ישעיהו-פרק-42

ביאורים

• הֵן עַבְדִּי, מלך המשיח, הגואל – אֶתְמָךְ בּוֹ, בְּחִירִי — רָצְתָה בו נַפְשִׁי. נָתַתִּי רוּחִי עָלָיו. הוא לא ינהיג את ישראל בלבד — מִשְׁפָּט לַגּוֹיִם יוֹצִיא. הוא יהיה שופט לכל הארץ.

• לֹא יִצְעַק וְלֹא יִשָּׂא, ירים קול וְלֹא יַשְׁמִיעַ בַּחוּץ קוֹלוֹ. הוא לא יצטרך לצעוק, כדי שקולו יישמע ברבים. הילוכו יהיה בנחת.

• קָנֶה רָצוּץ, שהכול רגילים לשברו, הוא לֹא יִשְׁבּוֹר, וּפתילת פִשְׁתָּה כֵהָה, שאורה הולך ודועך, לֹא יְכַבֶּנָּה. הוא ייזהר שהנדכאים והנחשלים בחברה לא ייפגעו. לֶאֱמֶת יוֹצִיא מִשְׁפָּט. ובמטבעות לשון דומות:

• לֹא יִכְהֶה, יחלש וְלֹא יָרוּץ, לא ירוצַּץ, לא יישבר עַד יָשִׂים בָּאָרֶץ מִשְׁפָּט, וּלְתוֹרָתוֹ גם אִיִּים יְיַחֵילוּ, יְצפו. הוא יהיה מוכר ומבוקש בכל העולם, ולא יידרש לשום מאמץ כדי שדבריו יישמעו בכל מקום.

• כֹּה אָמַר הָאֵל ה', בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם, השמים מתוארים כאוהל פרוש, רֹקַע, שוטח הָאָרֶץ וְצֶאֱצָאֶיהָ, החיות והצמחים היוצאים ממנה והגדלים בה, נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם ש עָלֶיהָ וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ, המעניק חיים לבריותיו :

• אֲנִי ה' קְרָאתִיךָ, ייעדתי אותך, עבדי, בְצֶדֶק, לנַצח ולהושיע, וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ וְאֶצָּרְךָ, שמרתיך, וְאֶתֶּנְךָ להקים בְרִית עָם כמלך ישראל, ו לְאוֹר ל גּוֹיִם,

• לִפְקֹחַ עֵינַיִם עִוְרוֹת, לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר, ממקום סגור אַסִּיר, מִבֵּית כֶּלֶא יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ. מעבר לכך שתופקד על שמירת הסדר החברתי, כאמור, גם תשחרר את הנדכאים מכבליהם.

• אֲנִי ה', הוּא שְׁמִי, וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן, לא אאפשר לאחר להתיימר להשתמש בשמי או להשתתף בו. ולא אתן את תְהִלָּתִי לַפְּסִילִים.

• הָרִאשֹׁנוֹת הִנֵּה בָאוּ והתגשמו, ונבואות חֲדָשׁוֹת אֲנִי מַגִּיד. בְּטֶרֶם תִּצְמַחְנָה, קודם שיתממשו הדברים אַשְׁמִיעַ אֶתְכֶם. תיאור כללי של התגלות ה' בגאולה:

• שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ. יתייחסו מחדש אל נושא שאינו חדש. תְּהִלָּתוֹ תושר מִקְצֵה הָאָרֶץ, מהרחוקים והמבודדים ביותר — יוֹרְדֵי הַיָּם וּמְלֹאוֹ, אִיִּים וְיֹשְׁבֵיהֶם.

• יִשְׂאוּ קול וישירו מִדְבָּר וְעָרָיו, חֲצֵרִים, חצרות אשר תֵּשֵׁב בהן עדת קֵדָר, יָרֹנּוּ, ישירו יֹשְׁבֵי סֶלַע, מֵרֹאשׁ הָרִים יִצְוָחוּ, ירימו קול.

• יָשִׂימוּ לַה' כָּבוֹד, וּתְהִלָּתוֹ בָּאִיִּים, בעמים הרחוקים יַגִּידוּ:

• ה' כַּגִּבּוֹר יֵצֵא, כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר, יעורר קִנְאָה, רוגז ונקמה בעושי רע. יָרִיעַ אַף יַצְרִיחַ, יצעק כדרך החיילים בקרב, עַל אֹיְבָיו יִתְגַּבָּר. כאן מדבר הנביא בשם ה':

