ישעיהו-פרק-30

ביאורים

• הוֹי, בָּנִים סוֹרְרִים, נְאֻם ה', הרוצים לַעֲשׂוֹת עֵצָה וְלֹא מִנִּי, ממני וְלִנְסֹךְ מַסֵּכָה וְלֹא ל רוּחִי. נראה שמסכה זו אינה עבודה זרה מובהקת אלא עיצוב תוכניות וקביעת תבניות ביד בני אדם שלא ברצון ה', לְמַעַן סְפוֹת, להוסיף חַטָּאת עַל חַטָּאת. הנביא מפרש כלפי מה הדברים אמורים:

• הַהֹלְכִים לָרֶדֶת מִצְרַיִם לדיונים מדיניים, ואת פִי לֹא שָׁאָלוּ, כדי לָעוֹז בְּמָעוֹז, לשאוב ביטחון מכוחו של פַּרְעֹה וְלַחְסוֹת בְּצֵל מִצְרָיִם. המבטח הזה יכזיב ויבייש:

• וְהָיָה לָכֶם מָעוֹז פַּרְעֹה לְבֹשֶׁת, לבושה, וְהֶחָסוּת בְּצֵל מִצְרַיִם לִכְלִמָּה.

• כִּי הָיוּ בְצֹעַן, עיר הבירה של מצרים שָׂרָיו של מלך יהודה, וּמַלְאָכָיו, שליחי יהודה ל חָנֵס עיר עתיקה מרכזית במצרים, יַגִּיעוּ.

• כֹּל, כל מעשיהם של בני יהודה הֹבִאישׁ, מביישים ומבזים וכן מבאישים ומצחינים, בהישענם עַל עַם ש לֹא יוֹעִילוּ לָמוֹ, להם, לֹא לְעֵזֶר וְלֹא לְהוֹעִיל, כִּי לְבֹשֶׁת וְגַם לְחֶרְפָּה. אין כל ממש בתמיכה המצרית. הנביא ממחיש את הפנייה למצרים בדמות מסע לערי מצרים הכרוך בסיכונים.

• מַשָּׂא בַּהֲמוֹת בהמות טעונות משא צועדות לכיוון נֶגֶב, דרומה, בְּאֶרֶץ צָרָה וְצוּקָה, שבה לָבִיא וָלַיִשׁ, אריה מֵהֶם, מהמהם, משמיע קול, וכן אֶפְעֶה וְשָׂרָף, נחש מְעוֹפֵף. יִשְׂאוּ עַל כֶּתֶף עֲיָרִים, חמורים צעירים את חֵילֵהֶם, רכושם, וְעַל דַּבֶּשֶׁת גְּמַלִּים הם מעמיסים את אוֹצְרֹתָם, לסחור בהם עם המצרים, להביאם כמנחה, או על מנת לרדת לגור שם, עַל, אל עַם לֹא יוֹעִילוּ.

• וּמִצְרַיִם הֶבֶל וָרִיק יַעְזֹרוּ. לָכֵן קָרָאתִי לָזֹאת: רַהַב, התרברבות הֵם — המצרים. שָׁבֶת, חדלו מהם, מאחר שאין בהם תועלת ותוחלת. ה' ממשיך להוכיח את הבנים הסוררים:

• עַתָּה בּוֹא, הנביא, כָתְבָהּ את נבואתך עַל לוּחַ שיהיה אִתָּם, וְעַל סֵפֶר חֻקָּהּ, חקוֹק אותה, וּתְהִי לְיוֹם אַחֲרוֹן לָעַד עַד עוֹלָם.

• כִּי עַם מְרִי, מו רד הוּא, בָּנִים כֶּחָשִׁים, מכחישים, בָּנִים לֹא אָבוּ, רצו ל שְׁמוֹעַ תּוֹרַת ה'.

• אֲשֶׁר אָמְרוּ לָרֹאִים, לכל מי שרואה, ובפרט לנביאים : וְלַחֹזִים: נְכֹחוֹת, דברי תוכחת אמת. אם אתם רוצים לדבר ולהתנבא — דַּבְּרוּ לָנוּ חֲלָקוֹת, נבאו נבואות פופולריות, ולא דברים שלא יתקבלו בציבור. חֲזוּ מַהֲתַלּוֹת. חזיונותיכם על העתיד יהיו רק משמחים ומשעשעים.

• סוּרוּ מִנֵּי, מן ה דֶרֶךְ. הַטּוּ, פנו מִנֵּי אֹרַח, דרך. הַשְׁבִּיתוּ מִפָּנֵינוּ אֶת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל. אל תדברו בשם ה'. הניחו לנו לנהל את ענייננו".

