מלכים ב-פרק-6

ביאורים

• וַיֹּאמְְרוּ בְְנֵי־הַנְְּבִיאִים, תלמידי אלישע שהתרבו ככל ששמו נודע לתהילה, אֶל־אֱלִישָׁע: הִנֵּה־נָא הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אֲנַחְְְנוּ יֹשְְׁבִים שָׁם לְְפָנֶיךָ צַר מִמֶּנּוּ, בשבילנו.

• נֵלְְכָה־נָּא עַד־הַיַּרְְְדֵּן, ששם גדלים עצים גדולים. נחטוב מהם וְְנִקְְְחָה מִשָּׁם כל אִישׁ קוֹרָה אֶחָת, וְְנַעֲשֶׂה־לָּנוּ שָׁם מָקוֹם לָשֶׁבֶת שָׁם, שכן שטח זה פנוי. על כן נבנה בו מקום משכן לנביא ומקום גדול דיו להכיל אותנו, תלמידיו. וַיֹּאמֶר: לֵכוּ. אני מאשר את בקשתכם.

• וַיֹּאמֶר הָאֶחָד: הוֹאֶל נָא וְְלֵךְְְ אֶת, עם עֲבָדֶיךָ, אתנו, משום שאנו עומדים לבנות בניין חדש בעבור ה'מוסד' שלך. וַיֹּאמֶר: אֲנִי אֵלֵךְְְ.

• וַיֵּלֶךְְְ אִתָּם, וַיָּבֹאוּ הַיַּרְְְדֵּנָה וַיִּגְְְזְְרוּ, חטבו את הָעֵצִים כמתוכנן.

• וַיְְְהִי הָאֶחָד מַפִּיל הַקּוֹרָה, וְְאֶת־הַבַּרְְְזֶל, ולהב הברזל של הגרזן נשמט מהקת ו נָפַל אֶל־הַמָּיִם. וַיִּצְְְעַק וַיֹּאמֶר: אֲהָהּ, אוי, אֲדֹנִי! הברזל אבד, וְְלא זו בלבד, הוּא שָׁאוּל מאדם אחר. כיצד אחזיר אותו?

• וַיֹּאמֶר אִישׁ־הָאֱלֹהִים: אָנָה, לאן נָפָל הברזל? וַיַּרְְְאֵהוּ אֶת־הַמָּקוֹם. וַיִּקְְְצָָב, אלישע חתך עֵץ וַיַּשְְְׁלֶךְְְ־שָׁמָּה, ובדרך נס – וַיָּצֶף צף על פני המים הַבַּרְְְזֶל.

• וַיֹּאמֶר אלישע : הָרֶם לָךְְְ.וַיִּשְְְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֵהוּ.

• וּמֶלֶךְְְ אֲרָם הָיָה נִלְְְחָם, לא ניהל מערכה גדולה אלא יזם פשיטות מפעם לפעם בְְּיִשְְְׂרָאֵל. וַיִּוָּעַץ אֶל־עֲבָדָיו לֵאמֹר: אֶל־מְְקוֹם פְְּלֹנִי אַלְְְמֹנִי תַּחֲנֹתִי, יחנה הצבא לצורך מארב.

• וַיִּשְְְׁלַח אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל־מֶלֶךְְְ יִשְְְׂרָאֵל לֵאמֹר: הִשָּׁמֶר מֵעֲבֹר דרך הַמָּקוֹם הַזֶּה, כִּי־שָׁם אֲרָם נְְחִתִּים, חונים ואורבים לך.

• וַיִּשְְְׁלַח מֶלֶךְְְ יִשְְְׂרָאֵל שליחים אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר־לוֹ אִישׁ־הָאֱלֹהִים וְְהִזְְְהִירֹה, והזהיר אותו, וְְנִשְְְׁמַר־שָׁם צבאו. וכך אירע לֹא פעם אַחַת וְְלֹא שְְׁתָּיִם.

