָמַר אֶל־אֱלִישָׁע: שְְׁאַל, בקש מָה אֶעֱשֶׂה־לָּךְְְ בְְּטֶרֶם אֶלָּקַח מֵעִמָּךְְְ. מה תרצה שאתן לך בפרדתי ממך? וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע: וִיהִי־נָא פִּי־שְְׁנַיִם בְְּרוּחֲךָ אֵלָי. אני מבקש שיגיע אלי פי שניים מכוח נבואתך.
-
וַיֹּאמֶר אליהו: הִקְְְשִׁיתָ לִשְְְׁאוֹל. זו בקשה קשה מדי. אִם־תִּרְְְאֶה אֹתִי לֻקָּח, אם תזכה לראות את הרגע שבו אני אלקח מֵאִתָּךְְְ – יְְהִי־לְְךָ כֵן, תתמלא משאלתך, וְְאִם־אַיִן – לֹא יִהְְְיֶה.
-
וַיְְְהִי הֵמָּה הֹלְְכִים הָלוֹךְְְ וְְדַבֵּר, בעת שהמשיכו ללכת בעברו האחר של הירדן, וְְהִנֵּה רֶכֶב־אֵשׁ וְְסוּסֵי אֵשׁ יורדים, וַיַּפְְְרִדוּ בֵּין שְְׁנֵיהֶם. וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסֳֳעָרָה הַשָּׁמָיִם כאילו הוא רוכב ברכב האש וסוסי האש.
-
וֶאֱלִישָׁע רֹאֶה את המראה, וְְהוּא מְְצַעֵק: אָבִי, אָבִי, כינוי המבטא כבוד וחיבה, היית רֶכֶב יִשְְְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו, מגנם של ישראל ועצמתם, וכעת אתה מסתלק. וְְלֹא רָאָהוּ עוֹד. אליהו נעלם מעיניו. וַיַּחֲזֵק אלישע בִּבְְְגָדָיו, וַיִּקְְְרָעֵם לִשְְְׁנַיִם, לשני קְְרָעִים לביטוי האבל הכבד שלא יתרפא ולא יאוחה.
-
וַיָּרֶם אֶת־אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ אֲשֶׁר נָפְְלָה מֵעָלָיו, כאשר עלה על המרכבה, כביכול, וַיָּשָָׁב וַיַּעֲמֹד עַל־שְְׂפַת הַיַּרְְְדֵּן.
-
וַיִּקַּח אֶת־אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ אֲשֶׁר־נָפְְלָה מֵעָלָיו וַיַּכֶּה אֶת־הַמַּיִם, וַיֹּאמַר: אַיֵּה ה' אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ? אליהו כבר איננו כאן, אבל ה' אלוקיו נמצא. אַף־הוּא וַיַּכֶּה, גם אלישע היה מסוגל להכות אֶת־הַמַּיִם, וַיֵּחָצוּ הֵנָּה וָהֵנָּה. וַיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע את הירדן.
-
וַיִּרְְְאֻהוּ עובר את הירדן בְְנֵי־הַנְְּבִיאִים אֲשֶׁר־בִּירִיחוֹ מִנֶּגֶד, וַיֹּאמְְרוּ: נָחָה רוּחַ אֵלִיָּהוּ עַל־אֱלִישָׁע. אלישע קיבל את כוחו של אליהו, ולכן הוא מחולל מופתים כשם שעשה רבו. וַיָּבֹאוּ לִקְְְרָאתוֹ, וַיִּשְְְׁתַּחֲווּ־לוֹ אָרְְְצָה.
-
וַיֹּאמְְרוּ אֵלָיו: הִנֵּה־נָא יֵשׁ־אֶת־עֲבָדֶיךָ – אתנו חֲמִשִּׁים אֲנָשִׁים בְְּנֵי־חַיִל, חזקים. יֵלְְכוּ־נָא וִיבַקְְְשׁוּ, יחפשו אֶת־אֲדֹנֶיךָ, פֶּן־נְְשָׂאוֹ רוּחַ ה' וַיַּשְְְׁלִכֵהוּ בְְּאַחַד הֶהָרִים אוֹ בְְּאַחַת הַגֵּאָיוֹת. אולי הוא נישא על גבי הרוח, אבל הוא עדיין בעולם הזה. וַיֹּאמֶר: לֹא, אל תִשְְְׁלָחוּ.
