ישעיהו-פרק-40

ביאורים

  • נַחֲמוּ נַחֲמוּ את עַמִּי, יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם.

  • דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם דברי נחמה, הרגעה וריצוי וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ, כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ, נשלמה תקופת הסבל שנקצבה לה, כִּי נִרְצָה, כופר עֲוֹנָהּ, חטאהּ, כִּי לָקְחָה מִיַּד ה' עונש כִּפְלַיִם בְּשל כָל חַטֹּאתֶיהָ. עליכם להודיע לירושלים שהגיעה שעת המחילה וההתפייסות. אחר קריאת הנחמה הכללית, נשמעים קולות מבשרי גאולה:

  • קוֹל קוֹרֵא: בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ ל ה', יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה, מסלול, נתיב לֵאלֹהֵינוּ. בדרך הזו הוא יביא את גאוליו מכל הארצות.

  • כָּל גֶּיא, עמק יִנָּשֵׂא, יתרומם ויהפוך למישור, וְכָל הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ, יונמכו, וְהָיָה הֶעָקֹב, העקום, המפותל לְמִישׁוֹר, למקום ישר ושטוח, וְהָרְכָסִים של ההרים והגבעות, אשר ביניהם גאיות צרים יהיו לְבִקְעָה, מרחב נמוך מישורי. לא יהיה כל עיכוב וקושי בדרך המדברית שתיפתח לשבים.

  • וְנִגְלָה כְּבוֹד ה', וְרָאוּ כָל בָּשָׂר, בגאולת עם ה' יתגלה כבודו לכל העמים יַחְדָּו, כִּי פִּי ה' דִּבֵּר.לאחר הקול שקרא לפנות דרך, נשמע קול נוסף:

  • קוֹל אֹמֵר: קְרָא!וְאָמַר השומע את הקול, הנביא : מָה אֶקְרָא?והתשובה : כָּל הַבָּשָׂר, בני האדם דומים ל חָצִיר, עשב ירוק המשמש מספוא לבהמות, שאין לו קיום ממושך, וְכָל חַסְדּוֹ, אהבתו וחנו של האדם — כְּצִיץ הַשָּׂדֶה, כפרחי השדה, שפריחתם אורכת לכל היותר מספר שבועות.

  • יָבֵשׁ חָצִיר, נָבֵל צִיץ, כִּי רוּחַ ה' נָשְׁבָה בּוֹ.אָכֵן, באמת חָצִיר הוא הָעָם, מין האדם שעל פני האדמה. חיי אדם חולפים ביעף. אין הנביא מבקש כאן להשפיל את הקיום הארעי האנושי, אלא להדגיש את הצד ההפוך —

  • יָבֵשׁ חָצִיר, נָבֵל צִיץ, וּדְבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם. דורות וחסדיהם חולפים וכלים, ורק דבר ה' נותר יציב לנצח.

  • עַל הַר גָּבֹהַ עֲלִי לָךְ, מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן, דמות אלגורית, המקבילה הנשית למבשר. הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ, מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלִָם, להודיע חדשות לעיר כולה. הָרִימִי את קולך ככל יכולתך, אַל תִּירָאִי, אִמְרִי לְעָרֵי יְהוּדָה:הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם מופיע.

  • הִנֵּה ה' אֳלֹהִים בְּחָזָק, בחוזק יָבוֹא, וּזְרֹעוֹ מֹשְׁלָה לוֹ. בכוח זרועו הוא מושל כחפצו. הִנֵּה שְׂכָרוֹ השכר שהוא מעניק, נמצא אִתּוֹ, וּפְעֻלָּתוֹ, משכורת פועליו מוכנה לְפָנָיו. אמנם ה' יתגלה בתוקף, אך הוא יביא עמו את הגמול המיועד לעושי טוב.

  • כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ יִרְעֶה, בִּזְרֹעוֹ יְקַבֵּץ טְלָאִים. את צעירי הצאן, שהליכתם עם שאר העדר קשה, יאסוף הרועה בזרועו המושטת, כדי שלא יאבדו, וּבְחֵיקוֹ יִשָּׂא אותם. ואת ה עָלוֹת, הבהמות הצעירות, או: המבכירות יְנַהֵל, יוליכן בסדר ובנחת. ה' ינחה את עמו כרועה טוב ונאמן הדואג לשלום צאנו. בנבואות הנחמה שלפנינו מבקש הנביא לנסוך מרץ וחיזוק בנפשותיהם של העייפים והמיואשים. לאחר הקריאות הקודמות על מימושו של דבר ה' לגאול את עמו, מוסיף הנביא לדבר בגדולת ה', שהיא מעבר לכל הגדרה, דמות והערכה אנושית, והוא מדגיש באוזני העם שעליהם לתלות את תקוותם בה' לבדו.

  • מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ, בפסיעתו, בכף רגלו מַיִם, את מימי העולם, וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת, מידת אורך הנמדדת מקצה האגודל עד קצה הזרת של יד פשוטה — כחצי אמה, תִּכֵּן, מדד, הגדיר את התוכן, וְכָל, מדד, קבע את נפח ההכלה בַּשָּׁלִשׁ, כלי מידה קטן את עֲפַר הָאָרֶץ, וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס, מכשיר שקילה את ה הָרִים, ואת ה גְבָעוֹת הוא שוקל בְּמֹאזְנָיִם?! הבורא מודד כביכול את היקום כולו בכלים קטנים. בריאת העולם מתוארת כאן כמשחק בצעצועים.

  • מִי תִּכֵּן, מי יכול להגדיר ולהכיל אֶת רוּחַ ה'. כמו המים, השמים והארץ שהוזכרו כאן, אף רוח אלוקים נזכרה בראשית בריאת העולם — וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם. ומיהו אִישׁ עֲצָתוֹ של ה' — יוֹדִיעֶנּוּ, שהוא מודיע לו את מעשיו ?!

  • אֶת מִי נוֹעָץ, עם מי התייעץ הבורא וַיְבִינֵהוּ, ולימד את הבורא בינה, וַיְלַמְּדֵהוּ ללכת בְּאֹרַח מִשְׁפָּט, בדרך הראויה לכל עניין ועניין, וַיְלַמְּדֵהוּ דַעַת, וְדֶרֶךְ תְּבוּנוֹת יוֹדִיעֶנּוּ?! הרי אין מקורם של הרוח, התבונה והדעת אלא בה' לבדו.

  • הֵן לעומת הבורא נחשבים גּוֹיִם, העמים כְּמַר, כטיפה מִתוך דְּלִי, וּכְשַׁחַק מֹאזְנַיִם, האבקות המצטברות על המאזניים בעקבות שקילתם של חומרים שונים שחוקים נֶחְשָׁבוּ. הֵן אִיִּים, איי הים או הארצות הרחוקות כּעפר דַּק יִטּוֹל, הוא נוטלם ומשליכם.

  • וּבאשר לקרבנות — עצי הר לְבָנוֹן אֵין דֵּי בָּעֵר, אינם מספיקים להבערת האש על המזבח לכבוד ה', וְחַיָּתוֹ, החיות שביער הלבנון, אשר היו מצויות בו בעבר לרוב, אֵין דֵּי לקרבנות עוֹלָה.

  • כָּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ, מֵאֶפֶס ומ תֹהוּ נֶחְשְׁבוּ לוֹ. הם מהאין, מהריק. כיוון שהבורא נשגב, אי אפשר לשוות לו דמות:

  • וְאֶל מִי תְּדַמְּיוּן, תדמו אֵל, וּמַה דְּמוּת תַּעַרְכוּ, תשוו לוֹ?!

  • האם תדמוהו ל פֶסֶל אשר נָסַךְ, יצק חָרָשׁ, וְצֹרֵף בַּזָּהָב, אומן הזהב יְרַקְּעֶנּוּ, מצפהו בריקועים, וּבנוסף לכך, קושרים בו רְתֻקוֹת, שלשלאות כֶּסֶף מעשה צוֹרֵף?!

  • הַמְסֻכָּן, הסוכן, האוסף ומרים תְּרוּמָה, להכין ממנה אליל, עֵץ לֹא יִרְקַב יִבְחָר, בוחר עץ קשה כדי שלא יירקב, חָרָשׁ חָכָם יְבַקֶּשׁ, יחפש לוֹ לְהָכִין פֶּסֶל ש לֹא יִמּוֹט. האם תדמו את האל שיצר הכול לפסל המעוצב, המיופה, הרתוק, הנברר והמשומר בהשתדלויות אנושיות?!

