מלכים ב-פרק-20

ביאורים

• בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה חִזְְְקִיָּהוּ, ומחלתו הייתה כה קשה, שנראה היה שהוא קרוב לָמוּת. וַיָּבֹא אֵלָיו יְְשַׁעְְְיָהוּ בֶן־אָמוֹץ הַנָּבִיא כדי לבקרו במחלתו. וַיֹּאמֶר אֵלָיו: כֹּה־אָמַר ה': צַו, הכן צוואה לְְבֵיתֶךָ, למשפחתך, כִּי מֵת אַתָּה וְְלֹא תִחְְְיֶה. מוטב שתכין את עצמך למות באופן מסודר.

• וַיַּסֵּב אֶת־פָּנָיו אֶל־הַקִּיר, וַיִּתְְְפַּלֵּל אֶל־ה' בתחינה אישית קצרה לֵאמֹר׃

• אָנָּה, בבקשה ה', זְְכָָר־נָא אֵת אֲשֶׁר הִתְְְהַלַּכְְְתִּי לְְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְְְלֵבָב שָׁלֵם וְְהַטּוֹב בְְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי. כל ימי היו מוקדשים לעבודתך. וַיֵּבְְְךְְְּ חִזְְְקִיָּהוּ בְְּכִי גָדוֹל. ייתכן שטרם נולד לו אז בנו, יורש העצר, ובכייתו נבעה לא רק ממותו הקרב בטרם עת, אלא גם מכך שלא זכה להמשך.

• וַיְְְהִי יְְשַׁעְְְיָהוּ עדיין לֹא יָצָא ל חָצֵר הַתִּיכֹנָה, האמצעית, וּדְְְבַר־ה' הָיָה אֵלָיו בדרכו לֵאמֹר׃

• שׁוּב לחזקיהו וְְאָמַרְְְתָּ אֶל־חִזְְְקִיָּהוּ, נְְגִיד, מושל עַמִּי. כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי דָּוִד אָבִיךָ: שָׁמַעְְְתִּי אֶת־תְְּפִלָּתֶךָ, רָאִיתִי אֶת־דִּמְְְעָתֶךָ. הִנְְנִי רֹפֵא לָךְְְ, ארפא אותך. אף שעכשיו אתה חולה מסוכן, בַּיּוֹם הַשְְּׁלִישִׁי מהיום תהיה בריא דייך עד ש תַּעֲלֶה בֵּית ה'.

• וְְהֹסַפְְְתִּי עַל־יָמֶיךָ מעכשיו עוד חֲמֵשׁ עֶשְְְׂרֵה שָׁנָה, וּמִכַּף מֶלֶךְְְ־אַשּׁוּר אַצִּילְְךָ, וְְאֵת הָעִיר הַזֹּאת אציל. וְְגַנּוֹתִי, אגונן עַל־הָעִיר הַזֹּאת לְְמַעֲנִי וּלְְְמַעַן דָּוִד עַבְְְדִּי. בבשורת הנחמה האישית – שחזקיהו יאריך ימים ובבשורה לשלומה של ירושלים הודיע ה' כי כל דאגותיו של חזקיהו ייפתרו.

• וַיֹּאמֶר יְְשַׁעְְְיָהוּ: קְְחוּ דְְּבֶלֶת תְְּאֵנִים, גוש תאנים מיובשות. וַיִּקְְְחוּ וַיָּשִׂימוּ עַל־הַשְְּׁחִין, הנגע שבעורו או הדלקת החיצונית והפנימית שסבל ממנה – וַיֶּחִי, והוא התרפא. זהו נס, משום שדבלה אינה תרופה, ובאופן טבעי היא אף עלולה להזיק לפצע.

• וַיֹּאמֶר חִזְְְקִיָּהוּ אֶל־יְְשַׁעְְְיָהוּ: מָה אוֹת כִּי־יִרְְְפָּא ה' לִי, וְְעָלִיתִי בַּיּוֹם הַשְְּׁלִישִׁי בֵּית ה'? תן לי מופת לכך.

• וַיֹּאמֶר יְְשַׁעְְְיָהוּ: זֶה־לְְּךָ הָאוֹת מֵאֵת ה' כִּי יַעֲשֶׂה ה' אֶת־הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֵּר – אם הָלַךְְְ, ילך הַצֵּל של שעון השמש העשוי מדרגות, כך שמקום הצל על המדרגות מסמן את השעה, עֶשֶׂר מַעֲלוֹת, אִם, או יָשׁוּב עֶשֶׂר מַעֲלוֹת, מדרגות? האם היית רוצה שהצל ילך עשר מעלות מהר יותר או שיתעכב עשר מעלות?

• וַיֹּאמֶר יְְחִזְְְקִיָּהוּ, חזקיהו : נָקֵל, קל לַצֵּל לִנְְְטוֹת קדימה עֶשֶׂר מַעֲלוֹת, שכן בדרך הטבע הצל יורד עשר מעלות, ולכן גם אם הדבר יקרה מהר יותר, יהיה זה סימן מובהק פחות. לֹא כִי, מוטב ש יָשׁוּב הַצֵּל אֲחֹרַנִּית עֶשֶׂר מַעֲלוֹת.

• וַיִּקְְְרָא יְְשַׁעְְְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל־ה', וַיָּשֶׁב ה' אֶת־הַצֵּל בַּמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר כבר יָרְְדָה בְְּמַעֲלוֹת אָחָז, שעון השמש שבנה אחז אֲחֹרַנִּית עֶשֶׂר מַעֲלוֹת. מופת הצל לא היה תופעה מקומית אלא ביטא שינוי במהלך העולם. צירופו של נס זה עם מפלתו הדרמטית של סנחריב – החל בנסיגתו הפתאומית מירושלים וכלה בהריגתו בארצו – פרסם את חזקיהו מלך יהודה בעולם.

