ישעיהו-פרק-28

ביאורים

  • הוֹי, עֲטֶרֶת, הכתר שעל גֵּאוּת, ראשם הגאה של שִׁכֹּרֵי אֶפְרַיִם, דימוי למנהיגי ממלכת ישראל. וְצִיץ, תכשיט הנתון על הראש, אולי דמוי פרח נֹבֵל צְבִי תִפְאַרְתּוֹ. פארו של אפרים אינו אלא פרח נובל. ייתכן שתכשיט ממשי זה ענדו הנכבדים במשתה או אנשי המלחמה; ושמא זהו ביטוי סמלי בלבד. אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ גֵּיא שְׁמָנִים הֲלוּמֵי יָיִן. הכתר הזה מונח על ראש שאינו משמש אלא לסיכה בשמן לשם תענוג ולשכרות מיין.

  • הִנֵּה בא יום חָזָק וְאַמִּץ לַאדֹנָי כְּזֶרֶם בָּרָד, שַׂעַר, סער קָטֶב, מכלה כְּזֶרֶם מַיִם כַּבִּירִים שֹׁטְפִים, אשר הִנִּיחַ את כתר אפרים לָאָרֶץ בְּיָד. הזרם שוטף ומפיל בחזקה את כל המתנשא. הסערה וזרימת המים מטלטלות, מנערות ואולי אף מטהרות את העם השיכור השוכב והוזה.

  • בְּרַגְלַיִם תֵּרָמַסְנָה עֲטֶרֶת גֵּאוּת שבראש שִׁכּוֹרֵי אֶפְרָיִם.

  • וְהָיְתָה צִיצַת, ציץ נֹבֵל צְבִי תִפְאַרְתּוֹ, אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ גֵּיא שְׁמָנִים, כְּבִכּוּרָהּ, כמו תאנה המקדימה להבשיל בְּטֶרֶם קַיִץ, לפני זמן קציצת התאנים, אֲשֶׁר יִרְאֶה הָרֹאֶה אוֹתָהּ — בְּעוֹדָהּ בְּכַפּוֹ יִבְלָעֶנָּה. כאשר כל יתר התאנים עדיין פגים, ותאנה אחת הבשילה, היא בולטת לעין. הרואה אותה חוטף אותה ובולעה מיד, בלי להביאה הביתה. באופן דומה, קישוטי ההדר של אפרים ייבלעו כהרף עין.

  • — בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' צְבָאוֹת לַעֲטֶרֶת צְבִי וְלִצְפִירַת, זר, מקלעת תִּפְאָרָה לִשְׁאָר עַמּוֹ. ה' יהיה תפארתם של שאר העם, ממלכת יהודה.

  • ואולם ה' לא יהיה רק לפאר וכבוד לעם, אלא גם לְרוּחַ מִשְׁפָּט — לַיּוֹשֵׁב עַל כס הַמִּשְׁפָּט, וְלִגְבוּרָה — לאותם שהם מְשִׁיבֵי מִלְחָמָה שָׁעְרָה.תרבות השתייה וההוללות פשתה גם ביהודה.

  • וְגַם אֵלֶּה, יושבי ירושלים, בַּיַּיִן שָׁגוּ וּבַשֵּׁכָר תָּעוּ. כֹּהֵן וְנָבִיא שָׁגוּ בַשֵּׁכָר, נִבְלְעוּ, נעשו מעורפלים מִן הַיַּיִן. תָּעוּ מדרכם מִן, מחמת הַשֵּׁכָר, שָׁגוּ בָּרֹאֶה, לא הבינו נכון את אשר עיניהם רואות. פָּקוּ, פוקקו , שברו פְּלִילִיָּה, משפט. הנהגתה הרוחנית והמדינית של ירושלים ניתנה בידי קבוצת שיכורים מטושטשים.

