ישעיהו-פרק-21

ביאורים

• מַשָּׂא מִדְבַּר יָם, מדבר מערבי — ייתכן שזוהי ממלכת בבל שהיא ממערב לאזור שממנו בא האויב, כְּסוּפוֹת החול העצומות והמרשימות בַּנֶּגֶב לַחֲלֹף, החולפות באזור הנגב השטוח והחשוף. סופות אלה מעלות עמן חול ואבק רב. כך ישעט האויב החזק ש מִמִּדְבָּר בָּא, מֵאֶרֶץ נוֹרָאָה. קשה לזהות את הרקע המציאותי של הנבואה ואת זהותו וזמנו של האויב.

• חָזוּת, נבואה קָשָׁה הֻגַּד לִי — הַבּוֹגֵד בּוֹגֵד, וְהַשּׁוֹדֵד שׁוֹדֵד. זהו צירוף קשה ומסוכן: אויב הדומה לכנופיית שודדים — מחוץ, ובוגדים — מבית, כך שאין לסמוך על איש. עֲלִי, עֵילָם, למלחמה, צוּרִי, הקימי מצור, מָדַי. את כָּל אַנְחָתָה שבהווה הִשְׁבַּתִּי. ריבויין של הצרות החדשות הניתכות בתכיפות משביתות את האנחות הקודמות.

• עַל כֵּן מָלְאוּ מָתְנַי חַלְחָלָה, צִירִים אֲחָזוּנִי כְּצִירֵי יוֹלֵדָה — כאבים פסיכוסומטיים המתעוררים בעקבות חרדה גדולה. נַעֲוֵיתִי, התעוַּתִּי מִשְּׁמֹעַ, נִבְהַלְתִּי מֵרְאוֹת את המתרחש.

• תָּעָה לְבָבִי, נטרפה דעתי, פַּלָּצוּת, אימה בִּעֲתָתְנִי, הבעיתה אותי, אֵת נֶשֶׁף חִשְׁקִי, הלילה הנחשק שָׂם לִי לַחֲרָדָה. אִיום התנפלות האויב מחבל במסיבת המשתה.

• עָרֹךְ, בשעה שעורכים את הַשֻּׁלְחָן לסעודה — צָפֹה הַצָּפִית, שולחים צופה למגדל לבדוק אם אין האויב מתקרב. אָכוֹל שָׁתֹה, עם הקריאה — קוּמוּ הַשָּׂרִים, מִשְׁחוּ מָגֵן. צח צחו והחליקו מגינים . בשעה שנערכים לנשפים שרויים התושבים במתח מפני הסכנה הממשמשת לבוא ומתכוננים למלחמה.

• כִּי כֹה אָמַר אֵלַי אֲדֹנָי: לֵךְ הַעֲמֵד בראש החומה או המגדל את הַמְצַפֶּה, צופה, ואת אֲשֶׁר יִרְאֶה — יַגִּיד.

• וְרָאָה רֶכֶב, צֶמֶד פָּרָשִׁים, רֶכֶב חֲמוֹר או רֶכֶב גָּמָל, על הצופה לראות כל תנועה שגרתית של רכב, של סוסים ושל בהמות רכיבה אחרות. סכנת התקרבותו של האויב מוחשית, ועל כן יש להשגיח על כל תנועה, שמא מגיעים נציגיו לסייר, לרגל או להכין מתקפה. וְהִקְשִׁיב קֶשֶׁב רַב קָשֶׁב. הצופה צריך להיות דרוך וקשוב לצעדי אויב רחוקים. אין לדעת מתי יבוא, כיצד ומאיזה כיוון.

• וַיִּקְרָא הקצין הממונה על ההשגחה, אַרְיֵה: עַל מִצְפֶּה אֲדֹנָי אָנֹכִי עֹמֵד תָּמִיד יוֹמָם, וְעַל מִשְׁמַרְתִּי אָנֹכִי נִצָּב כָּל הַלֵּילוֹת. ובמחזה הנבואי מתואר מה שייראה לאחר מכן:

• וְהִנֵּה זֶה בָא רֶכֶב שבו אִישׁ אחד הנוהג ב צֶמֶד פָּרָשִׁים, סוסים. כנראה זהו מוסר ידיעות ולא רכב מלחמה שבו היו בדרך כלל שניים או שלושה אנשים. וַיַּעַן וַיֹּאמֶר: נָפְלָה נָפְלָה בָּבֶל, וְכָל פְּסִילֵי אֱלֹהֶיהָ שִׁבַּר לָאָרֶץ.

• מְדֻשָׁתִי, מקום שדיש וּבֶן גָּרְנִי, פינה בגורן. בבל הפכה לשממה. אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מֵאֵת ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִגַּדְתִּי לָכֶם. הנביא הוא הצופה החוזה את ההתרחשויות מרחוק ומדווח עליהן. נבואה נוספת:

• מַשָּׂא דּוּמָה, שם אחד מבני ישמעאל שישבו במדבריות המקיפים את ארץ כנען. אֵלַי — אל הנביא , קֹרֵא, הגיעה קריאה מִשֵּׂעִיר שבדרום : שֹׁמֵר, מַה מִּלַּיְלָה?! שֹׁמֵר, מַה מִּלֵּיל?! מה קרה במשך הלילה?! השאלה עלתה מפיהם של מי שהלכו לישון, ובקומם שאלו את השומר אם ישנן חדשות.

• אָמַר שֹׁמֵר: אָתָה, בא (בארמית) בֹקֶר וְגַם לָיְלָה, הגיע הבוקר, גם הגיע הלילה. אִם תִּבְעָיוּן — בְּעָיוּ, שֻׁבוּ אֵתָיוּ. אם אתם שואלים — שאלו, שובו ובואו (בארמית), כלומר עדיין אין כל חדש. אם ברצונכם — שובו שנית ושאלו.

• מַשָּׂא בַּעְרָב. נראה שערב הוא שם כולל לעמים או שבטים נודדים החיים במזרח. בַּיַּעַר בַּעְרַב תָּלִינוּ, תישנו, אֹרְחוֹת, שיירות דְּדָנִים, שבטי המדבר הדרומיים.

• לִקְרַאת צָמֵא הֵתָיוּ, הָביאו מָיִם. אתם יכולים לנוח במקום שלֵו יחסית, ביער, שכן המלחמה מתנהלת באזור אחר. א ולם פליטי המלחמה יבואו אליכם לבקש מים. יֹשְׁבֵי אֶרֶץ תֵּימָא, השוכנת מדרום-מזרח לעבר הירדן, בְּלַחְמוֹ קִדְּמוּ נֹדֵד. תנו לחם לנודדים.

• כִּי מִפְּנֵי חֲרָבוֹת נָדָדוּ הפליטים מִפְּנֵי חֶרֶב נְטוּשָׁה, שלופה וּמִפְּנֵי קֶשֶׁת דְּרוּכָה וּמִפְּנֵי כֹּבֶד מִלְחָמָה.

• כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי אֵלָי: בְּעוֹד שָׁנָה כִּשְׁנֵי שָׂכִיר, בדיוק, וְכָלָה כָּל כְּבוֹד קֵדָר. שבטי קדר הערביים ינחלו מפלה גדולה.

• וּשְׁאָר מִסְפַּר קֶשֶׁת, שארית הקשתים הספורים, גִּבּוֹרֵי בְנֵי קֵדָר — יִמְעָטוּ, צבא קדר יצטמצם. כִּי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל החורץ גורלותיהם של עמי העולם כולו, דִּבֵּר.