• וַיִּסָּעֵר, רגז לֵב מֶלֶךְְְ־אֲרָם עַל־הַדָּבָר הַזֶּה, שכן שוב ושוב הציב מארבים, ושוב ושוב ישראל לא עברו בקרבתו. וַיִּקְְְרָא אֶל־עֲבָדָיו וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: הֲלוֹא תַּגִּידוּ לִי מִי מִשֶּׁלָּנוּ מדליף מידע אֶל־מֶלֶךְְְ יִשְְְׂרָאֵל?

• וַיֹּאמֶר אַחַד מֵעֲבָדָיו: לוֹא, לא מדובר במרגלים , אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְְְ, כִּי־אֱלִישָׁע הַנָּבִיא אֲשֶׁר בְְּיִשְְְׂרָאֵל יַגִּיד לְְמֶלֶךְְְ יִשְְְׂרָאֵל אפילו אֶת־הַדְְּבָרִים אֲשֶׁר תְְּדַבֵּר בַּחֲדַר מִשְְְׁכָּבֶךָ. כל מה שאתה מדבר גלוי לפניו, והוא יודע היכן אתה מציב את חייליך.

• וַיֹּאמֶר: לְְכוּ וּרְְְאוּ אֵיכֹה, איפה הוּא, וְְאֶשְְְׁלַח וְְאֶקָּחֵהוּ, אתפוס אותו ואטפל בו. וַיֻּגַּד־לוֹ לֵאמֹר: הִנֵּה הנביא נמצא עכשיו בְְדֹתָן.

• וַיִּשְְְׁלַח מלך ארם שָׁמָּה סוּסִים וְְרֶכֶב וְְחַיִל כָּבֵד. וַיָּבֹאוּ לַיְְְלָה וַיַּקִּפוּ עַל, את הָעִיר כדי לחטוף את אלישע.

• וַיַּשְְְׁכֵּם מְְשָׁרֵת אִישׁ הָאֱלֹהִים לָקוּם בבוקר וַיֵּצֵא החוצה, וְְהִנֵּה־חַיִל סוֹבֵב אֶת־הָעִיר וְְסוּס וָרָכֶב. צבא גדול מקיף את העיר. וַיֹּאמֶר נַעֲרוֹ אֵלָיו: אֲהָהּ, אֲדֹנִי! אֵיכָה נַעֲשֶׂה? כיצד נחמוק מפניהם?

• וַיֹּאמֶר הנביא : אַל־תִּירָא, כִּי רַבִּים החיילים אֲשֶׁר אִתָּנוּ מֵאֲשֶׁר אוֹתָם, אִתם. צבאֵנו גדול מצבאם.

• וַיִּתְְְפַּלֵּל אֱלִישָׁע וַיֹּאמַר: ה'! פְְּקַח־נָא אֶת־עֵינָיו של הנער וְְיִרְְְאֶה עתה ראייה נבואית. וַיִּפְְְקַח ה' אֶת־עֵינֵי הַנַּעַר, וַיַּרְְְא וְְהִנֵּה הָהָר מָלֵא סוּסִים וְְרֶכֶב אֵשׁ, וכולם ניצבים סְְבִיבֹת אֱלִישָׁע. הוא ראה שאלישע מוגן היטב בצבא אש המקיף אותו.

• וַיֵּרְְדוּ חיילי ארם אֵלָיו. וַיִּתְְְפַּלֵּל אֱלִישָׁע אֶל־ה' וַיֹּאמַר: הַךְְְ, הכה נָא אֶת־הַגּוֹי־הַזֶּה בַּסַּנְְְוֵרִים. סחרר וטשטש את תודעתם, או: הקשה עליהם למקד את מבטם. וַיַּכֵּם ה' בַּסַּנְְְוֵרִים כִּדְְְבַר אֱלִישָׁע. כאשר הנביא פגש את חיל הארמים, הם לא ידעו מימינם ומשמאלם.

• וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֱלִישָׁע: לֹא־זֶה הַדֶּרֶךְְְ הנכונה, וְְלֹא־זֹה הָעִיר שאתם מחפשים. לְְכוּ אַחֲרַי וְְאוֹלִיכָה אֶתְְְכֶם אֶל־הָאִישׁ אֲשֶׁר תְְּבַקֵּשׁוּן. וַיֹּלֶךְְְ אוֹתָם שֹׁמְְרוֹנָה, לשומרון, עיר הבירה של הממלכה.

• וַיְְְהִי כְְּבֹאָם שֹׁמְְרוֹן, וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע: ה', פְְּקַח אֶת־עֵינֵי־אֵלֶּה וְְיִרְְְאוּ. וַיִּפְְְקַח ה' אֶת־עֵינֵיהֶם, וַיִּרְְְאוּ וְְהִנֵּה הם בְְּתוֹךְְְ שֹׁמְְרוֹן.

• וַיֹּאמֶר מֶלֶךְְְ־יִשְְְׂרָאֵל אֶל־אֱלִישָׁע כִּרְְְאֹתוֹ אוֹתָם – צבא של ארמים מוכי סנוורים – הַאַכֶּה אַכֶּה, האם עלי להרוג אותם, אָבִי?

• וַיֹּאמֶר: לֹא תַכֶּה. הַאֲשֶׁר שָׁבִיתָ בְְּחַרְְְבְְּךָ וּבְְְקַשְְְׁתְְּךָ אַתָּה מַכֶּה? כיוון שלא בכישוריך הצבאיים שבית אותם, אינך רשאי להרגם. שִׂים לֶחֶם וָמַיִם לִפְְְנֵיהֶם, כאילו היו אורחיך, וְְיֹאכְְלוּ וְְיִשְְְׁתּוּ וְְיֵלְְכוּ חזרה אֶל־אֲדֹנֵיהֶם.

• וַיִּכְְְרֶה לָהֶם כֵּרָה, ערך להם סעודה גְְדוֹלָה. וַיֹּאכְְלוּ וַיִּשְְְׁתּוּ. וַיְְְשַׁלְְּחֵם וַיֵּלְְכוּ אֶל־אֲדֹנֵיהֶם, מלך ארם, וסיפרו לו את כל הקורות אותם. וְְלֹא־יָסְְפוּ עוֹד גְְּדוּדֵי אֲרָם לָבוֹא בְְּאֶרֶץ יִשְְְׂרָאֵל לפי שעה כיוון שפחדו להיכנס לארצו של אלישע.

• וַיְְְהִי אַחֲרֵי־כֵן, וַיִּקְְְבֹּץ בֶּן־הֲדַד מֶלֶךְְְ־אֲרָם אֶת־כָָּל־מַחֲנֵהוּ, וַיַּעַל וַיָּצַר עַל־שֹׁמְְרוֹן. נראה שצבא ארם היה גדול וחזק מצבא ישראל, ומלך ישראל לא יכול היה להתגונן מפניו.

• וַיְְְהִי רָעָב גָּדוֹל בְְּשֹׁמְְרוֹן, וְְהִנֵּה צָרִים עָלֶיהָ עַד הֱיוֹת רֹאשׁ־חֲמוֹר, שערכו הרגיל נמוך מאוד, שכן אינו כשר, ובשרו גרוע, בִּשְְְׁמֹנִים כֶּסֶף. וְְרֹבַע הַקַּב – כ – 320 סמק דִּבְְְיוֹנִים, צואת יונים הזבה מגופן; בצורת הכתיב: ‘חריונים' – בַּחֲמִשָּׁה כָסֶף.

• וַיְְְהִי מֶלֶךְְְ יִשְְְׂרָאֵל עֹבֵר, מסייר עַל־הַחֹמָה, וְְאִשָּׁה צָעֲקָה אֵלָיו לֵאמֹר: הוֹשִׁיעָה, אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְְְ!

• וַיֹּאמֶר: אַל, אם לא יוֹשִׁעֵךְְְ ה' – מֵאַיִן אוֹשִׁיעֵךְְ?! הֲמִן־הַגֹּרֶן אוֹ מִן־הַיָּקֶב?! הרי הגרנות והיקבים ריקים.