  • כִּי כָּל ה שֻׁלְחָנוֹת מָלְאוּ קִיא צֹאָה בְּלִי מָקוֹם פנוי ונקי. אין זה משתה של שמחה, אלא מסיבת שיכורים שאינם שולטים בנקביהם, וכל זוהמתם יוצאת החוצה.

  • אֶת מִי יוֹרֶה דֵעָה, וְאֶת מִי יָבִין שְׁמוּעָה? את מי אפשר ללמד? את גְּמוּלֵי מֵחָלָב, התינוקות הקטנים שנגמלו מיניקה, עַתִּיקֵי, תינוקות שזה עתה הועתקו, הורחקו מִשָּׁדָיִם?!

  • כקובץ מגבלות ודקויות חסרי משמעות כִּי כאשר מנסים ללמדם תורה ודעת, אין הם רואים בתורה אלא צַו לָצָו, צַו לָצָו, פקודות והוראות, קַו לָקָו, קַו לָקָו, גדרים וגבולות, זְעֵיר שָׁם, זְעֵיר שָׁם, מעט כאן מעט כאן. הם רואים את התורה כמקבץ פקודות, הגבלות וסעיפים קטנים חסרי חשיבות לאנשים בוגרים מביני עניין.

  • כִּי בְּלַעֲגֵי שָׂפָה וּבְלָשׁוֹן אַחֶרֶת יְדַבֵּר הנביא אֶל הָעָם הַזֶּה. לשונו זרה לעם ונלעגת בעיניו.

  • אֲשֶׁר אָמַר אֲלֵיהֶם: , כך תשיגו את שלוותכם : הָנִיחוּ לֶעָיֵף, לחלש ולמסכן לחיות את חייו בכבוד, וְזֹאת הַמַּרְגֵּעָה. הוראותיה של התורה מדריכות כיצד לבנות חברה הגונה יציבה". ולֹא אָבוּא, רצו ל שְׁמוֹעַ לקבל את תוכני הנבואה.

  • וְהָיָה לָהֶם דְּבַר ה' צַו לָצָו, צַו לָצָו, קַו לָקָו, קַו לָקָו, זְעֵיר שָׁם, זְעֵיר שָׁם. דבר ה' נראה בעיניהם כלקט חוקים ומשפטים חסרי משמעות, לְמַעַן, וכתוצאה מכך יֵלְכוּ וְכָשְׁלוּ אָחוֹר וְנִשְׁבָּרוּ וְנוֹקְשׁוּ וְנִלְכָּדוּ. הם הלכו אחור בעוורונם ונכשלו.

  • לָכֵן שִׁמְעוּ דְבַר ה', אַנְשֵׁי לָצוֹן, מֹשְׁלֵי, שליטי העם ושריו, או גם: מושלי משלים ואומרי מליצות בפני הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם,

  • כִּי כאשר שאלו אתכם אם אינכם חוששים מהעתיד לבוא עליכם, אֲמַרְתֶּם, בבדיחות דעת, בין בדיבור פה ובין בהתנהגותכם : כָּרַתְנוּ בְרִית אֶת, עם מָוֶת, וְעִם שְׁאוֹל עָשִׂינוּ חֹזֶה, המוות והשאול הם בני בריתנו, ואיננו חוששים מפניהם. שׁוֹט שׁוֹטֵף, דוהר, מחריב כִּי יַעֲבֹר להכות — לֹא יְבוֹאֵנוּ, כִּי שַׂמְנוּ כָזָב מַחְסֵנוּ, וּבַשֶּׁקֶר נִסְתָּרְנוּ. כך מכנה הנביא את מבטחיהם, או שמא זהו ציטוט המדיניות המוצהרת שלהם — אנו סומכים על התכסיס, התחבולה והכזב. מכל מקום, המחשבה על סוף החיים או על אחריתה של הנורמה ההתנהגותית אינה מעניינת איש. הם חיים בהכחשה, מתהוללים ומשתכרים ואינם שומעים מוסר.

  • לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֳלֹהִים: כעת העיר עומדת על מרמה, הכול בה מעורער ומכזיב, אבל עוד ייבנה בה מרכז יציב של אמת — הִנְנִי יִסַּד, מייסד בְּצִיּוֹן אָבֶן — אֶבֶן בֹּחַן, אבן המשמשת לבחינת מתכות יקרות. לפי הסימנים שמשאירה המתכת על האבן, אפשר לבדוק את סוג המתכת ואיכותה. זהו דימוי למקום מבחן. פִּנַּת יִקְרַת, מקום יציב ומכובד, מוּסָד מוּסָּד, מיוסד על בסיס איתן שבו הַמַּאֲמִין לֹא יָחִישׁ, ימהר. כיוון שיישען על מבטח אמת.

  • וְשַׂמְתִּי את ה מִשְׁפָּט לְקָו המידה, וּצְדָקָה אשים לְמִשְׁקָלֶת. המשפט והצדקה יהיו קני המידה שבהם יימדד ויישקל הכול. וְיָעָה, יגרוף בָרָד מַחְסֵה כָזָב, וְסֵתֶר, ואת מקומות המסתור השקריים שחשבו להתחבא בהם — מַיִםיִשְׁטֹפוּ. ותגובת הנביא לדברי העם על בריתם עם המוות:

  • וְכֻפַּר, ויימחה בְּרִיתְכֶם אֶת, עם מָוֶת, וְחָזוּתְכֶם, חוזכם אֶת שְׁאוֹל לֹא תָקוּם. שׁוֹט שׁוֹטֵף כִּי יַעֲבֹר — וִהְיִיתֶם לוֹ, תחתיו לְמִרְמָס.

  • מִדֵּי עָבְרוֹ יִקַּח אֶתְכֶם, כִּי בַבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, בוקר בוקר יַעֲבֹר, בַּיּוֹם וּבַלָּיְלָה, הפורענות תבוא גם ביום גם בלילה. וְהָיָה רַק זְוָעָה הָבִין שְׁמוּעָה. מה שתשמעו ותבינו יהיה רק זוועה.

  • כִּי קָצַר הַמַּצָּע מֵהִשְׂתָּרֵעַ, המבטח שחשבתם לנוח עליו, לא יספק, וְהַמַּסֵּכָה המסך שאתם מנסים לסוכך בו על עצמכם, צָרָה כְּהִתְכַּנֵּס, יהיה צר מלהתכנס אל תוכה.

  • כִּי כְבמלחמה הנסית של דוד ב הַר פְּרָצִים יָקוּם ה', העומד להילחם לכם. כְּעֵמֶק בְּגִבְעוֹן, שבו נלחם יהושע, יִרְגָּז, יזעם לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂהוּ. ואף על פי כן זָר מַעֲשֵׂהוּ, לא תבינו את מעשיו, וכשיקום לַעֲבֹד עֲבֹדָתוֹ — נָכְרִיָּה עֲבֹדָתוֹ בעיניכם.

  • וְעַתָּה אַל תִּתְלוֹצָצוּ, פֶּן יֶחְזְקוּ מוֹסְרֵיכֶם, ייסוריכם, או מוסרותיכם , חבלי הרתמה שאתם קשורים בהם. כעת אתם מתלוצצים, אבל הפורענות שאתם מנסים להתעלם ממנה או להסתתר מפניה, אכן בוא תבוא — כִּי כָלָה וְנֶחֱרָצָה, כיליון גמור, או: גזרה מוחלטת שָׁמַעְתִּי מֵאֵת ה' אֳלֹהִים צְבָאוֹת עַל כָּל הָאָרֶץ. הנביא פותח בדברי משל:

  • הַאֲזִינוּ וְשִׁמְעוּ קוֹלִי, הַקְשִׁיבוּ וְשִׁמְעוּ אִמְרָתִי:

  • הֲאם כֹל הַיּוֹם יַחֲרֹשׁ הַחֹרֵשׁ לִזְרֹעַ, יְפַתַּח וִישַׂדֵּד, יפורר את רגבי אַדְמָתוֹ?! האם האיכר רק מכין את הקרקע לזריעה?!

