ישעיהו-פרק-14

ביאורים

  • כִּי, כאשר יְרַחֵם ה' אֶת יַעֲקֹב וּבָחַר עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל, וְהִנִּיחָם עַל אַדְמָתָם לאחר שובם אליה — וְנִלְוָה הַגֵּר עֲלֵיהֶם, וְנִסְפְּחוּ עַל בֵּית יַעֲקֹב.

  • וּלְקָחוּם — את ישראל עַמִּים וֶהֱבִיאוּם אֶל מְקוֹמָם. העמים יסייעו בידם לחזור לארצם. עם זאת יבואו עמים, וְהִתְנַחֲלוּם — את העמים הללו בֵּית יִשְׂרָאֵל עַל אַדְמַת ה' לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת. וְהָיוּ אז ישראל שֹׁבִים לְשֹׁבֵיהֶם, וְרָדוּ, ימשלו בְּנֹגְשֵׂיהֶם. כאשר יתיישבו ישראל באדמתם, יהפכו אותם אנשים שהיו קודם שוביהם ומשעבדיהם, למשרתיהם ולאזרחים מדרגה שנייה.

  • וְהָיָה בְּיוֹם הָנִיחַ ה' לְךָ מֵעָצְבְּךָ, מצערך וּמֵרָגְזֶךָ וּמִן הָעֲבֹדָה הַקָּשָׁה אֲשֶׁר עֻבַּד בָּךְ, אפשר יהיה לערוך סיכומים על התקופה שהייתה, ולשיר שיר חדש.

  • וְנָשָׂאתָ אז את הַמָּשָׁל הַזֶּה עַל מֶלֶךְ בָּבֶל. וְאָמָרְתָּ: אֵיךְ שָׁבַת נֹגֵשׂ, בטל רודה שָׁבְתָה מַדְהֵבָה, עול השלטון?!

  • שָׁבַר ה' מַטֵּה רְשָׁעִים, שֵׁבֶט מֹשְׁלִים. המטה והשבט ממלאים תפקיד כפול: המקל המכה את העמים, ושרביט המלוכה והשלטון.

  • מַכֶּה עַמִּים בְּעֶבְרָה, בזעם מַכַּת בִּלְתִּי סָרָה, ללא הפוגה, רֹדֶה בָאַף, בכעס גּוֹיִם. מֻרְדָּף, נרדף בְּלִי חָשָׂךְ, מבלי להימנע. נראה שאין הוא מסוגל לנוח. הוא רודף מלחמות וגם רדוף מלחמות. עכשיו, אחרי מותו, העולם הפך שקט יותר —

  • נָחָה שָׁקְטָה כָּל הָאָרֶץ. פָּצְחוּ הכול רִנָּה, שירה.

  • גַּם בְּרוֹשִׁים שָׂמְחוּ לְךָ, על מותך, וגם אַרְזֵי לְבָנוֹן, כאומרים: מֵאָז שָׁכַבְתָּ לֹא יַעֲלֶה הַכֹּרֵת עָלֵינוּ. מלך בבל בנה ארמונות אדירים, וכרת עצים גדולים רבים לשם כך ולשם המצור שעשה על ערים רבות. כעת נרגעים אפילו העצים.

  • שְׁאוֹל מִתַּחַת רָגְזָה לְךָ לִקְרַאת בּוֹאֶךָ. כשאתה בא לגיהינום מתעוררות שם חרדה והתרגשות. עוֹרֵר לְךָ השאול רְפָאִים, מתים, כָּל עַתּוּדֵי אָרֶץ, כל האנשים שהיו גדולים בחייהם מתעוררים לקראתך. הֵקִים מִכִּסְאוֹתָם שבגיהינום כֹּל מַלְכֵי גוֹיִם.

  • כֻּלָּם יַעֲנוּ וְיֹאמְרוּ אֵלֶיךָ: גַּם אַתָּה, המלך הגדול המושל בכיפה, שנתפסת כאיתן טבע נצחי שדבר אינו יכול להזיזו, חֻלֵּיתָ, חלית, נחלשת כָמוֹנוּ, אֵלֵינוּ נִמְשָׁלְתָּ, נדמית לנו. הנה גם אתה מת.