  • הֲלוֹא, האם לא תֵדְעוּ, הֲלוֹא תִשְׁמָעוּ, הֲלוֹא הֻגַּד מֵרֹאשׁ לָכֶם, הֲלוֹא הֲבִינֹתֶם מוֹסְדוֹת, יסודות הָאָרֶץ?! האם אינכם מבינים מי מעמיד את הארץ?! הלוא הוא –

  • הַיֹּשֵׁב עַל חוּג, מעגל הָאָרֶץ, וְיֹשְׁבֶיהָ בעיניו כַּחֲגָבִים; הַנּוֹטֶה, הפורש כַדֹּק, כמו קרום, יריעה דקה את ה שָׁמַיִם, וַיִּמְתָּחֵם מסביב לארץ כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת תחתיו;

  • הַנּוֹתֵן רוֹזְנִים לְאָיִן, ואת שֹׁפְטֵי ה אֶרֶץ — כַּתֹּהוּ עָשָׂה.

  • אַף כל אותם תקיפים, הנחשבים כמייצבי החברה, הרי לפניו הם כצמחים בַּל נִטָּעוּ, שאינם נטועים באדמה, אַף בַּל זֹרָעוּ, לא נזרעו, אַף בַּל שֹׁרֵשׁ, לא הכה שורשים בָּאָרֶץ גִּזְעָם. וְגַם, ואף זאת – נָשַׁף ה' בָּהֶם — וַיִּבָשׁוּ, וּסְעָרָה כַּקַּשׁ תִּשָּׂאֵם.

  • וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי, תדמו אותי וְאֶשְׁוֶה?! יֹאמַר קָדוֹשׁ. כינויו של ה' הנפוץ בעיקר בספר ישעיה.

  • שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם, וּרְאוּ מִי בָרָא כוכבים אֵלֶּה, הסדורים במשמרותיהם ברקיע, הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם, לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא. ממה ששמעתם מאבותיכם ומניסיונכם שלכם אתם יודעים שמסלול הכוכבים קבוע. כל כוכב דומה לחייל הקרוא לתפקיד מסוים וממלא אותו בדייקנות. כל זה נעשה מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ, מגודל כוחו של הבורא. ולכן אִישׁ, אף כוכב לֹא נֶעְדָּר, נעלם. אינסופיותו של הבורא כוללת גם את ידיעתו והשגחתו:

  • לָמָּה תֹאמַר, יַעֲקֹב, וּתְדַבֵּר, יִשְׂרָאֵל: אין הוא רואה אותי, וּמֵאֱלֹהַי מִשְׁפָּטִי יַעֲבוֹר. הגמול הראוי לי מסולק מלפניו. אלוקים אינו משגיח עלי, ולכן אני כה סובל

  • הֲלוֹא יָדַעְתָּ, אִם לֹא שָׁמַעְתָּ: אֱלֹהֵי עוֹלָם ה', בּוֹרֵא הכול עד קְצוֹת הָאָרֶץ, לֹא יִיעַף וְלֹא יִיגָע, אינו מתעייף ואינו מתייגע, אֵין חֵקֶר לִתְבוּנָתוֹ. אי אפשר לחקור, לתפוס ולהגביל את תבונתו.

  • נֹתֵן לַיָּעֵף, לעייף כֹּחַ, וּלְאֵין, ולחסר אוֹנִים — עָצְמָה יַרְבֶּה. והוא מפרֵ ט:

  • וְיִעֲפוּ נְעָרִים וְיִגָעוּ, וּבַחוּרִים, שהם במלוא כוחם כָּשׁוֹל יִכָּשֵׁלוּ. כאשר אדם סומך על כוחו שלו בלבד, גם הצעירים והחזקים עשויים להתעייף ולהיכשל.

  • ולעומת זאת, קוֹיֵ ה', המקווים והמצפים אליו יַחֲלִיפוּ כֹחַ, יחדשו את כוחם. יַעֲלוּ אֵבֶר, יצמיחו כנפיים חדשות כַּנְּשָׁרִים, המגדלים את נוצות כנפיהם לאחר שנשלו נוצותיהם הישנות. יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ, יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ. המחוברים אל מקור כוחם כוחותיהם יתחדשו. לפיכך אל לך, העם הגולֶה, להתייאש. תוכל לשאוב את כוחותיך מן הבורא.