  • הֲלוֹא אִם שִׁוָּה פָנֶיהָ, הרי אחרי שהוא חורש ומיישר את פני האדמה, הוא זורע את הזרעים המתאימים: וְהֵפִיץ, יפזר קֶצַח, וְכַמֹּן יִזְרֹק, מיני תבלין, וְשָׂם באדמה חִטָּה, שׂוֹרָה, מין חיטה, אולי חיטה חד-טורית וּשְׂעֹרָה נִסְמָן, במקום המסומן וְכֻסֶּמֶת גְּבֻלָתוֹ. בקצה גבול השדה יזרע כוסמת.

  • וְיִסְּרוֹ, ולימד את האיכר לַמִּשְׁפָּט, את הסדר הנכון בעבודתו, אֱלֹהָיו יוֹרֶנּוּ. קיימת חכמה מסודרת הכוללת חוקים באשר לעבודת האדמה — תחילה מגיע זמן החריש והשידוד, ולאחריו זמן הזריעה, שאף היא נעשית לפי הוראות מדויקות.

  • כִּי לֹא בֶחָרוּץ יוּדַשׁ קֶצַח. את הקצח אין דשים באמצעות חרוץ — כלי דיש קשה וחזק ובו מסמרים, העלול להזיק לתבלין זה. וְאף שלפעמים היו מסיעים עגלה על גבי חיטה או שעורה כדי להוציא את גרעיניהן מן השיבולים, אוֹפַן, גלגל עֲגָלָה לא עַל כַּמֹּן יוּסָּב. כאשר רוצים להפריד את זרעי הכמון מן הצמח, אין עושים זאת באמצעות אופן, משום שהכמון הוא צמח עדין וגרעיניו דקים. כִּי אם בַמַּטֶּה, מקל עץ יֵחָבֶט קֶצַח, וְכַמֹּן ייחבט בַּשָּׁבֶט, במקל.

  • לֶחֶם יוּדָק, ייטחן, כִּי לֹא לָנֶצַח אָדוֹשׁ יְדוּשֶׁנּוּ. יש סוף לדישה, שהרי גם אם ידושו את הגרעינים עוד ועוד, הם לא ייטחנו — וְגם אם הָמַם, החריד וסער גִּלְגַּל, גַּלגל עֶגְלָתוֹ וּפָרָשָׁיו, וסוסיו המהירים — לֹא יְדֻקֶּנּוּ בלא טחינה.

  • גַּם זֹאת מֵעִם ה' צְבָאוֹת יָצָאָה, הִפְלִיא עֵצָה, חכמה, הִגְדִּיל תּוּשִׁיָּה, תבונה. הנביא מוכיח ומתריע כנגד תפיסת העולם כאוסף מקרים, כתכסיסנות וכמִקבץ אינטרסים אקראיים. הוא ממחיש את דבריו באמצעות דימויים חקלאיים. כשם שאין החקלאי מזלזל בחוקיה של עבודת האדמה ואינו מתבדח סביבם, כשם שמי שמעוניין ששדהו יצמיח את יבולו לא יתחכם ולא ינהג בערמומיות כלפי חוקים אלה ולא יתחמק מחובותיו, אלא יעבד את שדהו בסדר הנקבע על פי חוקים מוגדרים, כך אין מנוס מן הציות לחוקי ה' שמוסר הנביא. הנביא פונה אל נמעניו ואומר להם כי אם יכחישו את סדרי העולם וחוקי התורה, תישא אותם הרוח, וכל הישגיהם ירדו לטמיון.

