ישעיהו-פרק-40

ביאורים

• נַחֲמוּ נַחֲמוּ את עַמִּי, יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם.

• דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם דברי נחמה, הרגעה וריצוי וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ, כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ, נשלמה תקופת הסבל שנקצבה לה, כִּי נִרְצָה, כופר עֲוֹנָהּ, חטאהּ, כִּי לָקְחָה מִיַּד ה' עונש כִּפְלַיִם בְּשל כָל חַטֹּאתֶיהָ. עליכם להודיע לירושלים שהגיעה שעת המחילה וההתפייסות. אחר קריאת הנחמה הכללית, נשמעים קולות מבשרי גאולה:

• קוֹל קוֹרֵא: בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ ל ה', יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה, מסלול, נתיב לֵאלֹהֵינוּ. בדרך הזו הוא יביא את גאוליו מכל הארצות.

• כָּל גֶּיא, עמק יִנָּשֵׂא, יתרומם ויהפוך למישור, וְכָל הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ, יונמכו, וְהָיָה הֶעָקֹב, העקום, המפותל לְמִישׁוֹר, למקום ישר ושטוח, וְהָרְכָסִים של ההרים והגבעות, אשר ביניהם גאיות צרים – יהיו לְבִקְעָה, מרחב נמוך מישורי. לא יהיה כל עיכוב וקושי בדרך המדברית שתיפתח לשבים.

• וְנִגְלָה כְּבוֹד ה', וְרָאוּ כָל בָּשָׂר, בגאולת עם ה' יתגלה כבודו לכל העמים יַחְדָּו, כִּי פִּי ה' דִּבֵּר.לאחר הקול שקרא לפנות דרך, נשמע קול נוסף:

• קוֹל אֹמֵר: קְרָא!וְאָמַר השומע את הקול, הנביא : מָה אֶקְרָא?והתשובה : כָּל הַבָּשָׂר, בני האדם דומים ל חָצִיר, עשב ירוק המשמש מספוא לבהמות, שאין לו קיום ממושך, וְכָל חַסְדּוֹ, אהבתו וחנו של האדם — כְּצִיץ הַשָּׂדֶה, כפרחי השדה, שפריחתם אורכת לכל היותר מספר שבועות.

• יָבֵשׁ חָצִיר, נָבֵל צִיץ, כִּי רוּחַ ה' נָשְׁבָה בּוֹ.אָכֵן, באמת חָצִיר הוא הָעָם, מין האדם שעל פני האדמה. חיי אדם חולפים ביעף. אין הנביא מבקש כאן להשפיל את הקיום הארעי האנושי, אלא להדגיש את הצד ההפוך —

• יָבֵשׁ חָצִיר, נָבֵל צִיץ, וּדְבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם. דורות וחסדיהם חולפים וכלים, ורק דבר ה' נותר יציב לנצח.

• עַל הַר גָּבֹהַ עֲלִי לָךְ, מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן, דמות אלגורית, המקבילה הנשית למבשר. הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ, מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלִָם, להודיע חדשות לעיר כולה. הָרִימִי את קולך ככל יכולתך, אַל תִּירָאִי, אִמְרִי לְעָרֵי יְהוּדָה:הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם מופיע.

• הִנֵּה ה' אֳלֹהִים בְּחָזָק, בחוזק יָבוֹא, וּזְרֹעוֹ מֹשְׁלָה לוֹ. בכוח זרועו הוא מושל כחפצו. הִנֵּה שְׂכָרוֹ השכר שהוא מעניק, נמצא אִתּוֹ, וּפְעֻלָּתוֹ, משכורת פועליו מוכנה לְפָנָיו. אמנם ה' יתגלה בתוקף, אך הוא יביא עמו את הגמול המיועד לעושי טוב.

• כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ יִרְעֶה, בִּזְרֹעוֹ יְקַבֵּץ טְלָאִים. את צעירי הצאן, שהליכתם עם שאר העדר קשה, יאסוף הרועה בזרועו המושטת, כדי שלא יאבדו, וּבְחֵיקוֹ יִשָּׂא אותם. ואת ה עָלוֹת, הבהמות הצעירות, או: המבכירות יְנַהֵל, יוליכן בסדר ובנחת. ה' ינחה את עמו כרועה טוב ונאמן הדואג לשלום צאנו. בנבואות הנחמה שלפנינו מבקש הנביא לנסוך מרץ וחיזוק בנפשותיהם של העייפים והמיואשים. לאחר הקריאות הקודמות על מימושו של דבר ה' לגאול את עמו, מוסיף הנביא לדבר בגדולת ה', שהיא מעבר לכל הגדרה, דמות והערכה אנושית, והוא מדגיש באוזני העם שעליהם לתלות את תקוותם בה' לבדו.

• מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ, בפסיעתו, בכף רגלו מַיִם, את מימי העולם, וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת, מידת אורך הנמדדת מקצה האגודל עד קצה הזרת של יד פשוטה — כחצי אמה, תִּכֵּן, מדד, הגדיר את התוכן, וְכָל, מדד, קבע את נפח ההכלה בַּשָּׁלִשׁ, כלי מידה קטן את עֲפַר הָאָרֶץ, וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס, מכשיר שקילה את ה הָרִים, ואת ה גְבָעוֹת הוא שוקל בְּמֹאזְנָיִם?! הבורא מודד כביכול את היקום כולו בכלים קטנים. בריאת העולם מתוארת כאן כמשחק בצעצועים.

• מִי תִּכֵּן, מי יכול להגדיר ולהכיל אֶת רוּחַ ה'. כמו המים, השמים והארץ שהוזכרו כאן, אף רוח אלוקים נזכרה בראשית בריאת העולם — וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם. ומיהו אִישׁ עֲצָתוֹ של ה' — יוֹדִיעֶנּוּ, שהוא מודיע לו את מעשיו ?!

• אֶת מִי נוֹעָץ, עם מי התייעץ הבורא וַיְבִינֵהוּ, ולימד את הבורא בינה, וַיְלַמְּדֵהוּ ללכת בְּאֹרַח מִשְׁפָּט, בדרך הראויה לכל עניין ועניין, וַיְלַמְּדֵהוּ דַעַת, וְדֶרֶךְ תְּבוּנוֹת יוֹדִיעֶנּוּ?! הרי אין מקורם של הרוח, התבונה והדעת אלא בה' לבדו.

• הֵן לעומת הבורא נחשבים גּוֹיִם, העמים כְּמַר, כטיפה מִתוך דְּלִי, וּכְשַׁחַק מֹאזְנַיִם, האבקות המצטברות על המאזניים בעקבות שקילתם של חומרים שונים שחוקים נֶחְשָׁבוּ. הֵן אִיִּים, איי הים או הארצות הרחוקות כּעפר דַּק יִטּוֹל, הוא נוטלם ומשליכם.

• וּבאשר לקרבנות — עצי הר לְבָנוֹן אֵין דֵּי בָּעֵר, אינם מספיקים להבערת האש על המזבח לכבוד ה', וְחַיָּתוֹ, החיות שביער הלבנון, אשר היו מצויות בו בעבר לרוב, אֵין דֵּי לקרבנות עוֹלָה.

• כָּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ, מֵאֶפֶס ומ תֹהוּ נֶחְשְׁבוּ לוֹ. הם מהאין, מהריק. כיוון שהבורא נשגב, אי אפשר לשוות לו דמות:

• וְאֶל מִי תְּדַמְּיוּן, תדמו אֵל, וּמַה דְּמוּת תַּעַרְכוּ, תשוו לוֹ?!

• האם תדמוהו ל פֶסֶל אשר נָסַךְ, יצק חָרָשׁ, וְצֹרֵף בַּזָּהָב, אומן הזהב יְרַקְּעֶנּוּ, מצפהו בריקועים, וּבנוסף לכך, קושרים בו רְתֻקוֹת, שלשלאות כֶּסֶף מעשה צוֹרֵף?!

• הַמְסֻכָּן, הסוכן, האוסף ומרים תְּרוּמָה, להכין ממנה אליל, עֵץ לֹא יִרְקַב יִבְחָר, בוחר עץ קשה כדי שלא יירקב, חָרָשׁ חָכָם יְבַקֶּשׁ, יחפש לוֹ לְהָכִין פֶּסֶל ש לֹא יִמּוֹט. האם תדמו את האל שיצר הכול לפסל המעוצב, המיופה, הרתוק, הנברר והמשומר בהשתדלויות אנושיות?!