• בָּעֵת הַהִיא שָׁלַח בְְּרֹאדַךְְְ בַּלְְְאֲדָן בֶּן־בַּלְְְאֲדָן מֶלֶךְְְ־בָּבֶל סְְפָרִים, מכתב וּמִנְְְחָה, מתנה אֶל־חִזְְְקִיָּהוּ, כִּי שָׁמַע כִּי חָלָה חִזְְְקִיָּהוּ. המלך המרוחק רצה להביע בכך את רחשי הקִּרבה שלו למלך המנצח והמהולל.

• וַיִּשְְְׁמַע עֲלֵיהֶם, אליהם, עשה את רצונם חִזְְְקִיָּהוּ. המחווה שעשה כלפיו מלכה של בבל הרחוקה הרשימה אותו מאוד. הוא קיבל את השליחים בסבר פנים יפות, ולא הסתפק במחוות תודה או במשלוח תשורה נגדית אלא – וַיַּרְְְאֵם, הראה לשליחי ברֹאדך בלאדן אֶת־כָָּל־בֵּית נְְכֹתֹה, הבית שבו הניח את אוצרותיו – אֶת־הַכֶּסֶף וְְאֶת־הַזָּהָב וְְאֶת־הַבְְּשָׂמִים וְְאֵת ה שֶׁמֶן הַטּוֹב וְְאֵת בֵּית כֵּלָיו וְְאֵת כָָּל־אֲשֶׁר נִמְְְצָא בְְּאוֹצְְרֹתָיו. לֹא־הָיָה דָבָר אֲשֶׁר לֹא־הֶרְְְאָם חִזְְְקִיָּהוּ בְְּבֵיתוֹ וּבְְְכָָל־מֶמְְְשַׁלְְְתּוֹ.

• וַיָּבֹא יְְשַׁעְְְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל־הַמֶּלֶךְְְ חִזְְְקִיָּהוּ, וַיֹּאמֶר אֵלָיו: מָה־אָמְְרוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה וּמֵאַיִן יָבֹאוּ אֵלֶיךָ? ישעיהו ידע מי הם האורחים, אך השתמש בשאלה זו כדי לשמוע את הדבר מפיו של חזקיהו. וַיֹּאמֶר חִזְְְקִיָּהוּ: מֵאֶרֶץ רְְחוֹקָה בָּאוּ, מִבָּבֶל.

• וַיֹּאמֶר ישעיהו : מָה רָאוּ בְְּבֵיתֶךָ? וַיֹּאמֶר חִזְְְקִיָּהוּ: אֵת כָָּל־אֲשֶׁר בְְּבֵיתִי רָאוּ. לֹא־הָיָה דָבָר אֲשֶׁר לֹא־הִרְְְאִיתִם בְְּאֹצְְרֹתָי.

• וַיֹּאמֶר יְְשַׁעְְְיָהוּ אֶל־חִזְְְקִיָּהוּ: שְְׁמַע דְְּבַר־ה'.

• הִנֵּה יָמִים בָּאִים בעתיד, וְְנִשָּׂא, יילקח כָָּל־אֲשֶׁר בְְּבֵיתֶךָ וַאֲשֶׁר אָצְְרוּ אֲבֹתֶיךָ עַד־הַיּוֹם הַזֶּה בָּבֶלָה, לבבל, לֹא־יִוָּתֵר דָּבָר, אָמַר ה'. הבבלים יהפכו מעצמה, והם יקחו את כל מה שהראית להם.

• וּמִבָּנֶיךָ אֲשֶׁר יֵצְְאוּ מִמְְּךָ אֲשֶׁר תּוֹלִיד יִקָּחֻו , וְְהָיוּ סָרִיסִים, שרים, פקידים בְְּהֵיכַל מֶלֶךְְְ בָּבֶל.

• וַיֹּאמֶר חִזְְְקִיָּהוּ אֶל־יְְשַׁעְְְיָהוּ: טוֹב דְְּבַר־ה' אֲשֶׁר דִּבַּרְְְתָּ. והוא מסביר מדוע – וַיֹּאמֶר: מה שניבאת מתייחס לעוד כמה דורות, הֲלוֹא אִם־שָׁלוֹם וֶאֱמֶת יִהְְְיֶה בְְיָמָי. בזמן הקרוב אינני צריך לחשוש. עתידם של צאצאי צריך להטריד אותם. אני מודה לה' על השלום והאמת שיהיו בימי.

• וְְיֶתֶר דִּבְְְרֵי חִזְְְקִיָּהוּ וְְכָָל־גְְּבוּרָתוֹ במלחמות וַאֲשֶׁר עָשָׂה אֶת־הַבְְּרֵכָה וְְאֶת־הַתְְּעָלָה וַיָּבֵא אֶת־הַמַּיִם הָעִירָה באמצעות כריית נקבת השילוח, שאת בנייתה השלים במפעל הנדסי מרשים וקשה לביצוע שנועד להגנה על ירושלים בעת מצור – מעשיו של חזקיהו, הֲלֹא־הֵם כְְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְְְרֵי הַיָּמִים לְְמַלְְְכֵי יְְהוּדָה.

• וַיִּשְְְׁכַּב חִזְְְקִיָּהוּ עִם־אֲבֹתָיו. וַיִּמְְְלֹךְְְ מְְנַשֶּׁה בְְנוֹ תַּחְְְתָּיו.