• לָכֵן כֹּה אָמַר קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל: יַעַן מָאָסְכֶם, כיוון שאתם מואסים בַּדָּבָר הַזֶּה — בדברי, וַתִּבְטְחוּ בְּעֹשֶׁק וְנָלוֹז, עקום, וַתִּשָּׁעֲנוּ עָלָיו,

• לָכֵן יִהְיֶה לָכֶם הֶעָוֹן הַזֶּה כְּפֶרֶץ, סדק נֹפֵל ש נִבְעֶה, נחשף בְּחוֹמָה נִשְׂגָּבָה, גבוהה. הסדק הולך ומתרחב, וכשמגיעה הזדמנות, פִּתְאֹם לְפֶתַע יָבוֹא שִׁבְרָהּ, ייפרץ הסדק והחומה תיהרס. כגובה החומה — כך גודל נזק נפילתה.

• וּשְׁבָרָהּ כְּשֵׁבֶר נֵבֶל יוֹצְרִים, כלי חרס המשמש בעיקר ליין, כָּתוּת, מנופץ — לֹא יַחְמֹל השובר, וְלֹא יִמָּצֵא בִמְכִתָּתוֹ, בין שבריו חֶרֶשׂ, חרס לַחְתּוֹת אֵשׁ, גחלת מִיָּקוּד, ממוקֵד, ממקום הבְּערה, וְלַחְשֹׂף, לדלות מַיִם מִגֶּבֶא, מגומה קטנה. השברים יהיו כה זעירים שלא יהיו ראויים לשימוש כלשהו.

• כִּי כֹה אָמַר ה' אֳלֹהִים קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל: בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן. ישועתכם תהיה במתינות. בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה תִּהְיֶה גְּבוּרַתְכֶם, וְאילו אתם לֹא אֲבִיתֶם שכך יהיה.

• וַתֹּאמְרוּ: , אלא עַל סוּס נָנוּס, נתרומם". עַל כֵּן תְּנוּסוּן. זהו משחק מצלולי בעיצורים נ' ו-ס' — לא תתנוססו על סוס, אלא תנוסו. וכאמרכם : עַל סוס או גמל קַל נִרְכָּב. עַל כֵּן לא אתם תהיו קלים, אלא יִקַּלּוּ רֹדְפֵיכֶם.

• אֶלֶף אֶחָד מאנשיכם ינוסו מִפְּנֵי גַּעֲרַת אֶחָד, מִפְּנֵי גַּעֲרַת חֲמִשָּׁה תָּנֻסוּ, עַד אִם נוֹתַרְתֶּם לבסוף כַּתֹּרֶן הנשאר לבדו עַל רֹאשׁ הָהָר, וְכַנֵּס, כדגל או מוט בולט עַל הַגִּבְעָה.

• ומכיוון שאינכם מעוניינים בישועת ה', לָכֵן יְחַכֶּה ה' ולא ימהר לַחֲנַנְכֶם, לחון אתכם, וְלָכֵן יָרוּם, יתרחק מ לְרַחֶמְכֶם, כִּי אֱלֹהֵי מִשְׁפָּט ה'. אַשְׁרֵי כָּל חוֹכֵי, המחכים לוֹ.עתה עובר הנביא לנחם את יושבי ירושלים.

• כִּי עַם בְּצִיּוֹן יֵשֵׁב, בִּירוּשָׁלִָם, ושם בָּכוֹ לֹא תִבְכֶּה, כי חָנוֹן יָחְנְךָ ה' לְקוֹל זַעֲקֶךָ, כְּשָׁמְעָתוֹ, כפי שהוא שומע זעקתך עָנָךְ, הוא יענה לך. אולם הישועה לא תגיע מיד באופן מלא, אלא תופיע תחילה בצמצום ובהדרגה:

• וְנָתַן לָכֶם אֲדֹנָי לֶחֶם צָר וּמַיִם לָחַץ, וְלמרות זאת לֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ, מורה הצדק שלכם לא ייסתר עוד, בין אם זהו המשיח, בין אם ה' עצמו, וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ. הוא יתגלה לעיני כול.

• ובאותו זמן — אָזְנֶיךָ תִּשְׁמַעְנָה דָבָר מֵאַחֲרֶיךָ. האוזניים יהיו כרויות, וההנחיה תימצא לֵאמֹר: זֶה הַדֶּרֶךְ, לְכוּ בוֹ, כִּי בין אם תַאֲמִינוּ, תפנו ימינה, וְכִי, ובין אם תַשְׂמְאִילוּ, תפנו שמאלה. לא הכול יתגלה בבת אחת, שכן מתחילה לא תראו דבר, וההדרכה תבוא מאחוריכם. ובכל זאת תקבלו הוראה מפורשת על דרך הישר.

• וְטִמֵּאתֶם אֶת, תמאסו ב צִפּוּי פְּסִילֵי כַסְפֶּךָ וְאֶת אֲפֻדַּת, קישוט מַסֵּכַת זְהָבֶךָ, האלילים ואביזריהם. תִּזְרֵם, תפזרם כְּמוֹ דָוָה, כמו חולה וכאובה וגם: טמאה. תדחו מעליכם את העבודה הזרה כפי שדוחים לכלוך וזוהמה — תֹּאמַר לוֹ — לפסל.