  • הוּרַד אל שְׁאוֹל גְּאוֹנֶךָ, גאוותך הושפלה, הֶמְיַת נְבָלֶיךָ. המנגינות שהיו תמיד מנגנים לכבודך, הורדו גם הן מהבימה ונדַמו. אחרי שישבת בכבוד גדול ברומו של עולם תַּחְתֶּיךָ יֻצַּע רִמָּה, תשכון דומם על מצע של רימה, וּמְכַסֶּיךָ תּוֹלֵעָה, ומעליך תולעים. הנביא פונה אל המלך ואומר לו:

  • אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם, הֵילֵל בֶּן שָׁחַר, כוכב נוגה, שהוא כוכב הלכת הבהיר ביותר המופיע בזמן השחר. היית ככוכב מזהיר, ועכשיו נפלת. נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ, אתה שהיית חוֹלֵשׁ עַל גּוֹיִם.

  • וְאַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ בעודך חי : הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה, מִמַּעַל לְכוֹכְבֵי אֵל אָרִים כִּסְאִי וְאֵשֵׁב בְּהַר מוֹעֵד, במקום המתאים להתוועדות האלים, לדעתך, בְּיַרְכְּתֵי צָפוֹן, בצפון הנסתר, באזור שאליו אין השמש מגיעה.

  • אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב, מעל לעננים, אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן.

  • אַךְ אֶל שְׁאוֹל תּוּרָד, אֶל יַרְכְּתֵי בוֹר. תיקבר בפינת בור.

  • רֹאֶיךָ אֵלֶיךָ יַשְׁגִּיחוּ, אֵלֶיךָ יִתְבּוֹנָנוּ ויאמרו : הֲזֶה הָאִישׁ מַרְגִּיז הָאָרֶץ, מַרְעִישׁ מַמְלָכוֹת?! האם הגופה הזאת היא של מי שכל העולם רעד מפניו?!

  • שָׂם תֵּבֵל, עולם כַּמִּדְבָּר במלחמותיו, וְעָרָיו הָרָס, את אֲסִירָיו לֹא פָתַח בָּיְתָה, שחרר ללכת לביתם?

  • כָּל מַלְכֵי גוֹיִם אמנם מתים, אבל כֻּלָּם שָׁכְבוּ בְכָבוֹד אִישׁ בְּבֵיתוֹ, משום שלא יצרו התנגדות כה רבה גם אחרי מותם,

  • וְאילו אַתָּה הָשְׁלַכְתָּ מִקִּבְרְךָ כְּנֵצֶר נִתְעָב, כמו שעוקרים שתיל שאינו צומח כראוי, לְבוּשׁ הֲרֻגִים מְטֹעֲנֵי חָרֶב, בבגדים קרועים של חללי קרב דקורים, יוֹרְדֵי אֶל אַבְנֵי בוֹר כְּפֶגֶר מוּבָס, דרוס. כנופלים במלחמה שנותרו בשדה הקרב המושלכים לקבר כפגרים בלא שתוקם עליהם מצבה, כך יעלה בגורלך — לא תישאר בקברך המפואר, כשאר מלכים המתים על מיטתם בכבוד ובשקט.

  • לֹא תֵחַד, תהיה יחד אִתָּם — עם שאר המלכים בִּקְבוּרָה, כִּי אַרְצְךָ שִׁחַתָּ, השְחתָּ, עַמְּךָ הָרָגְתָּ, ולכן לֹא יִקָּרֵא, לא ייזכר לְעוֹלָם זֶרַע מְרֵעִים, זרעך.

  • הָכִינוּ לְבָנָיו מַטְבֵּחַ, הִרגו אותם בַּעֲוֹן אֲבוֹתָם, בַּל יָקֻמוּ חלילה הבנים וְיָרְשׁוּ אָרֶץ וּמָלְאוּ פְנֵי תֵבֵל עָרִים, הרס וחורבן.

  • וְקַמְתִּי עֲלֵיהֶם, נְאֻם ה' צְבָאוֹת, וְהִכְרַתִּי לְבָבֶל שֵׁם וּשְׁאָר, שארית או שאר בשר וְנִין, בן, או: כל צאצא וָנֶכֶד, נְאֻם ה'.