• הֲלוֹא, האם לא תֵדְעוּ, הֲלוֹא תִשְׁמָעוּ, הֲלוֹא הֻגַּד מֵרֹאשׁ לָכֶם, הֲלוֹא הֲבִינֹתֶם מוֹסְדוֹת, יסודות הָאָרֶץ?! האם אינכם מבינים מי מעמיד את הארץ?! הלוא הוא –

• הַיֹּשֵׁב עַל חוּג, מעגל הָאָרֶץ, וְיֹשְׁבֶיהָ בעיניו כַּחֲגָבִים; הַנּוֹטֶה, הפורש כַדֹּק, כמו קרום, יריעה דקה את ה שָׁמַיִם, וַיִּמְתָּחֵם מסביב לארץ כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת תחתיו;

• הַנּוֹתֵן רוֹזְנִים לְאָיִן, ואת שֹׁפְטֵי ה אֶרֶץ — כַּתֹּהוּ עָשָׂה.

• אַף כל אותם תקיפים, הנחשבים כמייצבי החברה, הרי לפניו הם כצמחים בַּל נִטָּעוּ, שאינם נטועים באדמה, אַף בַּל זֹרָעוּ, לא נזרעו, אַף בַּל שֹׁרֵשׁ, לא הכה שורשים בָּאָרֶץ גִּזְעָם. וְגַם, ואף זאת – נָשַׁף ה' בָּהֶם — וַיִּבָשׁוּ, וּסְעָרָה כַּקַּשׁ תִּשָּׂאֵם.

• וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי, תדמו אותי וְאֶשְׁוֶה?! יֹאמַר קָדוֹשׁ. כינויו של ה' הנפוץ בעיקר בספר ישעיה.

• שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם, וּרְאוּ מִי בָרָא כוכבים אֵלֶּה, הסדורים במשמרותיהם ברקיע, הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם, לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא. ממה ששמעתם מאבותיכם ומניסיונכם שלכם אתם יודעים שמסלול הכוכבים קבוע. כל כוכב דומה לחייל הקרוא לתפקיד מסוים וממלא אותו בדייקנות. כל זה נעשה מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ, מגודל כוחו של הבורא. ולכן אִישׁ, אף כוכב לֹא נֶעְדָּר, נעלם. אינסופיותו של הבורא כוללת גם את ידיעתו והשגחתו:

• לָמָּה תֹאמַר, יַעֲקֹב, וּתְדַבֵּר, יִשְׂרָאֵל: אין הוא רואה אותי, וּמֵאֱלֹהַי מִשְׁפָּטִי יַעֲבוֹר. הגמול הראוי לי מסולק מלפניו. אלוקים אינו משגיח עלי, ולכן אני כה סובל

• הֲלוֹא יָדַעְתָּ, אִם לֹא שָׁמַעְתָּ: אֱלֹהֵי עוֹלָם ה', בּוֹרֵא הכול עד קְצוֹת הָאָרֶץ, לֹא יִיעַף וְלֹא יִיגָע, אינו מתעייף ואינו מתייגע, אֵין חֵקֶר לִתְבוּנָתוֹ. אי אפשר לחקור, לתפוס ולהגביל את תבונתו.

• נֹתֵן לַיָּעֵף, לעייף כֹּחַ, וּלְאֵין, ולחסר אוֹנִים — עָצְמָה יַרְבֶּה. והוא מפרֵ ט:

• וְיִעֲפוּ נְעָרִים וְיִגָעוּ, וּבַחוּרִים, שהם במלוא כוחם כָּשׁוֹל יִכָּשֵׁלוּ. כאשר אדם סומך על כוחו שלו בלבד, גם הצעירים והחזקים עשויים להתעייף ולהיכשל.

• ולעומת זאת, קוֹיֵ ה', המקווים והמצפים אליו יַחֲלִיפוּ כֹחַ, יחדשו את כוחם. יַעֲלוּ אֵבֶר, יצמיחו כנפיים חדשות כַּנְּשָׁרִים, המגדלים את נוצות כנפיהם לאחר שנשלו נוצותיהם הישנות. יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ, יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ. המחוברים אל מקור כוחם כוחותיהם יתחדשו. לפיכך אל לך, העם הגולֶה, להתייאש. תוכל לשאוב את כוחותיך מן הבורא.