-
וַיִּפְְְצְְרוּ־בוֹ עַד־בֹּשׁ, עד שהפצרתם ביישה והביכה את אלישע, כאילו בציוויו שלא לחפש את אליהו הוא מבקש להיפטר מרבו. וַיֹּאמֶר: שְְׁלָחוּ. וַיִּשְְְׁלְְחוּ חֲמִשִּׁים אִישׁ, וַיְְְבַקְְְשׁוּ שְְׁלֹשָׁה־יָמִים וְְלֹא מְְצָאֻהוּ.
-
וַיָּשֻׁבוּ אֵלָיו, וְְהוּא יֹשֵׁב בִּירִיחוֹ בינתיים, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: הֲלוֹא־אָמַרְְְתִּי אֲלֵיכֶם אַל־תֵּלֵכוּ. הנה התברר שצדקתי. בשובו מעליית אליהו השמימה עושה אלישע שני מעשי נסים – באחד הוא מרפא ומביא חיים, ואילו בשני הוא ממית.
-
וַיֹּאמְְרוּ אַנְְְשֵׁי הָעִיר יריחו אֶל־אֱלִישָׁע: הִנֵּה־נָא מוֹשַׁב הָעִיר טוֹב, נוח לשבת כאן, לא חם מדי, והאדמה פורייה, כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי רֹאֶה, וְְאולם הַמַּיִם רָעִים, אינם ראויים לשתיית בני אדם, וְְהָאָרֶץ מְְשַׁכָּלֶת, גורמת למותם של ילדים ואנשים בגלל מימיה.
-
וַיֹּאמֶר: קְְחוּ־לִי צְְלֹחִית, בקבוק, צנצנת חֲדָשָׁה וְְשִׂימוּ שָׁם מֶלַח. וַיִּקְְְחוּ, הביאו את הצלוחית אֵלָיו.
-
וַיֵּצֵא אֶל־מוֹצָא הַמַּיִם, המעיין, וַיַּשְְְׁלֶךְְְ־שָׁם מֶלַח, אף על פי שהמלח אמור היה לפגוע עוד באיכות המים. בכך הנס היה מודגש יותר. וַיֹּאמֶר: כֹּה־אָמַר ה': רִפִּאתִי, המתקתי לַמַּיִם הָאֵלֶּה. לֹא־יִהְְְיֶה מִשָּׁם, מהם עוֹד מָוֶת וּמְְְשַׁכָּלֶת.
-
וַיֵּרָפוּ, נרפאו, הומתקו הַמַּיִם, ומימי יריחו נשארו מתוקים עַד הַיּוֹם הַזֶּה, כִּדְְְבַר אֱלִישָׁע אֲשֶׁר דִּבֵּר.
-
וַיַּעַל מִשָּׁם לכיוון בֵּית־אֵל, וְְכאשר הוּא עֹלֶה בַדֶּרֶךְְְ – וּנְְְעָרִים קְְטַנִּים או אנשים מבוגרים שהתנהגו כנערים כדי להתגרות באלישע או להתנקם בו, יָצְְאוּ מִן־הָעִיר, וַיִּתְְְקַלְְּסוּ־בוֹ, לעגו לו. וַיֹּאמְְרוּ לוֹ: עֲלֵה קֵרֵחַ, עֲלֵה קֵרֵחַ. לא ידוע אם אלישע אכן היה קירח. נראה שהנערים רצו להדגיש את ההבדל בינו לבין אליהו. אליהו היה ידוע כאיש בעל שיער, ולאלישע אולי לא היה שיער כלל או שהיה לו שיער קלוש. הנערים רצו אחריו וצעקו.
-
וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְְְאֵם, עמד על טיבם וַיְְְקַלְְלֵם בְְּשֵׁם ה' שיקרה להם אסון. וַתֵּצֶאנָה שְְׁתַּיִם דֻּבִּים, שתי דובות שאולי איבדו את גוריהן מִן־הַיַּעַר, וַתְְּבַקַּעְְְנָה מֵהֶם אַרְְְבָּעִים וּשְְְׁנֵי יְְלָדִים.
-
וַיֵּלֶךְְְ מִשָּׁם אֶל־הַר הַכַּרְְְמֶל, וּמִשָּׁם שָׁב שֹׁמְְרוֹן.