פסוקים

  1. הוי עטרת גאות שכרי אפרים וציץ נבל צבי תפארתו אשר על־ראש גיא־שמנים הלומי יין
  2. הנה חזק ואמץ לאדני כזרם ברד שער קטב כזרם מים כבירים שטפים הניח לארץ ביד
  3. ברגלים תרמסנה עטרת גאות שכורי אפרים
  4. והיתה ציצת נבל צבי תפארתו אשר על־ראש גיא שמנים כבכורה בטרם קיץ אשר יראה הראה אותה בעודה בכפו יבלענה
  5. ביום ההוא יהיה יהוה צבאות לעטרת צבי ולצפירת תפארה לשאר עמו
  6. ולרוח משפט ליושב על־המשפט ולגבורה משיבי מלחמה שערה
  7. וגם־אלה ביין שגו ובשכר תעו כהן ונביא שגו בשכר נבלעו מן־היין תעו מן־השכר שגו בראה פקו פליליה
  8. כי כל־שלחנות מלאו קיא צאה בלי מקום
  9. את־מי יורה דעה ואת־מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים
  10. כי צו לצו צו לצו קו לקו קו לקו זעיר שם זעיר שם
  11. כי בלעגי שפה ובלשון אחרת ידבר אל־העם הזה
  12. אשר אמר אליהם זאת המנוחה הניחו לעיף וזאת המרגעה ולא אבוא שמוע
  13. והיה להם דבר־יהוה צו לצו צו לצו קו לקו קו לקו זעיר שם זעיר שם למען ילכו וכשלו אחור ונשברו ונוקשו ונלכדו
  14. לכן שמעו דבר־יהוה אנשי לצון משלי העם הזה אשר בירושלם
  15. כי אמרתם כרתנו ברית את־מות ועם־שאול עשינו חזה שיט [שוט] שוטף כי־עבר [יעבר] לא יבואנו כי שמנו כזב מחסנו ובשקר נסתרנו
  16. לכן כה אמר אדני יהוה הנני יסד בציון אבן אבן בחן פנת יקרת מוסד מוסד המאמין לא יחיש
  17. ושמתי משפט לקו וצדקה למשקלת ויעה ברד מחסה כזב וסתר מים ישטפו
  18. וכפר בריתכם את־מות וחזותכם את־שאול לא תקום שוט שוטף כי יעבר והייתם לו למרמס
  19. מדי עברו יקח אתכם כי־בבקר בבקר יעבר ביום ובלילה והיה רק־זועה הבין שמועה
  20. כי־קצר המצע מהשתרע והמסכה צרה כהתכנס
  21. כי כהר־פרצים יקום יהוה כעמק בגבעון ירגז לעשות מעשהו זר מעשהו ולעבד עבדתו נכריה עבדתו
  22. ועתה אל־תתלוצצו פן־יחזקו מוסריכם כי־כלה ונחרצה שמעתי מאת אדני יהוה צבאות על־כל־הארץ
  23. האזינו ושמעו קולי הקשיבו ושמעו אמרתי
  24. הכל היום יחרש החרש לזרע יפתח וישדד אדמתו
  25. הלוא אם־שוה פניה והפיץ קצח וכמן יזרק ושם חטה שורה ושערה נסמן וכסמת גבלתו
  26. ויסרו למשפט אלהיו יורנו
  27. כי לא בחרוץ יודש קצח ואופן עגלה על־כמן יוסב כי במטה יחבט קצח וכמן בשבט
  28. לחם יודק כי לא לנצח אדוש ידושנו והמם גלגל עגלתו ופרשיו לא־ידקנו
  29. גם־זאת מעם יהוה צבאות יצאה הפליא עצה הגדיל תושיה