• הֶחֱשֵׁיתִי, שתקתי מֵעוֹלָם, אַחֲרִישׁ, אֶתְאַפָּק. עד כה קולי לא נשמע, אך מעתה כַּיּוֹלֵדָה, כמו יולדת אֶפְעֶה, אצעק. אֶשֹּׁם, אנשום וְאֶשְׁאַף יָחַד בנשימות מקוטעות של יללות מתוך כאב. כך תיוולד גם הגאולה:

• אַחֲרִיב הָרִים וּגְבָעוֹת, וְכָל עֶשְׂבָּם אוֹבִישׁ, אייבש, וְשַׂמְתִּי נְהָרוֹת לָאִיִּים, למקומות יבשתיים, וַאֲגַמִּים אוֹבִישׁ. מתכונתם של הדברים תשתנה. אפשרויות חדשות ייפתחו בעולם החדש:

• וְהוֹלַכְתִּי עִוְרִים בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ, בִּנְתִיבוֹת לֹא יָדְעוּ אַדְרִיכֵם. כל אלה שאינם יודעים את דרכם, ימצאו נתיבות ופתרונות חדשים. אָשִׂים מַחְשָׁךְ לִפְנֵיהֶם לָאוֹר, וּמַעֲקַשִּׁים, דרכים פתלתלות אשים לְמִישׁוֹר. אשדד מערכות, אשנה את מאזני הכוחות וגם את טבעו של עולם. אֵלֶּה הַדְּבָרִים עֲשִׂיתִם וְלֹא עֲזַבְתִּים. במאמר מוסגר:

• נָסֹגוּ אָחוֹר, יֵבֹשׁוּ בֹשֶׁת הַבֹּטְחִים בַּפָּסֶל, הָאֹמְרִים לְמַסֵּכָה: אַתֶּם אֱלֹהֵינוּ. כל הבוטחים באלילים יירתעו הן מחמת הבושה בטיפשותם, הן מתוך שלא יוכלו לעמוד בפני גדולת ה'.

• הַחֵרְשִׁים, שְׁמָעוּ! וְהַעִוְרִים, הַבִּיטוּ לִרְאוֹת את השינוי שאחולל בעולם !

• מִי עִוֵּר כִּי אִם עַבְדִּי, וְחֵרֵשׁ כְּמַלְאָכִי, שליחי ש אֶשְׁלָח? עבד ה' ושליחו סגור בתוך עצמו כעיוור וכחירש. לכאורה אינו רואה ואינו שומע דבר. מִי עִוֵּר כִּמְשֻׁלָּם, כמו התמים המושלם, וְעִוֵּר כְּעֶבֶד ה'?!

• רָאוֹת רַבּוֹת, הוא אמנם רואה רבות, וְאולם לֹא תִשְׁמֹר. אין הוא נותן לבו למה שהוא רואה. פָּקוֹחַ אָזְנַיִם — וְלֹא יִשְׁמָע.

• ה' חָפֵץ בעבדו לְמַעַן צִדְקוֹ, צדקתו. על אף עיוורונו וחירשותו של עבד ה' טמונים בו דברים רבים שעוד יאמר — הוא יַגְדִּיל, ירבה תּוֹרָה וְיַאְדִּיר.

• וְהוּא — עבד ה' במובן הרחב — ישראל, עַם בָּזוּז וְשָׁסוּי, גזול, הָפֵחַ בַּחוּרִים כֻּלָּם. כל בחוריו ברחו ונעלמו כאילו נפחה בהם רוח, וּבְבָתֵּי כְלָאִים, ובבתי כלא הָחְבָּאוּ. הָיוּ לָבַז, בזזו אותם וְאֵין מַצִּיל. ניתנו ל מְשִׁסָּה, לשלל, וְאֵין מי ש אֹמֵר: הָשַׁב, החזר את השלל.

• מִי בָכֶם יַאֲזִין זֹאת, יַקְשִׁב וְיִשְׁמַע לְאָחוֹר, את אחריתם ותוצאתם של דברים ?!

• מִי נָתַן לִמְשִׁסָּה, לגזל את יַעֲקֹב וְאת יִשְׂרָאֵל לְבֹזְזִים? מי גרם לכך? — הֲלוֹא ה', זוּ, אשר חָטָאנוּ לוֹ, וְלֹא אָבוּ, רצו בִדְרָכָיו הָלוֹךְ, ללכת, וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתוֹ. הוא הענישנו על כך.

• וַיִּשְׁפֹּךְ ה' עָלָיו — על העם חֵמָה אַפּוֹ, כעסו, וֶעֱזוּז, כוח מִלְחָמָה. וַתְּלַהֲטֵהוּ החֵמה מִסָּבִיב וְלֹא יָדָע, לא נתן לב על כך שחטאיו גרמו זאת. וַתִּבְעַר בּוֹ וְלֹא יָשִׂים עַל לֵב.