פסוקים
-
ויהי בהעלות יהוה את־אליהו בסערה השמים וילך אליהו ואלישע מן־הגלגל
-
ויאמר אליהו אל־אלישע שב־נא פה כי יהוה שלחני עד־בית־אל ויאמר אלישע חי־יהוה וחי־נפשך אם־אעזבך וירדו בית־אל
-
ויצאו בני־הנביאים אשר־בית־אל אל־אלישע ויאמרו אליו הידעת כי היום יהוה לקח את־אדניך מעל ראשך ויאמר גם־אני ידעתי החשו
-
ויאמר לו אליהו אלישע שב־נא פה כי יהוה שלחני יריחו ויאמר חי־יהוה וחי־נפשך אם־אעזבך ויבאו יריחו
-
ויגשו בני־הנביאים אשר־ביריחו אל־אלישע ויאמרו אליו הידעת כי היום יהוה לקח את־אדניך מעל ראשך ויאמר גם־אני ידעתי החשו
-
ויאמר לו אליהו שב־נא פה כי יהוה שלחני הירדנה ויאמר חי־יהוה וחי־נפשך אם־אעזבך וילכו שניהם
-
וחמשים איש מבני הנביאים הלכו ויעמדו מנגד מרחוק ושניהם עמדו על־הירדן
-
ויקח אליהו את־אדרתו ויגלם ויכה את־המים ויחצו הנה והנה ויעברו שניהם בחרבה
-
ויהי כעברם ואליהו אמר אל־אלישע שאל מה אעשה־לך בטרם אלקח מעמך ויאמר אלישע ויהי־נא פי־שנים ברוחך אלי
-
ויאמר הקשית לשאול אם־תראה אתי לקח מאתך יהי־לך כן ואם־אין לא יהיה
-
ויהי המה הלכים הלוך ודבר והנה רכב־אש וסוסי אש ויפרדו בין שניהם ויעל אליהו בסערה השמים
-
ואלישע ראה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו ולא ראהו עוד ויחזק בבגדיו ויקרעם לשנים קרעים
-
וירם את־אדרת אליהו אשר נפלה מעליו וישב ויעמד על־שפת הירדן
-
ויקח את־אדרת אליהו אשר־נפלה מעליו ויכה את־המים ויאמר איה יהוה אלהי אליהו אף־הוא ויכה את־המים ויחצו הנה והנה ויעבר אלישע
-
ויראהו בני־הנביאים אשר־ביריחו מנגד ויאמרו נחה רוח אליהו על־אלישע ויבאו לקראתו וישתחוו־לו ארצה
-
ויאמרו אליו הנה־נא יש־את־עבדיך חמשים אנשים בני־חיל ילכו נא ויבקשו את־אדניך פן־נשאו רוח יהוה וישלכהו באחד ההרים או באחת הגיאות [הגאיות] ויאמר לא תשלחו
-
ויפצרו־בו עד־בש ויאמר שלחו וישלחו חמשים איש ויבקשו שלשה־ימים ולא מצאהו
-
וישבו אליו והוא ישב ביריחו ויאמר אלהם הלוא־אמרתי אליכם אל־תלכו
-
ויאמרו אנשי העיר אל־אלישע הנה־נא מושב העיר טוב כאשר אדני ראה והמים רעים והארץ משכלת
-
ויאמר קחו־לי צלחית חדשה ושימו שם מלח ויקחו אליו
-
ויצא אל־מוצא המים וישלך־שם מלח ויאמר כה־אמר יהוה רפאתי למים האלה לא־יהיה משם עוד מות ומשכלת
-
וירפו המים עד היום הזה כדבר אלישע אשר דבר
-
ויעל משם בית־אל והוא עלה בדרך ונערים קטנים יצאו מן־העיר ויתקלסו־בו ויאמרו לו עלה קרח עלה קרח
-
ויפן אחריו ויראם ויקללם בשם יהוה ותצאנה שתים דבים מן־היער ותבקענה מהם ארבעים ושני ילדים
-
וילך משם אל־הר הכרמל ומשם שב שמרון
פסוקים מנוקד
-
וַיְהִי בְּהַעֲלוֹת יְהוָה אֶת־אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם וַיֵּלֶךְ אֵלִיָּהוּ וֶאֱלִישָׁע מִן־הַגִּלְגָּל׃
-
וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ אֶל־אֱלִישָׁע שֵׁב־נָא פֹה כִּי יְהוָה שְׁלָחַנִי עַד־בֵּית־אֵל וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע חַי־יְהוָה וְחֵי־נַפְשְׁךָ אִם־אֶעֶזְבֶךָּ וַיֵּרְדוּ בֵּית־אֵל׃
-