• וְנָתַן ה' מְטַר זַרְעֲךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת הָאֲדָמָה, וְכן את לֶחֶם תְּבוּאַת הָאֲדָמָה, וְהָיָה הלחם דָשֵׁן וְשָׁמֵן. יִרְעֶה מִקְנֶיךָ בַּיּוֹם הַהוּא כַּר נִרְחָב, במישור רחב ידיים.

• וְהָאֲלָפִים, השוורים וְהָעֲיָרִים, החמורים הצעירים עֹבְדֵי הָאֲדָמָה — בְּלִיל חָמִיץ יֹאכֵלוּ. תערובת מספוא מובחרת המכילה דגן וקטניות. אֲשֶׁר זֹרֶה, שבורר ממוץ בָרַחַת וּבַמִּזְרֶה, כלי זרייה.

• וְהָיָה עַל כָּל הַר גָּבֹהַּ וְעַל כָּל גִּבְעָה נִשָּׂאָה פְּלָגִים יִבְלֵי, נחלי מָיִם, כך יהיה בְּיוֹם הֶרֶג רָב, בִּנְפֹל מִגְדָּלִים. המגדלים, המחסה המדומה של ישראל, יתמוטטו. החומות ייהרסו, ורבים ייהרגו. עם זאת, ייפתחו מעיינות ומים ישפעו בכל מקום. מתוך חורבנו של העולם הישן יצמח עולם חדש וגאול.

• וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה, וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם פי שבע מכפי שהוא כעת – כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים. האור הכביר שהיה בעולם בראשיתו, עוד קודם שנבראו המאורות. אור זה, הנעלה מאור השמש, יזרח ביום הגאולה – בְּיוֹם חֲבֹשׁ ה' אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ, וּמַחַץ, פגיעת מַכָּתוֹ יִרְפָּא.הנביא ממשיך בדימוי הכפול של ההתגלות העתידית :

• הִנֵּה שֵׁם ה' בָּא להתגלות מִמֶּרְחָק, בֹּעֵר אַפּוֹ, כעסו וְכֹבֶד מַשָּׂאָה, משא כבד מחמת העברות. שְׂפָתָיו מָלְאוּ זַעַם, וּלְשׁוֹנוֹ כְּאֵשׁ אֹכָלֶת.

• וְרוּחוֹ תהיה כְּנַחַל שׁוֹטֵף ש עַד צַוָּאר יֶחֱצֶה, לַהֲנָפָה, להניף גוֹיִם בְּנָפַת שָׁוְא, נפה מדומה. לא יצטרכו לדבר ממשי ומוחשי להניפם, וְרֶסֶן, בלם מַתְעֶה, למרות שאינו אמתי, יונח עַל לְחָיֵי עַמִּים, ויהא די בו שלא יעזו למרוד.

• הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם — לישראל כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג, כשירי ליל הפסח, שבו מתכנסים כל ישראל סביב הקרבן בשירה והלל. וְשִׂמְחַת לֵבָב תהיה בעולם בכלל כַּהוֹלֵךְ בֶּחָלִיל, כמו בתהלוכה חגיגית שבראשה צועד המנגן בחליל לאות שמחה. לָבוֹא בְהַר ה' אֶל צוּר יִשְׂרָאֵל. בצד התחושה המרנינה יתגלה גם זעם ה':

• וְהִשְׁמִיעַ ה' אֶת הוֹד קוֹלוֹ וְנַחַת זְרוֹעוֹ יַרְאֶה בְּזַעַף אַף, בכעס וְלַהַב, להבת אֵשׁ אוֹכֵלָה, נֶפֶץ, קולות התפוצצות וָזֶרֶם, גשם עז וְאֶבֶן בָּרָד.

• כִּי מִקּוֹל ה' יֵחַת, יישבר אַשּׁוּר, בַּשֵּׁבֶט יַכֶּה אותם ה'.

• וְהָיָה כֹּל מקום מַעֲבַר מַטֵּה, שוט ההכאה מוּסָדָה, בכל מקום מבוסס ויציב אֲשֶׁר יָנִיחַ ה' עָלָיו את ידו — בְּתֻפִּים וּבְכִנֹּרוֹת וּבְמִלְחֲמוֹת תְּנוּפָה נִלְחַם בָּם. התגלות ה' תלֻווה מצד אחד בשיר ונגן, ומצד אחר — בסערה וזעם.

• כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל, משכבר הימים תָּפְתֶּה, התופת. גַּם הִיא לַמֶּלֶךְ הוּכָן. הגיהינום הוכנה לכול, אפילו למלך. הֶעְמִיק הִרְחִב מְדֻרָתָהּ, אֵשׁ וְעֵצִים הַרְבֵּה, נִשְׁמַת ה' ורוחו כְּנַחַל גָּפְרִית בֹּעֲרָה בָּהּ.כפל פנים להתגלות עתידית זו של ה': מצד אחד, כל הניסיונות להשיג כוח ועצמה ייכשלו; ומצד אחר, ה' יושיע את עמו לפי דרכו ויבנה עולם חדש. הגאולה תופיע במגוון גילויים — הרס ופריחה, מחץ וריפוי, קולות שיר ורינה וקולות מלחמה ונפץ.