  • וְשַׂמְתִּיהָ — את אר ץ בבל לְמוֹרַשׁ קִפֹּד, כנראה מין עו ף לילי וְאַגְמֵי מָיִם. וְטֵאטֵאתִיהָ בְּמַטְאֲטֵא הַשְׁמֵד, נְאֻם ה' צְבָאוֹת. בבל תושמד, ולא יישארו ממנה אלא חורבות, ביצות ושממה. הנבואה על בבל תיארה מושל גדול שיקום בעתיד שהוא רחוק מזמנו של הנב יא, ואילו הנבואה על אשור מתייחסת לזמן קרוב יותר.

  • נִשְׁבַּע ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר: אִם לֹא כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי — כֵּן הָיָתָה, וְכַאֲשֶׁר יָעַצְתִּי, חשבתי — הִיא תָקוּם, המחשבה תתקיים.

  • לִשְׁבֹּר אַשּׁוּר בְּאַרְצִי, וְעַל הָרַי אֲבוּסֶנּוּ, אבוסס ואמחץ אותו. וְסָר מֵעֲלֵיהֶם — מעל ארצי והרַי עֻלּוֹ של מלך אשור, וְסֻבֳּלוֹ, המשא שסובל עַמי — מֵעַל שִׁכְמוֹ יָסוּר.

  • זֹאת הָעֵצָה הַיְּעוּצָה עַל כָּל הָאָרֶץ, וְזֹאת הַיָּד הַנְּטוּיָה עַל כָּל הַגּוֹיִם. יד ה' המושלת בכל העולם לא תאפשר את קיומו של העוול הזה.

  • כִּי ה' צְבָאוֹת יָעָץ וּמִי יָפֵר, וְיָדוֹ הַנְּטוּיָה וּמִי יְשִׁיבֶנָּה. הנבואה הקצרה על פלשת ממוקמת בהקשר היסטורי מסוים — מותו של המלך אחז, שהכה בפלשתים . אחז ערך כמה מלחמות, ואף על פי שבמקומות אחרים לא ניצח, כנראה הפלשתים הוכו על ידו מכה רבה. את רקעה ההיסטורי של הנבואה אפשר לשער רק מתוך תוכנה.

  • בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ אָחָז הָיָה הַמַּשָּׂא הַזֶּה.פלשתים , שהוכו על ידי אחז שמחו במותו שמחה גדולה. על כן אומר להם הנביא:

  • אַל תִּשְׂמְחִי פְלֶשֶׁת כֻּלֵּךְ, כִּי נִשְׁבַּר שֵׁבֶט מַכֵּךְ, מת המלך שהכה אותך, כִּי מִשֹּׁרֶשׁ נָחָשׁ יֵצֵא צֶפַע, הגרוע מסתם נחש, וּפִרְיוֹ של הנחש יהיה שָׂרָף מְעוֹפֵף, כנראה נחש ארסי המתרומם באוויר ומכיש. במקום המלך המת יבוא מלך קשה יותר וירבה מכתו.

  • וְרָעוּ בְּכוֹרֵי דַלִּים, אפילו הדלים ביותר מישראל ירעו ויתפרנסו בשלווה, וְאֶבְיוֹנִים לָבֶטַח יִרְבָּצוּ. ולעומתם — וְהֵמַתִּי בָרָעָב שָׁרְשֵׁךְ, הפלשתים יסבלו חרפת רעב ויוכו עד היסוד, וּשְׁאֵרִיתֵךְ יַהֲרֹג אותו מלך.

  • הֵילִילִי שַׁעַר, יבבי עד ששערי עירך ירעדו, זַעֲקִי, עִיר, נָמוֹג, נמס, נחלש פְּלֶשֶׁת כֻּלֵּךְ. פלשת כולה עתידה להיהרס. כִּי מִצָּפוֹן עָשָׁן המלחמה בָּא, וְאֵין חייל בּוֹדֵד בְּמוֹעָדָיו. כל צבא האויב יתקבץ יחד.