וַיֵּצְאוּ בְנֵי־הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר־בֵּית־אֵל אֶל־אֱלִישָׁע וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הֲיָדַעְתָּ כִּי הַיּוֹם יְהוָה לֹקֵחַ אֶת־אֲדֹנֶיךָ מֵעַל רֹאשֶׁךָ וַיֹּאמֶר גַּם־אֲנִי יָדַעְתִּי הֶחֱשׁוּ׃
-
וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלִיָּהוּ אֱלִישָׁע שֵׁב־נָא פֹה כִּי יְהוָה שְׁלָחַנִי יְרִיחוֹ וַיֹּאמֶר חַי־יְהוָה וְחֵי־נַפְשְׁךָ אִם־אֶעֶזְבֶךָּ וַיָּבֹאוּ יְרִיחוֹ׃
-
וַיִּגְּשׁוּ בְנֵי־הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר־בִּירִיחוֹ אֶל־אֱלִישָׁע וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הֲיָדַעְתָּ כִּי הַיּוֹם יְהוָה לֹקֵחַ אֶת־אֲדֹנֶיךָ מֵעַל רֹאשֶׁךָ וַיֹּאמֶר גַּם־אֲנִי יָדַעְתִּי הֶחֱשׁוּ׃
-
וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלִיָּהוּ שֵׁב־נָא פֹה כִּי יְהוָה שְׁלָחַנִי הַיַּרְדֵּנָה וַיֹּאמֶר חַי־יְהוָה וְחֵי־נַפְשְׁךָ אִם־אֶעֶזְבֶךָּ וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם׃
-
וַחֲמִשִּׁים אִישׁ מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים הָלְכוּ וַיַּעַמְדוּ מִנֶּגֶד מֵרָחוֹק וּשְׁנֵיהֶם עָמְדוּ עַל־הַיַּרְדֵּן׃
-
וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ אֶת־אַדַּרְתּוֹ וַיִּגְלֹם וַיַּכֶּה אֶת־הַמַּיִם וַיֵּחָצוּ הֵנָּה וָהֵנָּה וַיַּעַבְרוּ שְׁנֵיהֶם בֶּחָרָבָה׃
-
וַיְהִי כְעָבְרָם וְאֵלִיָּהוּ אָמַר אֶל־אֱלִישָׁע שְׁאַל מָה אֶעֱשֶׂה־לָּךְ בְּטֶרֶם אֶלָּקַח מֵעִמָּךְ וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע וִיהִי־נָא פִּי־שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי׃
-
וַיֹּאמֶר הִקְשִׁיתָ לִשְׁאוֹל אִם־תִּרְאֶה אֹתִי לֻקָּח מֵאִתָּךְ יְהִי־לְךָ כֵן וְאִם־אַיִן לֹא יִהְיֶה׃
-
וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר וְהִנֵּה רֶכֶב־אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם׃
-
וֶאֱלִישָׁע רֹאֶה וְהוּא מְצַעֵק אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו וְלֹא רָאָהוּ עוֹד וַיַּחֲזֵק בִּבְגָדָיו וַיִּקְרָעֵם לִשְׁנַיִם קְרָעִים׃
-
וַיָּרֶם אֶת־אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ אֲשֶׁר נָפְלָה מֵעָלָיו וַיָּשָׁב וַיַּעֲמֹד עַל־שְׂפַת הַיַּרְדֵּן׃
-
וַיִּקַּח אֶת־אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ אֲשֶׁר־נָפְלָה מֵעָלָיו וַיַּכֶּה אֶת־הַמַּיִם וַיֹּאמַר אַיֵּה יְהוָה אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ אַף־הוּא וַיַּכֶּה אֶת־הַמַּיִם וַיֵּחָצוּ הֵנָּה וָהֵנָּה וַיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע׃
-
וַיִּרְאֻהוּ בְנֵי־הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר־בִּירִיחוֹ מִנֶּגֶד וַיֹּאמְרוּ נָחָה רוּחַ אֵלִיָּהוּ עַל־אֱלִישָׁע וַיָּבֹאוּ לִקְרָאתוֹ וַיִּשְׁתַּחֲווּ־לוֹ אָרְצָה׃
-
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה־נָא יֵשׁ־אֶת־עֲבָדֶיךָ חֲמִשִּׁים אֲנָשִׁים בְּנֵי־חַיִל יֵלְכוּ נָא וִיבַקְשׁוּ אֶת־אֲדֹנֶיךָ פֶּן־נְשָׂאוֹ רוּחַ יְהוָה וַיַּשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הֶהָרִים אוֹ בְּאַחַת הגיאות [הַגֵּאָיוֹת] וַיֹּאמֶר לֹא תִשְׁלָחוּ׃