• וַיֹּאמֶר־לָהּ הַמֶּלֶךְְְ: מַה־לָּךְְְ? מה רצונך? וַתֹּאמֶר: הָאִשָּׁה הַזֹּאת אָמְְרָה אֵלַי: תְְּנִי אֶת־בְְּנֵךְְְ וְְנֹאכְְלֶנּוּ הַיּוֹם, וְְאֶת־בְְּנִי נֹאכַל מָחָר. אנחנו גוועים ברעב, הבה נתחלק בבשר ילדינו.

• וַנְְּבַשֵּׁל אֶת־בְְּנִי וַנֹּאכְְלֵהוּ. וָאֹמַר אֵלֶיהָ בַּיּוֹם הָאַחֵר: תְְּנִי אֶת־בְְּנֵךְְְ וְְנֹאכְְלֶנּוּ, וכאשר הגיע תור בנה להיאכל – וַתַּחְְְבִּא אֶת־בְְּנָהּ.האשה סיפרה את הסיפור המזעזע לפי תומה, וביקשה שהמלך יעזור לה לקבל את החלק המגיע לה בבן חברתה.

• וַיְְְהִי כִשְְְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְְְ אֶת־דִּבְְְרֵי הָאִשָּׁה, וַיִּקְְְרַע אֶת־בְְּגָדָיו. המלך נחרד, ולבו נשבר. וְְהוּא עֹבֵר עַל־הַחֹמָה, וַיַּרְְְא הָעָם וְְהִנֵּה הַשַּׂק עַל־בְְּשָׂרוֹ מִבָּיִת, מבפנים. כאשר בגדיו נקרעו, ראו הכול שתחתיהם הוא עוטה שק על גופו כאבל.

• וַיֹּאמֶר בשבועה : כֹּה־יַעֲשֶׂה־לִּי אֱלֹהִים וְְכֹה יוֹסִף, יענישני ה' כך וכך אִם־יַעֲמֹד רֹאשׁ אֱלִישָׁע בֶּן־שָׁפָט עָלָיו, או: בין אם ה' יעשה לי כך, כפי מצבי הקשה, וגם אם הוא יביא אותי למצב גרוע יותר, אדאג לכך שראשו של אלישע יוסר הַיּוֹם. הוא אשם במצב זה, שהרי הוא איננו מציל אותנו, ומן הסתם הוא גם מקטרג עלינו.

• וֶאֱלִישָׁע יֹשֵׁב בְְּבֵיתוֹ וְְהַזְְּקֵנִים יֹשְְׁבִים אִתּוֹ. וַיִּשְְְׁלַח המלך אִישׁ מִלְְּפָנָיו, אך בְְּטֶרֶם יָבֹא הַמַּלְְְאָךְְְ, ש ליח המלך אֵלָיו – אל אלישע, וְְהוּא – אלישע אָמַר אֶל־הַזְְּקֵנִים: הַרְְּאִיתֶם כִּי־שָׁלַח בֶּן־הַמְְרַצֵּחַ הַזֶּה, המלך, בנו של אחאב לְְהָסִיר אֶת־רֹאשִׁי?! רְְאוּ כְְּבֹא הַמַּלְְְאָךְְְ הרוצה להמית אותי, סִגְְְרוּ הַדֶּלֶת וּלְְְחַצְְְתֶּם אֹתוֹ בַּדֶּלֶת. מכיוון שאתם מרובים והוא אדם יחיד, תוכלו לעכבו בדלת. הֲלוֹא קוֹל רַגְְְלֵי אֲדֹנָיו אַחֲרָיו. האדון שלו יגיע מיד אחריו כדי לתפוס אותי.

• עוֹדֶנּוּ מְְדַבֵּר עִמָּם, וְְהִנֵּה הַמַּלְְְאָךְְְ יֹרֵד אֵלָיו. וַיֹּאמֶר אלישע : הִנֵּה־זֹאת הָרָעָה היא מֵאֵת ה', מָה־אוֹחִיל לַה' עוֹד?! לְמה אוכַל לייחל ומה אוכל לבַקש עוד מה'?!