  • ואז, מַה יַּעֲנֶה, ישמיעו ל מַלְאֲכֵי, שליחי גוֹי, לדיפלומטיים ולעיתונאים? – כִּי ה' יִסַּד צִיּוֹן, וּבָהּ יֶחֱסוּ עֲנִיֵּי עַמּוֹ. לעניי ישראל יהיה מחסה בטוח בירושלים הבנויה, שהרי אוכליהם, הפלשתים , הוכו מכה גדולה.

פסוקים

  1. כי ירחם יהוה את־יעקב ובחר עוד בישראל והניחם על־אדמתם ונלוה הגר עליהם ונספחו על־בית יעקב
  2. ולקחום עמים והביאום אל־מקומם והתנחלום בית־ישראל על אדמת יהוה לעבדים ולשפחות והיו שבים לשביהם ורדו בנגשיהם
  3. והיה ביום הניח יהוה לך מעצבך ומרגזך ומן־העבדה הקשה אשר עבד־בך
  4. ונשאת המשל הזה על־מלך בבל ואמרת איך שבת נגש שבתה מדהבה
  5. שבר יהוה מטה רשעים שבט משלים
  6. מכה עמים בעברה מכת בלתי סרה רדה באף גוים מרדף בלי חשך
  7. נחה שקטה כל־הארץ פצחו רנה
  8. גם־ברושים שמחו לך ארזי לבנון מאז שכבת לא־יעלה הכרת עלינו
  9. שאול מתחת רגזה לך לקראת בואך עורר לך רפאים כל־עתודי ארץ הקים מכסאותם כל מלכי גוים
  10. כלם יענו ויאמרו אליך גם־אתה חלית כמונו אלינו נמשלת
  11. הורד שאול גאונך המית נבליך תחתיך יצע רמה ומכסיך תולעה
  12. איך נפלת משמים הילל בן־שחר נגדעת לארץ חולש על־גוים
  13. ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה ממעל לכוכבי־אל ארים כסאי ואשב בהר־מועד בירכתי צפון
  14. אעלה על־במתי עב אדמה לעליון
  15. אך אל־שאול תורד אל־ירכתי־בור
  16. ראיך אליך ישגיחו אליך יתבוננו הזה האיש מרגיז הארץ מרעיש ממלכות
  17. שם תבל כמדבר ועריו הרס אסיריו לא־פתח ביתה
  18. כל־מלכי גוים כלם שכבו בכבוד איש בביתו
  19. ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב לבוש הרגים מטעני חרב יורדי אל־אבני־בור כפגר מובס
  20. לא־תחד אתם בקבורה כי־ארצך שחת עמך הרגת לא־יקרא לעולם זרע מרעים
  21. הכינו לבניו מטבח בעון אבותם בל־יקמו וירשו ארץ ומלאו פני־תבל ערים
  22. וקמתי עליהם נאם יהוה צבאות והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד נאם־יהוה
  23. ושמתיה למורש קפד ואגמי־מים וטאטאתיה במטאטא השמד נאם יהוה צבאות
  24. נשבע יהוה צבאות לאמר אם־לא כאשר דמיתי כן היתה וכאשר יעצתי היא תקום
  25. לשבר אשור בארצי ועל־הרי אבוסנו וסר מעליהם עלו וסבלו מעל שכמו יסור
  26. זאת העצה היעוצה על־כל־הארץ וזאת היד הנטויה על־כל־הגוים
  27. כי־יהוה צבאות יעץ ומי יפר וידו הנטויה ומי ישיבנה
  28. בשנת־מות המלך אחז היה המשא הזה
  29. אל־תשמחי פלשת כלך כי נשבר שבט מכך כי־משרש נחש יצא צפע ופריו שרף מעופף
  30. ורעו בכורי דלים ואביונים לבטח ירבצו והמתי ברעב שרשך ושאריתך יהרג
  31. הילילי שער זעקי־עיר נמוג פלשת כלך כי מצפון עשן בא ואין בודד במועדיו
  32. ומה־יענה מלאכי־גוי כי יהוה יסד ציון ובה יחסו עניי עמו