פסוקים מנוקד

  1. הוֹי עֲטֶרֶת גֵּאוּת שִׁכֹּרֵי אֶפְרַיִם וְצִיץ נֹבֵל צְבִי תִפְאַרְתּוֹ אֲשֶׁר עַל־רֹאשׁ גֵּיא־שְׁמָנִים הֲלוּמֵי יָיִן׃
  2. הִנֵּה חָזָק וְאַמִּץ לַאדֹנָי כְּזֶרֶם בָּרָד שַׂעַר קָטֶב כְּזֶרֶם מַיִם כַּבִּירִים שֹׁטְפִים הִנִּיחַ לָאָרֶץ בְּיָד׃
  3. בְּרַגְלַיִם תֵּרָמַסְנָה עֲטֶרֶת גֵּאוּת שִׁכּוֹרֵי אֶפְרָיִם׃
  4. וְהָיְתָה צִיצַת נֹבֵל צְבִי תִפְאַרְתּוֹ אֲשֶׁר עַל־רֹאשׁ גֵּיא שְׁמָנִים כְּבִכּוּרָהּ בְּטֶרֶם קַיִץ אֲשֶׁר יִרְאֶה הָרֹאֶה אוֹתָהּ בְּעוֹדָהּ בְּכַפּוֹ יִבְלָעֶנָּה׃
  5. בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהוָה צְבָאוֹת לַעֲטֶרֶת צְבִי וְלִצְפִירַת תִּפְאָרָה לִשְׁאָר עַמּוֹ׃
  6. וּלְרוּחַ מִשְׁפָּט לַיּוֹשֵׁב עַל־הַמִּשְׁפָּט וְלִגְבוּרָה מְשִׁיבֵי מִלְחָמָה שָׁעְרָה׃
  7. וְגַם־אֵלֶּה בַּיַּיִן שָׁגוּ וּבַשֵּׁכָר תָּעוּ כֹּהֵן וְנָבִיא שָׁגוּ בַשֵּׁכָר נִבְלְעוּ מִן־הַיַּיִן תָּעוּ מִן־הַשֵּׁכָר שָׁגוּ בָּרֹאֶה פָּקוּ פְּלִילִיָּה׃
  8. כִּי כָּל־שֻׁלְחָנוֹת מָלְאוּ קִיא צֹאָה בְּלִי מָקוֹם׃
  9. אֶת־מִי יוֹרֶה דֵעָה וְאֶת־מִי יָבִין שְׁמוּעָה גְּמוּלֵי מֵחָלָב עַתִּיקֵי מִשָּׁדָיִם׃
  10. כִּי צַו לָצָו צַו לָצָו קַו לָקָו קַו לָקָו זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם׃
  11. כִּי בְּלַעֲגֵי שָׂפָה וּבְלָשׁוֹן אַחֶרֶת יְדַבֵּר אֶל־הָעָם הַזֶּה׃
  12. אֲשֶׁר אָמַר אֲלֵיהֶם זֹאת הַמְּנוּחָה הָנִיחוּ לֶעָיֵף וְזֹאת הַמַּרְגֵּעָה וְלֹא אָבוּא שְׁמוֹעַ׃
  13. וְהָיָה לָהֶם דְּבַר־יְהוָה צַו לָצָו צַו לָצָו קַו לָקָו קַו לָקָו זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם לְמַעַן יֵלְכוּ וְכָשְׁלוּ אָחוֹר וְנִשְׁבָּרוּ וְנוֹקְשׁוּ וְנִלְכָּדוּ׃
  14. לָכֵן שִׁמְעוּ דְבַר־יְהוָה אַנְשֵׁי לָצוֹן מֹשְׁלֵי הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם׃
  15. כִּי אֲמַרְתֶּם כָּרַתְנוּ בְרִית אֶת־מָוֶת וְעִם־שְׁאוֹל עָשִׂינוּ חֹזֶה שיט [שׁוֹט] שׁוֹטֵף כִּי־עבר [יַעֲבֹר] לֹא יְבוֹאֵנוּ כִּי שַׂמְנוּ כָזָב מַחְסֵנוּ וּבַשֶּׁקֶר נִסְתָּרְנוּ׃