-
וַיִּפְצְרוּ־בוֹ עַד־בֹּשׁ וַיֹּאמֶר שְׁלָחוּ וַיִּשְׁלְחוּ חֲמִשִּׁים אִישׁ וַיְבַקְשׁוּ שְׁלֹשָׁה־יָמִים וְלֹא מְצָאֻהוּ׃
-
וַיָּשֻׁבוּ אֵלָיו וְהוּא יֹשֵׁב בִּירִיחוֹ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הֲלוֹא־אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם אַל־תֵּלֵכוּ׃
-
וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי הָעִיר אֶל־אֱלִישָׁע הִנֵּה־נָא מוֹשַׁב הָעִיר טוֹב כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי רֹאֶה וְהַמַּיִם רָעִים וְהָאָרֶץ מְשַׁכָּלֶת׃
-
וַיֹּאמֶר קְחוּ־לִי צְלֹחִית חֲדָשָׁה וְשִׂימוּ שָׁם מֶלַח וַיִּקְחוּ אֵלָיו׃
-
וַיֵּצֵא אֶל־מוֹצָא הַמַּיִם וַיַּשְׁלֶךְ־שָׁם מֶלַח וַיֹּאמֶר כֹּה־אָמַר יְהוָה רִפִּאתִי לַמַּיִם הָאֵלֶּה לֹא־יִהְיֶה מִשָּׁם עוֹד מָוֶת וּמְשַׁכָּלֶת׃
-
וַיֵּרָפוּ הַמַּיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּדְבַר אֱלִישָׁע אֲשֶׁר דִּבֵּר׃
-
וַיַּעַל מִשָּׁם בֵּית־אֵל וְהוּא עֹלֶה בַדֶּרֶךְ וּנְעָרִים קְטַנִּים יָצְאוּ מִן־הָעִיר וַיִּתְקַלְּסוּ־בוֹ וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ׃
-
וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם יְהוָה וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים מִן־הַיַּעַר וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי יְלָדִים׃
-
וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם אֶל־הַר הַכַּרְמֶל וּמִשָּׁם שָׁב שֹׁמְרוֹן׃
מקומות
-
בית אל
עיר בגבול בנימין ואפרים.
כיום מזוהה עם ח' ביתין (ר' אשתורי הפרחי). -
גלגל ???
-
ירחו
יריחו היא עיר בנחלת שבט בנימין בעמק הירדן, מצפון לים המלח. יש המייחסים לה את הכינוי עיר התמרים (דברים ל"ד 3; שופטים ג' 13). ליד העיר מקורות מים רבים שהיפרו והירוו אותה.העיר הייתה מיושבת כבר בתקופות קדומות, מהאלף ה- 6 לפני הספירה. יריחו שוכנת ליד מעברות הירדן, ומשם עלתה הדרך הראשית לירושלים. דרך יריחו חדרו לראשונה בני ישראל לארץ כנען. כיבושה של העיר עשה רושם עמוק במסורת העם (יהושע ב', ו'), ותואר כמעשה נס. אין התאמה בין תיאור העיר המבוצרת בספר יהושע לבין החפירות הארכאולוגיות באתר המעידות שהעיר יריחו הקדומה חרבה מאות שנים לפני תקופת ההתנחלות וימי יהושע, ולכן נראה סיפור הנס כסיפור איטיולוגי המסביר את חורבותיה של עיר ענקית דרכה עברו בני ישראל.
-
שומרון
-
הר הכרמל
רכס הרים המהווה שלוחה צפונית מערבית של הרי שומרון. נמצא ממערב ומדרום לעמק יזרעאל.
-
נהר הירדן
נהר הזורם בארץ ישראל מצפון לדרום, המחלק את הארץ בין ארץ ישראל המערבית לארץ ישראל המזרחית ונחשב כגבולה של הארץ (במדבר לד, יב). ראשיתו בחרמון ואחריתו בים המלח.
העמק בו הוא זורם מכונה במקרא כיכר הירדן ובערבית 'הזור'
חלקו הדרומי של עמק הירדן מכונה ערבות מואב וערבות יריחו. -
גלגל (הר אפרים)
מקום ליד בית-אל.
כיום מזוהה עם חרבת ג'לג'וליה.