פסוקים מנוקד

  1. כִּי יְרַחֵם יְהוָה אֶת־יַעֲקֹב וּבָחַר עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל וְהִנִּיחָם עַל־אַדְמָתָם וְנִלְוָה הַגֵּר עֲלֵיהֶם וְנִסְפְּחוּ עַל־בֵּית יַעֲקֹב׃
  2. וּלְקָחוּם עַמִּים וֶהֱבִיאוּם אֶל־מְקוֹמָם וְהִתְנַחֲלוּם בֵּית־יִשְׂרָאֵל עַל אַדְמַת יְהוָה לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְהָיוּ שֹׁבִים לְשֹׁבֵיהֶם וְרָדוּ בְּנֹגְשֵׂיהֶם׃
  3. וְהָיָה בְּיוֹם הָנִיחַ יְהוָה לְךָ מֵעָצְבְּךָ וּמֵרָגְזֶךָ וּמִן־הָעֲבֹדָה הַקָּשָׁה אֲשֶׁר עֻבַּד־בָּךְ׃
  4. וְנָשָׂאתָ הַמָּשָׁל הַזֶּה עַל־מֶלֶךְ בָּבֶל וְאָמָרְתָּ אֵיךְ שָׁבַת נֹגֵשׂ שָׁבְתָה מַדְהֵבָה׃
  5. שָׁבַר יְהוָה מַטֵּה רְשָׁעִים שֵׁבֶט מֹשְׁלִים׃
  6. מַכֶּה עַמִּים בְּעֶבְרָה מַכַּת בִּלְתִּי סָרָה רֹדֶה בָאַף גּוֹיִם מֻרְדָּף בְּלִי חָשָׂךְ׃
  7. נָחָה שָׁקְטָה כָּל־הָאָרֶץ פָּצְחוּ רִנָּה׃
  8. גַּם־בְּרוֹשִׁים שָׂמְחוּ לְךָ אַרְזֵי לְבָנוֹן מֵאָז שָׁכַבְתָּ לֹא־יַעֲלֶה הַכֹּרֵת עָלֵינוּ׃
  9. שְׁאוֹל מִתַּחַת רָגְזָה לְךָ לִקְרַאת בּוֹאֶךָ עוֹרֵר לְךָ רְפָאִים כָּל־עַתּוּדֵי אָרֶץ הֵקִים מִכִּסְאוֹתָם כֹּל מַלְכֵי גוֹיִם׃
  10. כֻּלָּם יַעֲנוּ וְיֹאמְרוּ אֵלֶיךָ גַּם־אַתָּה חֻלֵּיתָ כָמוֹנוּ אֵלֵינוּ נִמְשָׁלְתָּ׃
  11. הוּרַד שְׁאוֹל גְּאוֹנֶךָ הֶמְיַת נְבָלֶיךָ תַּחְתֶּיךָ יֻצַּע רִמָּה וּמְכַסֶּיךָ תּוֹלֵעָה׃
  12. אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם הֵילֵל בֶּן־שָׁחַר נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ חוֹלֵשׁ עַל־גּוֹיִם׃
  13. וְאַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה מִמַּעַל לְכוֹכְבֵי־אֵל אָרִים כִּסְאִי וְאֵשֵׁב בְּהַר־מוֹעֵד בְּיַרְכְּתֵי צָפוֹן׃
  14. אֶעֱלֶה עַל־בָּמֳתֵי עָב אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן׃
  15. אַךְ אֶל־שְׁאוֹל תּוּרָד אֶל־יַרְכְּתֵי־בוֹר׃
  16. רֹאֶיךָ אֵלֶיךָ יַשְׁגִּיחוּ אֵלֶיךָ יִתְבּוֹנָנוּ הֲזֶה הָאִישׁ מַרְגִּיז הָאָרֶץ מַרְעִישׁ מַמְלָכוֹת׃
  17. שָׂם תֵּבֵל כַּמִּדְבָּר וְעָרָיו הָרָס אֲסִירָיו לֹא־פָתַח בָּיְתָה׃