  16. לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנְנִי יִסַּד בְּצִיּוֹן אָבֶן אֶבֶן בֹּחַן פִּנַּת יִקְרַת מוּסָד מוּסָּד הַמַּאֲמִין לֹא יָחִישׁ׃
  17. וְשַׂמְתִּי מִשְׁפָּט לְקָו וּצְדָקָה לְמִשְׁקָלֶת וְיָעָה בָרָד מַחְסֵה כָזָב וְסֵתֶר מַיִם יִשְׁטֹפוּ׃
  18. וְכֻפַּר בְּרִיתְכֶם אֶת־מָוֶת וְחָזוּתְכֶם אֶת־שְׁאוֹל לֹא תָקוּם שׁוֹט שׁוֹטֵף כִּי יַעֲבֹר וִהְיִיתֶם לוֹ לְמִרְמָס׃
  19. מִדֵּי עָבְרוֹ יִקַּח אֶתְכֶם כִּי־בַבֹּקֶר בַּבֹּקֶר יַעֲבֹר בַּיּוֹם וּבַלָּיְלָה וְהָיָה רַק־זְוָעָה הָבִין שְׁמוּעָה׃
  20. כִּי־קָצַר הַמַּצָּע מֵהִשְׂתָּרֵעַ וְהַמַּסֵּכָה צָרָה כְּהִתְכַּנֵּס׃
  21. כִּי כְהַר־פְּרָצִים יָקוּם יְהוָה כְּעֵמֶק בְּגִבְעוֹן יִרְגָּז לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂהוּ זָר מַעֲשֵׂהוּ וְלַעֲבֹד עֲבֹדָתוֹ נָכְרִיָּה עֲבֹדָתוֹ׃
  22. וְעַתָּה אַל־תִּתְלוֹצָצוּ פֶּן־יֶחְזְקוּ מוֹסְרֵיכֶם כִּי־כָלָה וְנֶחֱרָצָה שָׁמַעְתִּי מֵאֵת אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת עַל־כָּל־הָאָרֶץ׃
  23. הַאֲזִינוּ וְשִׁמְעוּ קוֹלִי הַקְשִׁיבוּ וְשִׁמְעוּ אִמְרָתִי׃
  24. הֲכֹל הַיּוֹם יַחֲרֹשׁ הַחֹרֵשׁ לִזְרֹעַ יְפַתַּח וִישַׂדֵּד אַדְמָתוֹ׃
  25. הֲלוֹא אִם־שִׁוָּה פָנֶיהָ וְהֵפִיץ קֶצַח וְכַמֹּן יִזְרֹק וְשָׂם חִטָּה שׂוֹרָה וּשְׂעֹרָה נִסְמָן וְכֻסֶּמֶת גְּבֻלָתוֹ׃
  26. וְיִסְּרוֹ לַמִּשְׁפָּט אֱלֹהָיו יוֹרֶנּוּ׃
  27. כִּי לֹא בֶחָרוּץ יוּדַשׁ קֶצַח וְאוֹפַן עֲגָלָה עַל־כַּמֹּן יוּסָּב כִּי בַמַּטֶּה יֵחָבֶט קֶצַח וְכַמֹּן בַּשָּׁבֶט׃
  28. לֶחֶם יוּדָק כִּי לֹא לָנֶצַח אָדוֹשׁ יְדוּשֶׁנּוּ וְהָמַם גִּלְגַּל עֶגְלָתוֹ וּפָרָשָׁיו לֹא־יְדֻקֶּנּוּ׃
  29. גַּם־זֹאת מֵעִם יְהוָה צְבָאוֹת יָצָאָה הִפְלִיא עֵצָה הִגְדִּיל תּוּשִׁיָּה׃

מקומות

  • גבעון
  • ירושלים

    ליבם סולגק. בראיט ולחת צורק מונחף, בגורמי מגמש. תרבנך וסתעד לכנו סתשם השמה – לתכי מורגם בורק? לתיג ישבעס.