פסוקים

  1. נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם
  2. דברו על־לב ירושלם וקראו אליה כי מלאה צבאה כי נרצה עונה כי לקחה מיד יהוה כפלים בכל־חטאתיה
  3. קול קורא במדבר פנו דרך יהוה ישרו בערבה מסלה לאלהינו
  4. כל־גיא ינשא וכל־הר וגבעה ישפלו והיה העקב למישור והרכסים לבקעה
  5. ונגלה כבוד יהוה וראו כל־בשר יחדו כי פי יהוה דבר
  6. קול אמר קרא ואמר מה אקרא כל־הבשר חציר וכל־חסדו כציץ השדה
  7. יבש חציר נבל ציץ כי רוח יהוה נשבה בו אכן חציר העם
  8. יבש חציר נבל ציץ ודבר־אלהינו יקום לעולם
  9. על הר־גבה עלי־לך מבשרת ציון הרימי בכח קולך מבשרת ירושלם הרימי אל־תיראי אמרי לערי יהודה הנה אלהיכם
  10. הנה אדני יהוה בחזק יבוא וזרעו משלה לו הנה שכרו אתו ופעלתו לפניו
  11. כרעה עדרו ירעה בזרעו יקבץ טלאים ובחיקו ישא עלות ינהל
  12. מי־מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן וכל בשלש עפר הארץ ושקל בפלס הרים וגבעות במאזנים
  13. מי־תכן את־רוח יהוה ואיש עצתו יודיענו
  14. את־מי נועץ ויבינהו וילמדהו בארח משפט וילמדהו דעת ודרך תבונות יודיענו
  15. הן גוים כמר מדלי וכשחק מאזנים נחשבו הן איים כדק יטול
  16. ולבנון אין די בער וחיתו אין די עולה
  17. כל־הגוים כאין נגדו מאפס ותהו נחשבו־לו
  18. ואל־מי תדמיון אל ומה־דמות תערכו לו
  19. הפסל נסך חרש וצרף בזהב ירקענו ורתקות כסף צורף
  20. המסכן תרומה עץ לא־ירקב יבחר חרש חכם יבקש־לו להכין פסל לא ימוט
  21. הלוא תדעו הלוא תשמעו הלוא הגד מראש לכם הלוא הבינתם מוסדות הארץ
  22. הישב על־חוג הארץ וישביה כחגבים הנוטה כדק שמים וימתחם כאהל לשבת
  23. הנותן רוזנים לאין שפטי ארץ כתהו עשה
  24. אף בל־נטעו אף בל־זרעו אף בל־שרש בארץ גזעם וגם־נשף בהם ויבשו וסערה כקש תשאם
  25. ואל־מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש
  26. שאו־מרום עיניכם וראו מי־ברא אלה המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא מרב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר
  27. למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מיהוה ומאלהי משפטי יעבור
  28. הלוא ידעת אם־לא שמעת אלהי עולם יהוה בורא קצות הארץ לא ייעף ולא ייגע אין חקר לתבונתו
  29. נתן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה
  30. ויעפו נערים ויגעו ובחורים כשול יכשלו
  31. וקוי יהוה יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו

פסוקים מנוקד

  1. נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם׃
  2. דַּבְּרוּ עַל־לֵב יְרוּשָׁלִַם וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ כִּי נִרְצָה עֲוֺנָהּ כִּי לָקְחָה מִיַּד יְהוָה כִּפְלַיִם בְּכָל־חַטֹּאתֶיהָ׃
  3. קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ יְהוָה יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלֹהֵינוּ׃
  4. כָּל־גֶּיא יִנָּשֵׂא וְכָל־הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה׃
  5. וְנִגְלָה כְּבוֹד יְהוָה וְרָאוּ כָל־בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִּי יְהוָה דִּבֵּר׃
  6. קוֹל אֹמֵר קְרָא וְאָמַר מָה אֶקְרָא כָּל־הַבָּשָׂר חָצִיר וְכָל־חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה׃
  7. יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ כִּי רוּחַ יְהוָה נָשְׁבָה בּוֹ אָכֵן חָצִיר הָעָם׃
  8. יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ וּדְבַר־אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם׃
  9. עַל הַר־גָּבֹהַ עֲלִי־לָךְ מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלִָם הָרִימִי אַל־תִּירָאִי אִמְרִי לְעָרֵי יְהוּדָה הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם׃
  10. הִנֵּה אֲדֹנָי יְהוִה בְּחָזָק יָבוֹא וּזְרֹעוֹ מֹשְׁלָה לוֹ הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו׃
  11. כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ יִרְעֶה בִּזְרֹעוֹ יְקַבֵּץ טְלָאִים וּבְחֵיקוֹ יִשָּׂא עָלוֹת יְנַהֵל׃
  12. מִי־מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן וְכָל בַּשָּׁלִשׁ עֲפַר הָאָרֶץ וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס הָרִים וּגְבָעוֹת בְּמֹאזְנָיִם׃
  13. מִי־תִכֵּן אֶת־רוּחַ יְהוָה וְאִישׁ עֲצָתוֹ יוֹדִיעֶנּוּ׃
  14. אֶת־מִי נוֹעָץ וַיְבִינֵהוּ וַיְלַמְּדֵהוּ בְּאֹרַח מִשְׁפָּט וַיְלַמְּדֵהוּ דַעַת וְדֶרֶךְ תְּבוּנוֹת יוֹדִיעֶנּוּ׃
  15. הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי וּכְשַׁחַק מֹאזְנַיִם נֶחְשָׁבוּ הֵן אִיִּים כַּדַּק יִטּוֹל׃
  16. וּלְבָנוֹן אֵין דֵּי בָּעֵר וְחַיָּתוֹ אֵין דֵּי עוֹלָה׃
  17. כָּל־הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ מֵאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשְׁבוּ־לוֹ׃
  18. וְאֶל־מִי תְּדַמְּיוּן אֵל וּמַה־דְּמוּת תַּעַרְכוּ לוֹ׃
  19. הַפֶּסֶל נָסַךְ חָרָשׁ וְצֹרֵף בַּזָּהָב יְרַקְּעֶנּוּ וּרְתֻקוֹת כֶּסֶף צוֹרֵף׃
  20. הַמְסֻכָּן תְּרוּמָה עֵץ לֹא־יִרְקַב יִבְחָר חָרָשׁ חָכָם יְבַקֶּשׁ־לוֹ לְהָכִין פֶּסֶל לֹא יִמּוֹט׃
  21. הֲלוֹא תֵדְעוּ הֲלוֹא תִשְׁמָעוּ הֲלוֹא הֻגַּד מֵרֹאשׁ לָכֶם הֲלוֹא הֲבִינֹתֶם מוֹסְדוֹת הָאָרֶץ׃
  22. הַיֹּשֵׁב עַל־חוּג הָאָרֶץ וְיֹשְׁבֶיהָ כַּחֲגָבִים הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת׃
  23. הַנּוֹתֵן רוֹזְנִים לְאָיִן שֹׁפְטֵי אֶרֶץ כַּתֹּהוּ עָשָׂה׃
  24. אַף בַּל־נִטָּעוּ אַף בַּל־זֹרָעוּ אַף בַּל־שֹׁרֵשׁ בָּאָרֶץ גִּזְעָם וְגַם־נָשַׁף בָּהֶם וַיִּבָשׁוּ וּסְעָרָה כַּקַּשׁ תִּשָּׂאֵם׃
  25. וְאֶל־מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה יֹאמַר קָדוֹשׁ׃
  26. שְׂאוּ־מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי־בָרָא אֵלֶּה הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ אִישׁ לֹא נֶעְדָּר׃
  27. לָמָּה תֹאמַר יַעֲקֹב וּתְדַבֵּר יִשְׂרָאֵל נִסְתְּרָה דַרְכִּי מֵיְהוָה וּמֵאֱלֹהַי מִשְׁפָּטִי יַעֲבוֹר׃
  28. הֲלוֹא יָדַעְתָּ אִם־לֹא שָׁמַעְתָּ אֱלֹהֵי עוֹלָם יְהוָה בּוֹרֵא קְצוֹת הָאָרֶץ לֹא יִיעַף וְלֹא יִיגָע אֵין חֵקֶר לִתְבוּנָתוֹ׃
  29. נֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ וּלְאֵין אוֹנִים עָצְמָה יַרְבֶּה׃
  30. וְיִעֲפוּ נְעָרִים וְיִגָעוּ וּבַחוּרִים כָּשׁוֹל יִכָּשֵׁלוּ׃
  31. וְקוֹיֵ יְהוָה יַחֲלִיפוּ כֹחַ יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ׃

מקומות

  • ירושלים

    ליבם סולגק. בראיט ולחת צורק מונחף, בגורמי מגמש. תרבנך וסתעד לכנו סתשם השמה – לתכי מורגם בורק? לתיג ישבעס.

  • הלבנון
  • יהודה

    חבל ארץ הררי המשתרע בין אזור בית אל בצפון לבקעת באר שבע בדרום.