  18. כָּל־מַלְכֵי גוֹיִם כֻּלָּם שָׁכְבוּ בְכָבוֹד אִישׁ בְּבֵיתוֹ׃
  19. וְאַתָּה הָשְׁלַכְתָּ מִקִּבְרְךָ כְּנֵצֶר נִתְעָב לְבוּשׁ הֲרֻגִים מְטֹעֲנֵי חָרֶב יוֹרְדֵי אֶל־אַבְנֵי־בוֹר כְּפֶגֶר מוּבָס׃
  20. לֹא־תֵחַד אִתָּם בִּקְבוּרָה כִּי־אַרְצְךָ שִׁחַתָּ עַמְּךָ הָרָגְתָּ לֹא־יִקָּרֵא לְעוֹלָם זֶרַע מְרֵעִים׃
  21. הָכִינוּ לְבָנָיו מַטְבֵּחַ בַּעֲוֺן אֲבוֹתָם בַּל־יָקֻמוּ וְיָרְשׁוּ אָרֶץ וּמָלְאוּ פְנֵי־תֵבֵל עָרִים׃
  22. וְקַמְתִּי עֲלֵיהֶם נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת וְהִכְרַתִּי לְבָבֶל שֵׁם וּשְׁאָר וְנִין וָנֶכֶד נְאֻם־יְהוָה׃
  23. וְשַׂמְתִּיהָ לְמוֹרַשׁ קִפֹּד וְאַגְמֵי־מָיִם וְטֵאטֵאתִיהָ בְּמַטְאֲטֵא הַשְׁמֵד נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת׃
  24. נִשְׁבַּע יְהוָה צְבָאוֹת לֵאמֹר אִם־לֹא כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי כֵּן הָיָתָה וְכַאֲשֶׁר יָעַצְתִּי הִיא תָקוּם׃
  25. לִשְׁבֹּר אַשּׁוּר בְּאַרְצִי וְעַל־הָרַי אֲבוּסֶנּוּ וְסָר מֵעֲלֵיהֶם עֻלּוֹ וְסֻבֳּלוֹ מֵעַל שִׁכְמוֹ יָסוּר׃
  26. זֹאת הָעֵצָה הַיְּעוּצָה עַל־כָּל־הָאָרֶץ וְזֹאת הַיָּד הַנְּטוּיָה עַל־כָּל־הַגּוֹיִם׃
  27. כִּי־יְהוָה צְבָאוֹת יָעָץ וּמִי יָפֵר וְיָדוֹ הַנְּטוּיָה וּמִי יְשִׁיבֶנָּה׃
  28. בִּשְׁנַת־מוֹת הַמֶּלֶךְ אָחָז הָיָה הַמַּשָּׂא הַזֶּה׃
  29. אַל־תִּשְׂמְחִי פְלֶשֶׁת כֻּלֵּךְ כִּי נִשְׁבַּר שֵׁבֶט מַכֵּךְ כִּי־מִשֹּׁרֶשׁ נָחָשׁ יֵצֵא צֶפַע וּפִרְיוֹ שָׂרָף מְעוֹפֵף׃
  30. וְרָעוּ בְּכוֹרֵי דַלִּים וְאֶבְיוֹנִים לָבֶטַח יִרְבָּצוּ וְהֵמַתִּי בָרָעָב שָׁרְשֵׁךְ וּשְׁאֵרִיתֵךְ יַהֲרֹג׃
  31. הֵילִילִי שַׁעַר זַעֲקִי־עִיר נָמוֹג פְּלֶשֶׁת כֻּלֵּךְ כִּי מִצָּפוֹן עָשָׁן בָּא וְאֵין בּוֹדֵד בְּמוֹעָדָיו׃
  32. וּמַה־יַּעֲנֶה מַלְאֲכֵי־גוֹי כִּי יְהוָה יִסַּד צִיּוֹן וּבָהּ יֶחֱסוּ עֲנִיֵּי עַמּוֹ׃

מקומות

  • הלבנון
  • בבל

    ממלכה המכונה על-שם עיר הבירה שלה.
    משתרעת בדרום מסופוטמיה, עם גישה לדרכי הים שבמפרץ הפרסי.

  • פלשת

    חבל ארץ במישור החוף הדרומי של ארץ ישראל ובצפון הנגב, מקום מושבם של הפלישתים.