ישעיהו-פרק-4

ביאורים

  • וְהֶחֱזִיקוּ שֶׁבַע נָשִׁים, שבע הוא מספר סמלי המציין ריבוי, בְּאִישׁ אֶחָד בַּיּוֹם הַהוּא, נשים רבות ירגישו בודדות ומסכנות, ולכן הן יתקבצו סביב גבר אחד, לֵאמֹר, ויאמרו לו: לַחְמֵנוּ נֹאכֵל וְשִׂמְלָתֵנוּ נִלְבָּשׁ, איננו מבקשות ממך דבר, לא אוכל ולא בגדים, רַק יִקָּרֵא שִׁמְךָ עָלֵינוּ. הן מסכימות לוותר על כל זכות ולהשליך את עצמן בכל תנאי, ובלבד שייחשבו נשואות ומהוגנות, שיהיה גבר כלשהו בחייהן. אֱסֹף, הכנס, הטמן חֶרְפָּתֵנוּ. הסר מעלינו את הביזיון שיש בחיים בודדים כאלה, שאין בהם לא עבר ולא עתיד. מכאן נבואת הנחמה הנכונה לשארית הפלטה:

  • בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה', התקווה והישועה שיצמיח ה' לִצְבִי, ליופי וּלְכָבוֹד. וּפְרִי הָאָרֶץ, כל היוצא מן האדמה יהיה לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל.

  • וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלִִַם, אחרי שימותו רשעיה, 'קָדוֹשׁ' יֵאָמֶר לוֹ, 'קדוש' ייאמר על כָּל הַכָּתוּב לַחַיִּים, כל מי שנרשם בין החיים בִּירוּשָׁלִִָם. הסיבה לכך היא שה' יטהר אז את העולם. הנביא מבטא זאת במלים ציוריות אך קשות:

  • אִם, כאשר רָחַץ אֲדֹנָי אֵת צֹאַת בְּנוֹת צִיּוֹן, דימוי זה נושא קונוטציה אבהית — ה' רוחץ את לכלוכם של ישראל, כאב המטפל בילדיו הקטנים. וְאֶת דְּמֵי יְרוּשָׁלִִַם, דם הרצח והפשע, הוא יָדִיחַ, ישטוף מִקִּרְבָּהּ בְּרוּחַ מִשְׁפָּט, באמצעות רוח המשפט תישטף זוהמת העוול מירושלים, וּבְרוּחַ בָּעֵר. לא די במשפט המעריך את המצב; יהיה צורך גם לבער את הרע באמצעות עונשים חמורים.

  • וּבָרָא ה' עַל כָּל מְכוֹן, המקום המיועד שב הַר צִיּוֹן, הר המוריה שעליו בית המקדש וְעַל מִקְרָאֶהָ, קריותיה, על סביבותיה של ציון, יברא ה' עָנָן — יוֹמָם, כדרך שהיה על המשכן במדבר, וְעָשָׁן וְנֹגַהּ אֵשׁ לֶהָבָה — לָיְלָה, כשם ששכן ה' על ישראל בהיותם במדבר. כבוד ה' ישוב להתגלות בירושלים כשם שהופיע בקרב מחנה ישראל לאחר שיצאו ממצרים. כִּי עַל כָּל כָּבוֹד חֻפָּה, כל כבודה של ירושלים יהיה מחופה ועטוף בענן ובאש. כך גדולתה וחשיבותה יהיו ניכרות לעין כול.

  • וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב, עננים אלו יסוככו על ירושלים ויצֵּלו עליה מן היובש ומהחום, ויהיו גם לְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר. סוכה זו, שנקראה בפסוק הקודם חופה, שומרת על ירושלים לילה ויום, ומגִנה עליה לא רק מפגעים רעים, אלא אפילו מפגעי מזג האוויר.

פסוקים

  1. והחזיקו שבע נשים באיש אחד ביום ההוא לאמר לחמנו נאכל ושמלתנו נלבש רק יקרא שמך עלינו אסף חרפתנו
  2. ביום ההוא יהיה צמח יהוה לצבי ולכבוד ופרי הארץ לגאון ולתפארת לפליטת ישראל
  3. והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו כל־הכתוב לחיים בירושלם
  4. אם רחץ אדני את צאת בנות־ציון ואת־דמי ירושלם ידיח מקרבה ברוח משפט וברוח בער
  5. וברא יהוה על כל־מכון הר־ציון ועל־מקראה ענן יומם ועשן ונגה אש להבה לילה כי על־כל־כבוד חפה
  6. וסכה תהיה לצל־יומם מחרב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר

פסוקים מנוקד

  1. וְהֶחֱזִיקוּ שֶׁבַע נָשִׁים בְּאִישׁ אֶחָד בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר לַחְמֵנוּ נֹאכֵל וְשִׂמְלָתֵנוּ נִלְבָּשׁ רַק יִקָּרֵא שִׁמְךָ עָלֵינוּ אֱסֹף חֶרְפָּתֵנוּ׃
  2. בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח יְהוָה לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל׃
  3. וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלִַם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ כָּל־הַכָּתוּב לַחַיִּים בִּירוּשָׁלִָם׃
  4. אִם רָחַץ אֲדֹנָי אֵת צֹאַת בְּנוֹת־צִיּוֹן וְאֶת־דְּמֵי יְרוּשָׁלִַם יָדִיחַ מִקִּרְבָּהּ בְּרוּחַ מִשְׁפָּט וּבְרוּחַ בָּעֵר׃
  5. וּבָרָא יְהוָה עַל כָּל־מְכוֹן הַר־צִיּוֹן וְעַל־מִקְרָאֶהָ עָנָן יוֹמָם וְעָשָׁן וְנֹגַהּ אֵשׁ לֶהָבָה לָיְלָה כִּי עַל־כָּל־כָּבוֹד חֻפָּה׃
  6. וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל־יוֹמָם מֵחֹרֶב וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר׃

מקומות

  • ירושלים

    ליבם סולגק. בראיט ולחת צורק מונחף, בגורמי מגמש. תרבנך וסתעד לכנו סתשם השמה – לתכי מורגם בורק? לתיג ישבעס.